אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זר בכפר / גיימס בולדווין


זהות אבודה

"למיטב ידיעתי, אף לא אדם שחור אחד הניח את כף רגלו בכפר השווייצרי הזעיר הזה עד שבאתי הנה אני. עוד לפני שהגעתי אמרו לי שוודאי אהיה בגדר "מחזה" לאנשי הכפר. הנחתי כי פירוש הדבר שאנשים שצבע עורם כשלי נראים נדירות בשווייץ, וכן שאנשי עיר הנם תמיד מעין "מחזה" מחוץ לעיר. לא עלה בדעתי — ייתכן משום שאני אמריקני — כי ישנם אי–שם אנשים שמעולם לא ראו אדם שחור. "(מתוך המסה "זר בכפר")

ב19 לדצמבר 1949 נעצר בפריס לשמונה ימים צעיר אמריקאי, ג'ימס בולדווין שמו. הוא נעצר בגלל החזקת רכוש גנוב: סדין שחברו לחדר נטל ממלון בו התאכסן קודם לכן. הסיפור נגמר בשחרורו ובצחוק באולם בית המשפט, צחוק שעליו אומר בולדווין כי הוא "צחוקם של אלה שחשים עצמם במרחק בטוח מסכנות, אלה שעבורם כאב החיים איננו ממשי".

ג'יימס בולדווין הוא סופר ומסאי שחור (1924 - 1987), הנחשב לאחד מגדולי המסאים בארצות הברית במאה העשרים. "זר בכפר" הוא לקט מסות מתוך הספר "רשימותיו של בן המקום" שהתפרסם לראשונה ב 1955. המסות יצאו לאור לאחרונה בהוצאת הספרים הקטנה "נהר ספרים" שייסד ראובן מירן – סופר, מתרגם, עיתונאי ידוע. את הספר תרגמה בכישרון רעיה ג'קסון. בולדווין נולד בהארלם, בן למשפחה ענייה בת אחת עשרה נפשות. אביו שהיה כומר מר נפש, התאכזר אליו בילדותו והוא עזב את הבית בגיל שבע עשרה. רוב שנותיו חי בצרפת, ולא באמריקה מולדתו עליה אמר

"את אמריקה אני אוהב יותר מכל ארץ אחרת בעולם, ודווקא משום כך אני מתעקש על זכותי לבקר אותה ללא הרף".

בשילוב מרשים של תיאור סיפורי ומסה אנליטית עיונית מתאר בולדווין, את הקושי בהיות האדם שחור. כתיבתו אישית וקולחת, ובד בבד נוקבת חדרי בטן בישירותה ועומקה. המסה מתוכה ציטטתי למעלה, "זר בכפר" - היא לטעמי המשובחת באוסף זה שלפנינו, והוא משלב בה תיאורים מרים - מתוקים על הדרך שבה התייחסו אליו הכפריים השוויצרים, אנשים שאת רוב חייהם בילו בבדידות בהרים, אך בכל זאת הילכו בתרבות המערבית כבני בית. בעוד בולדווין - הסופר המשכיל, הוא השחור שההיסטוריה שלו ניטלה בידי סוחרי העבדים, ולעולם לא יהיה כמותם. את תרבותו שלו ששורשיה באפריקה הוא איבד, ובזו האירופית שאימץ לעצמו יהיה תמיד פולש, או לכל היותר אורח.

"אינני אוהב אנשים שאוהבים אותי מפני שאני שחור. גם לא כאלה שמוצאים באותה עובדה מקרית סיבה ליחס מזלזל"

הוא כותב, ומקפל במשפט אחד את הדילמה של צבע העור והזהות האבודה, הנשכחת.

לצערי, לא הכרתי את בולדווין עד שהגיע אלי הספרון הזה. משקראתיו מצאתי אותו מעורר מחשבה, ורלוונטי היום כמו בעת שנכתב. אסיים במה שכתב בולדווין לזכר אביו, שמת בבית מחסה לחולי נפש אחרי שכל חייו התייסר בשל הגזענות הלבנה:

"התחלתי לחשוב שאצטרך כבר לעולם להאמין בשני רעיונות שנדמו מנוגדים זה לזה. הרעיון הראשון הוא קבלה מוחלטת ונטולת טינה של החיים כמות שהם, של אנשים כמות שהם. לאורו של רעיון זה מובן מאליו שאי-צדק הוא דבר שבשגרה. אבל אין בכך כל היתר לשאננות, משום שהרעיון השני עוצמתו אינה פחותה. שלעולם אל לאדם לקבל בחייו אי צדק שכזה כדבר מובן מאליו, אלא חייב הוא להלחם בו בכל כחו".

פורסם באתר הצופה

האתר של גלעד סרי לוי<a href=

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי

.