אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בית החולים כ-מוזיאון פתוח


"בביה"ח שיבא הוחלט שביה"ח הוא לא רק מקום שחולפים במסדרונות שלו, אלא מקום שבו אנשים מחכים לפעמים במשך שנות, וצריך להנעים את האווירה, להפוך אותה לצבעונית, מאתגרת ונעימה" אומרת אסתי דרורי, מחברת "ארטורא", שהובילה, ביחד עם שותפה, האוצר דורון פולק, ועם רן לבדי, היועץ האמנותי של המרכז הרפואי שיבא, את "מתיחת הפנים" שעבר לאחרונה ביה"ח, כולל גן פסלים מרהיב.

"חותם 1: בתים, בתים" - ורדה גבעולי ו-אילן גלבר

הפרויקט, שהעבודה עליו ארכה כשנתיים, נולד ביוזמתו של פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, מתוך תפישה שהולכת ומתחזקת בעולם כולו, בדבר החשיבות הרבה שיש לאמנות כגורם מרפא ומרגיע בבתי חולים.

מלכת הכביש - ניסן לויתן

אז אנחנו, כמובן, לא ממליצים לכם להגיע לבית חולים, אבל אם אתם כבר שם, אפשר להירגע ולשכוח לכמה רגעים מהדאגות, בעזרת עבודות האמנות האיכותיות שנבחרו למקום, וכידוע, על עבודת אמנות משובחת אפשר להסתכל בכל פעם מחדש, ולגלות בכל פעם דברים חדשים.

האדם עץ השדה – ז'אק ז'אנו

למתחם הגדול של בית החולים נבחר מגוון גדול של עבודות אמנות, החל מעבודות של אמנים צעירים וכלה בעבודות של אמנים שאינם עוד אתנו, כשחלק מהפרויקטים נעשו בשטחים הפתוחים, ביניהם כאמור גן הפסלים שנחנך לאחרונה, שמצטרף לרחבה של דני קרוון ולפסלים של מנשה קדישמן, שכבר הוצבו בבית החולים לפני שנים אחדות. גן הפסלים בנוי בצורת מסלול ספירלי שמאפשר לכל אדם, גם אם הוא יושב בכיסא גלגלים, לראות את הפסלים מקרוב. בעתיד, מתוכנן מסלול פסלים שיקיף את המרכז הרפואי כולו.

זוג בקופסת שימורים - בנימין לוי

בין השאר, מוצגות בגן עבודות מופשטות כגון ה"דאייה" של שלומית אברבוך, מופשט גיאומטרי של דוד פאר, או עבודתה של ורדה רותם, המורכבת ממסגרות מתכן שבצדן ובתוכן מעין תלתלי מתכת. רפי פלד מציג קובית ברזל המזכירה קוביות משחק, וגם דן ריכטר לוין עוסק בקוביות ובמסגרות ברזל. יורם אפק בונה קונסטרוקציה מברזל לבן, המזכירה סירת מפרש, ונובויה ימגוצ'י – פסל ה"מקפיא" את הזיקוקים בעבודת מתכת, מעין כדור המורכב משיפודים שבקצותיהם ריבועים צבעוניים.

"כל קורא" - אורי דושי

בין העבודות הפיגורטיביות נמצא רוכב האופניים של דודו גרשטיין, לבוש בנוסח שנות ה-50, מעין "תגזיר" שטוח מהסוג שבו מתמחה האמן בשנים האחרונות, שנצבע בכל צד בצבעים אחרים – בצד אחד בצבעים קרים, כחול ושחור, ובצד שני בצבעים חמים, דבר שיוצר אווירה שונה לגמרי בכל צד. רות בלוך מציגה פסל משפחה מברונזה, מעין גוש אחד, כאילו בני המשפחה צומחים מאותו בסיס, מאותו גזע, דבר המדגיש את הקשר ביניהם, שבא לידי ביטוי גם בהטיית הפנים שלהם זה לעבר זה. ז'אק ז'אנו מציג עבודה בשם "האדם עץ השדה", ובה משתלבים עצים ובתים העשויים מלוחות מתכת ירוקים. הבתים נראים כאילו הם צומחים על העצים. יגאל מירון מתייחס גם הוא לצמחייה, ומפסל באבן בזלת ניצן של צבעוני. מרק לואיס ומייקל לזר מתכתבים עם "האיש ההולך" של רודן, בפסל "האיש מתל השומר", שיצוק מברזל אולם מזכיר סקיצות חימר ראשוניות, ואבי שפרבר מתכתב גם הוא עם מסורת מכובדת באמנות, בפסל "פיאטה 2020", שבו התינוק מלטף את פניו של המת. צביקה לחמן מציג ב"חנה 2" דמות כורעת ונושאת ראשה לשמים, שנראית בזוויות מסוימות כמו אריה, ומזכירה מצד אחד צלמיות עתיקות ופיסול קוביסטי מצד שני. הפסל עשוי בצבעי אדמה, כשחלקי הגוף מחוברים זה לזה במעין "תפרים". גם דינה מרחב יוצרת בפסלי ה"מלאכים" שלה, הנמצאים באחת הכניסות לגן, אסוציאציות לפסלים עתיקים, ואילו עבודתו של דוד פיין מעלה על הדעת את פסלי הראשים הענקיים באיי הפסחא.

"ללא כותרת" - דויד פיין

לא מעט מהאמנים המציגים בגן משתמשים בהומור: בנימין לוי מציג זוג, בגודל טבעי, בתוך קופסת סרדינים, עשוי בסגנון ריאליסטי מוקפד; ניסן לויתן מציג מכונית צבעונית מוארת, הנקראת "מלכת הכביש", אורי דושי מציג סדרת אנשים דו-ממדיים הקוראים עיתונים, בשם "כל קורא", ודורון אפרת קורא לפסל שלו "אפשר סיבוב" למרות שגלגלי האופניים אינם יכולים להסתובב, בשל המחשה מילולית של ביטוי נפוץ אחר – מקלות בגלגלים.

"חנה 2"- צבי לחמן

אחת העבודות היפות ביותר בגן הפסלים היא פסלם המקורי של ורדה גבעולי ו-אילן גלבר, "חותם 1: בתים, בתים", העשוי אבן חול ופח ברזל. במורד מגלשת הברזל יורד גליל אבן, שעליו בתים תלת ממדיים, והבתים כאילו נגזרו מתוך המגלשה, כמו עוגיות הנוצקות בתבנית מתוך בצק. כאמור, בנוסף לגן הפסלים, יש גם עבודות אמנות במסדרונות ביה"ח. וכך, ב-מרכז מירב לסרטן השד ע"ש מירב שמיר-פלדשו, מוצגים דיוקנאות עצמיים של נשים, שבחרו לצרף לציורים טקסטים של משוררים, אשר מוסיפים משמעות לציור. "גם אם לא מתואר בתמונה דיוקן פיזי, מדובר בדיוקן עצמי רגשי" מסבירה אסתי דרורי. במחלקת אשפוז היום האונקולוגית במרכז הסרטן, רוב הציורים הם ציורי נוף אופטימיים ורגועים, וב"שדרות טרכטנברג", המובילות אל מגדלי האשפוז, ניתן למצוא עבודות אמנות בעיבוד דיגיטלי, (בביצוע חברת "קנווס") המהוות חתך של האמנות הישראלית מאז "אופקים חדשים" ועד עתה."יש חשיבות לגודל, לצבעוניות ולמסר" מסכמת אסתי דרורי "אנו פונים למגוון גדול של אנשים, ומשתדלים ליצור סביבה אסתטית ואווירה אופטימית, חמה ותרבותית, מתוך תפישה של בי"ח באווירה ידידותית".

תגובות

פייאטה 2020

הוא לא מת המלאך לוקח את נשמת הבהמה ומציל את חייו ונותן לו רחמים וחיים חדשים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר