אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ציפי חזרה מהכפור


התמונה של עמוס אריכא
ציפי חזרה מהכפור

ציפי לבני שנדמתה קורסת לשברים לאחר שיריביה בתוך מפלגתה הרסו וכתשו עד דק את מפלגתם, מכבר פרשה כנפיים, חזרה לדאות ולהשיג גבהים. אפשר לומר כמעט מתוך הערכה שלמה, כי היא שוב מוכיחה את חוסן אברותיה. שובה מהכפור, בו קפאה בודדה ונטושה תקופה קצרה, עשה טוב לה ולכולנו; היא הוכיחה כי קורצה מחומרים איתנים. היא איננה אפיזודה חולפת.

ימים קשים עברו עליה כששגתה ולא הרחיקה מעליה את אלה שחתרו להפילה, כשאול מופז ודליה איציק שסובבה אותה בכחש. אלה ואחרים עשו מעשי בוגד להכשילה. היא טעתה ושגתה כשלא בעטה בהם, על-פי כללי המשחק הפוליטי האכזרי. אולי דווקא ישרתה גרמה לאותה מעידה אכזרית.

לעתים רחוקות זוכה מי שנכשל לשקם מעמדו. לבני, למרות צלקותיה לא החמיצה את האפשרות להשמיע אמירה אידיאולוגית ברורה בנושא המשא ומתן עם הפלשתינים, שלא שינו טבעם ושוב החמיצו ומחמיצים הזדמנות שמונחת לפתחם לקיים שתי מדינות, ערבית ועברית זו בצד זו. על-אף שהמציאות סטרה שוב על פניה עדיין לא מרפה לבני מהאמונה כי רק בפיתרון זה של שתי מדינות אולי יוכרע באמת גורלה של המלה החבוטה, מרוטת הנוצות, שלום. יתכן שהצמדותה לדרך הזאת תוביל אותה שוב להדרה.

הפתרון של שתי מדינות כנראה מתחילתו לא היה הנכון אף לא המתאים לבעיה המורכבת. הכוונה היתה בתחילת הדרך לאוטונומיה ולא למדינה פלשתינית. ככל שהנושא האוטונומי הזה הפך להיות מטבע של מדינה בממשות, כך הלך והתרחק הסיכוי לשלום בדרך זו. שוב מסתבר כי אנחנו זקוקים להשיג תשובה הולמת יותר מכל בחינה, מפני שהפלשתינים אינם רוצים בעצם מדינה עצמאית, מסיבותיהם. אחת הסיבות היא חוסר אפשרותם לממש ולקיים מדינה מכל הבחינות. העולם יקרוס ולא יהיה בו די מקורות בכדי לאתרג מדינה טפילית שכזאת.

דומני שמי הקרוב ביותר מבין האישים הפוליטיים שלנו לקלוט באמת כיוון היסטורי מהפכני, זו ציפי לבני – כיום.

אני מאמין כי אם תדחוק פרישתה מהממשלה הזו עד כמה שהדבר ניתן, מפני שהיא קולטת את רחשי צמיחתה מחדש כבעלת פוטנציאל של מנהיגה ברמת ראש ממשלה, נזכה אולי למהפכה משמעותית במערכת הבחירות הבאה. פעם האמנתי באפשרות הזאת. נסוגותי, ועכשיו שיקמתי מחדש את אמוני בה, ביכולותיה ובכוונותיה להנהיג.

הפעם גם אני יותר מנוסה ובוודאי עוד אטיח בה מורת-רוח, אבל אזכור תמיד שהיא בת-שיח הגונה, שונה בתכלית מזה העומד כיום בראש ממשלתנו, הססן כדג מפרפר ביבשה.

היא גם שונה מהאחרים השואפים כמותה לשבת בקצה הפירמידה.

בבחירות הבאות היא תהיה להערכתי בולטת, מלוטשת  וערכית. השקפותיה כיום קרובות יותר מכל אחד בצמרת להשקפותיהם של מרבית הישראלים בוני הארץ ומבקשי שלום-אמת. היא אשה עבריה אמיצה ומעוררת אמון. גם כשרת משפטים היא מצהירה על כוונותיה לשמור על ישראל כמדינה דמוקרטית-יהודית וליברלית.

שטף הזעם הנרגן המופנה כלפיה מלשכת ראש הממשלה אדון כן-לא-לא-כן, מעיד יותר על חולשתו והססנותו הנרגנת והקטנונית של ראש הממשלה. אולם דומה כי במצב זה של אין-אונים נוכח התחפרות הפלשתינים בעמדותיהם, לא די בשמירה על סטטוס-קוו מטופש וחסר-תוחלת. חובת-מעשה נכון היא לפנות לכיוון הפתרון השלישי, אם רוצים להגיע לסיום הסכסוך ולמנוע את האסון של מדינה רב-לאומית. זיכרו את לבנון.

הפתרון השלישי הזה אין בלתו. הוא היחיד המסוגל להבטיח שלום וזכויות מלאות לפלשתינים מצד אחד, ולהעניק לישראל ביטחון יציב. זהו שילוב של העולם הערבי, כשירדן, מדינה שצברה מסורת ומינהל,  היא המייצגת אותו ותורמת בשמו את חלקה לסיום הסכסוך.

ישראל זקוקה לגבול מזרחי עם פרטנר אמין. אבו-מאזן לא היה ולא יהיה פרטנר וכך כל מי שיבוא אחריו. הפרטנר האמיתי מסתתר בארמונו ברבת-עמון. נוח לו כך. אולם עבדאללה יודע את האמת הפשוטה כי אין ולא יהיה סיום לסכסוך מבלי שיתרום את חלקו. אחרת יתברר לו כי מקלטו הנוח בעצם מרוסק. זו נוחיות מדומה. ירדן היתה מהמדינות שתקפו את מדינת ישראל כבר בארבעים ושבע במטרה לחסלה. אחריה הצטרפו מדינות נוספות מהעולם הערבי.

העולם הערבי הוא שיצר במחנות הפליטים המודרים אצלו, בירדן, סוריה, לבנון ובעוד מקומות, והנציח ברשעות ובכוונה תחילה את מה שמכונה הבעיה הפלשתינית. על מדינת ישראל להסביר את המצב הזה למנהיגי עולם באשר הם, ולהניח לפניהם את פתרונו הסביר בכל מקום בו תימצא אוזן קשובה ואפרכסת נטויה לעכל. העולם הערבי מעולם לא עשה עד עתה צעד אמיתי לחסל את ה"פליטים מדור לדור", ועל מעורבותו הממשית בניסיונות בלתי-פוסקים לחיסול ישראל, לשלם במטבע יחיד שנותר, הוא חייב במציאת דרך אמיתית ונועזת בהשתלבות במעשה של ממש. העולם הערבי צריך לעודד את מלך ירדן לפעול בשמו.

אכן, ירדן חייבת לתרום חלקה, כך גם אירופה המאוחדת והמעצמות. לא רק ישראל. כל מי שיכול לאמץ את הגישה היסודית הזאת – מבורך.

אין ולא תהיה תשובה אמיתית ויסודית מבלי שירדן תהיה שותפה בגבול אחד עם ישראל.  ישראל יכולה תמיד לסייע לירדן בכל מכל. לעומת סיכוי חשוב זה ברור כי הנקניק השסוע שנשאר לפלשתינים בגדה המערבית, מעולם לא יצמיח מתוכו מדינה מתפקדת, ויהיה מקור לחוסר שקט מתמיד ואולי אף זרז ארסי  למלחמות בלתי פוסקות.

ציפי לבני צריכה לתת  דעתה לנושא הזה. דומה והיא מהבודדים כיום המסוגלים באמת לנסות ולחשוב בנוסח מקורי. אם ציפי לבני תרתם לקידום "הפתרון השלישי" היא יכולה ליצור מהפכה מבורכת בעלת משמעויות היסטוריות מרחיקות-לכת. אני משער שהיא גם תוכל לסחוף אחריה רבים שמחפשים מוצא לדרך חדשה, נועזת אך רבת סיכויים ממשיים.

ציפי לבני חייבת לנסות להיות המשכוכית של העדר התועה שכבר שנים אין לו מנהיג אמיתי. היא יכולה כבר כעת להעמיק חריש ביצירת תלמים המקרבים בינה לבין ראשי מפלגות אחרות שטרם הצליחו להבהיר את צבעיהם.

זו אולי תהיה שעתה של מדינאות מהפכנית.

תגובות

להתכונן לסיבוב שני של מלחמת העצמאות.

רבים מבין היהודים, ורבים בעולם בכלל, אינם מבינים, או שאינם רוצים להבין,
שהפלסתינים לא וויתרו, ולא יוותרו, על מימוש בפועל של זכות השיבה.

הם מעולם לא לחמו כנגד הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ורצועת עזה,
אלא שלחמו במטרה שלשחרר את פלסתין כולה, ולשוב לאדמותיהם.

אם אנחנו עם חפץ חיים וקיום כאן, עלינו להתכונן למלחמה העתידית,
ולהכין את האזרחים לכך גם כן, כולל הקמת גדודי מילואים של לוחמים,
גם בערים הגדולות, לעת חירום, בכדי להוריד עומס מצה"ל והמשטרה,
ביום מבחן.

צר לי שזה המצב, ואני, שרודף שלום כבר יותר מ-40 שנה, חש עצב רב,
מלהבין ולדעת שזה המצב לאשורו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא