אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יוסי סוכרי ושאלת האישה המזרחית האינטליגנטית


התמונה של אלי אשד

אתמול הייתי בהרצאה מעניינת מאוד בחנות הספרים הצרפתית אלשיך. הרצאה של הסופר וההוגה יוסי סוכרי לרגל תרגום ספר ראשון: אמיליה ומלח הארץ לצרפתית בהוצאה נחשבת ביותר.

הספר הנ"ל של יוסי סוכרי הוא ספר שבו הוא מציג ,לדבריו לראשונה בספרות העברית, אישה אינטליגנטית ממוצא מזרחי, ילידת לוב. את סבתו שעברה את השואה על בשרה כתוצאה מהכיבוש הפשיסטי של לוב. עזבה את מחנות הריכוז והגיעה לארץ וכאן התאכזבה עמוקות מהציונות "האשכנזית".

יוסי סוכרי סיפר שממש לא הייתה לו ברירה אלא לכתוב את הספר ובראש ובראשונה ובגלל "קשר ההשתקה" שיש בארץ של ההגמוניה האשכנזית ושל משתפי פעולה מזרחיים מסוגם של סמי מיכאל ו-א.ב.יהושע שטרחו או להתעלם מהבעיה המזרחית או שהקפידו להציג את האישה המזרחית תמיד כאישה כנועה, רגשנית, נוטה למיסטיקה ולא רציונאלית .דוגמה הספר ויקטוריה של סמי מיכאל על חיי אימו והספרים של נשים כמו דורית רביניאן.

"הייתי חייב להראות שהיו ישנן גם נשים מזרחיות מסוג אחר" הסביר יוסי סוכרי, נשים חזקות רציונאליות אינטליגנטיות וזה דבר שאף אחד עוד לא הראה בספרות העברית כן אפילו לא בספרות האשכנזית המדכאת.

לי נראה שסביר להניח שסמי מיכאל יזדעזע מהטענה שהוא הציג את אימו בצורה משפילה ומדכאת. סביר להניח שהוא ניסה להציג אותה כפי שהכיר אותה ובסופו של דבר יש טעם בהתקפה של יוסי סוכרי עליו אבל סמי מיכאל מייצג דור שלם בעניין הזה ואין לכך לדעתי קשר מיוחד לעדתיות.

לא נעים לאמר אבל לפני עשר עשרים שנה היה זה אופנתי ובמקום לכתוב על דיכוי האדם המזרחי וזה בדרך כלל היה הגבר. היום זה אופנתי ורלבנטי לכתוב על דיכוי ושחרור האישה.

הסבתי את תשומת ליבו של יוסי סוכרי לכך שהוא בסך הכל הולך במגמה סלולה היטב שהחלה עוד בשנות התשעים עם סופרות אשכנזיות דווקא כמו עירית לינור ו-גיל הראבן ואחרות שניסו להראות נשים מסוג אחר, חזקות ואינטליגנטיות ללא קשר למוצאן (טוב בסדר, כמו הכותבות הגיבורות שלהן הן אשכנזיות). אך הוא הזדעזע עמוקות מכל קישור והקשר עם סופרת נחותה כמו עירית לינור. ויש כידוע גם פעילות מזרחיות פמיניסטיות שאחת מהן,הנרייט דהאן כלב, היא אף בלוגרית ברשימות כך שאין לאמר ש-יוסי סוכריבא לסביבה ריקה לחלוטין.

יכול להיות בהחלט ש-יוסי סוכרי יצר נישה חדשה בספרות: סיפור האישה המזרחית החזקה והחכמה. אני מאמין שעוד רבים ילכו בעקבותיו. זה כבר לא יהיה "אופנתי" יותר לתאר את האישה המזרחית כמו שהיא תוארה בספרים של רביניאן למשל. יוסי סוכרי קובע:

הבנתי שכדי שישימו לב אלי אני חייב לכתוב יותר טוב מכל אחד אחר. ואכן הצלחתי ואפילו מבקרים אשכנזים ותיקים כמו שולמית אלמוג התרשמו ואמרו שאני כותב כמו אשכנזי. מה שרק מראה על הגזענותמוסווית שלהם.

שולמית אלמוג אגב התרשמה כל כך שכתבה ש"ספרו של יוסי סוכרי ראוי שייעשה 'ספר פולחן" ולי זה לא נראה כמו דברי השמצה וזלזול אשכנזיים. יוסי סוכרי המשיך והתלונן על ההתעלמות המוחלטת מההתנסות וההיסטריה המזרחית בספרי הלימוד ובספרות היפה. אני מניח שגם ד"ר משה גרנות, מפקח בכיר במשרד החינוך שטוען שיש התעלמות מקבילה מתפקידה ההיסטורי של העדה הרומנית בהיסטוריה הציונית היה מסכים איתו בחפץ לב.

וכך גם סופרים שונים כמו אהרון אפפלד שמתלונן מאז ומתמיד בדרך לקבלת פרס ישראל שכל חייו הוא זכה רק לבוז לזלזול ולהתעלמות מהממסד הספרותי הציוני בגלל היותו "יהודי גלותי".

יוסי סוכרי המשיך והתלונן על כך שלא כותבים כמעט כלום בספרות היפה על יהדות המזרח. הממ... לי נראה שדווקא כותבים לא מעט. ויש אפילו סופר אשכנזי, חיים הזז, שכתב כמה רומנים גדולים על יהדות תימן שהיו כל כך מוצלחים עד שבהתחלה חשבו שכתב אותם סופר ממוצא תימני. מתי ניתקל בסופר מזרחי שיכתוב על יהדות אשכנז המפוארת? או שמה זה לא פוליטיקלי קורקט לדרוש דבר כזה?

במהלך ההרצאה נשמעו סיפורי דיכוי מזרחי כמו סיפורה של האישה שסיפרה שהיא עבדה בספריית אוניברסיטת תל אביב מזרחית אחת בין מאות אשכנזיות וסיפרה את הסיפור כיצד אחת הספרניות הזדעזעה משמה המזרחי יוצא הדופן "צרויה" (האם שומעת צרויה שלו?).

נשמע גם דברו של מרצה לפילוסופיה שטען שכל הזהות המזרחית אינה אלה קונסטרוקציה בדיונית ברוח התיאוריות הפוסט מודרניות וכי אנשי הזהות המזרחית יצרו לעצמם גוף בדיוני לגמרי של "אשכנזים" שאין בינו ובין המציאות שום קשר.

הייתה גם חמוטל שטענה בסופו של דבר יכול להיות שדווקא נציגי המיעוט כמו יוסי סוכרי מרגישים שייכות חזקה למשהו בעוד שנציגי הרוב הדומם אין להם את השייכות הזאת ואולי בגלל זה צריך לרחם עליהם.

לזכותו של יוסי סוכרי שבאמת כתב ספר טוב, יש לאמר שאחרי שכתב ספר זה לא נשאר להמשיך להתלונן על הדיכוי המזרחי ודיכוי הנשים המזרחיות (שלעניות דעתי דוכאו יותר מכל אחד אחר בידי הגברים המזרחיים ולא דווקא בידי הממסד הציוני האשכנזי) אלא כתב ספר מסוג אחר לגמרי, מקלטור והראה שהוא סופר שיש לו מה לאמר על הרבה דברים ולא רק על נושאי הדיכוי המזרחי.

הוא סופר שש לקחת אותו ברצינות ואני חייב לאמר שההרצאה שלו תרמה לי הרבה כדי להבין את נקודת המבט שלו אם כי לא הסכמתי איתה. לעניות דעתי ספרו זכה בתשומת לב רבה שהרבה סופרים אשכנזים היו מייחלים לה. ואולי זה מראה שבכל זאת יש כאן פתיחות לזר ולאחר. במיוחד אם הוא רהוטכמו יוסי סוכרי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד