אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מצעד הגאווה - ניו יורק 2006


התמונה של דן לחמן

זה מצעד זה?

מזג האוויר בניו יורק הוא די מוזר בימים האחרונים. חם, לח, בצהרים חצי שעה גשם. מזכיר את בנגקוק. ביום המצעד הגשם התחיל מוקדם. היה לא נעים לחשוב על צעידה בגשם די שוטף. אלא שהגשם פסק לזמן מה ולאורך שעות המצעד הוא הפך לזרזיפים שבאו והלכו.

מצעד הגאווה - ניו יורק 2006

כמה דקות אחרי שהתחיל המצעד בשדרה החמישית הרגשתי קצת מוזר שלדבר הזה בניו יורק קוראים באותו שם שנותנים לו בתל אביב. או בעצם להיפך. בניו יורק היה מצעד. אחד כזה אמיתי. לא בגלל שהוא נמשך חמש שעות , ואני מתכוון למצעד עצמו לא לאירוע שאחריו שנמשך לתוך הלילה. לא בגלל עשרות אלפי הצועדים. ניו יורק עיר גדולה, יש בה הרבה להטב"ימ וגם אם רק חלק קטן מהם "נקרא לדגל" הרי שמעט ניו יורקים זה הרבה יותר מהרבה תל אביבים.

מה שהדהים אותי באמת זו המהות של המצעד.בתל אביב הצועדים הולכים כערב רב, מצעד ללא תוכן. ב-ניו יורק כל קבוצה הלכה במאורגן מתחילת המצעד ועד לסופו. לא היה בלבול והם לא נראו כמו עדר עיזים מהדס בחום.

אצלנו לא יכלו להכיל את "כביסה שחורה"- קבוצה פוליטית מיליטנטית, לפני שנתיים שלוש. ב-ניו יורק אין שום זרם אנושי שאין לו ביטוי במצעד. בין אם זו תהיה קבוצה פוליטית, גזעית, דתית, או כל דבר אחר שיעלה על הדעת. המצעד רובו ככולו נושא מסר. פוליטי וחינוכי. לא צועדים סתם.

אין אנשים הצועדים סתם לאורך הרחוב. כל אחד צועד במשוייך לקבוצה שלו ומתחת לשלטים המודיעים מי הם ומה הם ומחלקים פליירים על מה הם עושים.

מצעד הגאווה - ניו יורק 2006

השנה מלאו עשרים וחמש שנה לגילוי האיידס. ניו יורק מאוד עסוקה בנושא. חלק גדול מהמצעד כלל שלטים שקראו לזהירות והמשיכו את המלחמה ההיא הישנה. הם לא ממש סומכים על התרופות כדבר שבגללו אפשר להפסיק לפעול.

נכון שגם בניו יורק מלכות הדראג מושכות תשומת לב, אך הן אינן מרכז התהלוכה. הן מרצדות להן בצדדים בשלל הצבעים ויכולת הדמיון שלהן, ויש להן. עכשיו כשאני חושב על זה, לא ראיתי לאורך כל החמש שעות שעמדתי על הרגליים ונתתי להם לחלוף על פני אף ישבן חשוף אחד, הניו יורקים עברו את השלב הזה של ניכור עיניים ובעיטה בבורגנות. פה ושם בצבץ לו לרגע שד שיצא מחזייה או מאין חזייה סוררת כל השאר היו נוצות וצבעים ורעיונות לבוש. הרבה דגלים אמריקאים בכל מני צורות. שמלות בגדי ים, כל מני.

את המצעד פתחו שתי קבוצות אופנוענים. הראשונה קבוצת נשים לסביות על אופנועים ענקיים. ואחריהן קבוצת אופנוענים גברים. הם הרעישו ושרקו במשרוקיות ומשכו תשומת לב והכריזו בזאת שהמצעד צועד.

אחריהם הלכה יחידת דגלנים. שלושה דגלים גדולים נישאו בגאווה. דגל המדינה, דגל העיר ודגל הגאווה. מיד אחריהם באו הקבוצות הפוליטיות. אלו של חברי הקונגרס והסנט.

קבוצת שלטים גדולה שתמכו ב-הילרי קלינטון, סנטורית מחוז ניו יורק של היום, לנשיאות הבאה נישאו ברמה. שלטים עם שמות חברי הקונגרס המכהנים וכאלה המבקשים להיבחר בבחירות הבאות. חברי קונגרס וסנטורים של ניו יורק צעדו בראש הקבוצות שלהם.

מיד אחריהם באו הקבוצות השונות הלוחמות באיידס. אלו העוסקות בחינוך, אלו שעוסקות בצד המלחמה הפוליטית אלו המקיימות שירותי עזרה לחולים ונשאים. קבוצת "אקט אפ" (חשבתי שכבר נעלמה) זו שהייתה הקולנית האגרסיבית והרדיקלית מבין כל הקבוצות בעבר ( סוג של כביסה שחורה נגד איידס) צעדה תחת השלט " אקט אפ לא תיהפך להיסטוריה עד שהאיידס ייהפך להיסטוריה"

אחר כך צעדה קבוצת תימנים שביקשה לבדוק את פרשת ילדי תימן החטופים, מרוקאים שדרשו כל מיני דברים אחרים. עיראקים שדרשו להפסיק לצחוק מהפיז'מות. סליחה, זו הזיה שלי. פשוט הגיע החלק האתני של המצעד.

בחלק הזה של המצעד הוכיחו ההיספאנים שכולם בלי יוצא מהכלל רקדני סלסה מדהימים. מילא הצעירים שבהם, אך גם המבוגרים, ואני מתכוון למבוגרים של ממש לא אלו בני השלושים אלא לכאלו שיש להם כבר חגורת שומן על המותניים והרבה שנים מאחריהם, צעדו לכל אורך הקילומטרים בצעדי מחול וזה היה מרנין. כמובן שהצעירים הלטיניים היו יפים להדהים. הסינים, ילידי הווואי ואסיאתיים ממקומות שונים ועוד ועוד. קבוצות שונות הנלחמות באיידס בתוך הקהילות הספציפיות שלהן.

מצעד הגאווה - ניו יורק 2006

משאית של מקהלת זמרי גוספל, המשתתפים מעורבים, הכוונה לא רק לנשים גברים אלא גם ללבנים ושחורים. אחריהם באו הקבוצות מהמחוזות השונים של ניו יורק הנלחמות בגזענות הומופוביה וסקסיזם. אתם צעדו גם הירוקים הנלחמים על איכות החיים על כדור הארץ.

האוניברסיטה של ניו יורק הוציאה למצעד שתי מכוניות עתיקות ומשוחזרות יפות להפליא. אחר כך באו הצעירים מאוד. תלמידי התיכון על שם הרווי מילק זכו לתשואות אדירות וזרועות מונפות לברכה.

קבוצות של דגלנים בהופעות אמנותיות, מעודדות ומעודדי קבוצות נושאי דגלים ועטוי סמלי בתי ספר ומחוזות, כל אחד בצבעיו צעדו בין קבוצה לקבוצה והפליאו בהתעמלות האמנותית לכל אורך השדרה הארוכה הזאת.

מעט מאוד חברות מסחריות השתתפו במצעד אך אלו שעשו זאת עשו זאת בתנופה וגאווה. חברות קונדומים חילקו עשרות אלפי קונדומים לאורך הדרך ( חזרתי הביתה עם עשרים, חלקם בטעמים אקזוטיים כמו נענע-שוקולד). לפני המשאית של חברת הקונדומים טרויאן (trojan) צעד חתיך מדהים דמוי ברד פיט לבוש בבגדים תקופתיים ברוח הסרט. חברת המכוניות מזדה שלחה שש מכוניות ספורט מדהימות עם שלטים ענקיים התומכים בקהילה.. חברת בתי הקפה סטארבקס חילקה עשרות אלפי צמידי פלסטיק סגולים.

חברת הקוסמטיקה לוריאל הלבישו על המציגים שלהם צגים ממוחשבים עם די וי די על גב, ובכל כמה צעדים הם הציגו את סרט ההסבר לתכשירים מיוחדים לגברים. המעניין הוא לא רק ההשתתפות עצמה אלא צורת ההצגה החדשה.

דבר בולט לעין הייתה העובדה שהמצעד איננו שייך לצעירים בלבד. המוני מבוגרים וזקנים של ממש צעדו. זוגות שנשאו שלטים על חייהם המשותפים. הזוג המבוגר ביותר הלך עם השלט אנחנו כבר 52 שנה יחד. לידם צעדו הצעירים שהיו רק 46 שנים זוג.

נכים מבוגרים על כסאות גלגלים. קבוצת מבוגרים שקראה לעצמה מנחילי מורשת הגאווה (heritage of pride) קבוצת מטפלים במבוגרים הלכה תחת הסיסמה הדו משמעית senior service

ברוב הקבוצות צעדו במעורב נשים וגברים. נראה שבניו יורק שיתוף הפעולה גדול יותר, לפחות לענייני המצעד והפעילות הפוליטית-קהילתית המשותפת לכולם. אך קבוצת נשים אשר משכה תשומת לב butch fame society זכתה למחיאות כף מהמוני הנשים שעמדו לאורך מסלול המצעד.

בלב המצעד צעד החלק המרגש ביותר, לא רק אותי, כי אינני חלק מהמורשת הניו יורקית אלא את כל הצופים. תזמורת המשטרה הענקית על כל כלי הנגינה שלה צעדה במדים כשאחריה דגלנים המניפים את דגל המדינה דגל המשטרה ודגלי המחוזות השונים של משטרת ניו יורק וכל זה כדי לכבד את קבוצת

שוטרים-שוטרות ההומוסקסואלים ולסביות שצעדו בקבוצה מרשימה וזכו לקריאות עידוד גדולות מהציבור. קבוצות הורים, קבוצות תמיכה, קבוצות להט"ב עם ילדיהם צעדו כל אחד והשתייכותו הקבוצתית.

אחריה באו נציגי הדתות השונות, כנסיות רבות שלחו קבוצות עם שלטים אומרים בצורות שונות "אצלנו אתם בני בית" אתם חלק מאתנו. ישו הוא חבר בית שלנו ( jesus is our hom-body )

גם אנשי בית הכנסת היהודי ההומואי צעדו וכן קבוצת בודהיסטים כשבסוף הקבוצות הדתיות צעדו קבוצת להט"ב עובדי כת השטן. הכול הולך מותר ומקובל ב-ניו יורק.

בחלק הבא צעדו אנשי מקצוע מאוגדים. עורכי דין, מורים, רפובליקנים ודמוקרטים. פעילי איכות הסביבה ופעילי שימור אתרים שונים, כולם הומואים גאים.

הלוואי אצלנו כזה מצעד. לא בכמות כי אין לנו את האנשים. אלא באיכות ובמשמעות, חשבתי לעצמי. מה מביא לכל כך הרבה אנשים מוטיבציה להיות פעילים, להתחייב, לתת משמעות נוספת לחייהם ולחיי הקהילה. מה התרבות האמריקאית- ניו יורקית המאפשרת להם להזדהות עם צרכים מגוונים כל כך ולצעוד פעם בשנה יחד. מרחוק ראיתי קבוצות נוספות מתקרבות אך נשברתי, רגלי הפכו לג'חנון וזחלתי הביתה מאושר נרגש עם דמעות בעיניים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן