אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארצות הברית בזירת האוקיינוס השקט, מלחמת העולם השנייה


טביעת ה"אריזונה" - פרל הרבור 1941.

טביעת ה"אריזונה" - פרל הרבור 1941.

 כאשר אנשים מדברים על מלחמת העולם השנייה בהקשר של היסטוריה צבאית, לרוב מוזכרות הזירות במערב אירופה, במזרחה ובצפון אפריקה כחשובות והמרכזיות ביותר. אמנם רוב הלחימה התנהלה באיזורים אלו, ושם היה השורש לפריצת המלחמה, אך זו לא סיבה לשכוח את המערכה שהתנהלה באוקיינוס השקט- מערכה שהייתה מרכזית, חשובה וחדשנית לא פחות מהמלחמה באירופה. מערכה זו היא ככל הנראה המערכה הימית הגדולה ביותר בהיסטוריה מבחינת כמויות אמצעי לחימה ואבידות[1]. מערכה זו גם הייתה הראשונה שבה נעשה שימוש יעיל בנושאות מטוסים- כלי טקטי מרכזי גם בימינו, שעד אז נחשב רק שני לספינות הקרב הגדולות. כמובן שחשובה העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שנעשה שימוש בפועל בנשק אטומי להשמדה המונית- שימוש שבסופו של דבר הכריז על פתיחתן של 40 שנות מלחמה קרה בעולם.

 מה היה הרקע למלחמה? מה היו מטרותיה של ארצות הברית, לעומת מטרותיה של יפן? כיצד ארצות הברית הצליחה לעבור ממגננה למתקפה, ובסופו של דבר לנצח?

מדוע הטילה ארה"ב את פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי? מדוע  הוטלו שתי פצצות? האם הממשלה האמריקאית הייתה מודעת לתוצאות? האם ההפצצה מילאה את מטרותיה?

 עובדתית, יפן היא זו שהחליטה לפתוח במלחמה עם ארצות הברית, כאשר הפציצה את הצי האמריקאי בפרל הרבור בדצמבר 1941. אך כאשר מנתחים את השיקולים היפניים לעומק רואים שהיו מספר גורמים לנקיטה בפעולה זו. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה יפן התחזקה כלכלית וטכנולוגית, בתהליך שעודד על ידי בריטניה וצרפת מסוף מלחמת העולם הראשונה, שראו ביפן כלי לבלימת התפשטות רוסיה הצארית[2]. כשסין נחלשה יפן נהפכה להיות השלטת העיקרית במזרח אסיה, אך עדיין היו לה שני חסרונות לעומת שאר מעצמות אסיה. קודם כל עומק אסטרטגי שיספיק ללחימה ארוכה, והחיסרון המשמעותי יותר- חוסר מרחב מחייה כלכלי. יפן בנויה משרשרת איים צרה שחלק גדול ממנה הררי ולא מתאים לחקלאות תעשייה והתיישבות, לעומת איי הדרום מזרח אסיה, סין תאילנד והודו, העשירות באוצרות טבע רבים. לכן יפן שאפה לכבוש שטחים נרחבים במזרח אסיה, לשחרר את העמים הנמצאים שם מידי הכובשים הקולוניאליסטיים, ולהקים גוש מדינות בראשה שייקרא "איזור השפע המשותף של אסיה המזרחית הגדולה"[3]. הממשל היפני האמין שאחרי המלחמה העולם יתפצל לגושי מדינות- אמריקה בהנהגת ארצות הברית, ברית המועצות, אירופה המערבית בהנהגת גרמניה, וצפון אפריקה והחבל הים תיכוני כשאיטליה בראשם. לכן היה זה אך טבעי להקים גוש אסייתי בראשות יפן[4]. לכן יפן רצתה להשמיד במכה אחת את הכוח האמריקאי כדי למנוע התנגדות של ארצות הברית לכיבוש מדינות מזרח אסיה.לכך נוספו עוד גורמים, כמו שאיפה של השלטון המיליטריסטי-לאומני ששלט ביפן להחזיר את הכבוד הלאומי אחרי שיפן הוכרזה כמעצמה מדרג שני בהסכמי וושינגטון[5]. כאשר הטילה ארה"ב חרם כלכלי, אמברגו, על יפן כתגובה לכיבושיה בסין רק התחזקה השאיפה להשתחרר מהתלות הכלכלית במערב. חתימה על הסכם ניטרליות עם ברית המועצות ואמונה כי היטלר יביס את ברה"מ ובריטניה, גרמו ליפנים לחשוב כי השמדת הצי הימי של ארצות הברית יגרום לעיכוב בתגובה האמריקאית, וכשזו תתחיל ארצות הברית תהיה כבר לבד במערכה.

מהצד האמריקאי היו שיקולים להצטרפות למלחמה חוץ מהתקיפה על פרל הרבור. מובן מאליו שהשתלטות יפן על האוקיינוס השקט מהווה איום לארצות הברית (בגלל שיפן הייתה חלק ממדינות הציר בעוד שארה"ב סייעה לבעלות הברית באירופה). אמנם היו עוד שיקולים לא כל כך משמעותיים אך קיימים, אבל בסופו של דבר קרש הקפיצה לאוקיינוס השקט הייתה המתקפה על פרל הרבור. בניגוד לציפיית היפנים, שהאמינו שמכה כה קשה לצי תשבור את רוח הקרב האמריקאית, עלו שיעורי הגיוס בארצות הברית לאחוזים שלא נראו עד אז. הקונגרס אישר בהתלהבות את היציאה למלחמה ברוב של 388 כנגד אחד. הנשיא רוזוולט אמר ש"יום זה ייזכר לדיראון עולם". הדבר גם הגביר את השנאה ליפנים כגזע ולאום ו127,000 יפנים בארצות הברית נכלאו במחנות ריכוז במרכז ארצות הברית, בעיקר בגלל רגשות נקם על פרל הרבור ולא על בסיס חשש אמיתי.[6]

שני תיאורטיקנים צבאיים מרכזיים במאה ה19 הם אלפרד תייר מאהאן האמריקני, מבשר הלוחמה הימית המודרנית, וג'וליו דואה האיטלקי, חוזה הלוחמה האווירית המודרנית.

עיקר תרומתו של מאהאן מתבטאת בפיתוח פילוסופיה חדשה על עוצמה צבאית בים, פיתוח תיאוריית אסטרטגיה ימית חדשה, וניתוחים של טקטיקות ימיות מקובלות, וניסוח שישה עקרונות ותנאי יסוד, אשר חיוניים למעצמה ימית. בתורתו של מאהאן רואים בבירור שהוא דוגל בטקטיקות שבנויות על:

קיום בסיס מוגן שממנו יוצאים להתקפות.

הגנה על דרכי אספקה בים.

השמדת צי האויב על מנת לבסס את העוצמה הימית.

הכלי הטקטי החשוב ביותר בים- ספינת הקרב.

 דואה הוא הראשון שהבין את פוטנציאל המטוסים ואת היעילות הרבה שיש להם. הוא קובע כמה הנחות בסיסיות ומרכזיות:

המטוס הוא כלי ההתקפה האידיאלי- הוא מהיר ולא תלוי בקרקע.

מורל האוכלוסייה יתמוטט אם יפציצו אותה מהאוויר. זה יגרום לשבירת עורף הצבא והכנעתו בשדה הקרב.הפצצה מטרתה לפגוע במרכזי תעשייה,אוכלוסייה, וכוח אווירי.

 תורותיהם הצבאיות שימשו בסיס לאסטרטגיות ודרכי פעולה רבות בשתי מלחמות העולם. ניתן לראות בפעולות של שני הצדדים במערכה על האוקיינוס השקט את ההשראה ממאהאן ודואה.[7]

הצי האמריקאי היה בנוי כמו כל הציים, בדומה לתורתו של מאהאן- עמוד השדרה שלו היה ספינות הקרב הגדולות שלו. אך אחרי מלחמת העולם הראשונה, בעקבות החתימה על מסמכי השלום בוועידת וושינגטון, התחייבה ארצות הברית (כמו שאר החותמות) על הגבלת בניית ספינות

קרב. לעומת זאת על נושאות מטוסים לא הייתה כל הגבלה שכן היה זה דבר חדש שלא היה כל כך בשימוש. לכן עברו נושאות המטוסים מכלי טקטי לסיור והגנה לכלי מתקיף מרכזי ביותר. נבנו

גם צוללות ארכות טווח והוחזרה אומנות צבאית שנזנחה אז- הנחתת כוחות רגליים מהים, דבר ששימש ככוח מרכזי בקרבות על האוקיאנוס השקט. חיל האוויר שודרג והורחב, שכן הוא קיבל תקציבים שקוצצו מהצי בעקבות מסמכי וועדת וושינגטון שלא הגבילה חילות אוויר.

הצי היפני היה מאוזן ומשוכלל יותר. הוא הוקם בסיוע הבריטי ליפן בין שתי מלחמות העולם, והוא כלל ספינות קרב מתקדמות כעורק המרכזי, בנוסף למשחתות ומעט מאוד נושאות מטוסים וצוללות. חיל האוויר היפני היה מיושן יותר והיה בנוי על מטוסים רב תכליתיים שנפלו באיכותם בקרבות אוויר והפצצות מהמטוסים האמריקאיים.[8]

את הקרבות באוקיינוס השקט ניתן לחלק בשני אופנים:

 א'- עד מידווי, קרבות מגננה ונסיגה מהכיבוש היפני. ממידווי והלאה- יוזמה התקפית וכיבוש.

ב'- עד קרב לייטה, האמריקאים ניצלים מתבוסות בעקבות טעיות יפניות. מקרב לייטה- אסטרטגיות מחושבות יותר והבנה של הנעשה בשטח במהלך הקרבות.[9]

 אף על פי שליפנים היה צי מתקדם יותר, רוח קרב אזרחית וצבאית עוצמתית ומפליאה בכוחה, ותוכניות מרשימות מבחינה אסטרטגית (לדוגמה בקרב לייטה שבו היפנים הציבו נושאות מטוסים כמעט ריקות בפתח המפרץ וגרמו לאמריקאים לצאת מהמפרץ במרדף שווא). האמריקאים ניצחו באופן מוחץ וגורף במערכה על האוקיינוס השקט. גורמים להצלחה האמריקאית היו קודם כל נושאות המטוסים, שהפכו לכלי חשוב ומרכזי בלוחמה הימית במאה ה20. אמנם האמריקאים פנו לייצור רב של נושאות המטוסים במקרה יותר מאשר בעקבות הבנה מעמיקה ומחושבת, אך למזלם היה זה גורם ראשון במעלה לניצחונם. עוד דבר שהיה לעזרם היה בניית מערכי התקיפה וההגנה של הצי, שפעל בצורה שאפשרה לו לתת חיפוי הדדי במהלך הקרבות. האמריקאים אף השכילו להשתמש בעקרונות של מאהאן בעקביות- יוזמה, ניצול נכסים אסטרטגיים בשטח תוך זיהוי נכסי היריב ופגיעה נקודתית בהם. פיצוח הקוד היפני (שדרך אגב פוצח על ידי המדען היהודי וויליאם פרידמן). עיקרון נטרול הבסיסים ללא ניסיון לכובשם. שימוש נבון בפצצות האטום עד להכנעה. ניצול העליונות האווירית וניצול הצוללות על מנת לחנוק את יפן כלכלית במשך המלחמה- כל אלה היו הגורמים העיקריים לניצחון ארצות הברית ונפילת יפן. היפנים אף טעו בכך שקודם כל לא זיהו את הנכס האסטרטגי האמריקאי (נושאות המטוסים) ובתקיפה על פרל הרבור

 בעצם נטרלו את ספינות הקרב שממילא לא היו בשימוש נרחב כל כך. גורם נוסף לנפילת יפן היא האסטרטגיה ההימורית שבה הם נקטו לעיתים קרובות מדי, ו"מגיפת הניצחון", כיבוש שטחים נרחבים מדי בדרום מזרח אסיה עליהם לא יכלו להגן, וגרמו לפיזור נרחב ודליל על שטחי הטריטוריה.[10]

לאחר כניעת גרמניה במאי 1945 נוכחה הממשלה היפנית שאין לה סיכוי לנצח, היא פנתה על ברית המועצות בבקשה דחופה לתווך בינה לבין ארצות הברית למשא ומתן על הפסקת הלחימה ביניהן. בעשותה זאת לא ידעה הממשלה היפנית שחודשיים-שלושה לפני כן התחייב סטאלין בפני צ'רצ'יל ורוזוולט בועידות ילטה כי אחרי כניעת גרמניה תכריז ברית המעוצות מלחמה על יפן. הממשל האמריקאי ידע על ניסיונות המשא ומתן עקב האזנה לתשדורות בין טוקיו למוסקבה[11] אך הנשיא טרומן בחר להתעלם מכך ולהטיל את פצצות האטום, אולי בעקבות שיקולים לגבי היום שאחרי המלחמה, שבו ארצות הברית תצטרך כוח הרתעה בניסיונה להתחרות על תואר מעצמת העולם עם ברית המעוצות.

ב- 6 באוגוסט 1995 הופצצה העיר היפנית הירושימה ושלוש ימים אחר כך ב-9 באוגוסט הופצצה גם העיר נגסאקי, ההרוגים משתי הפצצות האלה עלה על 275000 איש, פצצות אלה הן הפצצות הכי קטלניות שאי פעם נורו בהיסטוריה. [12]

ארה"ב הטילה את פצצות האטום משלל סיבות .

הסיבה הראשונה היא ההרג היפני והאמריקאי שהיה נגרם על ידי פלישה ליפן. וזאת בשל הרצון האמריקאי לכניעה ללא תנעים. בגלל שבמלחמת העולם הראשונה הובסה גרמניה ונכנעה בהסכם עם תנאים, התעמולה הנאצית יכלה להגיד כי גרמניה לא הובסה בכלל והיה זה הפסקת אש דו צדדית שגרמה לסיום מלחמת העולם הראשונה.[13] בעקבות זאת הממשל האמריקאי דרש מיפן כניעה ללא תנעים. היפנים סירבו לקבל זאת מתוך הנחה שעם ארה"ב תקבל כניעה ללא תנעים היא תוריד את הקיסר ממקומו, דבר שהיה מבזה את העם היפני (למרות שבסופו של דבר הממשל האמריקאי לא דרש זאת). המומחים הצבאיים של ארה"ב האמינו שיש שתי דרכים לגרום ליפנים להיכנע ללא תנעים- הראשונה פלישה מקיפה ליפן על כל האיים שבה, והשנייה היא הטלה של פצצות האטום על ערים מרכזיות ביפן.[14]  בנוסף המומחים האמינו כי פלישה לאיי יפן תגרום ליותר הרס והרג מאשר הטלת האטום (המומחים טעו בחישובי ההרג שנגרם מפצצת האטום אבל אפילו בדיעבד עדיין היה עדיף להטיל אותם), זאת על פי ניתוח הפלישה האמריקאית לאוקינוואה (פלישה אמריקאית לאיי אוקינוואה אחד מאייה הזוטרים של יפן כמה חודשים לפני כן). בעקבות הערכת המומחים הממשל האמריקאי החליט כי עדיף להרוג בהפצצות סכום קטן יותר של אנשים מאשר את הסכום הגדול בהרבה הכרוך בפלישה.

הסיבה השנייה היא האיום הרוסי בקטיפת הפירות האמריקאים מהמלחמה עם יפן[15] . בעקבות הסכם ילטה (הסכם סודי בין ארה"ב ורוסיה) חויבו הרוסים להיכנס למלחמה עם יפן שלושה חודשים לאחר כניעת גרמניה. אך עקב ההצלחה של ניסוי פצצת האטום בניו מקסיקו הבינו האמריקאים כי אין עוד צורך ברוסים בכדי לסיים את המלחמה במהירות ובמזעור נזקים. ולמעשה הפכה הברית עם הרוסים מנכס לנטל.[16] כלומר כל התערבות של הרוסים תגרום להפיכתה של רוסיה לגורם מכריע במלחמה עם יפן ובכך תקבל רוסיה יותר שטחים ויותר השפעה על שטחי האימפריה היפנית, כלומר התפשטות הקומוניזם אל עבר המזרח הרחוק, דבר הפוגע  באינטרסים של ארה"ב ואף מסכן אותה ביטחונית מפני פלישה סובייטית לאמריקה דרך האוקיינוס האטלנטי. ולכן הממשל האמריקאי רצת לסיים במהירות את המלחמה בכדי להקטין את השפעתה של רוסיה במזרח.  והדך היחידה לגרום ליפנים להיכנע במהירות היא הטלת פצצות האטום.

מאותה הסיבה החליטה ממשלת ארה"ב להטיל את הפצצה השנייה, הממשל סבר, כי פצצה אחת לא הייתה מספיקה בכדי לגרום ליפנים להיכנע ורק שתי פצצות עם הבטחה לעוד, תכניע אותם במהירות (אף על פי שלא היו לאמריקאים יותר משתי פצצות אטום).[17]

ואכן הממשל האמריקאי צדק, היפנים נכנעו ב15 באוגוסט שישה ימים אחרי הפצצת נגסאקי.

ובכן, בשל הנזק העצום שהיה נגרם עקב פלישה יפנית ובשל האיום הרוסי, החליטה ממשלת ארה"ב ברשות טרומן להטיל את פצצות האטום על הערים הירושימה ונגסאקי.

 הפצצה זו היא גם יריית הסיום של מלחמת העולם השנייה,בכך שהיא הכניעה את יפן אחרונת מדינות הציר, ובו בזמן גם יריית הפתיחה למלחמה הקרה, שבתוכה כמה וכמה מלחמות מרכזיות, לעולם בכלל ולארצות הברית בפרט. 

ביבליוגרפיה:

בן-עמי שילוני, ‏יפן במלחמת העולם השנייהמערכות 300-301, דצמבר 1985

בני מיכלסון, ‏אוקינאוווה - המערכה האחרונה של צבא ארה"ב במלחמהמערכות 401, מאי2005

 יובל דונין גדעון, מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן?, אימגו מגזין מאמרים, יוני 2005

 ·  איתי גוטמן, מלחמת העולם השנייה באוקיאנוס השקט, אימגו מגזין מאמרים, אוגוסט 2005

 ·  מאיר פעיל, הפצצת הירושימה ונאגאסאקי: השיקולים המדיניים והאיסטרטגיים של ארצות-הברית, זמנים: רבעון להיסטוריה, קיץ 1985

·   ארנון גוטפלד, מחנות הסגר ומעצר בארצות הברית במלחמת העולם ה-2, זמנים: רבעון להיסטוריה, אביב 1995 


[1]איתי גוטמן, 'מלחמת העולם השנייה באוקיאנוס השקט'

[2]בן-עמי שילוני, 'יפאן במלחמת העולם השנייה'

[3]שם

[4]שם

[5]איתי גוטמן, 'מלחמת העולם השנייה באוקיאנוס השקט'

[6]ארנון גוטפלד, מחנות הסגר ומעצר בארצות הברית במלחמת העולם ה-2

[7]שם

[8]שם

[9]בני מיכלסון, 'אוקינאווה- המערכה האחרונה של צבא ארה"ב במלחמה'

[10]איתי גוטמן, 'מלחמת העולם השנייה באוקיאנוס השקט'

[11]בן-עמי שילוני, 'יפאן במלחמת העולם השנייה'

[12]יובל דונין גדעון, 'מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן'

[13]יובל דונין גדעון, 'מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן'

[14]מאיר פעיל, 'הפצצת הירושימה ונגסאקי: השיקולים המדיניים והאסטרטגים של ארצות הברית' 

[15]מאיר פעיל, 'הפצצת הירושימה ונגסאקי: השיקולים המדיניים והאסטרטגים של ארצות הברית'  שם

[16]מאיר פעיל, 'הפצצת הירושימה ונגסאקי: השיקולים המדיניים והאסטרטגים של ארצות הברית' 

[17]מאיר פעיל, 'הפצצת הירושימה ונגסאקי: השיקולים המדיניים והאסטרטגים של ארצות הברית' 

 

תגובות

מרתק!

מרתק אך יש דברים חסרים, לא מדויקים,וכן יש גם דברים שהייתם צריכים להרחיב.

שתי הערות למאמר:ארצות הברית בזירת האוקייאנוס השקט

1 השפעת יום 11. 11.40 בליליום זה תקף הצי המלכותי הבריטי את הצי האיטלקי בטראנטו מפציצי קרב שהמריאו מנושאת המטוסים הבריטית"אילוסטריוס"פגעו פגיעה אנושה בצי האיטלקי מומחים יפניים הגיעו לאיטליה ללמוד על תקיפה זאת . גם לארצות הברית הגיעה השמועה כיצד נושאת מטוסים אחת פגעה כה קשה באניות מערכה במשחתות ובסיירות. התובנות היו ברורות : החל עידן חדש. יש לחשב מסלול מחדש וכך אותה תקיפה בריטית מוצלחת (שנה לפני פרל הרבור) שימשה כאחד הטריגרים המשמעותיים להפיכת נושאות המטוסים לעוגן בבניית כח ימי עד כאן לגב י צי ונושאות מטוסים

2. לגבי המטרות של יפן: יפן הייתה חנוקה השאלה שניצבה בפני ראשי המדינה היפנים הייתה :האם להתפשט דרומה ולהתנגש עם ארצות הברית ובריטניה או להעדיף התפשטות צפונה ולנסות לשחזר את ההצלחה מ שנת 1905 מלחמת רוסיה יפן שהסתיימה בנצחון יפני מוחץ
הגנרל הסובייטי ז'וקוב פתר ליפנים בעייה זאת באוגוסט 1939 הנחיל הצבא האדום בראשותו מפלה גדולה לצבא היפני במונגוליה התבוסה היפנית הייתה כה כואבת כה גדולה עד שהיפנים איבדו כל תיאבון להתעסק עם ברית המועצות ועם סטלין זהו הרקע להתגבשות האסטרטגיה שגרסה התפשטות דרומה ועימות בלתי נמנע עם ארצות הברית

מצויין

בדיוק מה שהייתי צריך. קצר וקולע

מאמר מעניין, אבל לדעתי עוסק במוכר וידוע בלבד

למשל, אין התייחסות לכך שבהתקפה היפנית על פרל הארבור, חלק מהצי האמריקאי (שהנמל משמש לו בסיס אם) בכלל לא היה בנמל אלא רחוק ממנו. צרוף מקרים? לא נראה לי.
כמו כן חסרה לי ההתייחסות לתזכיר של ארתור מק'קולום (McCollum memo).
כשחופרים לעומק הארועים בזירת האוקייאנוס השקט במלחמת העולם ה-2, הדברים נראים הרבה פחות ברורים, והרבה יותר מלוכלכים.

יום אתמול

יום שלשום אינו היום.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ליאור דוד כלאב