אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפלנטה המשפטית


רוני קליין's picture

לאחרונה אנו עדים לכמות גדולה מהרגיל של סוגיות משפטיות העוסקות בפשעים, שחיתות ומחדלים. אך התסכול מהיקף הריקבון המתגלה הוא רק המנה הראשונה בארוחת הבאושים המוגשת לנו. עורכי הדין של הנוגעים בדבר מוסיפים לנו חוויות מיאוס משלהם הגורמים לנו לתהות איך הגענו למצב הזה ואם יש תיקווה שמשהו ישתנה לטובה.נתחיל מהיסוד:בלב המערכת המשפטית, האמורה להגיע לחקר האמת כדי לעשות משפט צדק, עומדים דיני הראיות. מטרתם המשפטית של דיני הראיות היא לדאוג, שאנשים לא ייענשו ללא הוכחה ממשית לפשעם.מול משטרים דיקטטוריים היכולים להשליך לכלא אלפי אנשים חפים מפשע מבלי שתוכח אשמתם - קיימת הנחת עבודה במדינות חוק מתוקנות כי יותר חפים מפשע נענשים כשאין צורך בראיות מאשר מספר הפושעים ידועים מסתובבים ברחובות ולא נענשים - כשיש צורך בראיות, אך הם טרם התגלו. כלומר, המחיר הנוכחי עדיף על האלטרנטיבה.למרות הנאמר לעיל המציאות לצערנו שונה. אנשי המשפט, עושה רושם, חיים בפלנטה משפטית עם חוקים וקודים משל עצמם והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן.אדגים את כללי ונוהלי הפלנטה המשפטית בשני מקרים.דוגמא למצב בלתי נסבל מבחינה משפטית: גופה ערופת ראש ללא תעודת פטירה חתומה ע"י רופא. פשוט לא בא בחשבון.ומנגד - דוגמא למצב נסבל ומותר מבחינה משפטית: מקרה אמיתי של אדם פרטי (אמריקני בשם דניס הופ) שהכריז כי הירח וכוכבי הלכת הם בבעלותו - לאחר שניצל פירצה בחוק הבינלאומי האוסר על מדינות להכריז בעלות אך לא על אנשים פרטיים. כן, הוא רשם בעלות עליהם. מאז הוא מוכר קרקעות מ"רכושו" לכל דיכפין.אלה גבולות הגיזרה בעולם המשפט.האם לפחות בתוך גבולות הגיזרה קיימת חתירה לגילוי האמת כדי להגיע למשפט צדק?בואו נראה איך זה עובד ממש בימים אלה במדינתנו?מבין כל חקירות השחיתות והמחדלים של גופי השלטון והכח עומדת מעל כולם (כרגע) הדרמה של האזרח הראשון במדינה."זכינו" שיש לנו נשיא החשוד כמעט בכל רשימת עבירות המין: מהטרדה ועד אונס.עפ"י הכללים המשפטיים הנשיא הוא בחזקת חף מפשע עד שבית משפט יחליט אחרת וירשיע אותו. ובאותה נשימה: עד להרשעה עתידית (אם תהיה) כל המתלוננות הן כרגע מבחינה משפטית בחזקת שקרניות. אין דרך אחרת להשלים את המשוואה.לא רלוונטית למערכת המשפט העובדה, שהמתלוננות ביקשו ועברו בהצלחה מבחן פוליגרף בעוד שהנשיא התחמק עד היום מבדיקה כזאת. במקום זאת, כדי לתקן את תדמיתו בחר הנשיא לזעוק בשידור לאומה כי הוא נרדף ע"י תקשורת ואליטה שלטונית כי הוא, בין היתר, התגורר פעם במעברת קסטינה. מילים כדורבנות. ממש נוקאאוט לפוליגרף.במצב השוואתי זה בית המשפט נותן למהלכים של שני הצדדים את אותו משקל: אפס.אנחנו כציבור יכולים לחשוב לבד והמסקנות לרובנו ברורות אך אנו לא רלוונטיים. גם האמת והצדק לא.לאחרונה קיבלו פרקליטיו של הנשיא את חומר הראיות ורק לאחר שקראו אותו ראו צורך לערער על עצם חוקיותן.אני בטוח שהם הכינו את שעורי הבית לפני שטענו כי כל הראיות שהמשטרה אספה נגד קצב הינן פסולות כיון שהנשיא כלל לא נשאל אם הוא מוכן להסיר את חסינותו.יודעים מה ההבדל בין העלמת ראיות לפסילת ראיות?בהיבט המעשי: שניהם גורמים במידה שווה לחבלה בגילוי האמת. אין מצב שהיתה כאן חתירה לגילוי האמת.לעומת זאת, בפלנטה המשפטית יש הבדל גדול: העלמת ראיות יכולה לשלוח אדם לכלא באשמת שיבוש הליכי משפט. אך פסילת ראיות (כשהיוזמה לכך באה מעו"ד) עשויה/עלולה להכריע מאבק משפטי - ובד"כ זה יהיה לטובת הצד שיש לו עניין להסתיר את האמת. זהו סוד כוחם של נהלים. כך עורכי דין בונים מוניטין וקריירה מוצלחת.חפים מפשע אינם זקוקים לנהלים. אך, בפועל, רבים מהם זקוקים לעורך דין כדי שיגן עליהם מפגיעתם.מה צריך לשנות?לאור הריבוי המבהיל של השחיתות והעבריינות במדינתנו יש מקום לתקן את החקיקה בדבר חוקיות השגת הראיות,או לפחות לשנות את התייחסות השופטים לעניין.הקריטריון צריך להיות זיקה ישירה בין ראיות מהימנות למשקלן היחסי לגילוי האמת.ראיה מהימנה, שבתיק המשפטי הספציפי היא גם מכרעת בגילוי האמת, תהיה סובלנית יותר בדרכי השגתה מראיה נסיבתית באותו תיק.יש הבדל בין ביצוע פשע כדי להשיג ראיות (פריצה, הפעלת אלימות) לבין השגת ראיות שלא במסגרת הנוהלים ( לא מולאו כראוי טפסים, עו"ד לא היה נוכח בחקירה וכו'). יודגש שוב כי מדובר רק על ראיות מהימנות.עורכי דין צריכים להתרכז בשאלת מהימנות הראיות ולא בכשרותן. שאלת הכשרות צריכה להיות נתונה לשיקולו הבלעדי של השופט. כך המטרה המשפטית העליונה של מניעת שליחת חפים מפשע לכלא ושליחת עבריינים אמיתיים לכלא תקבל שירות טוב יותר. המסננת המשפטית תהיה פשוט יותר טובה.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רוני קליין

.