אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ניתוח זכרונותיו של מרשל זוקוב


זוקוב 1944

זוקוב 1944

מרשל גיאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב היה ראש המטה הכללי של הצבא האדום ב-22 ביולי 1941, היום בו החל "מבצע ברברוסה".

  הוא כתב ספר זכרונות על חייו, ובו הוא מתאר את התקופה שלפני המלחמה, ובעיצומה.

  הבה ונעבור על הספר, וננסה לקבל מבט כיצד רואה ז'וקוב את המערכה. ננסה לנתח את דבריו, כדי לצרפם לתמונה הכוללת.

* בפרק ח, "מפקד המחוז הצבאי המיוחד קייב", עמ' 150 (במהדורה העברית), כותב ז'וקוב:

  "בקונגרס המפלגה ה-18 (מרס 1939), דיווח המרשל ק.י. וורושילוב, קומיסר העם לענייני הגנה, כי בהשוואה לשנת 1934 גדל הצבא האדום יותר מכפליים, ואילו ברמת מיכונו חלה עלייה בשיעור 260 אחוז.

  הוא הקריא נתונים מסוכמים לגבי כח האש של קורפוס הרובאים שלנו, והוכיח שאינו נופל מזה של צבא גרמניה או צבא צרפת.

  גודלו של כח הפרשים גדל ביותר מ-50 אחוז. נוסף על כך הוא תוגבר במידה ניכרת (ב-35 אחוז בממוצע) בארטילריה, במקלעים קלים וכבדים, וביחידות טנקים.

  צי הטנקים שלנו גדל כמעט פי שניים, וכח האש שלו גדל פי ארבעה.

  חל גידול בטווח התכליתי של הארטילריה ובקצב האש שלה, וביחוד באלה של תותחים נ"מ ותותחים נ"ט.

  אשר לצי האוירי, בעוד שב-1934 היה לו הכושר לשאת בגיחה אחת 2000 טונות פצצות; הנה ב-1939 גדל כושר זה ב-208 אחוז.

  מטוסי קרב ואפילו מפציצים היו מסוגלים לפתח מהירות העולה על 500 קמ"ש".

  דברים אלו נאמרו בנאום פומבי.

  הבה ונבדוק את הדברים.

  עד התחלת ייצורו של ה-טי 34, היו הטנקים של בריה"מ מסידרת BT. 

 לפנינו טבלה של גירסאות הטנק השונות (נלקח מ"ויקיפדיה" בערך על סידרת הטנקים bt). 

 

 

 

 

BT-2

BT-5

BT-7

BT-7A

(BT-7M (BT-8

מס' יחידות שנבנו

620

2,108

או 5000 

4,965
או 2000 

154

790

מספר אנשי צוות

3

3

3

3

3

משקל (טון)

10.2

11.5

14

14.5

14.7

אורך (מטר)

5.58

5.58

5.66

5.66

5.66

רוחב (מטר)

2.23

2.23

2.29

2.29

2.29

גובה (מטר)

2.20

2.25

2.42

2.52

2.42

עובי שריון (מילימטר)

6–13

6–13 

6–13 

6–13 

6–22 

קוטר תותח
מודל

37 מ"מ
מודל 30

45 מ"מ
מודל 32

45 מ"מ
מודל 35

76.2 מ"מ
מודל 27/32

45 מ"מ
מודל 38

תחמושת
לתותח (מס' פגזים)

96

115

146

50

146

מקלעים

DT

DT

DT

2×DT

3×DT

כוח מנוע
מודל

400 כ"ס
ליברטי

400 כ"ס
M-5

500 כ"ס
M-17T

500 כ"ס
M-17T

450 כ"ס
V-2

דלק

400 ליטר
בנזין

360 ליטר
בנזין

620 ליטר
בנזין

620 ליטר
בנזין

620+170 ליטר
דיזל

מהירות כביש (קמ"ש)

100

72

86

86

86

יחס כוח/משקל

39 כ"ס/טון

35 כ"ס/טון

36 כ"ס/טון

34 כ"ס/טון

31 כ"ס/טון

טווח פעולה על כביש (ק"מ)

300 ק"מ

200 ק"מ

250 ק"מ

250 ק"מ

700 ק"מ

טווח פעולה טקטי

100 ק"מ

90 ק"מ

120 ק"מ

120 ק"מ

400 ק"מ

 

 באם ניקח את הbt5-, ששנות הייצור שלו היו בין השנים 1933-1935, הרי שמספר הטנקים שיוצר ממנו היה לפי גירסה אחת למעלה מ-2000 טנקים, ולפי גירסה אחרת 5000! טנקים.

  זאת בלי הטנקים BT7, שממנו נמנים מספרים בסדר גודל של 2000 עד כ-5000! טנקים.

  גם אם ניקח את המספר הקטן, הרי שהיו לבריה"מ בשנת 1939 כ-4000 טנקים!

  אם ניקח את המספר הגדול, היו לבריה"מ משני סוגי טנקים אלה כ-10000! טנקים.

  ז'וקוב מביא בהמשך דבריו (שם עמ' 151) את הפרוטוקול של הפגישה בין המשלחת הצבאית של בריה"מ, לבין המשלחות הצבאיות של בריטניה וצרפת, בתאריך ה-15 לאוגוסט 1939.

  הדובר, רמטכ"ל הצבא האדום בוריס מיכאילוביץ' שפושניקוב, נוקט במספר של בין 9000 ל-10000 טנקים! שבריה"מ יכולה להעמיד בחלק האירופי! של בריה"מ. (כמה טנקים היו בחלק האסייתי של בריה"מ, מול יפן?).

  אנו רואים כאן שהמספר הגדול יותר הוא כנראה האמיתי.

  הבה ונעבור לנתוני הbt5:

  תותח 45 מ"מ, 115 פגזים, מהירות כביש 72 קמ"ש, שריון בין 6 ל-13 מ"מ, טווח פעולה על כביש 200 ק"מ, וטווח פעולה טקטי של 90 ק"מ.

  לשם השוואה, נעמיד את נתוני הפנצר סימן 3, שהיה טנק המערכה העיקרי ב"מבצע ברברוסה":

 

 

אורך:     5.52 מטר

רוחב: 2.9 מטר

גובה:     2.50 מטר

משקל: 22 טון (מוכן לקרב)

מהירות: 40 קמ"ש על כביש, 19 קמ"ש בשטח

טווח פעולה: 155 ק"מ

חימוש עיקרי: תותח 50 מ"מ

חימוש משני: שני מקלעי מסוג MG34

מנוע בנזין: 265 כוח סוס

מיגון: עד 60 מ"מ

צוות: 5

 

  אם נשווה את נתוני הטנק עם אלו של הbt5 -, נמצא שלטנק הסובייטי שחסרונו הוא שריונו הדק, ישנה עוצמה כמעט שווה של תותח, עם מהירות כמעט כפולה.

 

* כמה טנקים היו לגרמניה בפתיחת "מבצע ברברוסה"?

  הרי ציטוט מדברי ז'וקוב, בעמוד 203:

  "בשלש קבוצות-הארמיות התוקפות שלו – צפון מרכז ודרום – כלל האויב 3712 טנקים ותותחי סער".

  והרי ציטוט ממאמר "הטנקים במבצע ברברוסה" מאת אל"מ בני מיכלסון (מופיע באתר האינטרנט של מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה):

  "מסך 3,657 הטנקים הגרמנים שהשתתפו ב"מבצע ברברוסה" היו:

  410 טנקים קלים סימן 1 חמושים במקלעים בלבד,

  782 טנקים קלים, סימן 2, עם תותח 20 מ"מ,

  269 טנקים Pz. 3 עם תותח 37 מ"מ, ו-707 עם תותח 50 מ"מ,

  טנקים צ'כים: 160 טנקים מדגם 35t, ו-660 טנקים 38t, עם תותחי 37 מ"מ,

  439 Pz.4 עם תותחי 75 מ"מ (קצר)

  ועוד כ- 230 טנקי פיקוד וטנקים ייעודיים (ללא כוח אש) אחרים".

  בחשבון פשוט, נראה שהיו לגרמנים 2235 טנקים, שהתותח שלהם היה בקוטר של 37 מ"מ ומעלה.

  גם אם נוסיף את 782 הטנקים עם תותח 20 מ"מ, נגיע למספר כולל של 3017 טנקים!

  זאת בשנת 1941! כאשר לבריה"מ היו טנקים במספר כולל של 10000 טנקים רק בחזית האירופית בשנת 1939!   

  העדיפות בכמות הטנקים הסובייטיים הייתה אמורה בכל מקרה להכריע, גם אם לא יוצר שום טנק נוסף!

  אבל ז'וקוב ממשיך לתאר את כוחו של הצבא האדום.

  בפרק ט, "ערב המלחמה", עמ' 165, הוא כותב:

  "מינואר 1939, ועד 22 ביולי 1941, קיבל הצבא האדום למעלה מ-7000 טנקים".

  אם נחזור על דבריו של מרשל שפושניקוב שהובאו לעיל, הרי שאם ב-15 באוגוסט 1939 היו לבריה"מ בחזית האירופית כ-9000 עד 10000 טנקים, הרי החשבון פשוט:

  29 חדשים של ייצור טנקים הניבו 7000 טנקים. זאת אומרת: קצב ייצור חדשי של כ-241 טנקים חדשים. אם נפחית שבעה וחצי חודשים (מינואר עד 15 באוגוסט 1939), שבהם יוצרו 1810 טנקים חדשים, הרי שמה-15 באוגוסט 1939 עד ה-22 ביולי 1941 יוצרו כ-5190 טנקים חדשים! זאת אומרת שביום פריצת הקרבות בחזית האירופית עמדו לרשותה של בריה"מ כ-14000 עד 15000 אלף טנקים! פי חמש מאשר מספר הטנקים הגרמנים!

  ז'וקוב ממשיך באותו עמוד:

  "אשר לטנק הכבד ק.ו, ולטנק הבינוני ט-34, המפעלים הצליחו לייצר רק 1861 יחידות משני הסוגים לפני המלחמה".

  רק!

  הבה ונבדוק את הנתונים של שני הטנקים.

  אלו הנתונים של הטנק kv 1 (נלקח מ"ויקיפדיה" בערך על טנק kv):

מידע טכני

אורך

6.75 מ'

רוחב

3.32 מ'

גובה

2.71 מ'

משקל

45 טון

מהירות

35 קמ"ש

טווח פעולה

335 ק"מ

חימוש עיקרי

תותח 76.2 מ"מ F-34

חימוש משני

3 או 4 מקלעי DT ‏ 7.62 מ"מ

מנוע

דיזל 600 כוחות סוס, V-2

מיגון

40-75 מ"מ‏[1]

צוות

5

הערות

הנתונים מתייחסים ל-1-KV דגם 1941

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  הבה ונדגיש נתונים החשובים לשדה הקרב:

  • תותח 76.5 מ"מ (ארוך), שאליו משתוים רק 439 טנקים פנצר סימן 4, עם תותח 75 מ"מ (קצר).
  • שריון בעובי 70 עד 90 מ"מ (מופיע בגוף הכתבה שם).
  • מהירות של 35 ק"מ (5 ק"מ פחות מהפנצר סימן 3).
  • טווח פעולה של 335 ק"מ (למעלה מכפול מפנצר סימן 3).

  עתה נגיש את הנתונים של הט-34:

 

מידע טכני

אורך

6.68 מטר (8.15)

רוחב

3 מטר

גובה

2.45 מטר (2.6)

משקל

26.5 טון (32)

מהירות

55 קמ"ש (כביש)
26 קמ"ש (שטח)

טווח פעולה

400 ק"מ (306)

חימוש עיקרי

תותח 76.2 מ"מ (תותח 85 מ"מ)

חימוש משני

שני מקלעי 7.62 מ"מ מסוג DT

מנוע

דיזל, 500 כ"ס

מיגון

עד 52 מילימטר (90 מ"מ)

צוות

4 (5)

הערות

הנתונים הם לדגם 1941. בסוגריים ל T-34-85

 

  הבה ונדגיש נתונים הקשורים לשדה הקרב (של הדגם הראשון של הטנק, לפני שכלולים שנוספו אחר כך):

  • אותו תותח כמו לק.ו.
  • עובי שריון קרוב לעוביו של הפנצר סימן 3.
  • טווח של 400 ק"מ (פי 2.5 מאשר של הפנצר סימן 3)
  • מהירות של 55 ק"מ בכביש (לעומת 40 ק"מ של פנצר סימן 3), ו26 ק"מ שטח (לעומת 19 של פנצר סימן 3).

  בספר "הטנקים עולים" (הוצאת "מערכות", עמ' 208) מציין המחבר שאחד העקרונות שהנחו את מתכנני הטנקים הרוסיים, היה:

  "לבנות את קירות התובה ואת הצריח בזויות חדות, כך שקליעים הנורים מתותחי טנקים או מתותחים נ"ט יתחלקו ולא יחדרו את הפלדה".

  הרי אם הצבא האדום היה מוציא את כל טנקי הbt- מהשירות, היה מספיק בטנקים אלו לבלום את כל השריון הגרמני, ולהשמיד אותו!

  הבה ונתאר מפגש בין טנקים גרמניים מדגמי פנצר סימן 3, לבין טנקים מדגמי kv, וט-34.

  המפגש מתואר בספר "הטנקים עולים" (עמ' 211):

  "ב-3 ביולי כבר צלחה קבוצת השריון 2 הגרמנית, בפיקוד קולונל-גנרל היינץ גודריאן – אחת משתי קבוצות השריון בקבוצת הארמיות "מרכז" של פון בוק – את הנהר ברזינה ליד העיר בוריסוב, והתכוננה להמשיך ולהתקדם.

  זה היה הרגע שבו הצטרף למערכה יסוד חדש ומטיל אימה.

  "שריון רוסי מתקרב".

   אתרעה זו הגיעה באלחוט. היא הועברה ממטוס סיור גרמני אל דיביזיית השריון ה-18. הצופה במטוס חזר עליה והוסיף פרטים:

  "שריון רוסי מתקרב! טנקים כבדים! מספרם מאה לפחות!".

  שריוני הגרמנים סבו והתכוננו לקדם את פני ההסתערות. הגרמנים כבר שמעו שמועות מדאיגות על טנק רוסי חדש, שפגע קשות בכמה מן היחידות הגרמניות בדרום. אפשר שזהו זה.

  ריכוז השריון הרוסי התקרב בסערה ותקף את אגף הגרמנים. הגרמנים המטירו עליו מחסום כבד של אש נ"ט. רבים מן הטנקים הרוסיים עלו בלהבות, כפי שקרה תמיד בעבר. אולם בין הטנקים הקלים היו כמה טנקים ענקיים, ואלה הוסיפו לרעום ולהתקדם כאילו האש אינה נוגעת להם כלל...

  הייתה קבוצה אחרת של טנקים רוסיים, קטנים ומהירים יותר מקודמיהם, ואת אלה לא ניתן היה לבלום בנקל. חבורה משתוללת זו המטירה אש על השריון הגרמני, ולפני שנסוגה השאירה טנקים גרמניים רבים מסוג "פנצר 3" ו"פנצר 4" כשהם עולים בלהבות עזות.

  הגרמנים נדהמו. לתותחיהם כמעט לא הייתה השפעה על קבוצה זעירה אך נועזת מאד זו. מה פשר הדבר?

  הייתה זו התנגשותם הרשומה הראשונה של הגרמנים עם הטנקים הרוסיים החדשים טי-34, שרק אז החלו להופיע בשדה המערכה".

  מאה טנקים הינה כשני שליש של דיוויזיית טנקים גרמנית באותה עת.

  לא מתואר מדוע נסוגו הטנקים הרוסיים. אבל דבר אחד ברור: הם הסתערו ללא חת על הגרמנים, והיכו בהם קשות. היה זה 11 יום אחר פתיחת המתקפה הגרמנית.

  בוריסוב היא עיר בבלארוס (רוסיה הלבנה). הגרמנים לא נעצרו, אלא כבשו אותה. מדוע? אם אכן ניתן היה לבלום את השריון הגרמני, כיצד התאפשר לגרמנים לכבוש אותה?

  הבה ונמשיך לראות את דברי ז'וקוב.

  בעמוד 211 כותב ז'וקוב:

  "על הנהר ברזינה גילו גייסותינו לחימה תקיפה במיוחד באזור בוריסוב, מקום שבו נפל עיקר משקלו של הקרב על חניכי בית הספר לטנקים בפיקודו של קומיסר-דיביזיה א.ז. סוסייקוב.

  לעת ההיא נעה לאזור דיביזיית הרובאים הממונעת הראשונה "מוסקווה", בפיקודו של גנרל-מאיור י.ג. קרייזר, שנטל את הפיקוד על בית הספר לטנקים של בוריסוב, הצליח לבלום את דיביזיית הטנקים המתוגברת של האויב למעלה מיומיים".

  למה יומיים? מדוע הוא לא חיסל את הדיביזיה הגרמנית? עם טנקים טי-34 לא הייתה לו בעייה לעשות כן.

  זו כנראה ההתקפה המתוארת לעיל, שממנה כה נבהלו הגרמנים.

  אז מה קרה אחר כך? איך בכל זאת הצליחו הגרמנים לכבוש את בוריסוב?

  לכך לא מתייחס ז'וקוב בזכרונותיו.

 

* הבה נצטט הלאה את דבריו (עמ' 203):

  "לא צפינו מראש את מתקפת ההפתעה גדלת ההיקף שהנחיתו הנאצים על גבולנו המערבי בבת אחת בכל הכוחות שעמדו לרשותם מול הגבול הזה, ושאותם פרסו מראש, בהיחבא, בכל הכיוונים האסטרטגיים העיקריים.

  בקצרה: לא העלינו בדעתנו את טבעה של מהלומה זו בכללותה.

  איש מאיתנו – לא קומיסר ההגנה, ולא אני עצמי, וגם לא קודמי בתפקיד ראש מטה, שפושניקוב ומרצקוב, וגם לא הבכירים בקציני המטה הכללי – לא ציפה שהאויב ירכז מספרים עצומים כאלה של כוחות שריון וכוחות ממונעים, וגם לא שיפעיל אותם כבר ביום המלחמה הראשון בריכוזים רבי עוצמה כאלה, בכל הכיוונים האסטרטגיים בבת אחת, במטרה לתקוע טריזים עמוקים במערכנו".

  אם כן בשביל מה יוצרו 15000 טנקים?

  בעמוד 166 כותב ז'וקוב:

  "אנחנו תבענו 16600 טנקים מהדגמים האחרונים, ובסך הכל 32000 טנקים לצייד בהם את הקורפוסים הממוכנים עד מלוא התקן".

  בשביל מה צריך הצבא האדום 32000! טנקים, פי 10! ממספר הטנקים של הגרמנים, וזאת מהדגמים האחרונים (התביעה הייתה בסביבות מארס 1941, כפי שמשמע מדבריו של ז'וקוב שם, זאת אומרת שמדובר על ק.ו. וטי-34).

  16600 טנקים! בשביל לבלום את הפנצר מספר 3 ו-4 הנחותים בהרבה?

  גנרל גודריאן בספרו "מפקד שריון" [panzer leader], (עמוד 143 במהדורה האנגלית), מספר כיצד באביב של שנת 1941 הורה היטלר במיוחד שצוות של בוני טנקים רוסיים יבקרו במפעלי הטנקים הגרמניים ובבתי הספר לשריון, ועמד על כך ששום דבר לא יוסתר מעיניהם.

  הרוסים סירבו להאמין שהטנק הכבד ביותר של הגרמנים הוא הפנצר סימן 4.

  ובשביל זה צריך 16600 טנקים ק.ו. וטי-34? בשביל 439 טנקים מדגם פנצר סימן 4, הנחותים בהרבה מהק.ו. והטי-34, עובדה הידועה לרוסים בפירוש?

  ז'וקוב לא ידע את זה?

  ופתאום, הוא, וורושילוב, שפושניקוב, מרצקוב – כולם לא ציפו לעוצמה כזאת של מתקפה גרמנית?

  מלבד זאת: איזה מפקד שרואה את הקרבות בפולין ובצרפת וארצות השפלה, לא מנסה להבין שגם כאן יכה האויב במלוא עצמתו?

  ז'וקוב מתאר בעמוד 157, כיצד בסוף דצמבר 1940 נערך משחק מלחמה, שבו גרמניה מתקיפה את בריה"מ. ז'וקוב נבחר להיות המתקיף, ואילו המגן היה הגנרל פבלוב.

  הצד ה"כחול" היו הגרמנים, וה"אדום" היו הרוסים.

  המשחק נערך בפיקוחם של קומיסר ההגנה באותה עת, טימושנקו, והרמטכ"ל מרצקוב.

  וכך כותב ז'וקוב:

  "המשחק היה משופע מצבים דרמטיים לגבי הצד "האדום" המזרחי. הוכח לימים שהם דומים מאד למה שקרה למעשה אחרי ה-22 ביוני 1941, כאשר תקפה גרמניה הפאשיסטית את ברית המועצות".

  והוא לא תיאר לעצמו מה יקרה? גם מרצקוב לא?

  ממשיך שם ז'וקוב:

  "סטאלין פקד שסיכום ניתוחי כללי של משחק המלחמה הזה ייערך בקרמלין בנוכחותם של קצינים בכירים מקומיסיראט ההגנה והמטה הכללי, מפקדי השדה של המחוז, וראשי המטות שלהם.

  מהלך המשחק תואר על ידי גנרל-ארמיה ק.א. מרצקוב, ראש המטה הכללי.

  כאשר השמיע מרצקוב מספרים על מאזן הכוחות בין שני הצדדים ועל עליונותם של ה"כחולים" – סטאלין, שהתרגז בעליל לשמע נחיתותם של ה"אדומים", קטע את דבריו ואמר:

  "אל נא תשכח כי מה שקובע אינו הרוב האריתמטי, אלא מיומנותם של הגייסות והמפקדים. אלה הם החשובים במלחמה".

  על איזה רוב אריתמטי דיבר סטאלין? על 3200 טנקים מול 15000 אלף?

  למה ניצחו הגרמנים? וכיצד ז'וקוב טוען שלא ידעו הוא ומרצקוב מה הולך לקרות, אם משחק המלחמה תאם את המציאות בשטח חצי שנה אחר כך?   

  סבורני שדי בכך לראות עד כמה ספרו של ז'וקוב מלא סתירות, ולא רק שאינו עונה תשובות, אלא מחדד עוד יותר את השאלה: מה קרה מתחילת המערכה, עד שערי מוסקבה? איך הננס הגרמני הצליח להביס את הענק הרוסי במשך חצי שנה, ומה קרה אז?

תגובות

אתה הולך לאיבוד בשלל הנתונים

באם השורה התחתונה במאמרך היא "איך הננס הגרמני הצליח להביס את הענק הגרמני ..." לא הבנת את הסיפור בכללותו. "ננס גרמני "????????????

מאמר המציג תמונה מעוותת של המציאות אתה טועה ומטעה

בחודשים הראשונים למבצע "ברברוסה" נהנו הגרמנים מעדיפות צבאית ברורה לא ברור לי על מה בדיוק אתה מסתמך יש קונסנסוס בקרב ההיסטוריונים לגבי העדיפות הצבאית הגרמנית על מנת לקצר בתגובתי אתבסס על אחד מהם (אחד מני רבים )אלכסנדר ורט שבמחקריו כותב בין השאר:"ביוני 1941 רובם של המטוסים היו מיושנים...רק ב1940 הוחל בייצור מטוסים חדשים אך הם היו בכמויות קטנות מאוד(למשל יאק 1 מפציצי פ 2 וכו)... ביוני 1940 היו ברשות הצבא האדום מספר גדול של טנקים אך רובם המכריע היו מיושנים (ב שנת 1940 יוצרו רק 139 טנקים מדגם t-349 )"
כך למשל סגן הקומיסר לענייני הגנה נאשם בההתרשלות שבעטייה נגרמה הזנחה בייצור רובים אוטומטיים מה שגרם לנחיתות הרובאים הסובייטיים
צןדק המגיב שמעלי בתמיהתו על השורה האחרונה במאמר:"איך הננס הגרמני הצליח להביס..." ובכן אתה טועה ומטעה : ביוני 1940 הגרמני היה ענק ממש לא ננס ברית המועצות תוך כדי המלחמה הלכה וצמחה תוך כדי תנועה ובמהלכה הפכה לענק ולמעצמת על

ברוך שובך

נדמה לי שכתבת מאמרים בעבר תחת השם עידו העצני.

חוסר ההבנה הוא של קוראי המאמר

אני מתפלא על התגובות, הנותנות את ההרגשה שלא קראו את דברי הכתבה בעיון. הכתבה כולה מתארת את צורת ההסתכלות של ז'וקוב על המערכה, בתוספת נתונים על הטנקים שהוא מציין שהיו ברשותה של בריה"מ בעת פרוץ המערכה. השאלה הנשאלת על ז'וקוב: אם לבריה"מ היו פי 5! טנקים מכל הסוגים, המכה לא הייתה צריכה להיות כה מוחצת. טענותיו של ז'וקוב אינן קבילות אם כן. בנוגע לנתוני הטנקים הרי הגרמנים עצמם הצהירו שהם השמידו כ-10000 טנקים! כיצד אם כן כח טנקים קטן פי 5! משמיד 10000 טנקים? בקרבות טנקים שהיו בין ה"טייגר" הגרמני ל"שרמן" האמריקני, הנחות ממנו כמעט בכל, הייתה כמותו של השרמן מכרעת. כדי להשמיד טנק "טייגר" אחד, הוקרבו שלשה שרמנים, כאשר הרביעי משמיד את הטייגר. זו הייתה הטקטיקה של בנות הברית אחרי הפלישה לאירופה. מדוע אם כן זה לא קרה ברוסיה? על כך ז'וקוב לא מספק תשובה. אין בכתבה כל ניסיון להשוות בין טיבו של הצבא הגרמני לצבא הסובייטי.
גם הטענה על נחיתותם של המטוסים הסובייטים עדיין לא מסבירה כיצד חתכו הגרמנים כסכין החותך חמאה את הצבא הסובייטי. היא יכולה רק להסביר מדוע היו אבידות הסובייטים במטוסים כה רבות בתחילה, ולא את כל תמונת הקרב.
ורט היה כתב צבאי במהלך המלחמה, ומטבע הדברים ראייתו הייתה מצומצמת מאד. הוא ראה מה שהרוסים רצו שיראה. עד נפילת בריה"מ ופתיחת הארכיונים הסובייטיים (ופיותיהם של ותיקי המלחמה) הנתונים היו בעיקר מהצד הגרמני. רק לאחר מכן החלו לצאת לאור דברים שהצנזורה הסובייטית הסתירה. עבודה כבירה עשה בנושא חוקר יהודי בשם מרק סולונין, וכמו כן החוקר הישראלי המוזכר בכתבה, ד"ר אל"מ בני מיכלסון, שרואים כיום את המלחמה בעין שונה לחלוטין מההסטוריונים "העתיקים".
הרובה הגרמני הסטנדרטי של ה"ווהרמאכט" היה ה"מאוזר" 98, שגירסת הקרבין שלו הגיעה לארץ במסגרת עסקת הנשק עם צ'כוסלובקיה ב1948, ולכן הוא כונה "רובה צ'כי". תחילת ייצורו של רובה זה הייתה ב-1898! הרובה הסובייטי הסטנדרטי היה חצי אוטומטי, קל יותר מהמאוזר, בעל מחסנית של 10 כדורים (לעומת 5 במאוזר). היה זה רובה הרבה יותר משוכלל מהרובה הגרמני, ועד פרוץ המלחמה נופקו ממנו לגייסות כמיליון רובים. כך שקשה להאשים את הצבא הסובייטי שלא היה מצוייד בנשק מתאים לחי"ר.
אין בכתבה כל התייחסות לביצועיו או לטיבו של הצבא הגרמני, מלבד השורה האחרונה שמשום מה העלתה את חמתם של המגיבים, ובאה רק לתאר את ההתרשמות מדברי ז'וקוב.
ה"ווהרמאכט" היה אכן הצבא הטוב ביותר באירופה, גם בגלל איכותו העצמית, אבל גם בגלל נחיתותם של הצבאות שעמדו מולו. מלבד הצבא הצרפתי לא עמד מולו שום צבא שיכל להשתוות ל"ווהרמאכט" הן בכמות והן באיכות. רק לצבא הצרפתי היו את הכמויות, אבל לא את האיכות.
עם זאת, לפי כל תיאוריו של ז'וקוב, עדיין נשאלת השאלה: כיצד צבא קטן ביחס במספר הטנקים שלו מצליח להשמיד כל כך הרבה טנקים? הכתבה טוענת שעל כך ז'וקוב אינו עונה תשובה מספקת, וצריך לחפש אותה עדיין.

תוספת לתגובה הקודמת

יש גם להביא בחשבון שבעול העיקרי של הקרב נשאו דיויזיות השריון והחרמ"ש, שהיוו חלק קטן מהצבא הגרמני. עיקר הצבא השתרך רגלי (כן, בדיוק כך!) בעקבות השריון, שלפעמים נאלץ להאט את קצב התקדמותו עקב כך. תפקידו היה להשתלט על השטח הכבוש ולטהר אותו משאריות וכיסי התנגדות. השאלה על ז'וקוב אם כך גדלה עוד יותר: איך לא הצליח צבא של 5 מיליון! איש, עם כמות של כ-15000 טנקים, לבלום את השריון הגרמני. דרך אגב: התברר יותר ויותר למפקדה הגרמנית, שה"לופטוואפה", ששימש כנשק עזר ממדרגה ראשונה הן בפולין והן בצרפת, איבד הרבה מהאפקטיביות שלו ברוסיה בגלל המרחבים העצומים. גם הטענות של"לופטוואפה" הייתה יד רבה בהשמדת השריון הגרמני נבדקה על ידי סולונין ועל ידי חוקרים נוספים, והתברר שלפני עידן הטיל המונחה השמדת כמויות כה גדולות של שריון בפגיעה ישירה לא תתכן.

סגנון התגובה הבוטה

לי דווקא צורם הסגנון הבוטה של המגיבים: "לא הבנת את הסיפור בכללותו"; "אתה טועה ומטעה". זה נשמע כאילו המגיבים יוצאים למסע צלב אישי נגד כותב המאמר, ולא כהתייחסות אקדמית לכתבה כה מקיפה. אין גם בתגובות התייחסות פרטנית לטענות המובעות בכתבה, אלא טענות ללא מקורות, הסתמכות על קונצנזוס הנמצא כנראה רק אצל המגיב, סיפור על סגן שר ההגנה ללא שום אסמכתא. אדרבה, יכתבו הם כתבה משלהם עם טענות נגד מגובות בראיות וציטוטים, להוכיח עד כמה טענותיו של הכותב אינן נכונות. או לפחות יכתבו תגובה מקיפה עם ציטוטים. התגובות כפי שהן כעת אינן ראויות לשיח מלומד.

הגדרת הצבא הגרמני "ננס" מעידה על הבנה ???

למרשל ז'וקוב זכויות רבות רבות על חלקו בהבסת הנאצים אבל :להסתמך על ספר זכרונותיו כמקור יחיד שישמש להבנה של אירועים ????

הרי מדובר בספר סובייקטיבי לחלוטין ! לדוגמא : במאמר מוזכרים "משחקי המלחמה " ובכן : בינואר 1941 - במשך כשבועיים יזם משרד ההגנה הסובייטי משחקי מלחמה אל"מ בוביליוב- מהמכון להיסטוריה של משרד ההגנה במוסקבה- כתב(נדמה לי בשנת 1993) על משחקים אלה שנערכו בפיקודו של שר ההגנה טימושנקו ונוהלו עלידי 70 בכירים ממשרד ההגנה וממטה הצבא. בובליוב סותר את סיפורו של ז'וקוב במחקרו הוא מבהיר שהצבא האדום רצה לתרגל סצנריו של התקפה סובייטית על גרמניה . אם כוחותיו של ז'וקוב ניצחו את "הגרמנים " בתמרון הרי זה היה על אדמת האוייב ! כלומר : סיפורי ז'וקוב שלפיהם הביס את " הגרמנים " - בפיקוד פאבלוב- על אדמת ברית המועצות : אין להם אחיזה במציאות !
גם הנתונים המספריים שז'וקוב מציג הם שנויים במחלוקת (בלשון עדינה )
גם אנתוני ביוור כותב על אי מוכנותו של הצבא האדום למלחמה ב1941

אלכסנדר ורט הי אכן כתב צבאי אבל גם לאחר המלחמה היסטוריון וחוקר . מחקריו הם אוצר בלום של נתונים ומסמכים (למשל המסמך "היסטוריה"שהסובייטים פרסמו ב1960) והתמונה היא תמונה עגומה של צבא בלתי כשיר לחלוטין למלחמה

דוגמאות: 1 .ביוני 1940 היו בכל ברית המועצות 800 אלף כלי רכב ממונעים התותחים נגררו בחלקםהגדול בידי סוסים או טרקטורים חקלאיים לא ראויים למטרה זאת
2 מחסור חמור לא רק בטנקים ובמטוסים אלא גם בצותים מאומנים " הכשרת צוותים צוותים לטנקים החדשים תבעה זמן רב בגלל המחסור...היה הכרח להעביר לחיחדות אלה קצינים וחיילים מיחידות אחרות ...ללא הכשרה מתאימה...,
3. ההכנה הסובייטית למלחמה נפגעה קשות מהמאבק הפנימי בין שלטונות הצבא ומשרד ההגנה לבין הנ.ק.ו.ד. של לאורנטי בריה

אפשר להתווכח אפשר להביא הערכות שונות אפשר להסתמך על קרשו או ביוור או ורט או אריקסון או סובורוב ואחרים
לא ראוי במאמר שעוסק בהיסטוריה לכנות " ננס" את צבא גרמניה הנאצית שבשנת 1941 היה הצבא הגדול החזק והמודרני ביותר בתולדות האנושות
(למרבה המזל זה השתנה בהמשך המלחמה )

שוב אי הבנה

המגיב הנכבד כנראה עדיין לא קרא את המאמר. כל מטרת המאמר היא לסתור את דברי ז'וקוב. המטרה היא להראות שספרו של ז'וקוב אינו אמין. אין זה עדיין מתרץ את השאלה: כיצד הוכה הצבא האדום כה קשה? אין זה אומר שאין תשובות. ישנן בהחלט! אבל לא במסגרת מאמר זה. גם ההגנה בחירוף נפש על כבודו של ה"ווהרמאכט" מאד תמוהה, בפרט במדינה שחלק גדול ממקימיה סבלו נוראות מנחת זרועו. ה"ווהרמאכט" בהשוואה לצבא האדום, היה אכן יותר קטן! גם בציוד, גם באנשים. נתונים אחרים טוענים שהיו לסובייטים 24000 טנקים! 12000 מטוסים! האלדר, ראש מטה הווהרמאכט, כותב ביומניו שהמודיעין היה על 240 אוגדות, והנה כבר רואים 350 אוגדות! 110 יותר, וזה עוד לא הסוף! אז מה ההתעקשות לא לכנות את הצבא הגרמני "ננס"? מבחינת גודל ואמצעים הוא כן היה כזה. הוא כן היה יותר טוב מכל הצבאות באירופה, אבל לא ביחס של טוב יותר לעומת טוב, אלא טוב לעומת גרוע. המגיב אך מחזק את עמדת המאמר, בחינת: "בא לקלל ונמצא מברך" (כמובן כמטפורה). מסקנת המאמר היא: ז'וקוב אינו אמין, ועלינו לנסות לחפש תשובות נוספות. אדרבה, אשמח לקרוא את מאמרו של המגיב, ובו הוא מנתח את כשלונו הקולוסאלי של הצבא האדום, ואת התאוששותו המהירה בפרק זמן יחסית כה קצר. גם ההתייחסות המכובדת לווהרמאכט כאילו מעולם לא היה צבא כמוהו הינה לדעתי מוגזמת. הוא אכן היה צבא מעולה, שהיה בתקופה בה היו לו כלי נשק מודרניים. אבל היו לפניו צבאות עם נשק מסורתי, שהגיעו לתוצאות הרבה יותר מרשימות ממנו. הווהרמאכט הגיע לאירופה לא מוכנה למלחמה, וניצל זאת. ברגע שאירופה למדה להלחם, הוא הובס. כך גם קרה לנפוליאון. לג'ינגיס חאן למשל, זה לא קרה. גם למוסלמים אחרי מוחמד. גם לאלכסנדר מוקדון. ויש עוד דוגמאות. לסיכום: הויכוח הוא לגיטימי, אבל הנושא לא נכון.

אכן :אי הבנה תגובה ל"התייחסות מכובדת לורמאכט..."

אשמח בעתיד לכתוב על הצבא האדום . בינתיים אבקש להסביר מדוע "ההתייחסות המכובדת" ... ומדוע אתה לדעתי טועה בכתיבתך "שאירופה למדה להלחם הוא הובס " . אירופה לא למדה להלחם ולא הביסה את הורמאכט

הצבא הגרמני חולל מהפכה בתורת הלחימה שינה סדרי עולם . כאשר צבאות אירופה היו כבולים עדיין בהרגלי החשיבה של המלחמה הקודמת הגנרלים הגרמניים- פון רונשטטט האלדר אחרים ומעל כולם היינץ גודריאן- חוללו מהפכה אדירה

בתמצית : המצאה של מושג שלא היה קיים :דויזיית שיריון הרעיון :אינטגרציה של כל יסודות התקיפה ביחידה צבאית אחת ארטילריה ממונעת וממוכנת חי"ר ממונע טנקים . כל הגורמים האלה מקושרים במכשירי קשר אחר ומתואמים בכל זמן נתון בנוסף כדי לנטרל פגיעה אפשרית בגלל שאין די כלי רכב לארטילריה הכבדה ובגלל כל התנהלותה האיטית מייצרים מעין אינטגרציה בין דויזיית השיריון לבין סיוע אוירי צמוד התוקף את האוייב(מפציצי ה"סטוקה "). הכל מתואם ומתוזמר להפליא
הצבא הגרמני יצר מציאות חדשה לאירופה לא היה שום סיכוי והיא הובסה

מי כן ניצח את הצבא הגרמני ? זה סיפור אחר זו הצגה אחרת שהשחקנים הראשיים בה הם היטלר שבמהלך המלחמה "ירד מהפסים " ופעל תכופות כנגד דעת הגנרלים שלו כניסת ארצות הברית למלחמה על כל העוצמה הכלכלית האדירה שלה ומעל הכל : ברית המועצות שהתעשתה לאחר כמה חודשי לחימה ובנתה שילוב מדהים של צבא ענק מודרני יחד עם גבורה וכושר סבל בלתי נתפס של אוכלוסייתה ונגד כל אלה גם הורמאכט לא יכל להתמודד. אירופה לא הביסה את גרמניה זה לא קרה מעולם את גרמניה הביסה ברית המועצות וגם : ארצות הברית שסיוע ענק שלה תמך במאמץ הרוסי וגם במאמץ המלחמה הבריטי צבאות ארה"ב ובריטניה שיצרו חזית שנייה שעזרו לסובייטים אנשי צי המלחמה ו הסוחר האמריקאי הבריטי והקנדי שיכלו לצוללות באוקייאנוס האטלנטי. הם המנצחים לא אירופה !

לגבי ז'וקוב: ספרו לא אמין בעליל יחד עם זאת יש לזכור ולתת לו הכבוד הראוי ככאחד האדריכלים שמיגרו את המפלצת הנאצית

לגבי מדוע הצבא האדום הובס בחצי השנה הראשונה למלחמה ? זה נושא שכאמור ראוי למאמר נפרד בכמה מילים : הוא לא היה ערוך הוא לא היה מוכן כלל הוא היה בנחיתות איכותית גדולה מדי מול המכונה הגרמנית

תוספת הבהרה

טענותיו של המגיב על אי מוכנותו של הצבא האדום בהחלט ייתכנו כנכונות. המאמר לכאורה אינו מתווכח איתן, אלא כלל אינו מתמודד איתן. כל טענתו היא שז'וקוב משקר ביודעין, או מסתיר את האמת מתוך פחד, כך שלא על פיו יישק דבר. המאמר לכאורה בא להזמין הסבר יותר מקיף מדוע היה אכן כישלון כה מדהים. ניתן גם להוסיף שבעצם הרוסים תמיד ניצחו בגלל עדיפות במשאבי אנוש ומשאבי ציוד, כמו גם בגלל עקשנות והתמדה. מה קרה אם כן בין יוני לאוקטובר 1941? למה פה לא הועילו נתונים אלה? זאת למעשה השאלה שמעורר המאמר, וטוען שלא אצל ז'וקוב תימצא התשובה. ההטפלות לפרט השולי של הביטוי "הננס הגרמני" (שאכן לדעתי היה כזה, אלא שנלחם נגד צבאות לא מוכנים, או חלשים ממנו) נראית קצת קטנונית. לא נראתה בפלישה לרוסיה שום גאונות צבאית אסטרטגית או טקטית, זאת בניגוד למבצע "אבחת מגל", שיצרה אפקט שהצרפתים כלל לא ציפו לו. גם במבחינה טקטית ה"ווהרמאכט" לא הביא שום חידושים שלא היו בצרפת או פולין, ושהרוסים לא יכלו לדעת. מה אם כן באמת קרה לרוסים? זאת השאלה ששואל המאמר, ומצפה להרמת הכפפה. אולי כותב המאמר עתיד להפתיענו במאמר תשובה לשאלה זו?! לעתיד פתרונים.

מדוע ניצח ה"ווהרמאכט"?

ה"ווהרמאכט" ניצח לא בגלל מכונת המלחמה האדירה שלו, אלא בגלל שעמי אירופה לא למדו כיצד להתמודד עימה. כמה תותחי נ"מ ונ"ט ביחידות הרגלים הצרפתיות או הרוסיות היו בולמות את הטנקים והשטוקות. הצבא הצרפתי לא צוייד לא בכאלה ולא בכאלה. ה"ווהרמאכט" ניצח בפולין, כי היה גדול וחזק פי כמה מהצבא הפולני. הוא ניצח את הצבא הדני והנורבגי, שהוא חיל משמר ולא צבא. כנ"ל ביוגוסלביה ויוון. במדבר המערבי הוא לא הגיע להכרעה בגלל שהמטה הכללי לא הקציב לו מספיק אנשים וציוד, מהסיבה שהם לא ראו חשיבות בקרבות המדבר אלא כדי למנוע את נפילת מוסוליני. באל עלמיין לא עזר לרומל ה"בליצקריג". הסיבה: הוא לא יכל להפעיל אותו מחוסר דלק. חוץ מזה הבריטים לחמו בסגנון מלחמת העולם הראשונה, וניצחו. בצרפת הוא היה אמור לפגוש צבא הראוי להתמודד איתו, אך במקום זה הוא נתקל בארמיה התשיעית שהייתה ארמיית מילואים רוכבת סוסים! ללא ציוד נגד טנקים. אכן גבורה גדולה לנצח בתנאים כאלה! לצרפתים גם לא היה חיל אויר ראוי לשמו, שיכל לסלק את אימת ה"שטוקה". כך שלא ה"בליצקריג" הכל יכול היה המפתח לניצחון, אלא חולשתה של צרפת. ברוסיה המצב היה אמור להיות שונה. שם פגש ה"ווהרמאכט" צבא ענק ומצוייד, שרק בגלל גודלו היה אמור לפחות להיות יריב שקול. והנה הוא נסוג, נכשל, לא מתמודד. למה? המאמר לכאורה אמור להראות שלא אצל ז'וקוב התשובה, אבל לדעתי בודאי לא בגלל גדלותו המדהימה של ה"ווהרמאכט" או ה"בליצקריג". האגדות בדבר גדלות ה"בליצקריג" נופצו מזמן על ידי סופרים כדאגלס אורגיל ואחרים. זה ברור שהצבא הגרמני היה לוחמני יותר, מאורגן יותר, ובעל מוטיבציה גבוהה, נתונים חשובים לכשעצמם לנצח במלחמה. אך כך גם היה צבא היפני, בלי ה"בליצקריג". וכאשר הופעל עליו המכבש האמריקני, הוא נמעך תחתיו.
לדעתי יש ללמוד את הנושא יותר לעומק ולא להצמד לקלישאות ישנות שמופיעות בספרים הקרובים לתקופה המדוברת. ספרים יותר מאוחרים ביקורתיים בהרבה לגבי יכולתו של ה"בליצקריג".

היטלר והגנרלים

אחת הטענות שטענו הגנרלים הגרמניים אחרי המלחמה הייתה שהיטלר הפריע להם להלחם. אכן קל לתלות את הקולר בצואר המת. ניתוח דקדקני של המלחמה מראה שגם הגנרלים עצמם עשו שגיאות לא מעטות, שלא היו מוכנים להודות בהם. שגיאה אחת למשל: הלהיטות של מנשטיין לתקוף בקורסק, כנגד דעתם של היטלר וגודריאן. שגיאה שניה: חיזוק החומה האטלנטית על ידי רומל, בניגוד לדעתו של רונדשטט לחזק את השריון, ולהכות בבנות הברית אחרי הפלישה. אלו הינן רק דוגמאות. ניתן להביא רבות נוספות.

הבליצקריג

חיפשתי בארכיון של "אימגו" וראיתי שכבר נכתב מעבר מאמר על ה"בליצקריג", בשם "עלייתה וירידתה של טקטיקת הבליצקריג". רציתי להוסיף מספר מילים משלי. ה"בליצקריג" לא היווה חידוש אלא בכך שצירף את הטנק כפלטפורמה ניידת של תותח ומקלעים, ביחד עם מטוסים ייעודיים לתקיפת קרקע, כמו ה"שטוקה", תותחי סער ורגלים מוסעים. בקיצור: ניידות וכח אש מרוכז. הייתה זו תשובה דווקא לאוזלת היד הצבאית של גרמניה, שחיפשה אכן "מלחמת בזק", שלא תעיק על הכלכלה הגרמנית. אבל בעקבות כך לא פותח כח מפציצים ראוי לשמו, לא פותח הצי ככח פלישה, דבר שמנע מלפלוש לבריטניה. כל מה שפותח הוא ה"שטוקה" כמפציץ טרור, והצוללת כמכונת טרור ימית. הספר המקיף ביותר לדעתי על נפילת צרפת הוא ספרו של אליסטר הורן: "כיצד נפלה צרפת". הוא מתאר את אוזלת היד השיטתית של צבא צרפת, את קפיאתו על שמריו, את פחדו לנקוט בשום פעולה לפני שיותקף. איני זוכר אם זה מובא שם או במקום אחר, אך קראתי שקצין צרפתי חזר מפולין והזהיר את ראשי הצבא על שיטת הלחימה הגרמנית - ללא הועיל. גם רוסיה קפאה על שמריה. כבר בספר "עתיק" כמו "2500 שנות טקטיקה" מדבר המחבר על כך שהחי"ר הצרפתי לא צוייד במספיק תותחים נ"ט. סטאלין חיסל את ראשי צבאו, וחשב כנראה שמאסות שריון יחפו על אוזלת יד צבאית ומוראלית. אני יכול רק להביא דוגמא ממלחמת יום כיפור, שבא צה"ל התחיל את המלחמה ברגל שמאל, ומבחינה צבאית ניצח את אויביו. לא המצרים והסורים היו 40 ק"מ מירושלים, אלא צה"ל 40 ק"מ מדמשק, ו100 ק"מ מקהיר. לדעתי בשלב הראשון של המלחמה, שהתנהל באוקראינה ובארצות הבלטיות, לא חשו החיילים רצון להלחם. רק כאשר הגיעה המלחמה למוסקבה ולנינגרד הם התעשתו. הסיבה: "אדמת רוסיה הקדושה". זה משהו שנראה לי שרק רוסי יכול להבין אותו באמת. לכן בסטלינגרד התנהל קרב על כל בית. הסיבה: זה רוסיה; זה עיר על הדון והוולגה. אלה נהרות רוסיים. השאר הסטוריה.

הבליצקריג

חיפשתי בארכיון של "אימגו" וראיתי שכבר נכתב מעבר מאמר על ה"בליצקריג", בשם "עלייתה וירידתה של טקטיקת הבליצקריג". רציתי להוסיף מספר מילים משלי. ה"בליצקריג" לא היווה חידוש אלא בכך שצירף את הטנק כפלטפורמה ניידת של תותח ומקלעים, ביחד עם מטוסים ייעודיים לתקיפת קרקע, כמו ה"שטוקה", תותחי סער ורגלים מוסעים. בקיצור: ניידות וכח אש מרוכז. הייתה זו תשובה דווקא לאוזלת היד הצבאית של גרמניה, שחיפשה אכן "מלחמת בזק", שלא תעיק על הכלכלה הגרמנית. אבל בעקבות כך לא פותח כח מפציצים ראוי לשמו, לא פותח הצי ככח פלישה, דבר שמנע מלפלוש לבריטניה. כל מה שפותח הוא ה"שטוקה" כמפציץ טרור, והצוללת כמכונת טרור ימית. הספר המקיף ביותר לדעתי על נפילת צרפת הוא ספרו של אליסטר הורן: "כיצד נפלה צרפת". הוא מתאר את אוזלת היד השיטתית של צבא צרפת, את קפיאתו על שמריו, את פחדו לנקוט בשום פעולה לפני שיותקף. איני זוכר אם זה מובא שם או במקום אחר, אך קראתי שקצין צרפתי חזר מפולין והזהיר את ראשי הצבא על שיטת הלחימה הגרמנית - ללא הועיל. גם רוסיה קפאה על שמריה. כבר בספר "עתיק" כמו "2500 שנות טקטיקה" מדבר המחבר על כך שהחי"ר הצרפתי לא צוייד במספיק תותחים נ"ט. סטאלין חיסל את ראשי צבאו, וחשב כנראה שמאסות שריון יחפו על אוזלת יד צבאית ומוראלית. אני יכול רק להביא דוגמא ממלחמת יום כיפור, שבא צה"ל התחיל את המלחמה ברגל שמאל, ומבחינה צבאית ניצח את אויביו. לא המצרים והסורים היו 40 ק"מ מירושלים, אלא צה"ל 40 ק"מ מדמשק, ו100 ק"מ מקהיר. לדעתי בשלב הראשון של המלחמה, שהתנהל באוקראינה ובארצות הבלטיות, לא חשו החיילים רצון להלחם. רק כאשר הגיעה המלחמה למוסקבה ולנינגרד הם התעשתו. הסיבה: "אדמת רוסיה הקדושה". זה משהו שנראה לי שרק רוסי יכול להבין אותו באמת. לכן בסטלינגרד התנהל קרב על כל בית. הסיבה: זה רוסיה; זה עיר על הדון והוולגה. אלה נהרות רוסיים. השאר הסטוריה.

הבליצקריק- סיפורה של מהמפכה

תורת הלחימה הגרמנית שינתה סדרי בראשית כדי להבין את עוצמתה מוטב להסתכל אחור לקרבות מלחמת העולם הראשונה שהתנהלו כאילו בפלנטה אחרת מלחמה שהמאפיין אותה היה העדר מעוף צבאי מלחמת חפירות מצב סטטי.
הבליץקריג על מרכיביו המגוונים : שילוב אש ומהירות מסגרת משותפת ל חי"ר ממונע טנקים ארטילריה מעופפת רכבי פיקוד עמוסים במכשירי קשר בם יושבים המפקדים כוחות מוצנחים המשתלטים על יעדים אסטרטגיים עוד לפנ הגעת הכוחות המסתערים כל אלה בנו תורת לחימה שאפשרה
לגרמנים להשתלט במשך כשנתיים על שטחים ענקיים. לצבא הצרפתי לא היה שום סיכוי מפני שהוא היה שבוי בחשיבה של המלחמה שהייתה ולא במחר

תורת הלחימה החדישה שייצרו מפקדי הורמאכט היתה מופלאה אבל : למרבה המזל :היא הייתה רק רכיב- אמנם מרכזי מאוד- אך לא יחיד בחשיבה האסטרטגית הגרמנית והגרמנים טעו -ובגדול- בכמה רכיבים אחרים

הבליץקריג לבדו לא היה מסוגל להבטיח את נצחון גרמניה היו גורמים שפעלו - מסוף 1941- לכשלונו זה נושא ששווה מאמר נפרד אצביע על שני גורמים -חלק מקבוצת גורמים- : 1. מודיעין לקוי 2. כשל בההבנת מורכבות נושא הלוגיסטיקה למשל:שילוב חלקי חילוף מרכבים אירופאיים בצי המשאיות והשיריון הגרמני =כאוס לוגיסטי- האי הערכה נכונה של השטח הענק של ברית המועצות

כאמור זה נושא בפני עצמו

לגבי מה קרה בחודשים הראשונים למבצע ברברוסה הרוסים היו עדיפים או לא חדורי מוטיבציה או : זה נושא ענק בפני עצמו חומר רב נכתב ומחקרים רבים סותרים אחד את השני (מספיק לדוגמא ללמוד לשמוע את פרופסור גורדוצקי מרצה על ולדימיר רזון הלא הוא"ויקטור סבורוב"ולקרוא מה כל אחד חושב על השני ). גם זה שווה מאמר נפרד

אגדת הבליצקריג

איני הראשון שנטפל לנושא הבליצקריג, ומנסה להסיר ממנו את ערפל הקרב ולראותו כמות שהוא. אני מביא כאן קישור לשני מאמרים של תא"ל ד"ר שמעון נווה
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/109726.pdf
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/3/109733.pdf
איני מתייחס לגופם של דברי נווה, וכמובן שאיני מקבל כלום כהלכה למשה מסיני. אבל איני יכול שלא לראות אותו כמות שהוא: ניסיון ליצור מעין חוד חנית משוריין המגובה על ידי סיוע אוירי צמוד. כך גם רואים אותו מבקרים אחרים שלו. כבר בספר ה"עתיק": "2500 שנות טקטיקה" טוען המחבר שהצלחתו של הבליצקריג בצרפת הייתה בגלל חיל האויר ולא בגלל השריון. כבר הובאה טענתו לעיל שאם החי"ר הצרפתי היה מצוייד בנשק נ"מ ונ"ט - לא היה בליצקריג. דוגמא אופיינית לכך הם הקרבות בסיני במלחמת יום כיפור: כאשר השריון נלחם נגד חי"ר מצוייד בנשק נ"ט יעיל, וחיל האויר נוטרל בגלל נשק נ"מ יעיל - השריון הוכה קשות. חיל האויר והשריון הגרמני בצרפת נלחמו נגד חי"ר, ונגד חי"ר חלש. באראס, שם בוצעה מתקפת שריון בריטית, כמעט והתמוטטה כל המתקפה של רומל. רק תושייתו להביא נ"ט יעיל בלמה את הבריטים.
איני נכנס כלל לויכוח העקר בין גורודצקי לסובורוב, היות ולדעתי עובדתית סובורוב צודק, שהרוסים תכננו מתקפה על הגרמנים והגרמנים הקדימו אותם. אבל מצד שני, לדעתי לא זו הסיבה שבגללה הרוסים נעצרו רק ליד מוסקבה. סיבת הכישלון הן בצרפת והן ברוסיה היו לדעתי: א. חוסר מוטיבציה להלחם. ב. חוסר ציוד מתאים. ג. חוסר הכנה נכונה. ואפרט: גם הצרפתים וגם הרוסים לא היו חדורי רוח לחימה. כנ"ל הבריטים בסינגפור והונג קונג, ובמדבר המערבי עד תקופה מסויימת, וכנ"ל האיטלקים. אנשים נלחמים כשהם מרגישים שהם חייבים לעשות זאת. הרוסים לא הרגישו כך. מצידם יכל סטאלין ללכת לעזאזל עם הארצות הבלטיות ביחד. שונה הדבר כאשר מדובר על מוסקבה או לנינגרד. זו רוסיה. עליה נלחמים בלי קשר לסטאלין. ושם הם הראו מה אפשר לעשות לגרמנים הבלתי מנוצחים. כנ"ל בסטלינגרד וקורסק. אחר כך כבר נשבר עמוד השדרה של ה"ווהרמאכט", הוא עצמו חדל להשתמש בנפלאות ה"בליצקריג", והחל להלחם מלחמת מגננה.
ההשוואה בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה לדעתי כלל לא במקום. במלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמת חפרות רק בחזית המערב. במזרח התנהלה כל העת מלחמת תנועה. כל שנוסף בבליצקריג הוא תותח מתנייע המכונה "טנק" ("פאנצרוואגון" בגרמנית) עם מכשיר קשר. גם ה"לופטוואפה" האימתני היה תמיד גיבור על חלשים. ברגע שהגיע לזירה בה היו מטוסים יותר טובים - הוא נכשל. ז'וקוב עצמו טוען שנושא הקשר בצבא הרוסי היה לוקה בחסר. מלחמת חפירות הייתה גם בסטאלינגרד, אל עלמיין, איטליה, ושם הגרמנים תפקדו כמו במלחמת העולם השניה. מה שמראה שהם הצליחו לעצור את התנופה הבריטית באיטליה, שם הטנק לא יכל להתפאר בביצועיו, וגם לא חיל האויר. גם הקרב על ברלין היה בעצם מלחמת חפירות. ה"בליצקריג" ניצח בפולין, מול אויב לא מצוייד, וכן בצרפת מול אויב לא מצוייד וחסר מורל. שם הוא בעצם סיים את תפקידו. במדבר המערבי רומל אכן נלחם מלחמת תנועה, נגד אויב שלא ידע להלחם כך. אבל ברגע שאויבו השכיל לדחוק אותו לאל עלמיין - הוא חוסל. גם בקאסרין הוא נלחם נגד כוחות לא מאומנים. ברגע שהאמריקנים למדו להלחם - הווהרמאכט הפסיק להוות אויב בלתי מנוצח. לדעתי אגדת ה"בליצקריג" נופחה מעל ומעבר. הפניתי את הקוראים למקורות שונים המחזקים את טוענתי. כאן אני פורש מהדיון, כי אני חש שמיציתי את מה שהיה לי לומר. תודה למגיבים הנוספים על הדיון הפורה.

מילה לסיום הדיון בבליצקריג

הגדרת מהפכה לפי ויקיפדיה: "אירוע היסטורי המשנה בזמן קצר יחסית את פנ החברה בעקבות קפיצת מדרגה טכנולוגית של האדם או שינוי רדיקלי בתפיסתו החברתית פוליטית "
צבאות העולם היו לאחר הופעת הבליצקריג צבאות שונים מכפי שהיו לפניו התפיסות ותורות הלחימה התעדכנו לפיו ולכן הוא עומד בקריטריונים
המגדירים מהפכה (כמובן שבהמשך השנים נוספו עידכונים נוספים )

אני שולל לחלוטין את דעתו של המגיב בן משה אבל מעריך ומכבד מאוד את הגישה המכבדת והמנומקת בה הציג את תפיסתו
תודה לכל המגיבים

שלילת השלילה

הצצתי שוב למאמר, ולמרות שאמרתי שאני יוצא ממנו, כי אין לי מה להוסיף, יש לי את ההרגשה שהמגיב על דברי מתייחס אליהם כאילו זו דעה אישית שלי, ומולה הוא מביע את דעתו. ובכן, רציתי שוב לומר, לא למגיב, אלא לכלל הקוראים: הקורא את תגובתי רואה שהיא מבוססת על נתונים. הבליצקריג לא היה חידוש אסטרטגי, אלא שימוש מושכל בשני כלי נשק חדשים: הטנק והמטוס. לא נוצרה שום מהפכה משמעותית בקרב מלבד אפשרות ההתנייעות המהירה יותר. אם נוצרה מהפכה, הרי זה בעצם הופעתו של המטוס ככלי נשק, שנתן אפשרות למלחמה תלת מימדית. מסופקני אם הווהרמאכט היה נתקל ביריב השווה לו, אם היה יכול לבצע את מעלליו. גם במדבר המערבי עיקר כוחו של רומל היה התותח נ"ט/נ"מ 88 מ"מ, שחיסל את הטנקים הבריטיים. אותו תותח הורכב אחר כך על מרכב של טנק, והפך ל"טייגר", "פנתר", ו"אלפנט". כאשר נוהל הקרב בקורסק, עיקר המגננה הרוסית הייתה בתותחי נ"ט מוסוים היטב. רק במתקפת הנגד תקפו טנקים. כפי שציינתי, איני הממציא של הביקורת נגד הבליצקריג. קדמוני כבר רבים וטובים, בספרים שונים שכבר ציינתי לעיל. אם הייתה איזה מהפכה בבליצקריג הרי היא הייתה בשימוש המושכל בטנק ובמטוס, ולא באיזה טקטיקה צבאית גאונית, או אסטרטגיה מופלאה. אותם דברים נעשו כבר על ידי מרכבות קרב, פילים, פרשים. אני מציע לקוראים לקרוא את המאמרים, להשוות ביניהם, ולהחליט לבד בלי דעה מוקדמת. נתתי גם הפניות לספרים ספצפיים, ואוסיף רק את ספרו של לן דייטון: "מלחמת בזק" בהוצאת "מערכות". אני מאמין שהקורא הסקרן והאינטליגנט ימצא עוד חומר למכביר בנושא. שוב, אין לי כלל ויכוח עם המגיב, כי אני מציין נתונים, ולא תיאוריות. אני גם לא שולל את דעתו, כי אין היא מגובה בנתונים, וממילא לא יכולה לשמש כדעה בדיון מקצועי.

מאתר יד לשיריון

http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=64565&itemId=2430&ite

מדברי אורי מילשטיין= בספר קריסה ולקחה- : " הבלצקריג איננו טכניקה צבאית... אלא דוקטרינה אסטרטגית ...מי שקרא (הספר)למד להעריך את גדולתם של גדריאן ורומל.."
,
,

שוב ציטוט של דעה ולא נתונים

איפה הנתונים? עם כל הכבוד לאורי מילשטיין (ואני רוחש לו כבוד רב), הוא מביע דעה. הנתונים שוללים זאת. הגרמנים תמיד לחמו נגד חלשים מהם (בכמות, או בציוד, או במורל, או בכולם יחד), והבליצקריג הופעל נגד כוחות בלתי שוים. זה לא היה קרב זאמה, או ווטרלו, או בורודינו. הגרמנים הללו את הבליצקריג כאילו הם המציאו את הגלגל, ובעקבותיהם עוד כמה הוגים צבאיים שהלכו שבי אחרי התורה. זו למעשה מלחמת תנועה בנוסח המונגולים עם טנקים במקום סוסים, ומטוסים במקום תותחים. אבל מה היה קורה אם במקום קו מז'ינו הייתה צרפת בונה מפציצי צלילה? תותחי נ"ט ונ"מ? הייתה מחזיקה טנקים כנשק נ"ט? מה היה קורה אם במקום התכנית המטופשת של כניסה לבלגיה ופגישת הצבא הגרמני על הדייל, הצבא הצרפתי היה ניצב במקומו על הגבול הצרפתי (שדרך אגב לא מוקש) ואז כאשר הייתה מתבצעת התקיפה דרך הארדנים, הצבא הצרפתי לא היה מכותר, אלא יכול להפנות את הארמיות הטובות שלו לעזרת הארמיה השלישית, וכל גבורתם של גודריאן ורומל הייתה נעלמת? אני רוצה לשמוע תשובה על טענות אלו, ולא חזרה שוב שוב עד כמה היה הבליצקריג מוצלח, ועד כמה היה גודריאן גאון. מי שקרה את הספר "בריגדיר הרגלים" (הוצאת מערכות) או "טוברוק" (הוצאת מערכות) או "מצח נחושה" (בהוצאת מערכות) יראה עד כמה היה עלוב מצבו בכלל של הצבא הבריטי. לא הייתה אחידות בסוגי הטנקים. טנק בשם "סטיוארט" נקנה בחופזה מארה"ב, עם תותח בעל טווח יעיל קצר מאד, מעט מאד שעות נסיעה, וטנק זה היה צריך להתמודד עם הטנקים הגרמניים. מהירותו של טנק ה"מטילדה" הייתה 24 קמ"ש, והוא נועד למעשה לליווי רגלים תותחו היה חלש, ומעלתו הייתה שריונו העבה. מי שיקרא את אופן ההתמודדות של הבריטים במהלך מתקפת "קרדום קרב", או "צלבן", יראה עד כמה הם לא ידעו לנהל קרב. רק מונטגומרי ניהל באל עלמיין קרב משולב, בלי "בליצקריג". הדוקטורינה הינה הקרב המשולב, שאינו חידוש של הבליצקריג, אלא מעלתו הפשוטה של כל מפקד ראוי לשמו. אין זה משנה אם זה מתבצע עם קשתים ופרשים, או עם טנקים וארטילריה, או בתוספת מטוסים. הדוגמה הטובה ביותר היא כשלונם של הגרמנים ב"קרב על הבליטה". היה זה אותו רונדשטט, שהנחית מתקפת פתע מאותם ארדנים "בלתי עבירים". אלא שהפעם החי"ר האמריקני נלחם בחירוף נפש ולא הסכים לברוח כמו הצרפתים. כפי אמרתי: אני מכבד דעה, אם היא מוגשת כדעה, עם נתונים, דוגמאות, הסברים נאותים. לא ראיתי זאת עד עתה בתגובות המגיבים, ויראה הקורא הנבון וישפוט.
נ.ב. איני מקבל משכורת מ"אגודת אויבי הבליצקריג". דעתי מושתתת על סמך הנתונים הנגישים לכל מי שקורא את תיאורי הקרבות של מלחמת העולם השניה. אשמח לשמוע דעה מנומקת היטב, מגובה בנתונים ברורים המוגשים באופן מקצועי, המראים את המהפך הצבאי האדיר שחולל הבליצקריג. אני בינתיים לא רואה זאת.

תיקון טעות

צריך להיות כתוב "הארמיה התשיעית", ולא "הארמיה השלישית".

תיקון טעות

צריך להיות כתוב "הארמיה התשיעית", ולא "הארמיה השלישית".

עוד על הסיבה למפלה הסוביטית בחודשים הראשונים למבצע ברברוסה

במשך החודשים הראשונים למבצע ברברוסה , הצבא האדום איבד כמויות עצומות של ציוד, למשל טנקים. אבל ראוי לציין שרק מעט משאיות אבדו. כפי הנראה החילים הרוסים נתפסו לפאניקה , עזבו את הציוד הכבד, עלו על המשאיות וברחו מהר ורחוק ככל האפשר. צעירה ממשפחתי ברחה ברגל לתוך רוסיה, ולמזלה משאית עם חילים רוסים בורחים עצרה ולקחה טרמפ את הצעירות היהודיות, כאשר כולם עמדו כי לא היה מקום במשאית.
רק אח"כ קמו כוחות מיוחדים שירו בכל עריק, כלומר כל מי שנמצא אחורה מדי מהחזית ללא הצדקה.
בתחילה עליונות הלופוואפה היתה מוחלטת, ומי שחווה מטוס קרב שצולל עליו בעודו מנסה להצטמצם בתוך האדמה, יודע שזו חויה נוראית ונחרטת בזכרון לזמן רב. לא פלא שהחילים הרוסים נכנסו לפאניקה.
אגב, בקרבות בנורמנדי ב 1944, דיויזית טנקים גרמנית "לר" חוותה הפצצה מסיבית של מטוסי בעלות הברית. מפקד הדיויזיה הגרמנית דיווח למפקדה שלו על החויה המהממת . אבל הגרמנים ימח שמם, בהיותם גרמנים לא ברחו ולאחר מס' ימים המשיכו בקרב. (ואולי לא היו להם משאיות לברוח בהם).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן