אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

צפות אודות אהוד בנאי


ההופעה הראשונה שראיתי של אהוד בנאי הייתה באשקלון בפארק הלאומי. הפארק היה הומה אדם, אך למען האמת בגלל הופעה אחרת שהתקיימה בפארק של הזמרת ג'ואן ארמטריידינג. קהל האנשים שצפה בהופעה של אהוד היה מספר מועט של כמה עשרות בודדים, מה שהפך את החוויה להרבה יותר אינטימית וחזקה מבחינתי. ההופעה שילבה שירים מ"הפליטים", "קרוב", "השלישי" ומ"מאמי". היה משהו נורא פראי ושבטי במוסיקה של אהוד שגרם לי לחזור אחריה למחוזותיו ולהשתכר כל פעם מחדש מהעוצמה האמיתית והבועטת שלו נטולת כל המסכות והתדמית. משהו בכנות התהומית שלו, בזיקה המופלאה למסורת, בהשפעותיו ובסיגנון הייחודי שלו שאב אותי בדיעבד להתבונן על עצמי, על הסביבה ועל העבר בחשיבות הראויה.

בהופעותיו של אהוד אני נוטה לשחרר הכל ולצאת איתו למסע שלו, נותן לו יד ויוצא לטייל, לא מוותר על שום פיסת נוף ומשמעות. המוסיקה צובעת את המילים והמילים משוחחות עם המוסיקה בהגיון ובתבונה והחוויה כמעט דתית. כשאהוד מופיע בדרום הסאונד טיפה שונה, הייתי במספר הופעות במרכז אבל ההופעות בדרום זה משהו אחר. הופעה שאני לא אשכח בחיים הייתה גם כן בדרום אבל הפעם בדרום של לבנון, במוצב צבאי בתקופת השרות שלי (1998). אהוד בא עם הגיטרה והמפוחית בצהרי היום וביצע בפני עשרים וחמישה חיילים מבוהלים את מיטב שיריו בתוך חדר אוכל צבוע תכלת דהוי, לאורות הנאון צבאי. ההופעה הזאת הכתה אותי בסנוורין. זה היה כמו להוציא אדם שהיה סגור בחדר חשוך, תקופה ארוכה, לכמה דקות של אור יום קייצי ולהחזיר אותו בחזרה. אהוד הבריח לי נר ללבנון, הוא נתן לי אותו כדי שאני יוכל לשרוד שם, כדי שאוכל לכתוב עוד איזה שיר, כדי שאמשיך לחלום למרות הקושי הגדול."אני מאלתר על הגיטרה. נעזר באפקטים: מנגן בלי לחשוב. רק להרפות קצת את המתח. הם נורא שקטים. אני קולט שהם מקשיבים. דרך החלון אני רואה גבעות מוריקות. אפשר לשמוע את הרוח בחוץ. אני רוכב על הרוח. כמו בלילות שהייתי יושב עם הגיטרה בצריף בוואדי, ליד האש. ואז, סוף סוף, אני מביט אליהם. אל הקהל. כ – 15 חיילים וחמש חיילות. חלקם באזרחית. לא מגולחים, מאובקים, קצוצי שיער, צמאים למוסיקה. וזה יכול להיות במרתף של בית-ליסין, או בצוותא או בפארק הירקון, או בשדרות, או במוצב הזה. וזה יכול להיות אפילו בסקוטלנד, או באיזה בית כנסת עתיק באפגניסטן." (אהוד בנאי, מתוך- "צו קריאה") משמעות מפעלו של אהוד בנאי בעיני יוצאת מגדר "אומנות הפנאי" הנפוצה בארצנו.

הרבה מעבר לאמירה החברתית, אהוד מופיע אצלי כסמן יהודי בתרבות הארץ הישראלית הצעירה שעדיין נמצאת (מכורח גילה הרך) בשלבים של בניה וגיבוש. חקר הזהות האקלקטית, בארץ שבה שאלת הזהות היהודית בעידן המודרני נענת על פי רוב בגמגום, מקבלת אצל אהוד בנאי תשובה לגיטימית שהכי קרובה לדבר האמיתי. בכל אלבום אהוד מסיר מחדש את האבק שהצטבר ומגלה לנו את דמותו אשר פועלת כנגד כל הסיכויים, רחוקה מלהיות הקול המוכר בנוף המרכזי של המוסיקה בארץ ובכל זאת מוכיחה את עצמה כמשמעותית פעם אחר פעם מחדש. בעיני מוסיקה שלא באה אל המיינסטרים אלא מקרבת את המיינסטרים אליה, היא מוסיקה עוצמתית וחשובה מאין כמותה.השפעותיו של אהוד מהמקורות הנכונים והמשפיעים ביותר בעולם המוסיקה (בוב דילן, לאונרד כהן, ביטלס, ניל יאנג, ניק דרייק, פינק פלויד, סגול כהה, הנדריקס ועוד רבים וטובים) נזקפים לזכותו כאדם שהמסורת- באשר היא, עבורו מייצגת יסוד בעל חשיבות עיקרית ליצירה כנה ומתקשרת עם תרבות וקהילה. וודי גטרי (נגן וזמר קנטרי, פולק) היה מקור השראה למוסיקה של דילן, דילן השתמש בסגנונו (של וודי) להביע את התכנים בהם הוא יתעסק ,דילן כמובן שהיה השד ממנו אהוד ינק , אך אהוד אף על פי שעוסק הוא רבות בתכנים חברתיים כדילן, בוחר לעשות זאת בדרך האופיינית לו שעמה הוא מזדהה. דרך הקשורה ביותר למסורת שלו. "טוב שתהיה תמיד מפוחית בכיס, למקרה של רעידת אמת או גאולת אמת (אהוד בנאי, מתוך- "אנחנו כאן אורחים לרגע") הכובע שאהוד חובש לראשו בהופעות, אחרי שהוא היה קרוב ועוד מעט וטיפ טיפה, ענה לי על רוב השאלות שהיו לי לגבי דמותו המסתורית. את המילים והמוסיקה שלו יכולתי לפרש אחר כך בהזדהות מה. יכולתי לחוש ב"אור היקר" עליו אהוד מספר כשהיה מבקר אצל סבא מאיר וסבתא מכורה ברחוב האגס 1 (בתור ילד) והיה מקשיב לפיוטים בבית הכנסת. הצלחתי לראות ברוחי את ספרי הקודש הישנים באותו הבית ולשמוע עם פלורנטין את תפילת הערבית עולה בקול שאון עמום מבית הכנסת הסמוך.אהוד פעם אמר שמבחינתו ההופעה זה הדבר האמיתי- "על הבמה אני פורח" הוא אומר "ואני מחכה כבר לרגע שיגמר הטקס ויתחיל הסולו גיטרה. מבחינתי הכל מתחיל ויוצא מהגיטרה. "אם עד היום שמעתם את אהוד בנאי במערכת הסטראו שלכם ונהנתם אני ממליץ לכם בחום ללכת להופעת לייב שאתם לא תשכחו לעולם. מחכה לכם חוויה מרגשת מאוד של מסע למחוזות מופלאים.-

דיסקוגרפיה-אלבום הבכורה של אהוד בנאי והפליטים הוא אחד התקליטים הטובים והחשובים ביותר ברוק הישראלי של שנות ה-80 ובכלל. אהוד ולהקתו, בהפקה מוסיקלית של אלפנט, יצרו שילוב מקורי של מקצבים וצלילים מזרחיים עם רוק גיטרות מערבי, הרמוניות שנות ה-60 ו"גל חדש" בריטי, אווירה גלילית עממית עם דחיסות עירונית. בנאי יצר קטע אינסטרומנטלי אקסטטי ("מרקיסטן"), שירי מסע אישיים ("דם", "עיר מקלט", "ממשיך לנסוע"), שירי געגוע וחלום ("זמנך עבר", "מלנכולי" ו"פועל במה") ושירי מחאה ("עבודה שחורה", "ערבב את הטיח"). השירים הישנים, "עגל הזהב" ו"עיר מקלט", עובדו מחדש. בנאי אולי לא היה זמר גדול בשלב זה, אבל בשירה הפשוטה שלו הייתה כנות כובשת, אלפנט כגיטריסט וכמעבד מוסיקלי היה בשיאו, ויחד עם הלהקה הם יצרו אלבום בכורה מושלם. בסוף 1987 יצאו בנאי והפליטים למופע בהפקת שוקי וויס, מופע מושקע עם סאונד משובח, תאורה מיוחדת ואפקטים חזותיים, כולל הקרנת סרטים על הלהקה. לצד שירי התקליט הם ביצעו קטעים מ"מאמי" וגם כאלה שהפכו לקלאסיקת הופעות כמו "קסם גלילי" (מ' בנאי, ל' אלפנט), "יוסף טס ללונדון", "גלויה מקטמנדו", גרסת דאב ל"א יידישע רסטהמאן" ו"אמשטרדם".בראשית 1989 יצא התקליט תחת שיח היסמין, שהוקדש לאגדות עם פרסיות שיעקב, אביו של בנאי, עיבד וסיפר. הסיפורים "בית סבא בירושלים", "סמינזר" ו"ג'מלי פורוש" נעטפו במוסיקה של בנאי, שנכתבה בהשראה מזרחית ובוצעה בכלים אותנטיים. אהוד שר וניגן בגיטרה עם ויקטור עידא בעוד וקנון, יעקב פריבר בזרב (טמבור פרסי), נעם הלוי בחליל ויהודית תמיר בשירה וקולות.

ב-1989 יצא תקליטו של בנאי קרוב. עובד אפרת הפיק מוסיקלית ועיבד עם בנאי תקליט של "חזרה למקורות" (של אהוד), עם פחות רוק ויותר צליל עממי מזרחי. את "החזיון לפרנצ'סקו גויא" הלחין בנאי למילים של פנחס שדה, "אסתר" הולחן על פי שיר עם אפגני וב"רחוב האגס 1" שולבה תפילה שכתב האר"י ללחן מסורתי. את שאר השירים כתב והלחין בנאי: "רוחות הצפון", "כולם יודעים", "הכנאפה מתוקה", "ג'מלי פורוש", "כל הלילה על האש" ו"נגעת בצמרות העצים". בנאי שר וניגן במפוחית, גיטרות וסיטאר, והשתתפו אפרת בגיטרה ובס, שפי ישי בפסנתר, גיל סמטנה בבס, ז'אן-ז'ק גולדברג בתופים, נעם הלוי בכלי הקשה ויהודית תמיר בשירה וקולות. האלבום זכה להצלחה גדולה, בעיקר בזכות השיר "כולם יודעים", שהיה ללהיט הגדול ביותר של בנאי.הפליטים הופיעו עוד קצת ב-1989, בין השאר במופע התרמה לאלפנט (שהתמכר לסמים), "הדיל של הפיל", ובמופע למען ז'אן-ז'ק גולדברג (שנזקק לתמיכה כספית), "שני מקלות ומתופף", אך הלהקה חדלה להתקיים. סמטנה וגולדברג הצטרפו ללהקתו של פורטיס ואלפנט הקדיש זמן רב יותר ללהקתו, למה פיל. אחרי התפרקות הפליטים הופיע בנאי עם נעם הלוי במופע אינטימי בשם "מלון אורחים", בו התארחו בכל פעם מוסיקאים שונים.ב-1992 יצא אלבומו של בנאי השלישי. בהפקה מוסיקלית של יהודית רביץ ובעיבוד של בנאי ורביץ היה זה תקליט נקי ומלוטש, פחות פראי מתקליט הבכורה, פחות מזרחי מקרוב וכולל, כרגיל, שירים מצוינים שבנאי כתב והלחין: "דוד ושאול", "פלורנטין", "בגלגול אחר", "עלמתי האירלנדית", "שעה של מסתורין", "כבוד סגן ראש העיר", "כלבים משוגעים", "אל תפחד", "האור הראשון", "כל הזמן באוויר" ו"האביב בפתח". בנאי שר וניגן בטאר, סיטאר, מפוחית, גיטרה וקלידים, והשתתפו רביץ בגיטרות, טמבורין וקולות, דודי לוי בגיטרות, טל הרצברג בבס וקולות, רועי שקד בתופים, ג'ורג' סמען בכינור, משה לוי בפסנתר וקלידים, נעם הלוי בכלי הקשה, פעמונים, חליל, זומזומיה וקולות ואורי קצנשטיין בקולות. לחוברת הדיסק צירף בנאי שני שירים לא מולחנים, "בדרך להופעה מעבר לקו הירוק" ו"רגע של חולשה".

ב-1996 יצא אלבומו הרביעי של בנאי, עוד מעט, בהפקה מוסיקלית של עובד אפרת. פרט ל"בבית העלמין של חולון" שכתב פנחס שדה ו"ער או חולם" שהלחין אפרת, כתב בנאי והלחין את כל שירי האלבום: "סרט רץ", "יוצא לאור", "יושב בצד הכביש", "אחרי הסערה" "על דרך יפו", "בוא הביתה", "אביא לך", "כשחיכיתי לך על הספסל" והלהיט הגדול ביותר של בנאי, שיר שהוא כלל לא רצה להכניס לאלבום: "מהרי נא" ("הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה..."). בנאי שר וניגן בגיטרות, טאר ומפוחית, והשתתפו עובד אפרת ודודי לוי בגיטרות וקולות, עודד שכטר בבס ורועי שקד בתופים וכלי הקשה.ב-1998 יצא אלבום האוסף של בנאי, טיפ טיפה: "טיפ טיפה", "ניצוץ האהבה", "עיר מקלט", "עגל הזהב", "גלויה מקטמנדו", "מי תהום", "א יידישע רסטהמאן", "ילדי הלילה", "אוולין אל תלכי", "גגות של ברזנט", "הכל בגלל האהבה", "ל"ג בעומר", "הנה היא באה", "על המים" ושניים שהוקלטו לרגל הוצאת האוסף: "הכוכב של גוש דן" (מ' ול' עממי אירי, עברית בנאי, ע' וה' בנאי ואפרת) ו"אנחת האדמה" (מ' ול' בנאי, ה' אפרת). בהופעותיו אחרי הוצאת טיפ טיפה הציג בנאי להקת ליווי חדשה-ישנה בשם הניצוצות.בינואר 2004, שבע שנים אחרי אלבום האולפן האחרון שלו, הוציא בנאי את אלבומו ענה לי. "דממה דקה", "גבולות", "מסך הברזל", "אש", "היום", "ברוקלין", "הופעת מילואים", "סטארטר, אני ומיכה השקט", "היברומן", "בלוז כנעני", "מתי תבוא", "ענה לי", "גשם באלפסי". האלבום כלל 13 שירים חדשים שכתב בנאי, למעט שיר אחד שמילותיו נכתבו על ידי אלפנט. גיל סמטנה הפיק מוסיקלית והשתתף בהלחנת שלושה שירים. (דיסקוגרפיה מאת יואב קוטנר שערכתי. לקוח מתוך האתרmooma)

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ירון גן