אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרידה מ-ס. יזהר


התמונה של שושנה ויג

 מעניין שהסופר ס. יזהר שהלך לעולמו הפך את שמו הפרטי למותג ואת שם משפחתו הסתיר בכינוי ס (סמילנסקי).אף פעם לא נתתי את הדעת מדוע שמו הפרטי הפך למותג כל כך חשוב בספרות העברית המתחדשת בארץ.יזהר לא נזהר בכתיבתו ואולי בשל כך הפך שמו לחלוץ הכותבים בלא משוא פנים ובלא יוהרה.

סיפוריו הפכו לסיפורים קאנוניים בספרות העברית בקרב כותבי דור המדינה ובקרב הקוראים העבריים כי הוא לא טייח את המציאות ולא קשר כתרים לניצחונות ובמיוחד לא לנצחונות הצבאיים. הוא כתב על השתקפותנו במראה בתעוזה רבה. בסיפוריו הכל כך ידועים ה"שבוי" ו"חרבת חזעה" הוא התייחס לאויב מתוך התבוננות אנושית אחראית ובוגרת. ובכך הוא ביקש לא לטשטש ולא לסמא את התייחסותנו לאחר.

ס. יזהר היה גם פוליטיקאי. הוא כיהן בכנסות הראשונות ובוודאי תרם לעיצובה התרבותי של החברה הישראלית. הוא פעל בתחום הרוח אבל גם בעשייה למען המפעל הציוני. כלומר, איש הרוח שהתגלם באישיותו של ס. יזהר בראשית דרכו הייתה במתן פרימאט לחזון: התגלמות של הוגה ועושה. לכן, תרומתו לחברה הישראלית הייתה כה משמעותית. הסופר אינו רק מסתגר במגדל השן וכותב, אלא גם מנסה לעצב את החברה שבה הוא חי ולגלות מעורבות ואכפתיות.

בערוב ימיו נטש ס. יזהר את הפעילות הציבורית. אף שהמשיך לכתוב והמשיך לפרסם ספרים רבים. כנראה, שהתכנסותו בעצמו הביעה מעין שתיקה הולכת ונמשכת של יוצר, שלא נתנו את דעתנו עליה.

אנו כחברה בוחרים לומר שבחיו של אדם לאחר מותו. ואולי יש מקום לשנות גישה זאת בשעה שאנו נפרדים מ-ס. יזהר. אין ספק שס. יזהר היה ממעצבי פניה של התרבות העברית הישראלית. והוא פעל גם בשדה החינוך במאבק המתמיד נגד חינוך לערכים. אין ספק שהחברה הישראלית בשנים האחרונות נטשה את גישתו. לא השכלנו להקשיב לרעיונות החינוכיים שהוא ניסה לשדר לנו. אמנם פעילותו בשנים האחרונות התמקדה בתחום האקדמי ובמיוחד בתחום החינוך, ומדי פעם שמענו אידיאות שהוא הפיץ באמצעות ספריו או באמצעות ההרצאות אותן נשא באקדמיה. אנו לא מצאנו לנכון להתייחס לתורות שלו בכובד ראש.

לתחושתי האישית אין מקריות במקרה. מותו של אדם כמו ס. יזהר לאחר המלחמה האחרונה בה כמו התהפכו לנו מושגי יסוד בעולמנו באשר למקומו של הצבא בעולמנו. זה בהחלט סמלי שס. יזהר אשר בוודאי חלם על עולם הומאני, שבו הצדק מנצח והיושר ההדדי מוצא את השביל לשיקול הדעת. נפרד מן העולם הזה ברגע שבו שיקול הדעת נפרד מאיתנו כחברה נבנית בארץ ישראל.

במלחמה זו קרסו חלק מן התפיסות הצבאיות וגם האתוס של הצבא התעמעם. אמנם עדיין לא הגענו לאחרית הימים של "וגר זאב עם כבש" אך נקווה שרעיונותיו ההומניים של יזהר עדיין מחלחלים בתוכנו, ומורשתו עוד עומדת לנו כרף גבוה ביותר , שאנו שואפים אליו.

ס' יזהר היה חלק מהתכנים שספגנו ולמדנו כתלמידים, וגם כמורים עסקנו ביצירותיו עם תלמידינו. אין ספק שהוא אחד ממייסדי "דור בארץ" ומורשתו הספרותית תהיה תמיד אבן פינה בתרבות העברית המתחדשת בארץ ישראל.

אני מאמינה שיש להשיב את יצירותיו למסגרות לימודיות, משם הן נעדרות בעשורים האחרונים, עקפנו יצירות תרבותיות בעלות חשיבות, וחשוב כעת משנפרדנו מס. יזהר להשיב את החותם המיוחד שלו על עולמנו, זוהי צוואתו הכתובה לספרות העברית.

ביוגרפיה מתוך ויקיפדיה:

יזהר נולד למשפחה של סופרים. דוד אביו הוא הסופר המפורסם משה סמילנסקי. אביו, זאב ז"ס סמילנסקי, גם הוא סופר, וכן נמנים על משפחת הסופרים סמילנסקי גם מאיר-סיקו, ודוד.

יזהר סיים לימודי הוראה בירושלים והיה מורה ביבנאל, בן שמן, חולדה ורחובות. לימים המשיך את לימודיו באוניברסיטה עד לתואר השלישי, ושימש כפרופסור לחינוך בהר הצופים עד פרישתו. בצד כתיבתו הספרותית הוא כתב כתיבה פובליציסטית עשירה ומאמריו עשו להם שם בעיקר בעת מלחמת לבנון ואחריה. בשנת 1982 מונה לפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

היה חבר כנסת מטעם מפא"י. הוא נבחר כסופר צעיר ומבטיח, כנגד הסופרים הצעירים של מפ"ם ושל "אחדות העבודה - פועלי ציון". לימים עבר לסיעת רפ"י והתפרסם בעיקר בפעילותו למען חוקי שמירת הטבע בארץ.

ס. יזהר כיהן בכנסת בין השנים 1949-1967, למעט הפסקה של כשנה ורבע בראשית ימי הכנסת השלישית, אליה נכנס רק בסוף שנת 1956. הוא היה חבר בועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדת החוץ והבטחון וועדת חוקה חוק ומשפט.

רבים מעריכים כי הפרוזה העברית שלו הינה בין ההישגים הגדולים ביותר של כתיבת פרוזה עברית חדשה. הוא שאב גם מיצירתו של אורי ניסן גנסין, והשפעתו של אורי ניסן גנסין על יצירתו המוקדמת היא בולטת. שאב גם ממקורות אחרים, וביניהם גם מן המדעים הקשורים בארץ ישראל, כמו הגאולוגיה של הארץ, הגאומורפולוגיה שלה, אקלימה, ובעיקר עולם הצומח שלה. יש האומרים שהיחס בין האדם למרחב, בין איש הארץ לארץ ישראל, בין האמן והנוף, הוא הלוז של יצירתו הספרותית.

כתיבתו מתאפיינת בלשון מיוחדת במינה. בניסוחיו הארוכים הוא גורר את הקורא אל תוך זרם התודעה של גיבוריו, ומשמשים אצלו בעירבוביה גבהות לשון וציטוטי רחוב.

מסוף שנות השלושים ועד סוף שנות החמישים פרסם יזהר כמה נובלות קצרות ובהן "אפרים חוזר לאספסת", "בפאתי נגב", "החורשה בגבעה", "לילה בלי יריות", "מסע אל גדות הערב", "שיירה של חצות", השבוי, חרבת חיזעה, וכן כמה קובצי סיפורים קצרים (מתוך ויקיפדיה).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג