אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על תיאטרון ויהדות


קטגוריה: 
מחבר: 
גלעד אלפסי

הגורל הנמצא בבסיסו האידיאולוגי של התיאטרון היווני והמערבי עומד בסתירה לתפישת השגחת הא-ל ביהדות. על כך ועל הדרך בה תיאטרון תאיר משלב בין עולמות אלו. התיאטרון מייצג בספרות החז"לית את אחד משורשי הרע. יחס זה מובע במקומות רבים, ואחד החדים בהם הוא בדרשתו של ר' שמעון בן פזי בגמרא, מסכת עבודה זרה דף יח' עמוד ב. הדרשה מתייחסת לפסוק הפותח את ספר תהילים "אשרי איש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"דרש ר' שמעון בן פזי: "מהו שנאמר אשרי איש אשר לא הלך.... אשרי מי שלא הלך לטרטאיות וקרקסאות..."מיהו החוטא האולטימטיבי? זהו ההולך לתיאטראות וקרקסים. (החיבור הזה בין שני המוסדות מופיע לא אחת בחז"ל).היחס השלילי נובע מכמה סיבות: הראשונה, היא אופי המקום כמקום של הוללות וליצנות. ניתן ללמוד מדרשה של ר' אבהו באיכה רבה שלא רק על כך שהיה זה מקום הוללות, אלא שהוללות זו הייתה בעלת מאפיינים אנטישמים.ממספר מקומות ניתן ללמוד שהתיאטרון היה גם מקום שדרכו ניתן היה להגיע אל השלטון, ועל כן מופיעה ההלכה האומרת שמותר לחלל את השבת וללכת לתיאטרון על עסקי הרבים (מסכת שבת דף קנ), כיוון שרק שם ניתן היה למצוא את השליט ולהתחנן בפניו.ידוע גם ממקורות רבים, שהתיאטרון הרומי, אותו הכירו חז"ל היה תיאטרון וולגרי ובוטה, ופעמים רבות, שימש התיאטרון למעשה כמקום הוצאה להורג, במסווה של "התרחשות עלילתית" (הגיבור שמת במחזה היה מת ממש על הבמה ומוחלף למחרת בגיבור חדש).אולם נראה שהתנגדותם של חז"ל לתיאטרון היא עמוקה יותר, שורשית יותר ונובעת ממחלוקת אידיאולוגית פילוסופית ולא רק מצורתו ותפקודו של התיאטרון בימיהם.כדי להבין את עומק המאבק בין התפיסות יש לחזור לערש התיאטרון- יוון.התיאטרון היווני נולד מפולחן לאל הפריון דיוניסוס. עם הזמן קיבל דיוניסוס את תפקיד אל היין, ובהמשך לאל ההוללות ולאל הממונה על המשחקים האולימפיים. על פי המיתולוגיה היוונית דיוניסוס נהרג בחורף בידי שליחיה של הרה, אשת זאוס אביו, וקם לתחייה באביב. מותו של אל זה צוין בחודש ינואר בחג בו "קוננו" על מותו באמצעות הצגת טרגדיות מהמיתולוגיה, ובמועד נוסף באביב (מרץ) בו חגגו את תחייתו מחדש, באמצעות הצגת קומדיות מהמיתולוגיה. על פי המיתולוגיה, הסתובב דיוניסוס שמסכה על פניו, ועל כן הופיעו בימי חג אלו עם מסכות על הפנים.היותו של התיאטרון תוצר של פולחן האל דיוניסוס, די היה בו כדי להקים עליו את חז"ל, אולם גם זה נראה פשטני ולא מספק. נדמה שיש משהו בפילוסופיה של התיאטרון לדורותיו, הנוגד תפיסה יהודית.מה הוצג באותם ימי דיוניסוס?במסגרת ימי החג שהוקדשו לדיוניסוס בתחילת ינואר ובמרץ היו מקיימים ביוון תחרויות דרמה שאליהן נכתבו הטרגדיות והקומדיות הגדולות של יוון. מהמפורסמות שבהן "אדיפוס": סיפורו של הגיבור שגורלו נגזר להרוג את לאיוס, מלך תאבי, אביו, ולשאת את יוקסטה אימו לאשה. ניסיונם של הוריו להימנע מהגורל האכזר המבושר להם על ידי האורקאל עוד לפני לידתו, אינם מצילים את אדיפוס מגורלו האכזר.

אדיפוס

הגורל הוא מוטיב מאוד מרכזי בטרגדיה היוונית. הגורל נגזר, ואפילו האלים אינם יכולים לשנותו. תפישה זו מלווה את התיאטרון גם אחרי ימי יוון ומהווה בסיס אידיאולוגי לתיאטרון המערבי שקספייר ב-המלט (סיפור אורסטס) רומיאו ויוליה (מותה שלאנטיגונה ואהובה היימון) מולייר בקומדיות שלו על דמויות נלעגות המנסות לנצח את גורלן וכו'. למעשה כאן נעוץ שורש המחלוקת בין התפיסה היהודית אותה מייצגים חז"ל לבין המערבית המודרנית, שהתחילה בתקופה ההלניסטית ונמשכת עד לימינו. תפיסה זו מבטלת את מקומו של האל כמשגיח. הגורל הוא השולט, לא רק בבני-אדם, אלא גם באלים רבי היכולת (לא רק בני האדם). גם הם נתונים לתכתיב הגורל, ואותו אף אחד, גם לא זאוס והרה אבות האלים, יכולים לשנות. הגורל / המקרה אינם נשלטים ע"י שום שליט, אין להם שום תכתיב! תפיסה הזו סותרת כל מצב של בחירה, שכר ועונש וכמובן תשובה- בה מאמינה היהדות. בתקופת צמיחתו של המחזה היווני (מאה חמישית לפנה"ס) נכתב המחזה העברי הראשון- מגילת אסתר.במגילת אסתר ניתן למצוא אלמנטים דרמטורגים בולטים. היא בנויה פחות או יותר כמחזה. יש בה הרבה דיאלוגים ופחות תיאורים. כשבוחנים את המגילה רואים, שכל עניינה הוא בהתמודדות עם תפיסת הגורל / מקרה של היוונים. במגילה מסופר על המן המטיל את הפור-הגורל שאמור לקבוע את גורלם של היהודים, אולם תפילתו של מרדכי לצד שתדלנותה של אסתר משנים את אותו גורל לטוב. מסתבר מ-מגילת אסתר שיש א-ל, גם אם הוא נסתר. ולצד זה גם לאדם יש יכולת להתמודד עם ה"גורל", אותו "הפור" שמוטל ונקבע.

אסתר ואחשוורוש בציורו של ארטמיסיה

כמה מאות שנים מאוחר יותר עומדת למבחן התפיסה היוונית הלניסטית, בסיפור חנוכה. האם ניצחונם של המכבים, המעטים והחלשים על האימפריה ההלניסטית הגדולה הוא מקרי, יד הגורל, או שמא גם כאן יש יד מכוונת? התפיסה היוונית, ולצידה הציונים החדשים, יטענו שהכל בדרך הטבע "נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו" ומנגד יבואו חז"ל ויתקנו בחנוכה את תפילת "על הניסים ועל הנפלאות... שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה...." הניסיון לעשות סינטזה בין התיאטרון לעולם התוכן היהודי, ניסיון אותו מוביל תיאטרון תאיר בשנים האחרונות, משמש אולי כניסיון ראשון לאחוז במחלוקת זו בקרניה, וליצור תיאטרון בעל השקפת עולם פילוסופית שונה. השקפה המכניסה את הא-ל כמנהיג למציאות וממנה לתיאטרון. בדרך זו מציב תיאטרון תאיר לא רק אלטרנטיבה תרבותית לתיאטרון הישראלי הקיים, אלא אלטרנטיבה תיאולוגית רעיונית.חז"ל מעידים, שעתידים בתי קרקסאות ובתי תיאטראות להפוך לבתי מדרשות. ייתכן שלא התכוונו לדברים כפשוטם. אין כוונת חז"ל לשנות את ייעוד חלל התיאטרון, כלומר להכניס ספריית ספרי קודש במקום התאורה והתפאורה. יתכן שכוונתם היא, שקיימת אפשרות, שהשיח של בית המדרש, עם תפיסות העולם האמוניות העומדות בבסיסו, יחליפו את תפיסת הגורל הקיימת בתיאטרון, וישמשו כחומר הגלם החדש ביצירה התיאטראלית היהודית.גלעד אלפסי, מנהל תיאטרון תאיר

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת