אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מסה על המתנה / מרסל מוס


כמה לכתוב בצ'ק, מאמי?

בקורס מבוא לאנתרופולוגיה, סיפר לנו פרופסור אייל בן ארי על טקס הפוטלאץ' הצפון אמריקאי שעליו מעידים אנתרופולוגים משנות העשרים של המאה הקודמת. בגרסאות הקיצוניות שלו שורף עורך הטקס אלפי שמיכות, שורפים קופסאות שלמות של שמן לוויתנים, משחיתים בתים ומשליכים לנהר מנורות נחושת יקרות ערך. זהו טקס שמטרתו הפגנת עושר, התחרות היא מי יפגין את הבזבוז המטורף ביותר ולעתים עורך הטקס משחית כך את כל רכושו.

האם תוכלו למצוא מקבילות לטקס כזה היום,שאל המרצה. ובכן, אמר לאחר כמה דקות של שתיקה מביכה, מתי הייתם לאחרונה בחתונה?

ספרו הקלאסי של מרסל מוס (1872-1950) "המסה על המתנה" הספר שהתפרסם לראשונה ב 1924 תורגם כעת לעברית על ידי הילה קרס, ויצא לאור לאחרונה ב-הוצאת רסלינג. מוס לא יצא לשדה המחקר, הוא היה שייך לדור "אנתרופולוגים של כורסה" שביססו את התיאוריות שלהם על ליקוט עדויות של נוסעים, הרפתקנים וחוקרים אחרים. אך יש לו תרומה תיאורטית חשובה להבנת המשמעות החברתית של המתנה. המסה הקצרה של מוס, 135 עמודים בסך הכל (אליהם נלווים כמספר הזה לערך של עמודים הכוללים הערות שוליים של המחבר והמתרגמת), אינה קלה כל כך לקריאה. מוס קורא לפרק המבוא "על המתנה, ובייחוד על החובה להחזיר מתנה", הוא מדגיש את העובדה הנסתרת כי מתנה שניתנת לכאורה מתוך רצון חפשי ללא כל חובה חוקית או מוסרית, כמעט אף פעם אינה "מתנת חינם", והיא קושרת את הנותן והמקבל בשרשרת של מחויבויות. זוהי המערכת של נתינת חפצים כמתנה בה ערך הטובין המוחלפים אינו נמדד רק במחירם בשוק הסחורות "הרגיל" אלא בהקשר החברתי של הנותן והמקבל, מה שמכונה "חליפין סימבוליים". מוס מציין כי הטקסים הראוותניים של הפוטלאץ', הדומים במקצת לחתונות של ימינו הן "תוצר מפלצתי של מערכת המתת".אולי לא מכובד לדבר על כך, אבל מערכת מורכבת של התחשבנויות היא חלק משמעותי בדילמה "כמה לתת מתנה". מה מקובל, ומה סביר, איך לא להראות קמצן חלילה, אך גם לא להתרושש. הבעיה מחריפה כאשר נדרשים להגיע למערכות חברתיות עם קודים מעט שונים.

לא מעט פעמים תוכלו למצוא למשל בפורומים באתר "כיפה", את השאלה הבאה: "הוזמנתי לחתונה חילונית. שמעתי שמקובל לתת 600 שקל, מה לעשות?". ושאלת השאלות – האם מוטלת חובה מוסרית על המוזמן לכסות את הוצאות החתונה של מארחיו. במקומותינו נהוג ללעוג לדודה המנהלת בפנקס מה קיבלה לברית מהדוד חיים, ומה נתנו לנו לבר מצווה הזוג חנה ודוד, כדי לדעת מה לתת להם ביום שמחת לבם. אבל השאלות הללו הן אמיתיות וטורדות מנוחה. הכסף שמושקע במתנה הרי הוא הוצאה מוכרת לשימור המעמד החברתי, עניין שחלק ניכר מההוצאות מוקדש לו בסופו של דבר. יש כאלה שמדברים על מתנה "מושקעת" שהיא לא בהכרח יקרה. כאן מחליפים התחשבנות פיננסית בהתחשבנות רגשית. תמיד נזכור כמה תשומת לב ו"השקעה" נתנה לנו החברה מהשירות הלאומי שאין לה כסף, מה לעשות אבל היא התאמצה ומצאה משהו - סימן שאנחנו חשובים לה כל כך, והיא באמת מוכנה להשקיע בנו. המסה מסתיימת בדיון על המוסר של המתנה. מוס מזכיר את מסתו של רלף וולדו אמרסון "המתנה" (יצאה לאור לאחרונה בתרגום עברי בספר "איש העולם" בהוצאת נהר ספרים). אמרסון מביא לתשומת לבנו את הסיכון בהשפלת המקבל הנזקק לטוב לבו של התורם הנדיב ומזהיר מפני יצירת מערכת של מתנות המייצרות השפלה קבועה. קשה שלא לקשור זאת לויכוח במקומותינו בין המצדדים באחריותה של המדינה למתן קצבאות לעומת העברת התפקיד הזה אל הקהילה ועשיריה. אחרים יאמרו כי זהו הפער בין צדקה לצדק. בין אחריות חברתית של המדינה לאזרחיה, לעומת מבצע הענקת מתנות למסכנים תורנים כחלק ממסע יחסי ציבור של תאגיד מסחרי, של עשיר מקומי המנסה לנקות מעט את מצפונו או תדמיתו, ובדרך זו גם לקבל הקלות בתמלוגים או בתשלומי מסים. המלך ארתור, מספרת האגדה, בנה לאביריו שלחן עגול שבו אין מקום מכובד יותר מרעהו. בעקבותיו טוען מוס:

"כך נעשות גם היום האומות לעשירות וחזקות, מאושרות וטובות. העמים המשפחות והיחידים יוכלו להעשיר אלה את אלה, והם לא יהיו מאושרים אלא כאשר יוכלו לשבת כמו האבירים סביב העושר המשותף. אין טעם לחפש את הטוב והאושר הרחק מכאן. הם פה, בשלום השורר, בעבודה המתוזמרת היטב, לסירוגין במשותף ובנפרד, בעושר שצוברים ואחר כך מחלקים אותו מחדש מתוך כבוד ונימוס הדדיים כפי שמורה החינוך".

תרגום הספר הזה מצטרף למפעל המבורך של הוצאת רסלינג בתרגום קלאסיקות אנתרופולוגיות. אך אוסיף מילת ביקורת על המסה הפותחת. המסה המעמיקה של סילבר נלקחה מתוך כתב עת מדעי והיא מיועדת לבקיאים ומומחים. לדעתי מסת פתיחה לספר קלאסי צריכה להיות אחרת. בפתיחה אני מצפה למצוא מי היה מרסל מוס, מה הם עיקרי טענותיו ומה ההקשר הרחב של הספר - שיצא כזכור, לפני יותר משמונים שנה. דיונים מעמיקים מקומם באחרית הספר, או בירחונים מדעיים המיוחדים לכך. לאלה מכם המוזמנים לחתונה בימים אלה, ומתלבטים מה לתת וכמה - אמליץ להעניק לחתן ולכלה את הספר המשובח הזה. רק לא לשכוח פתק החלפה כמובן, למקרה שבין מכריהם של הזוג ישנם עוד קוראים של הטור הזה.

פורסם בעיתון הצופה

האתר של גלעד סרי לוי

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי