אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הנאווה לאדון / אלבר כהן


התמונה של דן לחמן

מעשה נפלא עשתה הוצאת זמורה ביתן כשהחליטה להחזיר בימים אלו את "הנאווה לאדון" ספרו הנפלא של אלבר כהן למדפים, אחרי שאזל כבר לפני כעשרים שנה ומאז לא היה ניתן לקנות ולהמליץ עליו.

אלבר כהן, יליד האי קורפו למד משפטים ועבר לגור בז'נבה שם עבד במוסדות האו"ם המשמשים ביחד עם חבר הלאומים חלק מעולמו של גיבור הספר. תקופה מסוימת חי בלונדון. הוא גויס לעבוד בסוכנות היהודית אך פרש לעולם הכתיבה.

טוב שהספר יצא מחדש כי אינני חושב שהרבה קראו אותו בפעם הראשונה שיצא לאור. הספר האדיר הזה גם בנפחו. שני כרכים של הספר פורסמו בשנת 1987 בכריכה קשה, כשעל העטיפה מוטבע חלק מציורו של גוסטב קלימט מה שקישר אותו מיידית לעולם הרומנטי דקדנטי של וינה - ברלין בשנות העשרים.

אם מדברים אצלנו על ארון ספרים יהודי, אין ספק ש-אלבר כהן צריך לעמוד בו בגאון. אין ספק שהוא מגדולי הסופרים שקמו לנו בין שתי מלחמות העולם, ולא לחינם הצרפתים אימצו אותו אל ליבם וכיבדו אותו בפרס האקדמיה על ספרו "הנאווה לאדון" ומאז הם רואים בו סופר צרפתי מן המניין. אצלנו פורסמו ספריו ב->שנות השישיםהמאוחרות ותחילת שנות השבעים ואזלו מזמן, וחבל על כך. מן הראוי שהסופר הגדול הזה ייהפך לחלק מהקריאה השוטפת שלנו.

אלבר כהן כתב על משפחתו, על אי הולדתו. הוא כתב באהבה גדולה על גיבוריו המגוחכים. על "אוכלמסמרים", על משפחה יהודיה אחת באי קורפו ועל כל נספחיה. על כל הנלעגות, הפולקלור, התמימות וחום הלב. עידנים לפני שמלחמת מזרחיים - אשכנזים התחילה בארץ. אלבר כהן אם צריך בכלל להתייחס לכיוון הזה הוא אולי גדול הסופרים היהודים המזרחיים שכתבו באירופה. עובדה מעניינת בפני עצמה. אך אולי זו טעות שלי לנסות לשייך אותו למלחמה הזאת. אלבר כהן הוא סופר נפלא וזהו.

גיבורו הגדול הוא סולל בן הרב היוני. המופיע גם בספר הנושא שם זה. אותו נער הגדל להיות "נסיך יהודי" המטפס ועולה בשלבי החברה והקריירה ונעשה למזכיר חבר הלאומים בג'נבה. למעשה כל הדמויות כמעט חוזרות ועוברות מספר לספר. מלבד אולי הספר "הספר אשר לאמי" שמוקדש בעיקר לבחינת יחסיו עם אמו. הוא היה מועמד לפרס נובל.

המבקרים האירופיים אהבו אותו. המבקרים היהודים ראו בו מנציח סטראוטיפים יהודיים שהיו חלק מהדעות האנטישמיות. אך אלבר כהן כתב על החום והפשטות של אנשי הכפר מול אנשי אירופה הקרים והמנוכרים.

אנחנו מכירים ואוהבים גיבורות רומנטיות טראגיות. אנה קרנינה, מדאם בובארי, ויולטה ואלרי, נשים ששילמו בחייהן על אהבותיהן האסורות. מול כל הנשים הללו עמד תמיד גבר, אך משום מה כמעט תמיד הצליח להינצל מהגורל הטראגי של הפאם פאטאל. יש מעט מדי גיבורים טרגיים. אני יכול לחשוב כרגע על פרופסור אונראט, גיבור הספר 'המלאך הכחול' של היינריך מאן. הפרופסור המכובד המתאהב בלולה לולה, זנזונת קברטים יורד מדחי אל דחי ומסיים את חיו הטרגיים כליצן שלולה לולה הקטנה בה הוא מאוהב מתעללת בו על הבמה עד למותו. ספר ששימש בסיס לסרט בשם הזה והזניק את מרלן דיטריךכלולה של כל הזמנים.

אחר הוא גיבור ספרו של דוד פוגל "חיי נישואין" המקיים מסגרת משפחתית סאדו מזוכיסטית עד לסופו הטראגי. ספר שנכתב עברית אך שורשיו בתרבות הוינאית של תחילת המאה.

וכן, סולל, הנסיך שחור העיניים גיבור ספריו של אלבר כהן. זה שטיפס אל מרום ההצלחה, התאהב בבשרה הלבן של הנוצרייה השוויצית ואהבתם הוליכה אותם מדחי אל דחי עד לסיום הטראגי.

סולל בעיני הוא אחת הדמויות הטרגיות הגדולות. גבר שיצא מכפר יווני עלה בסולם החברה ויצר הרס עצמי מאוהב בהתאהבות חסרת עתיד דרדרה אותו אל סופו.

הנאווה שבספר היא האישה, כמובן. האדון, הוא אמנם סולל, אך בתכתיב הצרפתי האדון הוא גם אלוהים, גם ישו. והספר מהלך בין פרוזדורי הפוליטיקה, הרומנטיקה ושאלות מוסר דתיות.

חלק מגיבוריו של אלבר כהן, הדוד "אוכלמסמרים" וחבר ידידיו הבאים לז'נבה לבקר את סולל מביאים לספר את אותה התייחסות חמה למשוגותיהם הכפריות ואל ההתייחסות הקומית החמה. אך הפעם הם הצללים המלווים את הטרגדיה. אלו הבאים להתחמם לאורו של אחיינם אך הופכים עדים לנפילתו בשל האהבה. אלבר כהן מפליא בתיאור ההתאהבות הבלתי אפשרית הזאת. של הגבר החכם הגאה באישה היפה אך חסרת הערך מולו, כל ערכה ניתן לה באהבתו שלו.

הספר "סולל" מספר על ילדותו באי קורפו ועל התחלת עלייתו ומרמז על סופו המר לקראת הסוף. הנאווה לאדון מתקיים בבגרותו. בשיא הצלחתו ובנפילתו. למרות שאני באהבתי את הספרים הללו ממליץ לחפש ולמצוא את כל ספריו, בגלל כתיבתו הנפלאה של אלבר כהן, אך הנאווה לאדון עומד בפני עצמו ואין שום בעיה להבין את הדמויות וההתרחשויות, יש חזרות במקומות שכהן חשב שצריך להזכיר זיכרונות מהעבר והוא מסכם היטב את כל עלילות ספרי האחרים ואת גורל דמויותיו. אלבר כהן מערב בלשונו שפה עממית ופיוטית והופך את הקריאה לתענוג גדול. זה אחד הספרים האהובים עלי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן