אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מחיצות / רחל נפרסטק


נתקעה מאחורי המחיצה

"הכול התחיל כשהחלטתי להיות עיתונאית. להגיד לכם שאני יודעת לכתוב? ממש לא. האמת? אני מה-זה לא יודעת לכתוב, ומה-זה הייתי חלשה בחיבור, אבל מה? אני אוהבת אקשן, ואני לא עושה חשבון לאף אחד."(מתוך הסיפור "איך עצרתי את העלייה מתימן")

טובה השדכנית יודעת מה היא עושה. טובה מבינה מה זה "ברסלבניקים" ולא תשדך "הר-המורניקית" ל"גושניקית" חלילה. לא בשביל הפרנסה חלילה, לשם שמיים ובשביל המיקרוגל לחתונה של הילדה. טובה שהפסידה אלף דולר בגלל טוב לבה, היא גיבורת הסיפור הראשון בספרה החדש של רחל נפרסטק "מחיצות". נפרסטק היא מיוצרי פורום "ביכורים" באתר "כיפה" והשיבה במשך ארבע עשרה שנה לשאלות של נערות חרדיות בעתון "מיום ליום". היא מלמדת באוניברסיטת בר אילן ביחידה להבעה עברית ואולפן. פרסמה לאחרונה ספר שירים בשם "כדי לטהרני מקליפותי".הספר כולל עשרים ואחד סיפורים. חלק מהסיפורים מוצגים בגוף ראשון ומנסים לתאר את העולם מנקודת המבט של דמויות שונות. ביניהם טובה השדכנית, העיתונאית לבנת ספיר "ימנית אסלית" שגרה בראש העין, המרצה מהמחלקה לספרות. אחרים נושאים אופי אלגורי -סיפורה של "דובונית כן-כן" שלא ידעה לסרב, או ביקורתי כמו "תמימ'לה ושמלת השבת" על הסכנות האורבות לילדות קטנות מאנשים רעים. יש גם מהתלות דוגמת הסיפור בראשי תיבות הפותח במשפט "ת"ח תע"ב היה ציס"ע" וסיפורים עצובים כמו "ממשלת צללים" על צילו של אבא, או הסיפור הקצרצר "כשאיצ'ה בכה" על אטימות ורגש. אכן, יש חן בקריאת סיפורים על העולם הדתי, ואפשר למצוא פה ושם אירוניה בהתייחסותה של נפרסטק לתופעות ומקומות מוכרים. אבל בסופו של דבר, נפרסטק לא מצליחה ליצור סיפורים שהם יותר מטור אישי משועשע בעיתון. הדמויות המתוארות בספרה של נפרסטק יוצאות לדרך ועל גבן כל הסטריאוטיפים המגדריים העדתיים והחברתיים שיכלה המחברת להעמיס עליהם. סיוון, אהובתו של הפרופסור מתעניינת רק בבגדים, התימני נשוי לחמש נשים ומנסה לצרף להרמונו את העיתונאית החתיכה, לורי הסטודנטית לסוציולוגיה שמחפשת חתן עשיר ועוד. תגידו, שוב המבקר עם האג'נדה מוחה על עוולות חברתיות.

נכון, דעתי אינה נוחה מספרים המחזקים סטריאוטיפים עדתיים וסקסיסטיים. לו רק הייתה הצדקה ספרותית למה שעולה מהם, הרי שלא הייתי מתלונן. למרבה הצער - סיפוריה של נפרסטק אין בהם שאר רוח או תובנה מעמיקה שתלווה אותך. פעמים רבות מדי יש לה משפטים מצועצעים כמו "סיוון פרחה לצידי כוורד אדמדם הנפתח לאור הבוקר, ואני הרגשתי מרגע לרגע כיצד מתקפלים עלי כותרתי ומתכווצים לפקעת כדורית עצבנית". חלק ניכר מהסיפורים מצוידים ב"מוסר השכל" צדקני המוטח הישר בפניו של הקורא, ללא עדינות או מורכבות. אפילו מהתלות נוסח המעשה בת"ח שכולו בראשי תיבות, או "עוגה אפרו-אמריקאית" הלועג לתופעת ה"פוליטיקלי-קורקט", מצוידות מיד לאחריהן במילון למען ירוץ הקורא בו, ולא יאלץ חלילה להרהר בעצמו.

ואם הזכרנו מילון, בשולי "טובה השדכנית" משתבח הספר שביטויים מתוכו צוטטו במילון הסלנג של רוביק רוזנטל, כביכול אומרת המחברת "ראוני שאני מעודכנת". הספר מחולק לשערים בתוכם הנקראים "קירות", "משוכות", "גדרות","חומות". דומה כי המחברת יחד עם דמויותיה לא הצליחה לעבור מעל החומות הללו, ונשארה בתוך עולמה הצר עם כל דעותיה הקדומות, ולא עושה חשבון לאף אחד. הטור התפרסם בנוסח מעט שונהבnrg יהדות וזכה שם להסתיגויות חריפות, כולל שלל השמצות אישיות למבקר. שווה להכנס ולראות מה יעשה לאיש אשר לא אהב ספר, ואפילו כתב את זה באינטרנט.

פורסם באתר הצופה

האתר של גלעד סרי לוי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי