אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

באין הכרעה


התמונה של עמוס אריכא
באין הכרעה - צוק איתן

באין הכרעה

מלחמת "צוק איתן" היא כה-מוצקה עד שהיא נדמית כהר מתנשא שאין להזיזו ממקומו. משום-כך אנחנו זוכים מדי יום במאמצים המרשימים של האיש ההוא, ראש הממשלה, השוקד ברגישותו להזכיר לנו כי המלחמה הזאת המתעצבת מול עינינו כטרגדיה של המעורבים בה טרם "הסתיימה". היא הפכה למלחמת התשה על-פי תכתיב חמאסי מקטאר, והיא נמשכת ונמשכת ונמשכת, ואם ירצה השם היא עוד תימשך תחת הנהגתו של האיש ההוא מקיסריה, ואולי אף תזכה בכינוי חדש ומרנין ותיקרא "צוק ההתשה".

גם בשבוע שחלף התקיים מחזה תעתועים שהציג לעינינו המשתאות האיש ההוא ששוב הוכיח יכולת כובשת  במסיבת העיתונאים האחרונה שלו. גם במסיבה זו הוא הוכיח שליטתו בטכניקת כביסת מלים שאינן אומרות שמץ והיא מצחיקה עד להתפקע, מפני שהיא מזכירה לא רק את יצורו החמוד של וולט דיסני מיקי מאוס, אלא גם סצנות של המכונות הגדולות בעידן המודרני כפי שהוצגו בסרטיו השנונים של צ'רלי צ'פלין, המבקר החברתי הסטירי הענק.

לפתע פתאום זינק מהביבי הזה ביבי מאוס זועם עד כדי-כך שמנחיריו נפלט עשן בערתו הפנימית ולעינינו המתרחבות זינק מרצע לרוצץ בו את עמיתיו החולקים עליו; ומבלי להסס שפך האיש ההוא קיטור כלבה רותחת על מבקריו הדחויים מבין חברי המועדון העילי של ניהול מדינת ישראל, המוכר לנו בכינוי ההיסטורי עוד מימיה של גולדה כ"המטבח".

האיש ההוא שלנו, מחציתו האחת צ'פלינית והשניה תאום של מיקי מאוס, טוען מעתה בנחישותו ההחלטית הנפוצה לתהילה להנהיג סופסוף את כולנו לאופק מדיני חדש, אותו גילה בגאוניותו לאור עלילות מלחמת מאת השנים שבינינו לבין ערביי הארץ עד ל"צוק איתן". מתוך התבוננות מעמיקה בדפי ההיסטוריה רוויית הדמים מסביבנו ובתוכנו הוא מגלה לנו כי למרות הסיכונים הרבים, ניתן למצוא במזרח התיכון הרותח עד עריפת ראשים גם נקודות אור המעידות על אפשרויות לגיבוש מדיניות ישראלית חדשה.

הופה! עכשיו סומן עיגול סביב מטרה חדשה... כמו תמיד... קשקוש בגרוש.

למען הסר ספק מדגיש האיש ההוא את ההכרח המסתבר שאין להימנע מלהודות בקיומו של אותו שלב מוזר ומתעתע של קיום מלחמת התשה בינינו לבין החמאס שמשקלו אליבא דהבית הלבן של אובמה כמשקלנו, שכן לתפישת אמריקנים לא מעטים כאחיהם האירופאים, איננו אלא "ארגון לוחמי חרות".

לדברי נתניהו הנחרצים (מתי אינם כאלה?) אם למרות הכל החמאס לא ילמד לקחו ויצליף בנו מטיליו, אנחנו נחזיר לו כפל כפליים ונחבוט בו בשבטנו הרצוץ שמעלה רק חיוך חיוור בתוצאותיו, או אז הוא, בעל ההחלטות, יעלה בשלב אחד את מה? את מלחמת ההתשה...

באף מלה האיש ההוא איננו טורח להזכיר את הצורך לעקור את שיניו הרעילות של הפתן העזתי היום, ולא מחר, שאז יתגלה הפתן כמאורת נחשים ארסיים שאין כבר דבר לגבור עליהם; אף לא מלה אחת נאמרה על משמעות המחיר האמיתי והנורא בסיבוב או בסיבובים הבאים. הדמיון המתלקח מסרב לאפשר להצן אותו נוכח איוולת דחיית הבסת  חמאס היום, מנגד למשמעותה הקשה לאין שיעור בעתיד. לא לעולם חוסן יימצא אפילו בכיפות השונות. גם הגאונות היצירתית פתוחה להפתעות מרות.

לא לזמן רב נתקיים תחת חסד מטריית "כיפת ברזל". תשאלו את המומחים למלחמת טילים ותקבלו תשובות שמהן ניתן ללמוד את ממדי ההרס וההרג הצפוי גם לנו בסיבוב שיתחיל מיד להתארגן לעימות בעזה והוא כבר מבצבץ מעבר לפינה הבאה.

קיימים כמה תסריטים קשים ביותר על המערכה הבאה אם החמאס ימשיך להתקיים כחמאס. כל אחד מהם גרוע מקודמו. אז למה לחכות? למה לדחות את הקץ פעם ועוד ולהסתבך ברשת המשא ומתן עם חמאס שכלל לא היה הכרח בו, בכדי לדעת עד כמה באמת דל כוחנו- לא בצה"ל – אלא בהנהגת כולנו בידי ביבי מאוס?

אכן, הדחיה המוזרה הזאת של החלטה מנהיגותית ברורה ואמיצה שמתבקשת כל-כך להיום, לעכשיו, מעידה עד עלבון כי מדובר בתפישת עולם רופסת שאינה מתאימה לעולם האיסלאם הקיצוני של "ימי דאעש וחמאס" שיום המחר שלהם מכסה בחשרה שחורה את עין השמש. לא רק חשכת ימי הביניים לפנינו.

תפישת עולמו וראייתו הקצרה עד אפס של נתניהו איננה מובנת לרבים-רבים ואני ביניהם. האיש הזה מחמיץ רגע נדיר לשנות מציאות חסרת-כיוון המונהגת בידי ראש ממשלה  שהבטיח חגיגית אלף הבטחות וקיים אפס גדול; אפס בזקיפות-קומה של עם שנאנס פעם אחר פעם בימי האיש ההוא להחמיץ את הישגיו ויעדיו בזה אחר זה עד להדהים.

גם קטילת צמרת החמאס המבצעי לא תביא שינוי לא תביא ישועה מול הנהגה מדינית נבוכה ומבולבלת ומובלת על ידי החמאס שהיא בעלת כוח צה"לי לגמוז אותו, ואין בה כושר החלטה!

זהו מצב עגום המביך עד דמעות כשהעם  הזה מונהג בידי האיש ההוא שבעצם יתכן ואיננו אלא דמות מצויירת מקומיקס שנמלטה מדף מצוייר של עלילה בידורית והתייצב אצלנו כמנהיג לאומי שכל מלה שלו או שהיא מכובסת, או שהיא מגוהצת. לסיכום, מומחה בפליטת מלים חסרות משמעות, כאותו רישום קומיקס שצייר בגאוניותו לפני עצרת האומות המאוחדות בעניין האיראני ההוא. זוכרים משהו מהשואה המתקרבת? הרי כל עיסוקו של האיש ההוא נדמה כמסתכם במתיחת מיתרים מעל קדירת הפחדים שהוא עצמו נופח בהם, והוא עצמו הקוסם הפורט בווירטואוזיות על אותם מיתרים.

מאז תחילת המלחמה העכשווית התקיימו מספר מסיבות עיתונאים בהן כיכב ראש הממשלה. באירועים אלה מצאנו כי שיאי העלילה העזתית הנוראה בוטאו בצבעים חיים, מעצבים תמצית חיינו כסרט אנימציה מטריפה ומטורפת. הופעתו האחרונה מול העיתונאים רק העלתה את להבות התמיהה הצורבת שלנו כשאנחנו שואלים, על מה היתה כל המהומה? הרי האיש ההוא שוב ושוב לא הגיע למצב בו יפלוט משפט ברור אחד, שיסביר לכולנו לאן אנחנו מובלים על-ידיו כעדר סומים מובסי-גורל.

כך עלה גם בגורל מסיבת העיתונאים שקיים האיש ההוא לאחר שהחמאס שיגר מעל למאה ושישים רקטות לתחומי ישראל; זהו האיש ההוא שלא מעטים חושבים אותו לנביא הלוחמה בטרור ואמן דגול במסבירות, שהתייצב לבשר לנו שהוא גילה כי תחת הנהגתו "הזהירה והשקולה" נוצרו "תנאים לאופק מדיני חדש". אבל בינתיים עד לגיבוש המדיניות החדשה, יהיה עלינו שכולנו בעצם מעתה והלאה בני-ערובה כ"תושבי עוטף עזה", להמשיך להיות גיבורים ועזים ונחושים בגיבוי שניתן לו ביומיום הדפוק שלנו, בדיוק כמו כולנו בעצם תאומי ביבי מאוס, ועלינו להסתגל לתנאים של מלחמת התשה שצה"ל האדיר איננו מקבל פקודה חדה לעמוד בה. בלה בלה.

סיפורו של "צוק איתן" ישמש בעתיד השראה חווייתית לסטיריקנים במשך שנים רבות. שכן איזו בדיחה יכולה להיות גדולה מזו, שלאחר אחת-עשרה הסכמות על הפסקות אש שכולן רוסקו בידי החמאס, עדיין "בקיבינט" שלנו לא היו מנהיגינו המלוטשים מסוגלים להגיע להחלטת הרת-גורל להשמיד את מלאי הנשק של חמאס, ובכך לאותת לעולם "הנאור" שהמחסנים העזתיים לא יתמלאו מחדש בכלי תרעלה והשמדה.

אולי יקום מי מבין בעלי יומרת מנהיגות לומר לנו איך מסתכלים הפוליטיקאים בביקורי תנחומים בעיניהם החרבות של השכולים, או בעיני אימהות החרדות לגורל ילדיהן? על-כך לא קיבלנו תשובה ברורה מהאיש ההוא. יתכן ואף הוא עצמו איננו משיג בדעתו המתזזת מרוב גאוניות איך, למה ומדוע יצאנו בכלל למערכה הזאת, צוק איתן, אם החמאס מנהל אתנו מעכשיו מלחמת התשה, מעמדת כשווה עם שווה, שאנחנו ולא אחר הגשנו לו על מגש של כסף!!!

נ.ב. שלא תתפלאו אם דמות גרוטסקית נוספת תגיע לקרקס האנימציות שלנו בימים אלה מארה"ב, לחבר שוב את האיחוד המזרח תיכוני החדש שנפרם: קטאר, חיזבאללה, תורכיה הארדואנית, חמאס ומדינת ישראל. בלי מצרים. חכו ותראו איך מכופפים את הבננה בירושלים. בקרקס הדמים האבסורדי הזה הכל אפשרי.

תגיות: 

תגובות

מצטער אינני מבין

מה אתה מציע? כניסה קרקעית מסיבית, המשך הלוחמה הזעירה בצורת התשה? זה העניין. אנחנו מדברים על סוג מלחמות שאין להם פתרון מהיר נוסח מלחמות העבר (מלחמות התמרון הצבאי או מלחמות דור שלישי).
אני חושב שנתניהו מתנהל נהדר ואני לא מפחד ממלחמת התשה שבסופה חמאס ישאר בלי רקטות ובלי שום נכס שילטוני ביד על חורבות מדינה שהוא חלם להקים

השוחט ממשיך לשחוט

מבחינה מסוימת אריכא צודק. התקפנו, הרסנו והרגנו, ומה יש לנו להראות עבור זה? מה תגיד למשפחות אלו שנהרגו? דבר לא נפתר, אנו עדיין מותקפים מדי יום, והשוחט ממשיך לשחוט.

לא מסכים בכלל

אתה תראה שיהיו שנים של שקט בגבול הדרומי עכשיו כמו שיש שקט של המון שנים בגבול הצפוני מאז מלחמת לבנון השנייה. מסתבר שלטווח הארוך ארגוני טרור שמושרשים באוכלוסיה המקומית (כמו חיזבאללה וחמאס) אכן ניתנים להרתעה על ידי חורבן וסבל של האוכלוסיה שלהם. בו ונדבר עוד שנה שנתיים

לא יהיה אופק מדיני לעולם, אלא אם...

אלא אם הפלסטינים יכירו בזכות קיומה של מדינת ישראל שבגבולות 1967,
ושיזנחו את תביעת מימוש זוכת השיבה לתוככי ישראל שבטח 1967.

עד אז נתניהו הוא האיש הנכון במקום הנכון.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא