אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מנשה קדישמן בכנרת


מן היום בו הוזמן מנשה קדישמן להציג את תערוכת הסיום של סדרת "כינרת שלי", הוא לא חדל לצייר סוסים לוגמים מים. מה הקשר בין סוס לבין כינרת? – "הסוס שותה מים מהכינרת, הוא צמא!", עונה מנשה קדישמן קצרות. – אבל מדוע סוס דווקא? - "כי סוס זה ´ארץ-מולדת´", מסביר האמן, "ובשבילי, ´ארץ-מולדת´ זה עמק-יזרעאל, זה מעין-ברוך, הרי הגלבוע, הרי ירושלים ו... הכינרת." מאז 1993 לא חדל קדישמן לעצב את סוסיו / חמוריו בווריאציות שונות.כמו נגמל מאובססיית הכבשים לטובת סוסים, עוד ועוד סוסים. סוסי עבודה. בטנם הנפולה של אלה שבה ושיקפה מין שלד פנימי שאינו אלא נוף ציוני קלאסי – פרספקטיבה של תלמי שדות עם דקל ועם שני ברושים באופק. עתה, לקראת תערוכתו ב"בית-גבריאל", הרחיב מנשה קדישמן את הגיאוגרפיה הציונית שלו וכלל בה גם את הכינרת בבחינת מקור מים לסוס לוגם. לכאורה, תמונה של רוגַע. כי הפסטורליה האידילית של האגם הייתה ל-קדישמן, בשלב ראשון של הידרשותו לנוף הזה, מרגוע לנפש שנסערה וטולטלה בתקופת תערוכתו הגדולה במוזיאון תל-אביב, שנפתחה בדצמבר 2005. אך, תוך זמן קצר ביותר, הפכה גם כינרת שלו לאתר של קינה ועמק-הירדן הפך לעמק-הבכא. העמק שלנו. במהלך המלחמה האחרונה בלבנון ובצפון ישראל, חודש אוגוסט, שב מוטיב הקבר אל בדיו של קדישמן (נושא מוכר עוד משנות השמונים המוקדמות), אלא שעתה הוא צף בלב האגם, מלווה ברועָה מימין, בכבשים על החוף ובציפור משמאל.

הנה כי כן, הקינה הקדישמנית, זו שלא הרפתה מיצירתו הפיגורטיבית מעולם, לבטח לא מאז עקידות-יצחק שלו (מ- 1985 ואילך), חלחלה אל הכינרת וערערה את הנינוחות הקסומה של הסוס הלוגם לאטו. כי פסטוראלה אידילית היא מותרות בארץ של מלחמות.

הנה, הגענו אל כינרת הטראגית. במסגרת הכנותיו לתערוכה ב"בית-גבריאל", קרא מנשה קדישמן בספר היסטוריה על אודות מגיפת חולירע שהשתוללה בעמק-הירדן ב- 1865 ואשר הפילה כמות עצומה של חללים, בהם שש-מאות יהודים. טיהור הגופות במימי האגם זיהם את המים והחריף את האסון. קדישמן החליט להקדיש את מרכז תערוכתו ב"בית-גבריאל" לכינרת זו של אסון ומוות. הרעיון: להתקין בריכת מתכת גדולה בצורת הכינרת, כחמישה מטרים אורכה וכשלושים סנטימטרים גובהה, למלאה במים מהכינרת, לאכלסה בדגים חיים שבמחיצתם יצופו "ראשי יצחקים" על המים. אלא, שבגרסתו הסופית, בחר האמן לוותר על הדגים, ואילו את ראשי הקל-קר המיר בראשי-בּלטות. סדרה שלימה של בּלטות נוצקו במיוחד, כך שראש הקורבן מיוצג במרכזן. זוהי בּלטה ערבית ויהודית גם יחד, הבּלטה של ראש-יצחק העקוד. עודנה אריח הרצפה, כלומר הארץ שעליה אנו דורכים, אותה מעבדים ובה נקברים – אנחנו והם. הראשים/בּלטות הללו משוקעים עתה בתחתית הבריכה/כינרת, כטבועים, כזיכרון לנספי החולירע וכאנדרטה קדישמנית נוספת לכל הנספים שתבעה ותובעת הארץ הזו, ארץ-מולדת זו, המולידה והטורפת.

לכן, אפשר שאותו פסל-אישה, המוצב אף הוא בתערוכה, תגזיר הברזל של אישה הנושאת כד על ראשה (והכד בצורת הכינרת!), אינה אלא אותה אֵם מיתולוגית, אותה ארץ-מולדת, שכיכבה ביולדת אקסטטית בפסליו משנות התשעים. עתה, כך נציע, היא חוזרת אלינו לאחר הלידה, רגועה, ממלאה את כדה במי הכינרת, או שיוצקת מימיה לכינרת, והיא היא גבירת הכינרת, והיא גבירת הארץ הזו, והיא היא נצר נוסף במסורת האמנותית הארוכה והעשירה של נשים עם כד: אלות-נהר, מבוע, כוח חיים ויצירה ו... מוות" ג.עפרת

מנשה קדישמן

אוצר- גדעון עפרתפתיחה חגיגית בשבת 18 נוב´ בשעה 13:00

בית גבריאל: שעות פתיחה- יום א´ סגור, בימים ב´ עד שבת, מ- 10:00 עד 22:00 פתוח לקהל, טל- 04-6751175 . התערוכה תהיה פתוחה בין התאריכים- 13.11.06 עד 27.1.07..betgabriel.co.ilאתר אמנות טקסטורה

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תערוכות