אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מרדנות / נעמי אלדרמן


נפלאה אהבתך לי

"ללא מים לא תהיה הארץ אלא קליפה חרבה, מדבר צמא, ללא התורה יהיה האדם קליפה ותו לא, ללא אור או רחמים. כפי שהמים מעניקים חיים, כך גם התורה מעניקה חיים לעולם, ללא מים לא ידעו אברינו רעננות או צרי. ללא התורה לא תדע רוחנו שלווה. כפי שהמים מנקים, כך גם התורה מטהרת את מי שהיא נוגעת בו."(עמ' 17)בין שחרית למוסף - בשבת האחרונה של חודש תשרי, עלה לדוכן הרב קרושקה - רבה של קהילת הנדון הקטנה. הרב קרושקה לא היה בקו הבריאות זמן רב, והוא נשא בפני קהילתו דברים היוצאים מן הלב. בעת חזרת הש"ץ של מוסף, כשהקהל קורא בקול "קדוש, קדוש, ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" השיב הרב את נשמתו לבוראה. כמה שעות אחר כך, בתו רונית שעזבה את הקהילה ואת אורח חייה, יוצאת לדרך הארוכה מניו יורק, להתמודד עם כל מה שהשאירה מאחוריה.רונית קרושקה היא גיבורת ספרה החדש של נעמי אלדרמן – "מרדנות".

הספר, שיצא לאור באנגליה ותורגם זה עתה לעברית, זכה בפרס "אורנג'" היוקרתי לספרי ביכורים. אלדרמן נולדה וגדלה בקהילה יהודית אורתודוקסית בהנדון, שם היא מתגוררת עד היום.רונית קרושקה, בתו היחידה של הרב,שאימה נפטרה בילדותה, מתארחת בביתם של דוד ואסתי קופרמן, חברים מילדותה. דוד – אחיינו האהוב של הרב ומי שהיה לו כבן, מיועד למלא את מקומו אך הוא אינו משוכנע שהוא מתאים ומסוגל לשאת בנטל, גם אסתי קופרמן, אשתו, מתקשה להתאים את עצמה לתפקיד "אשת הרב". נוכחותה של רונית, הבת המורדת, מסבכת עוד יותר את חיי הקהילה המנסה להמשיך עם מותו של הרב, המנהיג הנערץ. רונית, הנושאת איתה זכרונות נעורים ממערכת יחסים מורכבת עם אסתי קופרמן, וניצבת מול קהילה שהיא כבר אינה שותפה לערכיה מבקשת למצוא בתוך בית הוריה השומם את הפמוטים של אמא, חפץ פיזי וסימבולי הקושר אותה לשרשרת הדורות. לאורך הספר רונית, אסתי ודוד נאלצים לבחור בין טוב לרע, בין אמת לשקר. לא קל להבחין ביניהם, קשה מאד להכריע. ניכר בספר כי הוא נכתב על ידי מי שחיתה את חייה של יהודיה אורתודוקסית. הספר משובץ בציטוטים מן המקורות, שהמתרגמת השכילה להביא את מקורו העברי, ולא כפי שקורה לעתים תורגמו מחדש.רק פה ושם יש צרימות קלות בתרגום,כמו "תפילת הבוקר של שבת" במקום "שחרית". יש לזכור כי הספר נכתב לקהל לא יהודי, ולכן מאריך מעט בהסברים שלקורא החי כך את חייו יראו מיותרים.

סיפור המסגרת "בת מורדת החוזרת לכפר ילדותה עם מות הוריה" כבר זכה לתיאורים לא מעטים, אך אלדרמן יודעת לפעול בצורה רעננה בתוכו, ללא קלישאות. הספר מתאר ברגישות דרמות אנושיות, שאלות של זהות דתית, זהות מינית ומקומה של הבחירה בחייו של האדם. אלדרמן, כמו יעל משאלי בספר "כרת", דנה בשאלות שהן כמעט טאבו בחברה הדתית של ימינו. אך לא כמו משאלי, היא עושה זו בעדינות ראויה, ללא תיאורים מפורטים שאינם נוחים לקורא הדתי. אלדרמן אינה מציגה מניפסט אידיאולוגי אלא סיפור, מכבדת את דמויותיה ואת אלה שהיא כותבת עליהם, ומשאירה לקורא להרהר בינו לבין עצמו על בחירותיהן השונות של הדמויות בספר המקסים הזה.

פורסם באתר הצופה

האתר של גלעד סרי לוי

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי