אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המשך עלילות האוסקוקים- טרנספר וכלייה


התמונה של רמי נוידרפר

המשך עלילות האוּסקוקים

נשאלתי אם היו האוסקוקים במציאות או רק פרי דמיוני הם? שאלה טובה, אבל מה זה משנה? ומי לנו גדול מאחד העם וכבר קבע הוא , ובצדק, כי אמיתותו של מיתוס היסטורי אינה מעלה ואינה מורידה, ומה שמשנה הוא השפעתו של "האירוע ההיסטורי" על מורשתו התרבותית, הלאומית והדתית של העם.

מקרה של האוּסקוֹקים המצב הפוך – האירוע אמיתי אולם נמחה זכרם, נשכחה תרבותם, ואפילו שמם נשמע לחלק מקוראינו המעטים כהלצה, וזאת למרות "המלחמה האוסקוקית" שעליה נספר לכם היום.

את סיפורנו היום נתחיל בשלום אדריאנופול, משנת 1568. הסכם שלום זה, שקבע את הגבולות בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה ההבסבורגית, הופר בעקביות על ידי העות'מנים. אלה, שראו עצמם כשליטי העולם ונושאי דגל הג'יהאד, שמרו על מתח קבוע במחוזות הגבול על ידי הפעלת ה"אקינקי" – יחידות פרשים קלים לא סדירות. הפרשים היו מסתערים על יחידות האויב ותוקפים אותן בירי חיצים מאסיבי, והיו מיומנים בירי כזה גם תוך כדי רכיבה אחורנית.

המערכת הצבאית העות'מאנית הייתה מבוססת על שיטת הטימאר – הענקת אדומות בשטחים הכבושים לצבא הכובש. לכן, כדי לשמר את יחידות צבאם המובחרות ובראשן היאניצ'ארים, היו זקוקים הסולטאנים להתפשטות בלתי פוסקת. מלחמה נוספת באוסטרים הייתה אפוא עניין רצוי.

התורכים נלחמו במשך מאות שנים בשתי חזיתות – במזרח נגד הפרסים ובמערב נגד הכופרים הנוצריים. הם ניסו תמיד לתאם באמצעים דיפלומטיים שלום בחזית אחת על מנת שיוכלו להלחם בשנייה ללא חשש. בכלל , היו הפרסים , מבחינה אידיאולוגית, אויב מסוכן יותר שכן היו שיעים וסכנת המרת הדת במזרח האימפריה ריחפה תמיד באוויר.

בשנת 1590 חתמו העות'מנים שלום עם הפרסים ובשנה שלאחר מכן הצטווה הפאשה חסן מבוסניה לתקוף את מצודת סיסאק – מצודת גבול בדרום האימפריה ההבסבורגית.

שבע שנים נמשכה המלחמה כשאיש לא מנצח בה. הייתה התקדמות פה, נסיגה שם, אולם , בגדול, לא הייתה הכרעה. האימפריה העות'מאנית נבלמה, בפעם הראשונה בתולדותיה.

האוסטרים שמחו להיעזר באוסקוקים עזי הנפש כחיילים בלתי סדירים בצבאם. האידיאולוגיה האוסקוקית של מלחמה למען הנצרות וחיים מביזה ושוד אפשרה לאוסטרים פשוט – לט לשלם להם משכורת...

שחקן נוסף במשחק הדיפלומטי הייתה הרפובליקה של וונציה. זו ניסתה לשמור על איזון עדין בין האוסטרו-הונגרים לטורקים. מצד אחד היו נוצרים וראו עצמם מגני האמונה, אך מצד שני שאפו לשמור על יחסים טובים עם השער העליון בקושטא על מנת לאפשר מסחר עם המזרח.

פסיחה זו על שני הסעיפים נראתה לידידינו האוסקוקים כבגידה באמונה הנוצרית, ונטרו לוונציאנים על בגידתם. כל עוד נמשכה המלחמה בטורקי שמשו האוסקוקים כחיילים בלתי סדירים בשרות ההבסבורגים, אולם משנסתיימה המלחמה הזו ב1603,השתנו הדברים

לאחר שלום זסיטווה-טורוק שנחתם ב1603, נרגעו הרוחות בחזית הבלקנית. האוסטרים והטורקים נוכחו לדעת כי אין לעות'מנים יכולת התפשטות נוספת והאוסטרים חפצו בממשל יציב ורגוע יותר. בממשל יציב כזה, לא היה עוד מקום לאלמנטים פורעי חוק , פיראטים החיים על חרבם , כמו האוסקוקים. ב1615 פרצה מלחמה בין ונציה לאוסטריה, מלחמה הידועה בשם מלחמת גרדיסקה אך גם בשם המלחמה הפריוליאנית או המלחמה האוסקוקית

בסיום המלחמה פסק, הארכידוכס האוסטרי פרדיננד השני מאוסטריה התיכונה על הגליית האוסקוקים, לבקשת הוונציאנים , מערי החוף ובראשן זֶנג, ושריפת ספינותיהם, כדי למנוע את מעשי הפיראטיות שלהם נגד ונציה. לא נייגע אתכם בסיבות הפוליטיות לבגידת האוסטרים בבעלי בריתם, והסכמתם לטרנספר אל תוככי קרואטיה, אולם זה בוצע, כדרכם של טרנספרים, בכוח בלתי מתחשב, וכך ירדו האוסקוקים מזנג מעל דפי ההיסטוריה. שמם נותר , אולי בשמה של שרשרת הרים בקרואטיה הידועה בשם "ההרים האוסקוקיים", אולם מאז נפקד שמם , כקבוצה אתנית או צבא שודדים, מדפי דברי הימים. כמו כן, בעיר זאדאר שבקרואטיה, הלא היא זנג ההיסטורית, קיים ופועל מועדון השיט – אוסקוק.

לא חבל על דאבדין ומשתכחין.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר