F.B.I – היסטוריה של הבולשת הפדרלית בארצות הברית – אף בי איי

f.b.i – היסטוריה של הבולשת הפדרלית בארצות הברית / רודרי ג’פריס ג’ונס. הוצאת רסלינג. תרגום: דבי אילון, עריכה מדעית: אסיה לב.

את האפ.בי.אי, הבולשת הפדראלית, אנחנו מכירים בעיקר מעל מסכי הקולנוע או הטלוויזיה. הסוכנים האמיצים שלו שחודרים לכל פינה רודפים עד חרמה כל פושע. מאות סרטים, עשרות סדרות. אך מה אנו יודעים על המוסד עצמו. מוסד רב שלוחות העוסק בענייני בטחון הפנים של אמריקה.לאמריקאים היה מאז ומתמיד יחס אמביוולנטי למוסד הזה. החל מאיבה תהומית ועד להערצת הגיבור הטלוויזיוני. למוסד יש היסטוריה ארוכה, ומעקב אחרי ההיסטוריה שלו הוא למעשה מעקב אחרי ההיסטוריה של החיים החברתיים באמריקה לאורך יותר ממאה שנים.היה זמן בו התחקו על עקבותיהם של אנשי הקו קלוקס קלן, משם עברו לרדוף “אדומים” קומוניסטים. עקבו אחרי תנועות זכויות האזרח. התנועה ההומוסקסואלית, התאגדות הפמיניסטית ובשנים האחרונות גופי טרור פנים. כעת יצא לאור הספר בן 300 העמודים לערך העוקב אחרי אותה היסטוריה . זה איננו ספר מתח.ההיסטוריה אותה מגולל רודרי ג’פריס ג’ונס היא ההיסטוריה של הגוף הענק הזה התפתחותו ומניעיו, ממנו ניתן לעקוב אחרי כל המגמות הן הפוליטיות של ראשי השלטון והן של אלו שעמדו בראש הגוף רב הזרועות הזה. אמנם פה ושם מוזכרים גם מבצעים חשובים אך לא בפירוט כזה הגורם למתח, אלא רק כדי לייצב אותו ביחס לדעת הקהל.עשרות רבות של שמות עוברים בספר. לנו הם לא אומרים כלום. כל התובעים הכללים המתחלפים, סנטורים שבחשו בקדרה ויועצים. לנו חשוב מה שנעשה, לא בדיוק מי. הרי גם אצלנו לא זוכרים כל יועץ משפטי לממשלה. הספר הוא בעיקר על הפוליטיקה של המוסד הזה. ירידות ועליות בהתייחסות הציבור. הפחד ממנו וממה שניסה להנהיג.ב2003 מנתה הבולשת 11633 סוכנים. מהם רק 5.5% אפרו אמריקנים. גזענות גלויה ומוסווית הייתה תמיד חלק ממדיניות המוסד. סובלנות לא הייתה ואיננה ערך בתוך מוסד הבילוש הגדול והמשפיע למעשה על המוסדות הללו בעולם.לפני שנות השבעים של המאה התשע עשרה לא היו שירותי בילוש פדראליים. מלחמת האזרחים הביאה לשינויים רבים. לא רק ביטול העבדות. שאלת הזכויות הפדראליות קיבלו נפח חדש. עם כי בארצות הדרום עדיין התקיימה אפליית שחורים.בשנים שלאחר המלחמה השתמשה המדינה במשרדי חקירה פרטיים. לינקולן ייסד את השירות החשאי כאגף במשרד האוצר. רוב הפשעים שנחקרו עסקו בזיוף כספים. ב1870 הרחיב הקונגרס את טווח החקירות והעביר את הגוף לשליטת משרד המשפטים. כך הורחבו חקירות על פשעים שזכו לכינוי פשעים פדרליים. ועדיין הממשל עבד עם סוכני בילוש פרטיים.ב1908 הוקם הגוף המוכר היום כ אפ.בי.אי.אחת המשימות הראשונות הייתה חדירה לשורות הקו קלוס קלן ולפורר את התנועה הטרוריסטית הלבנה. ההיסטוריונים של ראשית המאה, בעיקר דרומיים, ניסו להסתיר את הצד הטרוריסטי והגדירו את אנשי הדרום כאצולה לבנה והקו קלוס קלן אצילי נפש והגונים. הקלן הצטיירה כמגינת הנשים הלבנות מפני השחורים החמדנים.

אחת המשימות הראשונות הייתה חדירה לשורות קו קלוקס קלן ולפורר את התנועה הטרוריסטית הלבנה

על הוליווד שייצרה סרטים בודדים על הקלן נאמר שהם בחרו מרצונם ליצור מערבונים במקום “דרומונים”. המאבק בקלן היה אחד החשובים בתולדות הבולשת החדשה. היסטוריונים גילו עניין מועט בחלקו של גוף המודיעין שהלך וצבר תנופה. עבר זמן רב מדי עד שהבינו את חשיבותו של הגוף להיסטוריה הפנימית באמריקה.

אדגר ג’יי הובר

ב1909 העניק הנשיא רוזוולט מעמד רשמי לכוח הבלשים המיוחד. וכבר ב1910 התחילו להתגלות בו סימני הגזענות. בשנה זו נחקק חוק “העבדות הלבנה” האוסר על מכירת זונות ממדינה למדינה. תוך ניצול החוק החלה הבולשת לרדוף אחרי ג’ק ג’ונסון, מתאגרף ידוע. פשעו המרכזי היה שניצח מתאבקים לבנים וקיים יחסי מין עם נשים לבנות. ב1919 תכננה הבולשת לעקוב אחרי שחורים רדיקאליים.לא רק שחורים היו תחת מעקב. הבולשת עקבה אחרי סנטורים. אדומים שרק התחילו להתפתח, ובעלי השקפות פוליטיות שלא מהזרם המרכזי. המשרד יישר קו עם הדעות האמריקניות השולטות. שמרנות .ושנאת זרים. מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית שינתה את הארגון, את מוסריותו. נוצרו פשעים חדשים לחקור.ב 1924 נתמנה אדגר ג’יי הובר למשרת ראש הבולשת. וכיהן בה עד מותו ב 1972 הובר, שמרן דרומי, שנא את כל מה שהריח ליברליות ורדף אחרי כל גוף שחשד בו ככזה. ג’פריס איננו מאשים את הובר בכל. הוא חוזר ובודק את רשימת מנהלי המשרד מן ההתחלה ומסתבר שלא תמיד הם אלו שקבעו את כיוון הרדיפות. לתובע הכללי של המדינה בכל הזמנים הייתה יד ורגל בקביעת מדיניות הבולשת. היו כאלה שרצו חקירות פוליטיות, אחרים שהחזירו את הבולשת למקומה ברדיפת פושעים.אפשר לחשוב, אומר ג’פריס ג’ונס שרדיפת הקלן בשנת 1939 פתחה פתח לפעילות זכויות האדם מאוחר יותר. באותו זמן הייתה הבולשת עסוקה במרדף אחרי רשתות ריגול גרמני בתוך ארצות הברית. אפשר לומר שמבחינת דימוי ציבורי, שם נולדה דמותו של הסוכן הגיבור והנאמן, רודף הצדק.הובר הגיע לעמדות כוח יותר מראשי ארגונים אחרים. אחרי המלחמה האשים השיקגו טריביון את הובר בניסיון להקים סופר גסטאפו. ב1947 נחקק חוק שאסר על ה fbi לפעול מחוץ לאמריקה, לצורך הזה נוסד ה cia שהיה מנוע מלפעול בתוך גבולות המדינה. כך נולדה יריבות בין שני גופי ביטחון רבי עצמה.אחרי פרק פתיחה כללית חוזר ג’פריס ג’ונס אל ההיסטוריה לפרטיה. הוא מתחיל בפרטים על החוקרים הראשונים ועל הקו קלוקס קלאן. הקמת הלשכה ב1871 נבעה מכיוון שבקונגרס היה רוב לשחרור עבדים. למרות התנגדות ארצות הדרום.אנשי הקלן, טוען ג’ונס היו בעיקר יוצאי סקוטלנד לפי שמות המשפחה של אלו שנתפסו. אך הלשכה כגוף אמצעי עדיין לא קמה, עדיין השתמשו בסוכנות בלשים פרטית.המצוד אחרי אנשי הקלן הצריך החדרת סוכנים למדינות הדרום. ייאמר שחלק גדול מהאוכלוסייה הלבנה שנא את אנשי הקלאן ולכן שיתפו פעולה בהסגרתם. אך גם עבדים משוחררים העזו להעיד לעתים.. הפרק זה העוסק ברדיפה ובהתארגנויות החוזרות ונשנות מוריד את הילת הצדקנות הדרומית. ומזכיר את מה שהם מעדיפים לשכוח.לא רק אזרחים שתארגנו הובילו את הגזענות. חוקי מדינה וחוקים פדראליים שנחקקו, בוטלו, או שנחקק מולם חוק אחר שהחזיר את האפרו אמריקנים אחורה והנציח לעוד תקופה ארוכה את הגזענות ואת הדיכוי על כל צורותיו. מכיוון ש”המשרד” לא היה כפוף באופן ישיר לשרים, הוא נדד בין משרד המשפטים ומשרד האוצר. תלוי מה היה כוחם של העומדים בראש.בשנת 1905 התפרסם רומן המהלל את הקלאן ולא רק שזכה להצלחה גדולה הוא שימש גם בסיס לסרטו החשוב של גריפית “בהיוולד אומה” הספר והסרט גרמו להולדתו מחדש של הקלאן.

סצינת הסיום של “בהיוולד אומה”.

ה fbiנוקב בתאריך 26 ליולי 1908 כיום היווסדו. היום בו הוצא צו על ידי התובע הכללי הקובע שמעתה ייערכו כל החקירות על ידי עובדי המשרד עצמו. בלי בלשים פרטיים. כך נוסד כוח הסוכנים הראשון. המשרד יהיה כפוף ישירות לתובע הכללי.העילה להקמת הגוף היה סכסוך בין הנשיא לקונגרס בעניין שחיתות שהתגלתה בקונגרס. התובע הכללי חשב שאי אפשר יותר להשתמש בסוכנים חיצוניים או מהשרות החשאי. כך למעשה אחרי גלגולים של שנים הוקם באופן רשמי הגוף המוכר לנו עד היום.

“הכוח החדש יתמקצע. יתרום ליעילות מנהלית. הבלשים יצטרכו לפקוד בקביעות את מקומות המפגש של הפושעים, מבלי להידרדר לאמות המידה של הפושעים. יהיה עליהם להתגבר על הפיתוי לפברק ראיות. הם יצטרכו להיות נעלים יותר מהבלשים הפרטיים”

ג’ק ג’ונסון אלוף אגרוף שחור שחטאיו המרכזיים היו יחסי מין עם נשים לבנות.

כתב התובע ויצר את חזון הגיבור ההוליוודי. התנועה הפרוגרסיבית באותם ימים דרשה רפורמה, מוסריות השלטון, ניקיון כפיים בענייני כספים סדר ויעילות. זו הייתה האווירה שהולידה את ה-fbi . כמעט מתחילת דרכו הואשמה הסוכנות בחקירות פוליטיות מדי. תלונות שלא חדלו אף פעם. הוטחו בו האשמות שהוא חוקר את חייהם הפרטיים של חברי קונגרס ואנשי ציבור. המעניין הוא שאותו תובע, שמו היה בונפרטה. היה נצר בית מלכות במדינה דמוקרטית. סבו היה אחיו של נפוליון ומלך וסטפאליה בעצמו.למזלו הנשיא רוזוולט, שהיה קודם לכן מושל מדינת ניו יורק, הכיר היטב את הפשע והשחיתות. הן העירונית והן של המשטרה, שחלקה הייתה מושחתת וקיבלה שוחד מפושעים. הוא יצא למאבק בסרסורים, אך לא בנשים עצמן. הוא היה חסיד איכות הסביבה כשהנושא עוד לא היה מוגדר.רוזוולט נתן לבונפרטה, איש שהיה גס רוח, גיבוי. האמריקאים התחילו להשתחרר מחשדנותם מהממשל הפדראלי.. הילה של זוהר החלה נקשרת לראשם של הבלשים. מה שמעניין אותנו הוא לאו דווקא מתי ומי החליף את מי בראש הארגון בשנותיו הראשונות אלא דווקא רשימת פשעים שג’ונס מספר עליהם. למשל פרשת זיוף ענקית בו מחקה כנופיה שטרות של דולר והדפיסה אותם מחדש כשטרות של 100 דולר. וכך עוד ועוד.בתחילת ימיה פעלה הבולשת נגד הגזענות, אך לאט, בהתאם למצב הרוח הציבורי החלו לרדוף שחורים, כשהשיא היה מאסרו ומשפטו של ג’ק ג’ונסון אלוף אגרוף שחור שחטאיו המרכזיים היו יחסי מין עם נשים לבנות. אלוף או לא, הוא היה צריך להישאר בתחומי הגזע שלו. כשהתחדשו מעשי הלינץ’ אמר שר המשפטים כי אין לו כל סמכות להגן על אזרחים אפריקאיים במימוש זכויות האדם. פרשת ג’ונסון עודדה את גזעני הדרום לתמוך בבולשת. לא רק מי שעמד בראש הבולשת התווה את מדיניותה, ההיררכיה הגיע לדרגות הגבוהות ביותר. בתקופה מסוימת עברו הבלשים לחקור זוטות כמו כמות צבעי מאכל בוויסקי. מה שהציל את הבולשת ואת האווירה הציבורית נגדה הייתה ההחלטה של הנשיא לצאת למלחמה נגד “העבדות הלבנה”. הזונות הלבנות ובעיקר הסרסורים. נושא שהיה בו מרכיב מוסרי שאי פשר היה להתנגד לו. זאת למרות שחלק גדול מהזונות היו נשים שחורות שהובאו מהדרום.אפיון הזונות כרכוש והזנות בסחר עזרו להשלטת חוקי סחר בין מדינתיים. דבר שאפשר לבולשת לפעול להשלטת החוק. מה גם שבאותה תקופה החלה לפעול התנועה למתן זכות הצבעה לנשים, וכל ההתייחסות לנשים התחילה להשתנות לאיטה.מצד אחד המנהל החדש נלחם על נוהל פנימי תקין, ומצד שני המלחמה בשחיתות המינית יצרה אווירה של היסטריה ציבורית בענייני מין חוק הזנות הפך את הבולשת מסוכנות קטנה לכזו שהתפרשה בכל עיר חשובה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה התחילה מלחמה פנימית בין המשרדים השונים. אמריקה אמנם הייתה ניטראלית אך שורצת מרגלים גרמניים. לא היה ברור לפי החוק מי ממונה על תפיסתם. למרות הניטראליות שיתפה אמריקה פעולה עם הבריטים, אך כשאמריקה נכנסה למלחמה היה קשה לבסס עצמאות נגד האפוטרופסות שלקחו על עצמם האנגלים. המרדף אחרי סוכנים גרמניים התנהל לאיטו. אולי מפני שהיו לבנים ואזרחי הקייזר. אך הם היו שלוחיה של מעצמה במלחמה. עלתה הצעה לתת את הפיקוח על כל גופי המודיעין בידי מחלקת המדינה ולגרם לשיתוף טוב יותר. ג’ונס מיטיב לתאר את המלחמות הפנימיות והדרך בה התקבלו ההחלטות באותם ימים. הוא מתאר את ראשי הארגונים ועניינם הפרטי בכל נושא.אירוע אחד קבע את הדברים שיבואו. בלק טום היה אי קטן ליד חופי ניו יורק. אי שהיה מחסן תחמושת ענקי שנאגר לשליחה לאנגליה וצרפת. ביולי 1916 חלה התפוצצות אדירה וכל מחסן הנשק הענקי הזה התכלה. השירות החשאי הגרמני נחשד במעשה. כעת הם כבר לא היו רק כאלה התומכים בהשפעה על דעת יוצאי גרמניה באמריקה. הם הפכו אויבים של ממש.הבולשת קיבלה הכשר לערוך חקירות שאינן רק פליליות דבר שהרחיב את האפשרויות גם לכיוונים פוליטיים. פעילות שתביא להתנגדות חוזרת בעשורים הבאים. הבולשת הרכיבה רשימה של 480.000 שמות של זרים ממדינות אויב אחריהם צריך לעקוב. תומכי גרמניה וגם רשת יוצאי הודו שהתנגדה לבני הברית הבריטית.אך גם בתקופה זו היריבות בין הבולשת לבין השירות החשאי נמשכה. הגופים הסכימו להעביר מידע למחלקת המדינה, אך לא זה לזה. הרשימות הלכו ותפחו, סוציאליסטים, זרים ממדינות אויב. זונות, ומשתמטים. מספר הסוכנים קפץ מ250 ל600. וכך גם התקציב.המלחמה נגמרה, על רוסיה השתלטה המהפכה. הסוציאליזם תואר כרעיון חתרני. רעיון מיובא זר ואלים. הבולשת ניסתה למחוץ אותו. המלחמה האדומה עמדה בפתח מחדש. עו”ד צעיר בן 24 ג’יי אדגר הובר עמד בראש המחלקה לחקירת הרדיקלים.סכנה נוספת הייתה האגודה לשיפור מצב הכושים. הובר האמין שהשחורים יאמצו את הסוציאליזם הבולשביקי. בשנות העשרים חזר הקלן לפעילות נרחבת. כעת לא רק נגד שחורים אלא גם נשים בעלות התנהגות מופקרת, סוחרי משקאות לא חוקיים, קתולים וכל מי שלא התיישר לפי דעת החבורה. הובר יצא למלחמה בקלן.הבולשת התמלאה שחיתות, אלו שנחשבו לאמיצים ב1909 הפכו ב1924 למי שדרדר את מעמדה של הבולשת. כעת הצטרכה להיכנס רפורמה מנקה. ב1924 הופסקה החקירה הפוליטית וחזרה להתמקד בשדה הפלילי. אומצו טכנולוגיות חדשות ונפתח בית ספר לסוכנים. הובר יצא למלחמה נגד הגנגסטרים. גנגסטרים שזכו להיכנס למיתוס האמריקאי. הובר השתמש כבר ביחסי ציבור וניפח סיפורי הצלחה. אך בשל חוסר יכולת פיקוח החקירות הפוליטיות נמשכו, בעיקר אחרי אישים.הובר היה נגד חופש הביטוי וזכות המחאה. הוא אסף חומר על הומוסקסואלים וצבר מידע שהשתמש בו נגדם, למרות שהיה הומו בעצמו וחי עם בן זוג. אין להבין את כל התנהלותה של הבולשת בלי להכיר את התובעים הכללים שהתחלפו מדי פעם. כל אחד ואמונתו כל אחד והדגש ששם על חקירות. כל אחד והמלחמות שניהל. ג’פריס מספר עליהם את כל הפרטים החשובים. כל אחד מהם ניסה להנהיג רפורמה משלו בארגון. הובר ידע לתמרן בידיעה שהם יתחלפו, ובמקרה של התקלות להובר היה חומר חקירה סודי על כל אחד מהם.הובר הנהיג שינויים. הוא הכריח את סוכניו לקיים יחסים טובים עם המשטרה המקומית. הוא חייב את סוכניו לבוש שמרני ונאמנות בנישואים. כל סוכן שייתפס בבגידה או בשתייה, יפוטר. את מוצרי התועבה שאספו, דרש להעביר במיכל חתום ולא במעטפות רגילות.. הוא דרש הכשרה משפטית. הוא לא ניפק אקדחים לסוכנים אלא רק במקרים יוצאים מהכלל ומסוכנים להם. הוא הקים מעבדה משוכללת לימיה בה ניתן לבדוק סיבים, זיהוי צבע, ובליסטיקה.הוא יצר מפתח פשעים חמורים לחקירה. אונס, שוד, גניבה, תקיפה חמורה ועוד לפי רמת חומרה. כדי לזהות רצה להקים מאגר של כל טביעות האצבע. מאוחר יותר בלע את ארגון שירותי ההגירה וההתאזרחות. ובתוך כל זה נאלץ להוכיח את יעילותו ועמידתו בתקציב. כשמדי פעם התובע הכללי ביקש להקטין את פעילות השרות החשאי נגד אזרחים.ימי המשבר הכלכלי נראו מסוכנים. גם פעילות גנגסטרית מוגברת וגם חשש גדול מפני מהפכה פרולטרית. כשבנו של צ’ארלס לינדברג נחטף המשטרה המקומית לא הצליחה להביא תוצאות. הילד אמנם נרצח אך הבולשת היא שמצאה את האשם.שנות השלושים המוקדמות היו השנים בהן הגנגסטרים קיבלו הילה רומנטית בעיתונים ובקולנוע. הובר המציא את ההגדרה “אויב הציבור מספר 1” ויצא למלחמה. בוני וקלייד ודילינג’ר הם רק חלק מהשמות שהובר הצליח להפיל. האווירה החלה להשתנות. אלינור רוזוולט ניהלה מסע תעמולה למען צדק גזעי. רוזוולט הצליח להשיג את נאמנותם האלקטוראלית של השחורים שעזבו את מפלגתו של לינקולן והפכו דמוקרטים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבלה הבולשת מנדט חדש. לעסוק בריגול נגדי. אמריקה שרצה מרגלים. והבולשת יצאה בעקבותיהם. אבל עירוב סמכויות ותקשורת ציבורית פתוחה עדיין, היו נגד. ומכיוון שאמריקה עוד לא הייתה במלחמה, חלק מהמרגלים נמלטו. וכמו בנושאים אחרים גם זה הצית מחלוקות בנושא סמכויות בין הארגונים השונים.הבולשת הצליחה להשתלט לא רק על הריגול הנגדי אלא על חקירתם הביטחונית של כל העובדים הפדראליים. וכבר אז בשנות הארבעים אומר הובר שתפקידה של הבולשת יהיה גם איסוף מידע על ארגונים חתרניים. הגדרה שתתרחב בעתיד אל מעבר לעולם הריגול המלחמתי.גופי חקירה אחרים הטיחו בבולשת שאינה מצליחה לחדור לקבוצות אתניות שונות, שאינה משתפת גופים אחרים במידע שנצבר אצלה וגורמת לחקירות חוזרות ומקבילות. הובר נלחם להרחיב את שטח שליטתה של הבולשת לכיוונים שונים.רוזוולט שנמאסה עליו המלחמה בין הגופים השונים החליט על הקמתו של משרד חדש. משרד תיאום המידע. כך נולדה סוכנות חדשה שתיכנס למעגל התחרות. המתקפה על פרל הרבור חשפה את הסדקים בין הגופים. סוכן בריטי שכינויו “תלת אופן” הזהיר מפני המתקפה, אך הובר לא האמין לשרות הריגול הבריטי שנראה נחות בעיניו. הובר קיבל את המידע, אך לא העביר אותו הלאה. הובר עקב אחרי הסוכנים הבריטיים שחיו באמריקה במקום לשתף אתם פעולה.בשל מריבה על חלוקת סמכויות עקבו רשתות שונות אחרי המרגל היפני הראשי בהוואי. המאבק בין הארגונים גרם שחלק מהידע לא אוחד. הצי האמריקאי לא הוזהר. ולא הועמד בכוננות , ופרל הרבור הפכה לסמל של כשלון. הריגול הצבאי טען שאמריקאים ממוצא יפני נאמנים לטוקיו ועוסקים בחבלה. הובר אמר שהצבא מתנהג בהיסטריה מסוימת, ואי אפשר להאשים יפני בחבלה, כשפרה מתגרדת על גדר חשמלית וגורמת קצר. אך ב1942 רוזוולט הוציא צו לאסור את כל היפנים בקליפורניה במחנות. אחת ההחלטות החשוכות של רוזוולט.הובר כן הצליח לקבל אחריות על הריגול באמריקה הלטינית. קוד חליפות הלבוש האחיד שהנהיג הובר הסגירו את הסוכנים שלו בארצות אלו. רוזוולט האמין בחופש הביטוי. סופרים רבים היו שמאלניים. הובר היה סלחני פחות. הוא אסף חומר נגד אנשי רוח וסופרים. תיקי חקירה נפתחו לקליפורד אודטס, המינגווי, סטיינבק, פוקנר, ואחרים.גם הפליטים הגרמניים זכו לתיקים משלהם. תומס מאן בתו ובנו אריקה וקלאוס, שניהם חד מיניים זכו למעקב. קלאוס מאן שרצה להצטרף למודיעין האנטי גרמני לא הצליח להתקבל. בתיק שלו נרשם הומוסקסואל וחשוד בגילוי עריות עם אחותו. גם הזמר השחור פול רובסון והזמרת בילי הולידי נחקרו בחשד שהם קומוניסטים רובסון אף הואשם שהיה חבר מפלגה. על בילי הולידי חקרו כי הובר לא אהב את השיר שלה “הינקים לא באים” גם לעיתונאים ליברליים מדי נפתחו תיקי חקירה.הובר פתח במה שיהפך למסע הפחדה הומופובי. הוא מיד חיפש אויב שהציבור יתאחד בשנאה אליו. אך האיבה נגד הובר גאתה בהתחלה בגלל עמדותיו האנטי שמאלניות ואנטי ליברליות. הפשיזם לא הטריד אותו. סיפרו עליו שהורה לנהגו לתכנן נסיעות כך שלא יצטרך לפנות שמאלה. דבר שלא באמת קרה, אך אלו היו הסיפורים שהתהלכו עליו בציבור..הובר חקר את אלו שהתנדבו למלחמה בספרד, למרות שלא כולם היו שמאלנים. הוא שנא את אלינור רוזוולט, וזו הייתה שנאה הדדית אחרי שגילתה שהובר חקר את חיי המין של מזכירתה. מבלי ידיעתה אסף גם חומרים עליה. הוא ניסה להקליט אותה בחדרה במלון כשחשד שהיא נוסעת לפגוש מאהב, אך צוות המלון גילה זאת והזהיר אותה.אחרי המלחמה ה fbi זכה לכינוי גסטאפו אמריקאי. ב 1947 ייסד הנשיא טרומן את ה cia סוכנות הביון המרכזית. מטרותיה היו לחקור בעיקר את המתרחש ברוסיה. טרומן פחד שהרוסים ינצלו את הזמנים של אחרי המלחמה. טרומן חזר להפריד סמכויות. הcia קיבלה סמכויות פעולה אך ורק מחוץ לגבולות אמריקה. fbi אך ורק בתוך אמריקה. הובר לא רצה לאבד את שליטתו בארצות הלטיניות. שם נתפסה הבולשת כגסטאפו אמריקאי. אך ב1947 איבד הובר את אמריקה הלטינית לטובת ה-cia. שוב נוצר שסע בין ארגוני המודיעין. היריבות בין שני הגופים הלכה והתרחבה העיתונות יצאה במסע נגד הבולשת והכינוי סופר גסטאפו שב ועלה. טרומן אמר באיזו הזדמנות הם מתכוונים לרדוף אנטי אמריקאים, אך בסופו של דבר הם עוקבים אחרי עניים בורים.

תקופת מקארתי נמשכה בין 1950 ל1954. אך יסודותיה היו טמונים כבר בחוק מ1938 שאסר על קשירת קשר להפלת המשטר

בתחילת שנות השישים ה fbi נחשב למוסד אנכרוניסטי. נטרו לו את רדיפת האדומים המיותרת. את רדיפת ההומוסקסואלים והפרת זכויות האדם. הובר שהיה כבר בן 80 לא היה אנכרוניסטי כמו שחשבו. הוא היה ער לדעת הקהל וידע לנווט לפיו . כשניקסון התמנה לנשיא הובר לא כופף ראש לפניו וסירב לחקור דברים שהביאו בסופו של דבר לפרשת ווטרגייט.רוב ענייני הריגול עברו שינוי . סוכנים רוסים באמריקה העבירו מידע על מחקר הפצצה האטומית. רוסיה גייסה מדענים מערביים חברי המפלגה הקומוניסטית או התומכים בה לגלות את כל הניתן. מדענים רבים הגיעו לאמריקה.כשהתחילו החשדות עקבו אפילו אחרי איינשטיין אופנהיימר וטלר בחשד שהם מרגלים. אלו שכן ריגלו נתפסו אחרי שכבר העבירו את החומר לרוסיה. פרשת הזוג רוזנברג זכתה להד ענק. אך למעשה הוא היה מרגל זוטר מאוד והיא לא הייתה מרגלת כלל. שניהם הוצאו להורג ב1953 רדיפת המרגלים הזו הייתה תרומה לא מבוטלת למקרתיזם.תקופת מקארתי נמשכה בין 1950 ל1954. אך יסודותיה היו טמונים כבר בחוק מ1938 שאסר על קשירת קשר להפלת המשטר. חוץ ממקרתיזם היו שכינו את התקופה “הובריזם”/ מקארתי הפך את הטלוויזיה לאינקוויזיציה. והציבור נהנה מההצגה ותמך במקארתי. נשיא בית המשפט העליון אמר שאילו היו מעמידים להצבעה את מגילת הזכויות של ארה”ב האמריקאים היו מצביעים נגדה. מרדפי שנות החמישים התפרסו לא רק על קומוניסטים. הייתה “רדיפת לבנדר” נגד ההומוסקסואלים. “רדיפה וורודה” נגד נשים אסרטיביות מדי. וכמובן הרדיפה השחורה והאדומה שלא פסקו אף פעם.הובר לא רצה לשתף את מקארתי באינפורמציה. הוא נתפס בעיניו כפטפטן מה גם שעוזרו רוי קון הצהיר שהוועדה מוציאה לפועל את מדיניות הfbi. הובר לא אהב את ההצהרה שחיברה אותו לוועדה של מקארתי. הוא שנא את קון ההומוסקסואל.למרות כל החקירות שנמשכו שנים לא נמצא אף הומוסקסואל שבגד באמריקה בגלל סחיטה. אך הובר המשיך להפיל מועמדויות של נבחרים כשהאשים אותם בהומוסקסואליות, כמו את אדלאי סטיוונסון שהתמודד על הנשיאות מטעם הדמוקרטים.ב1965 פסק בית הדין העליון בעד זכויות להומוסקסואלים בקבלת עבודה בממשל. עובדה זו וכל השינוי של החופש המיני והחברתי שהתפרץ בשנים אלו לא שינה את עמדתו של הובר. יש חשד שכל הרדיפה הזו נועדה להרחיק את השמועה שהוא עצמו הומוסקסואל.איש לא הודה בקיומן של חקירות ורשימות של הומוסקסואלים, אך ב1970 כשהולדמן ,ראש הסגל של ניקסון ביקש רשימת כתבים הומוסקסואליים בוושינגטון הבולשת מסרה רשימה תוך 48 שעות. בתחילת 1953 היו לfbi שישה מליון תיקים על אזרחים שנחשדו בדברים שונים. מלבד עובדי המשרד היו עוד 5000 מודיעים בתשלום. הלשנה על אזרחים אחרים הפך להיות תחביב לאומי. רונלד רייגן שחקן הוליוודי עזר להכין את הרשימה השחורה המפורסמת.חופש הביטוי נרמס. הובר הדליף בשיטתיות מידע מבזה על מועמדים לשירות ציבורי, אך גם ליריבים פוליטיים של אלו שתמך בהם. דברים התחילו להשתנות כשרוברט קנדי נעשה שר המשפטים. הוא הפסיק את המרדף אחרי קומוניסטים והאיר את סיסמת “חוק וסדר” המלחמה בפשע המאורגן.הנשיא ג’ונסון התלונן שהבולשת נכנסה באטיות גדולה מדי לחקור את הפשע כשהמשיכה לרדוף קומוניסטים שכבר לא נשקפה מהם סכנה. אמרו שהובר נטה חיבה למאפיה. אמרו שאולי נפל קורבן לסחיטה של המאפיה. אמרו שלא היה כשיר להתמודד עם ארגון קשוח וחכם יותר מן הפרחחים הכפריים אחריהם רדף. המאפיה גדלה וגדלה ושלחה זרועות לסוגי פשע נרחבים. הוליווד החלה להפנות זרקור לכיוון הפשע המאורגן כשאחד הסרטים החשובים , חופי הכרך, מ1954 עסק לא במאפיה באופן ישיר אלא בשחיתות שנכפתה באלימות על פועלי נמל. הבעיה עם הסרט המצוין הזה הייתה שהוא הטיף להלשנה. הפרשנות נטתה לזהות בסרט את ניסיונו של איליה קאזאן הבמאי להסביר מדוע הלשין למקרתי על חבריו.

חופי הכרך

ה-fbi נעשה מוסד אנכרוניסטי במלחמתו בפשע. היו סיבות אחדות אך באופן מוזר, סוכניו נחשבו טובים מדי. הם לא הכירו את הקודים של הקהילה האיטלקית ולא היה שם סיכוי שסוכן לבוש תלבושת אחידה יצליח להסתנן לשורות המאפיה.ההילה של משפחת קנדי בפשע המאורגן התגלתה כמזויפת. אביהם היה מיודד עם ג’יאנקנה ראש אחת המשפחות שתרמה כסף רב ומצביעים למרוץ לנשיאות. לג’יאנקנה היה קשר אינטימי עם ז’קלין קנדי.בגידותיו של הנשיא כבר ידועות היום. בזמנו הופנו משאבים רבים להסתיר אוותם ולשמר את חזות המשפחתיות הטובה של הקנדים. הובר שידע הכל לא היה יכול לפעול נגד ג’יאנקנה.לבולשת היה תיק על אוסוולד. בזמנו נערכה עליו חקירה כקומוניסט. כשנסע לרוסיה וויתר על אזרחותו האמריקאית. ייתכן שאילו היה קשר טוב יותר בין ה fbi ל cia רצח קנדי היה יכול להימנע. אך חלק גדול מהפרטים כבר נעלמו מכדי לאשר וכך הלכה וצברה לה תיאוריית הקשר כוח גדול.הובר לא ויתר אף פעם על איסוף מידע על אנשי ציבור שחורים, ובשנות השישים עלה שמו של לותר קינג כנושא מרכזי. אך לבולשת לא היו סוכנים שחורים שיכלו להסתנן לסביבתו. לא נעשה מחקר ממשי, אחרת היו מגלים שעבודת הדוקטורט שלו הייתה גנובה בחלקה. הם התקבעו בעיקר בתאבונו המיני הגדול לנשים.

הובר לא ויתר אף פעם על איסוף מידע על אנשי ציבור שחורים, ובשנות השישים עלה שמו של מרטין לותר קינג כנושא מרכזי

ואז התחילה מלחמת ויטנאם. הובר לא הצליח להבין את מחאת הסטודנטים. הוא לא הבין את הארגון שלהם המשתנה כל הזמן וחסר מנהיגות קבועה.. אך הנשיא ג’ונסון האמין שהקומוניסטים עומדים מאחרי ההפגנות. כך התחילה תקופת חקירות חדשה.המוזר היה שלא הצליחו למצוא שום קשר בין מנהיגי הסטודנטים לשגרירויות הקומוניסטיות. הם לא הבינו את ההתנגדות הספונטנית. מזג האוויר הציבורי באמריקה התחיל להשתנות. הציבור גילה שאמריקה השתתפה בהפלת משטרים דמוקראטיים ונתנה יד להקמת דיקטטורות במדינות אירן, גואטמלה, גינאה, צ’ילה הציבור התחיל לשאול את עצמו שאלות על הדמוקרטיה באמריקה עצמה. ומי הגופים שהפילו משטרים רחוקים. פרשה שהתפוצצה בפני הציבור גילתה שלא רק שה fbi ריגל אחרי אזרחים בתוך אמריקה. מסבותיה שלה גם ה cia ערכה עיקובים משלה. פרשת ווטרגייט גרמה לחוסר אמון בממשל בכל הנוגע לשמירת הדמוקרטיה.fbi לא היה מעורב בפרשת ווטרגייט ישירות. ניקסון ועוזריו שכרו אנשים פרטיים למבצע. אך משהתגלה ניסתה הבולשת לעזור לטשטוש העניין. הובר כבר לא היה המנהל. וועדת החקירה של הסנט שהוקמה אחרי התפטרותו של ניקסון מצאה חומר מפליל נגד הfbi על שיבושי חקירה, העלמת חומר ובעיקר האזנות סתר אסורות. הבולשת הועמדה במצב מאוד קשה.אחרי 48 שנים בראש הבולשת, ב2 במאי 1972 נמצא הובר שוכב מת על רצפת חדר השינה שלו. הוא מת מהתקף לב. הובר מת הבולשת החליפה מנהלים אחדים שהיו צריכים להתמודד עם צלו של הובר. הרבה לכלוך מימי הובר יצא לאור. המוסד היה נתון לביקורת ציבורית תמידית, אך בתקופות מסוימות ההתנגדויות עלו ועלו. המצב הגיע לזה שב 1977 הוקמה “חזית האיגוד הלאומי של עורכי הדין נגד ריגול ממשלתי”האדם המוכר לעולם בכינויו “גרון עמוק” זה שהדליף לעיתונאים את פרטי מבצע ווטרגייט היה עובד בכיר בבולשת שכעס על מינוי המנהל החדש.גם ה-fbi. וגם ה-cia מצאו את עצמן תחת וועדות חקירה של הקונגרס.. חוקים חדשים נחקקו נגד מעקבים, האזנות סתר, והגנה על זכויות הפרט.. העיתונות חגגה משפע החומר שנפל לידיהם והתחרו אחד בשני מי יקדים לפרסם פיסות מידע נגד גופי החקירות השונים. ועדות החקירה השונות של אמצע שנות השבעים העלו, כל אחת מסיבותיה, את השאלה אם יש הצדקה לקיומו של גוף כזה שעקב אחרי כל כך הרבה אזרחים אך הצליח להגיש מעט מאוד תביעות משפטיות.הסתבר שאיסוף המידע הפך להיות הצורך המרכזי. לא השימוש בו. בהמשך ה fbi הפכה לסוכנות שאיבדה את בטחונה העצמי ואת אמון הציבור. הנשיא ג’ון פורד בכהונתו הקצרה התחיל רפורמה, כדי להרגיע את הסערה הפוליטית. שיקום הבולשת נדרש בעקבות כמה מקרי פשע. פרשת פאטי הרסט, שנחטפה על ידי טרוריסטים אך התחברה אליהם בשביה. מושג חדש שעלה בשדה הרציחות “רוצח סידרתי”/ ה-fbi השקיעה משאבים חדשים בחקירת פשעים. נוצרו הפרופילים הפסיכולוגיים של הפושעים. נעשתה התקדמות בחיבור לרשת מידע כל ארצית. נוסחו עקרונות פעולה חדשים תוך ציות לחוק.רפובליקאים רבים התנגדו לרפורמה. הם רצו להמשיך לראות את הבולשת כמו שהייתה. הם ראו בה מוסד ימני, בעיקר כשהביטו אחור על שנות רדיפת הקומוניסטים. השמרנים, אנשי הימין עיכבו את הרפורמה. באותה תקופה הסתבכה האפ. בי.אי באיזו פרשה לא נקייה הנוגעת לזכויות האינדיאנים והרפורמה הלכה והתרחקה שוב. המוניטין של הבולשת הלך מדכי אל דכי.ג’ורג’ בוש, שעמד באותם ימים בראש הcia הצליח במשימתו להחזיר למוסד שלו חלק מהכבוד האבוד.הנשיא קרטר תמך בשוויון זכויות לנשים, רצה שיהיו יותר שופטים שחורים, וקרא למיגור המאפיורים והסוחר בהרואין. נושא הפשע עניין את הבולשת, אך קרטר רצה גם שיהיו יותר סוכנים שחורים. פסק דין של בית המשפט העליון נגד העדפת האיזון הגזעי כקריטריון לקבלה לבית ספר לרפואה, עזר גם לבולשת להישאר לבנה יותר, ועם פחות נשים.ימיה הטובים של ה fbi היו ימי שלטונו של ריגן. הוא היה מודיע פוליטי עוד כשהיה שחקן בהוליווד. הוא אהב את דמות הסוכנים בקולנוע. בימים שרוסיה עזבה את הקומוניזם והפסיקה להיות איום גם הבולשת יכלה להפנות מבט לכיוונים חדשים. הוא הוסיף לה סמכויות והסיר הגבלות. הבולשת קיבלה אחריות על מנהל אכיפת חוקי הסמים. צרה שהלכה והתפשטה. ושוב קיבל ה fbi אישור לפעול באמריקה הלטינית נגד סוחרי סמים. דבר שהחזיר גם את המלחמה בינם ל cia שכבר נכנסו לאזור ההוא למלחמה. וכן קיבלה הבולשת הקלות שנלקחו ממנה בעבר לחקירת פנים הנוגעת למלחמה בטרור.הקלה גדולה ניתנה בהוראה שאפשר יהיה להעמיד אנשים לדין על גניבת מסמכים סודיים בלי צורך להציג את המסמכים בבית המשפט.ריגן סיבך את ה fbi בפרשת איראן קונטרס. ריגן לא אהב את תוצאות הבחירות השמאלניות מדי לטעמו בניקרגואה. הוא החליט לתמוך בגוף מורד ימני “קונטרס” אלא שהקונגרס אסר עליו. ריגן עקף את האיסור על ידי מכירת נשק לאיראן שהעביר את הכספים לקונטראס בניקרגואה. ה fbi הפכה לזרוע המבצעת של המבצע.סקנדל נוסף התעורר כשהתגלה מבצע “ערנות בספריות” שבה נדרשו ספרנים למסור שמות של אנשים חשודים בעלי מבטא זר השואלים ספרי מדע.כדי להיטיב את אהדת הציבור התחילו לגלות סובלנות גדולה יותר לפעילות הנשים. הם הרחיבו מבחינה גזעית ומגדרית את בחירת העובדים החדשים. המלחמה בפשע המאורגן החלה להראות ניצני הצלחה.ב1988 נחטף הרודן הפנמי נורייגה. והועמד לדין באמריקה על עבירות סמים. שנות השמונים עמדו בסימן הצלחה בתפיסת מרגלים. פולארד בין השאר, אך גם מרגל מה cia שריגל למען מוסקבה.נתפסו מרגלים שעבדו לטובת סין וכאלה לטובת קוריאה. רייגן היה גאה בהצלחות אלו.שנות התשעים עמדו בסימן תביעות נגד הfbi על ידי עובדיו. נשים שטענו לקיפוח מגדרי, שחורים על גזענות והומוסקסואלים על זה שמכריחים אותם להישאר בארון או להתפטר. וכמו כן נולד מושג חדש שהצריך חקירות חדשות “פשע שנאה”. בימי קלינטון מעמדה של ה fbi התייצב אחרי שקלינטון גילה שה cia מתכוון לרצוח את סדאם חוסין בלי התייעצות או יידוע השלטונות.אחרי נפילת ברית המועצות אבד לאמריקה אויב מרכזי וסין הפכה לאויב הייצוגי. במשאל שנערך בשנת 2000 ענו רוב האזרחים שהם חושבים שהסינים באמריקה נאמנים יותר לבייג’ין.כל שינוי כזה באווירה שינה גם את התייחסות ה fbi. הבולשת האשימה אדם סיני אמריקאי בריגול לטובת סין. המשפט התנהל זמן רב. הבולשת לא הצליחה להביא הוכחות או מסמכים. האיש זוכה וזכה בפיצוי של 1.65 מליון דולר.ב2001 היו בסוכנות 27.000 סוכנים תקציבה עמד על 3.4 מיליארד דולר. רק 21 מהם ידעו לדבר ערבית. הכשל המודיעיני נבע בחלקו הגדול בשל אותה מדיניות גזענית של שנות ה40. אלא שעם הזמן התחלף הגזע האסור, עכשיו היו אלו ערבים. על ה fbi נפל האשם העיקרי בחוסר המידע. ב4 לספטמבר אותה שנה התחיל מנהל חדש בתפקידו. האסון לא היה קבלת פנים חמה. גם הממשל עצמו זכה לביקורת נוקבת על שלא התייחס לאיומים חוזרים של בן לאדן.הנשיא בוש לא רצה להעניש את ה fbi ולפטר עובדים. הוא פחד שילכו לעיתונות וידווחו על מערכת הכשלים של שלטונו. במקום זה הרחיב את תקציבה וסמכויותיה. נחקק חוק חדש שהחזיר את חירות האזרח אחורנית. הבולשת קיבלה היתר להרחבת המעקבים. הותר לעקוב אחרי גלישה באינטרנט ובדואר אלקטרוני, האזנות סתר הפכו עניין פשוט.בוש הקים את המשרד לביטחון פנים שה fbi לקח בו חלק חשוב. החל מאמץ להידוק המערכות הביטחוניות שפעלו בנפרד. הביקורת על הבולשת ירדה במקצת עם הפלישה לעירק. השלטון הכריז שזה חלק ממלחמה באל קעידה המתחבאת בעירק. אך הזלזול בחירויות האזרח שהנהיג בוש החזירו שוב ביקורת ציבורית על הבולשת.

טענות נגד המעקבים עלו כשה fbi הפיץ חומר נגד ג’ון קרי שהתמודד לנשיאות. פורסמו תיקים מהימים שהיה נגד מלחמת ויטנאם. אירוע ה 11.9 נתן לבולשת לחדור מחדש לחייהם הפרטיים של קבוצות אתניות שונות, שחלקן לא היה להן דבר עם האירוע. לבולשת לא היו מספיק מתרגמים משפות זרות בעיקר ערבית ופרסית. הפחד שלילידי ארצות אלו תהייה נאמנות גדולה לארצות מוצאם הפכה אותם לחשודים מראש. כך רק ב12.9 תורגמו חומרים שהתקבלו קודם, בהם נאמר בפירוש שיום ה11.9 הוא יום האפס למבצע. וגם זה רק בגלל הדחיפות שהעניין קיבל. האויב האמיתי של הבולשת היו ארגוני זכויות האדם שבדקו כל טביעת אצבע לא חוקית או מוגזמת. אלא שהטענה האמיתית לא היו רמיסת זכויות האדם אלא חוסר היעילות של הגוף הענקי. חקירות ממשלתיות, חקירת העיתונות, יו”ר ועדה לחקר האירוע אמר על האפ.בי.איי. היא נכשלה. זוהי סוכנות שאינה מתפקדת. היא מרגיזה, ואינני יודע איך לתקן אותה.בנוסף הלך והצטבר גל חדש של לחץ שלכאורה נגמר בעשורים קודמים.. עובדים מממורמרים הדליפו אין סוף פרטים לחוקרים. גם אירוע זה לא הצליח להשקיט את הסכסוך בן עשרות השנים בין ה cia ל fbi כשכל אחת מאשימה את השנייה בהסתרת מידע.בקונגרס הוקמה וועדה שנועדה לבדוק את הדרך להקים גוף מודיעין חדש כמו ה אם.איי.5 האנגלי. שיחליף את ה fbi. אך דווקא אז דיברו באנגליה על הקמת fbi. אנגלי. לסיכום ספרו אומר ג’ונס מאז ומעולם הייתה ה fbi. קן צרעות של חולשות אנוש ומחלוקות מרות, ולשום מתקן סביר אין יסוד סביר לחשוב שיוכל לתקן זאת.הספר כתוב לא רק בצורה ליניארית אלא לפי נושאים של המדיניות הפנימית של הארגון בפני עצמו , ההיסטוריה החברתית ושינויי ממשל ותובעים מחוזיים, כך שחלק מהדברים חוזרים שוב לעתים כדי להצדיק נקודה, לעתים כדי להרחיב עובדה שקודם לכן הייתה רק אזכור קצר.בין לבין ספר ג’פריס על פרשיות פשע וריגול ואיך השפיעו פרשיות אלא על מאבק הכוחות. כשאנשים שונים בעלי משרות שונות נלחמו להשיג שליטה וכוח. הספר מרתק מבחינה חברתית פוליטית. הפוליטיקה של הארגון הסובבים והמתחרים. חלק מהדברים מוכרים וזכורים, חלקם אמריקאיים פנימיים. ג’ונס הולך וחוזר בין התקופות כדי להראות השפעות שונות מהעבר. שינויי מדיניות או קיפאון.התמנון הענקי רב הזרועות הזה איננו מצטייר כלל בספר כאותה קבוצת גיבורים מהקולנוע. אך מצד שני כמובן, הסוכנים אינם גיבורי הספר. הפוליטיקאים המפעילים הם עמוד השדרה שקבע לאומה ענקית ממה לפחד באיזו תקופה. איזו היסטריה תעסיק אותם באיזה זמן. גחמות של אנשים פרטיים.