אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפרטיטורה האחרונה של עמוס מלר


התמונה של בלפור חקק

המשורר והמוסיקאי נפטר ביום שלישי 23 בינואר 2007 ד' בשבט התשס"ז הובא למנוחת עולם בקיבוץ עין החורש ביום חמישי 25.1.2007 בבית העלמין בקיבוץ עין החורש השתתפו בטקס הקבורה 250 איש.

עמוס ביקש להיקבר סמוך לאביו מרדכי מלר, ממייסדי קיבוץ עין החורש. באופן סמלי באותו יום שבו הלך לעולמו עמוס מלר בן 69, נפטר מדום לב גם המו"ל שלו ירון גולן בן 58.קהל יקרמשפחה אבלה, בנותיו שיר ליטל ולארה, הבן אדם, רעייתו, עדנה מיטווך מלר, שותפה לפעילות הספרותית ונפש טובה. זו שעה קשה לכולנו, לכל אוהבי הספרות העברית והמוסיקה הישראלית. אנו מוליכים היום לבית עולמו את המשורר והמוסיקאי עמוס מלר בן חנה. עמוס מלר היה חלילן, מנצח, מלחין ומשורר, דמות של איש רנסנס רב כשרונות. הוא נולד בשנת 1938, בקיבוץ עין החורש, והיום אנו מוליכים אותו בדרכו האחרונה. בשירותו הצבאי בצה"ל היה עמוס צנחן ביחידת הצנחנים והשתתף בפעולות התגמול ובשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. מעטים יודעים שעמוס היה בין מייסדי תזמורת הגדנ"ע בשנות החמישים וכנר ראשון בתזמורת הסימפונית חיפה. הוא היה כנר מצטיין ב"אמריקן סימפוני" בניו יורק ואסיסטנט של ליאופולד סטוקובסקי ב"אמריקן סימפוני". עמוס מלר ניגן והקליט רסיטלים כחלילן סולן, זכה בפרס בינלאומי על יצירתו "פבנה". במשך שנים שימש במקביל כמנצח בחמש מקהלות ושתי תזמורות -, ראינו אותו על המרקע כמנצח על מקהלת צדיקוב ומקהלות אחרות והיינו גאים בהישגיו בעולם כמנצח אורח. עמוס הגיע כמנצח לארצות רבות, אפילו עד סין, והיה גם מנצחה של התזמורת הקאמרית של רמת גן. עמוס מלר שהצטיין בגובה קומתו, היה איש רב אשכולות, רבים זוכרים לו גם את הישגיו בעבר בתחום הספורט, כאשר היה שחקן נבחרת ישראל בכדורעף.

שיריו ולחניו כבשו לבבות וכולנו זוכרים לו את המקומות הראשונים בפסטיבלי זמר, עם השירים: "עיר כלה", שיר שהוא כתב לו גם את המלים , וכך גם את הלחן הבלתי נשכח לשיר "ירושלים האחרת". וכמובן לא נשכח את השיר לזכר יאנוש קורצ'אק ואת שירו לזכר ראול ולנברג– שירים שהוקראו בבנין האו"ם.עמוס מלר כתב כמה ספרי שירה, והוכיח כי כשרונו רב לו גם בניצוח , גם בהלחנה וגם בכתיבת שירה. התבשמנו מתשעה ספרי השירה שלו – אבני ריחים, בין טיפות הגשם, בתנועה מתמדת וספרים אחרים.כשאנו באים היום להיפרד מעמוס , אנו זוכרים את שיריו , את האמונה שלו בכוחן של המלים, בכוחה של הנפש לברוא עולמות. כך שר עמוס בשירו סיפור חיים מן הקובץ אבני ריחיים: האבנים שמדברות - הן כשיבה אל החיים הנפש נשמרת בגופות החנוטים אומרים: "הישארות הנפש", משקעי-חיים. יודעות גם אבנים - שיבה אל החיים. כי חובתם של אלה שנותרו : לדעת ולשחזרסיפור חיים. לא נשכח שכתב גם את שיר הזמר "נערה בלובן שלג" על אסירת ציום סילבה זלמנסון ואת שיר הזמר "זיכרון ילדות" שהוקדש לעדנה מיטווך מלר, בת זוגו. הוא היה איש של עשייה, של מעורבות חברתית. גם בעיסוקיו המוסיקליים עבד רוב שנותיו עם להקות זמר והופיע בפני מסגרות חינוכיות של בני נוער. פעל רבות לחינוך מוסיקלי של ילדים ובני נוער וראה חשיבות בהנחלת המוסיקה לשכבות החלשות. והכול מתוך מודעות חברתית גבוהה ושאיפה לצדק חברתי. הגעתי אליכם היום מירושלים, ואת האהבה לירושלים ראינו בשירו עיר כלה, שזכה לפרסים ולאהבת הקהל: ירושלים עיר כלה כחולת עינייםירושלים עיר של שמש ופסגות. בשמחת כלולותיך יקיפוך כל דודיך. כולנו מקיפים היום באהבה את המשורר והמוסיקאי השב היום אל אדמתו. עמוס מלר חווה את האירועים הגדולים של זמננו והיה שותף להלחנה של יצירות רבות שביטאו את קו התפר בין שואה ותקומה. בסיפורו של י"ל פרץ נלקח הנגן אל שמים, כי בתזמורת השמימית בדיוק התפנה מקום. האם מחכה היום התזמורת השמימית לחלילן עמוס מלר? עמוס אהב את בית הסופר ואת הפעילות באגודת הסופרים העברים. כך למשל סיפרה לי עדנה שבתקופת בית הקפה שהיה באגודה כתב כמה שורות שלא פורסמו עדיין על המקום. וכך כתב באוקטובר 1995:לעתים מלא הקפה ריחות וסלט של מלים לעתים מרוקן הקפה, מעטים בפינות, שולחנו במרכז, ריקיםקצת קריר בחלל הקפה, כצורת פינותיו של שולחן. בקפה ספריה קצת פתוחה, קצת סגורה גם הסתיו הגיע לכאן.אחר הצהריים יום שישי בשער, קמים והולכים, לא קרה שום דבר. אינני שוכח איך שבוע לפני מותו, בהלוויה שלגילה אוריאל שוחח עימי על פעילות באגודה והביע רצונו להתמודד בבחירות באביב הקרוב. אך האדם כידוע, אינו יודע לפעמים, שמלאך המוות נמצא מעבר לכתפו ממש, והוא אינו חש בכך. וכבר אמר איוב: "אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז".היום, עמוס מלר, אתה שב אל האדמה, מלווה על ידי משפחתך האוהבת, על ידי אוהביך ומוקיריך. לא פעם חשת שהספרות העברית מתנכרת אליך, ואולי עתה במותך יידעו להוקיר את יצירתך. עתה זהו רגע של אמת שבו מלווים אותך אוהביך, וחכמינו קראו לזה "חסד של אמת". הנה תמה ונשלמה הפרטיטורה האחרונה.הסופרים העברים וכלל סופרי ישראל מלווים אותך בכאב בדרכך האחרונה.ינעמו לך רגבי האדמה הזאת. יהי זכרך ברוך.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בלפור חקק