אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אפס טעויות / אלה יבלונסקי


סיפור של חורף, והרבה יותר

 

"השיר הזה גרם לה לעוף. לא במובן של הרגשה טובה במיוחד או בכי מרוב התרגשות. הוא באמת גורם לה לעוף. כמו שקית ניילון ריקה שמטיילת ברחוב, או עלה מקומט שדופק סיבוב דרמתי קטן בחלל האויר לפני שהוא נושק לכדור הארץ" (מתוך הסיפור "כנפיים" עמ' 48)הז'אנר הספרותי החביב עלי ביותר הוא סיפור קצר. יש כאלה הסבורים שסופר אינו סופר אם לא כתב רומן, וזהו "הדבר האמיתי". ברומן, הם אומרים אפשר לבנות עלילה ולעצב דמויות של גיבורים כמו שצריך. אני אומר - אמת לאמתה, רומן הוא רומן. ובכל זאת, הסיפור הקצר, דווקא בגלל שאין בו את רוחב היריעה של הרומן מחייב את הסופר להקפיד. אי אפשר לרמות, הכל חייב להיות מצומצם ומדויק. במוסף "ספרים" של הארץ לפני כשנה קבלה רונית מטלון על מותו של הסיפור הקצר. מטלון טענה כי "הסיפור הקצר כמעט נעלם. ממעטים לכתוב אותו, לקרוא אותו, להדפיס אותו, לכתוב על אודותיו." היא יחסה זאת בעיקר לשיקולים הכלכליים של הוצאות הספרים, אך גם לאופנות ספרותיות. אין בפני נתוני קריאה או מכירות של סיפורים קצרים, אבל אני יכול להעיד שבשנה שחלפה מאז יצאו לאור לא מעט קבצים כאלה - עבריים ומתורגמים. אזכיר למשל את ספר הביכורים המצוין של רינת שניידובר, "מסכת התלאות של חסוס מאגנו ונקמת הדרקון", או "שלדגים" של ראובן מירן הוותיק, שאף הוציא לאור מחדש את הקובץ "זיכרונות מעונה מתה". או "נטשה" של דיויד בזמוזגיס היהודי קנדי יליד לטביה . ויש עוד, על חלקם אף כתבתי כאן.

אחרים, למשל "אוגרים סיביריים" של תומר גרוסברגר, או "חצי שפם" החדש ממש שכתב ארז אהרוני, המונחים להם בערמת הספרים הממתינים לקריאה.ספרה החדש של אלה יבלונסקי "אפס טעויות" כולל בתוכו שלושים ושמונה סיפורים, ואורכם הכולל מאה שמונים ושנים עמודים. מכאן אתם למדים שהם קצרים למדי. כריכת הספר אינה נדיבה בפרטים אודות המחברת, וכל שכתוב שם הוא "כשהיא לא כותבת, עובדת אלה יבלונסקי כאחות אחראית בחדר ניתוח של מחלקה לניתוחי-לב-ילדים". "פירסמה אוסף סיפורים בשם "חגים לא יהודים". סיפוריה של יבלונסקי נעים על הגבול שבין המציאות והדמיון. יש מציאותיים פחות, כמו סופרמן העייף שנאלץ לנסוע בטרמפים, דרקולה שהתאהב לפנות בקר ועושה דרכו במונית והאשה שצומחות לה כנפיים כשהיא שומעת שיר. ויש ריאליסטיים יותר, כמו סיפורו של האיש שהכין מפה מדויקת כדי שיוכל לקום בלילה לשירותים בלי להתעורר, או "קופסת געגועים" הנוגה המספר על צער הפרידה. יבלונסקי משלבת תיאורים הומוריסטיים עם נגיעות של כאב. כמו הילד בכסא גלגלים (בספור אטלנטידה) הרוצה לחצות את האוקיינוס בתוך הנעל הענקית של אריה הדרדס, או הסיפור המקברי "אופן ההכנה" המשלב פתולוגיה עם מתכון לעוגת גבינה.

גיבוריה של יבלונסקי הם אנשים ונשים הנמצאים בשולי החיים ומביטים בהם, חיים בתוך שגרה אפורה אך מוצאים בה רגעים של קסם. סיפוריה של אלה יבלונסקי מדודים, נקיים ומדויקים. אין בהם עומס מלים וקישוטים מיותרים. אמנם לא את כולם אהבתי באותה מידה, אי אפשר לומר שספרה של יבלונסקי מצליח להגיע ל"אפס טעויות". אך בכל זאת, לטעמי כדאי מאד לקרוא אותו, יש בו לא מעט ספורים שיגרמו לכם לעוף.

פורסם באתר הצופה

האתר של גלעד סרי לוי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי