אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לא, זה לא: רשמים מהפגנה נגד אלימות כלפי נשים


בדרך כלל המפגש עם ארועים מרובי משתתפים הוא משהוא שאני משתדלת להמנע ממנו ככל האפשר. כבר בראשית המאה שעברה כתב גוסטב לה בון בספרו "הפסיכולוגיה של ההמון" על הסכנה שבהטמעת אישיותו של היחיד בדעת ההמון. אבל לפעמים יש בהתאספות מטרה מספיק חשובה המאפשרת לממש את הזכות הדמוקרטית להתאגד, להביע דעה ולפעול לשינוי המציאות עד שגם אני מבינה שאי אפשר להשאר בבית ולשתוק.האלימות המינית, הפיזית, הכלכלית והמילולית שנשים חוות במדינה הזאת היא מטרה שכזאת. במיוחד בימים בהם אנס סדרתי כ-בני סלע מסתובב חופשי, וכאשר העובדות מספרות על כל אישה שלישית המותקפת מינית. וכך, בתאריך 25/11/06 - היום הבינלאומי שיוחד לנושא, הצטרפתי להפגנה הקוראת די לאלימות נגד נשים מתוך מחשבה שההטרדה והפגיעה בנשים מלווה בדרך כלל בהשתקה, בהדחקה, בחוסר יכולת לדבר את הדברים, בפחד מפני מה יגידו – כל אותו דיכוי עצמי שפועל בשיתוף פעולה עם התוקף, שיש לצאת כנגדו בקול גדול, בשיתוף רבתי ובמופגן. מחאה על הטראומה שעוברות נשים כה רבות, אם בתקיפה מינית או אחרת, היא חלק מתהליך הריפוי. ואכן, במהלך ההפגנה הבנתי שהמחאה כנגד האלימות כנגד נשים שפושה בחברה הישראלית יוצרת חוויה מתקנת. קריאות קבוצתית שנשמעו מכל עבר כמו: "לא, ולא, ולא, ולא, איזה חלק מהלא לא הבנת עד לפה" אפשרו לקהל, שהיה נשי ברובו, להגיד את מה שבדרך כלל לא נאמר במהלך אירועים פוגעניים. ומכאן האמירה עצמה ייצרה עוצמה: סוג של קתרזיס שנובע מניפוץ תבניות המחשבה המשתיקות והפסיביות שנחוו לעיתים אל מול התוקף. אני מקווה שהמחאה כנגד האלימות כלפי נשים תגדל תהדהד ותחלחל בחברה כולה. באשר זהו אקט חברתי חשוב המתווה את הגבול בין מה שראוי ומה שלא נסכים כחברה לקבל.תמונות מההפגנה

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שלומית ליר