אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האוטופיה של תומס מור כמבשרת הסוציאליזם המודרני


התמונה של תומר ריבל
האוטופיה של תומס מור כמבשרת הסוציאליזם המודרני

היתלודיאוס היה יורד ים שבמהלך מסעותיו לעולם החדש בדרום אמריקה נתקל באי קסום בשם אוטופיה

תומס מור ידוע בעיקר בזכות ספרו מ-1516 בשם "אוטופיה" (השם המלא של הספר הוא "על משטר המדינה המיטיב באי אוּטוֹפּיה"). על מנת להוסיף עניין ואולי כדי להתחמק מביקורת, העדיף מור בספרו להציג את טיעוניו בצורת שיחה המנהלת על ידי דמות בשם רפאל היתלודיאוס. אך אל לקורא לטעות, מור מציג מודל מהפכני של מדינה אידיאלית דמיונית השונה באופן מהותי ממודל המדינה שהיה נהוג בתקופתו.

היתלודיאוס היה יורד ים שבמהלך מסעותיו לעולם החדש בדרום אמריקה נתקל באי קסום בשם אוטופיה שבו הוא משתמש כדוגמה להמחשת ניהול פוליטי – כלכלי נכון של מדינה. הביקורת הקשה ביותר שמושמעת בספר היא על הקניין הפרטי. כאשר בני אדם מודדים הכל על סמך שווי כספי, לא יתכן משפט צדק שהרי הצודקים תמיד יהיו המעטים בעלי המשאבים לעומת הרוב שיחשבו לדלים ועלובים. אדם החי במדינת ממון לא יוכל לעולם להיות מאושר. באי אוטופיה ישנה חלוקה שווה של המשאבים וכולם נהנים משפע רב.

חלוקת משאבים שווה מבטיחה גם שלום פנימי, אחווה ואושר. במדינות בהן נהוג קניין פרטי, מומצאים השכם לבקרים חוקים רבים שנועדו להגן על רכושו של אדם. אולם, למרות קורפוס מורכב ואינסופי של תקנות משפטיות, אדם לעולם לא יכול להיות בטוח שרכושו אכן שלו ולא ניתן באמת לתחום באופן ברור את הפרטי מול הציבורי. על כן נוצרים ללא הרף סכסוכים ומדנים. בתוך כך, תמיד יצוצו כאלו שיטלו לידם נכסים רבים על חשבון יתר האזרחים ובעוד הם נהנים מחיי שפע, על ההמונים נגזר לחיות במחסור.

בעלי ההון הינם בני עוולה וגזלנים מטבעם. תרומתם לציבור היא אפסית. פשוטי העם העמלים תורמים למדינה אלפי מונים יותר אולם מקבלים הרבה פחות. מושג הצדק נהפך לריק מתוכן. תומס מור מטיל ספק בכוחם של חוקי המדינה להביא מזור ולתקן מצב של אי צדק אינהרנטי הנובע מחלוקה בילתי שווה של משאבים. היתלודיאוס טוען כי יתכן וניתן באמצעות חקיקה מתקנת להביא לשיפור במצבם של העניים. ניתן אולי לאסור על אדם לרכוש חלקת אדמה מעל גודל מסוים, ניתן להגביל את כמות הכסף שאדם רשאי להחזיק, אפשר להגביל את כוחו של השליט ולהגביל את סמכויותיו למנות פקידים לפי ראות עיניו שאינם משרתים את העם. אולם חוקים אלו ימתיקו ולו במעט את רוע הגזירה בדומה למשככי כאבים הניתנים לגוף חולה.

אז מהו הפתרון? מהי הדרך הראויה לחברה שוויונית ומתוקנת? האם היא בכלל אפשרית? לשאלה האחרונה משיב היתלודיאוס לשומעו באופן הבא: "אילמלא היית באוטופיה יחד איתי ואילמלא ראית שם עין בעין את מנהגיה ותקנותיה כמוני...היית מסכים לדברי ומודה מיד שזולתם שם לא ראית עם שמשטרו מתוקן על דרך השלמות". וכפי שמתוארת אוטופיה בספר, אכן מדובר על חברה מושלמת.

האי אוטופיה מורכב מ-24 ערים גדולות ומפוארות. הערים זהות לחלוטין מבינת אופן המשטר, מינהגי האוכלוסיה והמראה הפיסי שלהן. תושבי הכפרים מסביב לערים מתגוררים בבתים עם חצרות. בכל חצר ממוקמים כלי עבודה חקלאיים הנדרשים לעיבוד האדמה. בשדה עובדים נשים וגברים יחדיו. כל בית אב מונה כ-40 נפש ומנוהל על ידי האיש המבוגר ביותר. כל שלושים בתי אדם נתונים לניהולו של אדם הממונה עליהם.

החקלאים עובדים את האדמה בחדווה ומייצרים יותר ממה שהם צורכים. את העודפים מחלקים בין שכניהם כך שאין אדם החווה מחסור. החקלאים נהנים מתמיכה קיבוצית של השלטונות. כאשר הם צריכים כלי עבודה שאינו מן הנמצא, הם מקבלים אותו מהעיר. בתקופות העומס, השלטונות מקצים לחקלאים כוח עבודה נדרש ולרוב אין צורך ביותר מיום אחד על מנת לקצור שדה שלם.

האומנות העיקרית היא עבודת האדמה אותה לומדים התושבים עוד בבית הספר. בנוסף כל אדם לומד דבר מלאכה נוסף וכל המקצועות באי הם מקצועות נדרשים בלבד: נפחות, אריגה, התקנת לבד. אדם לומד מלאכה מאביו, אך אם הוא חפץ ללמוד משהו אחר הוא מועבר לבית אב אחר המאמץ אותו ומסייע לו ללמוד תחום עיסוק חדש.

חלוקת העבודה באוטופיה היא מושלמת. אין בזבוז של זמן ומשאבים ואין אבטלה גלויה או סמויה. הכפר מייצר מזון לעיר והעיר מייצרת את המיכון והכלים הנדרשים לכפר. יעילות זו מאפשרת לכל אדם לעבוד לא יותר משש שעות ביממה והשאר להקדיש לפנאי.

סנאט המכיל מספר צירים בכל עיר קובע מה מצוי בשפע ובמה יש מחסור. על פי הדרקטיבה שלהם מכוון היצור לצורך המדינה בכללותה. עיר המקבלת סיוע מעיר אחרת לא משלמת בעבורו אלא מתחייבת לסייע לזולתה כאשר יווצר בה מחסור. באוטופיה אין ממון והאי כולו מתנהג כמו משפחה אחת גדולה.

כל עיר מורכבת מכששת אלפים בתי אב. הנשים מצייתות לבעליהן, הקטנים לגדולים וכולם כפופים לראש הבית שהוא המבוגר מכולם.

מבחינה גיאוגרפית, העיר מחולקת לארבעה רובעים שווים בגודלם כאשר במרכז נמצא שוק שבו בתי האב מציגים לראווה את תוצרתם. ראשי בתי האב מבקשים את צורכיהם ומקבלים ללא כסף את כל הדרוש להם. מכיוון שהכל מצוי בשפע רב, אין סכנה כי אחד ידרוש יותר ממה שהוא צריך. תאוות בצע זרה לתושבי אוטופיה. עבור תומס מור, מקורה של התאווה היא היהירות הרואה בקניין פרטי סממן לגדולה. באוטופיה בה אף אדם אינו חווה מחסור, אין מקום ליהירות וחמדנות.

חוקתה של אוטופיה מבוססת על קונפדרציה דמוקרטית כאשר כל עיר מתפקדת כמעין קאנטון נפרד. כל 30 בתי אב בעיר בוחרים לעצמם פקיד המכונה סיפוגראנטוס או פילארכוס. תפקידו העיקרי של הסיפוגראנטוס הוא להיות מעין מנהל עבודה – לדאוג שכל אדם יעבוד במלאכה הראויה לו ותואמת את רצונו וכישוריו. על כל עשרה סיפוגראנטים ממונה פקיד שנקרא טראניבורוס או ראש הפילארכים. תפקידם של הטראניבורים הוא להתכנס פעם בשבוע עם הנשיא וביחד לנהל את עינייני העיר וכמו כן לשפוט במקרים נדירים של סכסוכים.

בראש ההיררכיה עומד נשיא הנבחר באופן חשאי על ידי הסיפוגראנטים מבין ארבעה מועמדים הטובים ביותר שמציג העם. כל רובע בעיר בוחר מועמד לסאנט. לכל ישיבה מצרף הסנאט שניסיפוגראנטים (בכל פעם זוג אחר) כדי להיוועץ בנושאים ציבוריים. אלו מביאים אליו סוגיות שעל הפרק לאחר התייעצות עם בתי האב.

כל עיר שולחת פעם בשנה שלושה אזרחים מבוגרים לעיר הבירה של אוטופיה, אמארוטוס, לאסיפה לאומית שדנה בנושאים הקשורים לכל האי. אסיפה זאת תפקידה לנהל רשימת מלאי של התוצרת בכל הישובים ולהקצות סיוע היכן שצריך.

השלטון תמיד קשוב לצרכי העם ולעולם אינו נוהג בהתנשאות. בעלי שררה מכונים אבות והם אכן מתנהגים כאבות לנתיניהם. כל המינויים הפוליטיים פרט לנשיא, שנבחר בדרך כלל לכל ימי חייו, תקפים לשנה אחת בלבד. כל פעילות פוליטית פרטית מחוץ למערכת הציבורית הינה אסורה בהחלט.

באוטופיה ישנה הפרדה בין דת למדינה. הכהנים נבחרים על ידי העם ותפקידם להקפיד על הנימוסים ועל החינוך. דתו של אדם היא עיניינו הפרטי.

המערכת המשפטית של אוטופיה מבוססת על מיעוט של חוקים ודינים וזאת על מנת להבטיח שתהיה פשטות שילטונית. לא נוצר מצב שבו אזרח מציית לקורפוס של אלפי חוקים שאת רובם הוא לא מכיר ולא מבין.

יחסי החוץ של אוטופיה מבוססים גם הם על פשטות. בני אוטופיה נמנעים מהסכמים עם מדינות אחרות ביודעם כי תוקפם של הסכמים אלו מוגבל לנסיבות משתנות. תושבי האי נמנעים עד כמה שניתן מסחר חוץ ומפיתוח תלות באחרים.

אוטופיה היא מדינה פציפיסטית שרוח המלחמה זרה לה. תהילת המלחמה נחשבת בעיניהם למיאוס, אולם אף על פי כן, הם עוסקים באימונים צבאיים על מנת להגן על עצמם בשעת הצורך. הם יוצאים למלחמה רק מתוך הגנה עצמית או מתוך סיוע לאומות הנתונות לשלטון עריצות.

למדע באוטופיה מעמד מיוחד. המלומדים זוכים לכבוד רב ולא חלה עליהם חובת עבודה בכדי שיוכלו לעסוק בלימוד ומחקר. בני אוטופיה מתעניינים במדע ונכונים תמיד ללמוד דברים חדשים. השכם לבקרים הם פוקדים את אולמי ההרצאות בערים במטרה להקשיב למלומדים שלהם. שיטת העבודה באי מאפשרת זאת בשמה דגש על שעות עבודה מעטות ופנאי מרובה.

ניתן לסכם, היתלודיאוס טוען, שמדינת אוטופיה היא מהמשובחות ביותר שניתן להעלות על דעת. עיקרה של המדינה הוא טובת הכלל. הנכסים הם קניין משותף ואין איש רעב או סובל ממחסור. אדם חי בלב שקט חופשי מדאגות כשהוא יודע שהוא ובניו לעולם לא יהיו נידונים לעוני, דלות ובעיקר לניצול על ידי העשירים.

אוטופיה תמוס מור

בתמונה: חיתוך עץ של מפת אוטופיה (מהדורת באזל, 1518, אמברוזיוס הולביין).

תומס מור במסורת ההגות הסוציאליסטית

במאה ה-16 החלו להיווצר ניצנים של מעמד פרולטריוני באנגליה שכלל את אנשי הערים, פועלים בשכר יומי (שוליות ועוזרים למינהם) חסרי רכוש ועובדי מכרות. ועל רקע זה צמחו גם ניצנים של הגות סוציאליסטית, לראייה ב-1601 חוקק לאנגליה לראשונה חוק העניים שביסס את זכותו של אדם לעבודה.

אין ספק שהאוטופיה היא חלוץ באותה חשיבה הסוציאליסטית ההולכת ומתהווה. עד הופעתה בתחילת המאה ה-16, הקומוניזם היחידי שהתקיים היה קומוניזם של חברות קטנות או אגודות (למשל האגודה הנוצרית האנאבאפטיסטית). ב'אוטופיה' מוזכרת לראשונה "שיטה" שמקיפה מדינה שלמה. תומס מור, למעשה, מעלה על הכתב רעיונות שיהוו את הבסיס לתורות סוציאליסטיות ומרקסיסטיות מאוחרות יותר – רעיונות כמו שיתוף באמצעי הייצור, ביטול הקניין הפרטי וחברה המבוססת לא על תארי אצולה או סמלי דת אלא על מעמד של אנשים עמלים.

ראוי לציין כי בסוציאליזם של תומס מור ,בניגוד לאלו שיבואו אחריו, המשפחה עדיין מהווה יחידה חברתית בסיסית שעליה בנויה החברה כולה. אב הבית, הפטריאכל, שומר על מעמדו ואף מחזק אותו. לא ניתן למצוא נוסחה כזאת אצל סוציאליסטים מאוחרים יותר ובראשם קרל מרקס שעבורו יחידת הניתוח הבסיסית היא המעמד ולא המשפחה. הדגש ששם מור על היחידה המשפחתית, על בית האב, מלמד שמושג הקניין הפרטי לא נעלם לגמרי מהגותו שהרי המשפחה היא מעין סוג של קניין פרטי – קניינו של ראש המשפחה.

נקודה חשובה נוספת היא החשיבות שמייחס תומס מור למדע. המדע באוטופיה הוא חלק בילתי נפרד מהוויית היום יום. למעשה יש כאן אימוץ דפוס אפלטוני של קהילה אוטופית אפיסטמית. אלא שאצל אפלטון המדע הוא נחלתם של אריסטוקרטים מלומדים מעטים ואצל מור למדע יש תפקיד דמוקרטי יותר בהיותו עממי מטבעו. בדומה לביטול הזכות הבלעדית לעושר לבעלי הממון, כך המדע באוטופיה נהפך גם הוא לנחלת הציבור כולו. למעשה בחשיבות שמייחס תומס מור לסוגיית הפנאי המאפשר עיסוק בשיפור אישי ובלימוד מציעה האוטופיה תפיסת עולם מהפכנית מיסודה – תפיסת עולם שתהפך לברור מאליו רק בסוף המאה ה-19 ובמאה ה-20.

לסיום, בהערכת חשיבותה המעשית של האוטופיה על ההיסטוריה של הסוציאליזם ראוי יהיה לשאול האם מעבר להעלאת רעיונות מפתח שישמשו הוגים מאוחרים יותר, עלה בידו של תומס מור לקדם מציאות של מהפכה פרולטריונית? התשובה לכך היא שלילית. האוטופיה נשארה בגדר אוסף יפה של רעיונות מעוררי השראה ותו לו. היו חסרים שני אלמנטים עיקריים כתנאי להפיכתה לתורה מעשית הקוראת לפעולה:

בחברה הפרה – תעשייתית של המאה ה-16 מעמד הפועלים היה רק בתחילת דרכו. אם נקבל את התיאוריה של מרקס ואנגלס על שלבים הכרחיים להיווצרות מהפכה (פאודליזם – קפיטליזם [לנין היה מוסיף גםאימפריאליזם ] – מהפכה מרקסיסטית.), אנגליה של תקופתו של תומס מור הייתה עדיין רחוקה מהגשמתם.

  1. האוטופיה של מור חסרה את הבסיס האמפירי- היסטורי  והמדעי כלכלי שעליו מבססים מרקס ואנגלס את התנועה המרקסיסטית ב-קפיטל (1867) ובקריאה להתעוררות של המניפסט הקומוניסטי מ-1847.

תגובות

איזה שטויות

האם אי פעם אנשים האמינו שמישהו יהיה מוכן לוותר על רכוש פרטי? אפילו האדם העני ביותר לא יהיה מוכן לוותר על המעט שיש לו גם אם תבטיח לו גן עדן קומוניסטי.
בסין גילו שהמשקים החקלאיים הקולקטיבים בשנות ה-50 הפיקו פחות תוצרת מהמשקים הפרטיים. המשקים הקולקטיבים היעו בעשרות מונים גדולים יותר מהפרטיים.
המסקנה: אין לקומוניזם זכות קיום. הוא פשוט מנוגד לטבע האדם

למרות זאת

תחשוב על המקוריות- להגות רעיון סוציאליסטי במאה ה 16 מאות שנים לפני קרל מרקס...

אני מוכן ! אתה בא יהושוע?

הי יהושוע. רציתי להגיד לך שאני ממש בעניין של לוותר על הרכוש הפרטי (לא שיש לי הרבה חח) אפילו לא צריך להבטיח לי גן עדן... אני חושב שהוא מרעיל מאד. אני ואתה יכולים להיות שותפים וערבים אחד לשני, היופי בבני אדם שהם יכולים לבחור, זה הטבע היחיד שלנו, בטח לא קניין פרטי שרוב שנות קיומו של המין האנושי לא היה קיים כלל.. חחח .

אטופיה ותומס מור

שאלה קשה היא האם לראות בתומס מור מבשר סוציאליסטי. נכון עושה תומר ריבל בציינו-לדעתי בפחות מדי בולטות- שהאטופיה של מור חסרה את הבסיס
האמפירי- מדעי שעליהם ביססו מארכס ואנגלס את התיאוריה המארכסיסטית את מארכס את הקומוניזם את הסוציאליזם ניתן להבין רק עלרקע השינויים הטקטוניים שעבר החברה האירופאית בתקופת המהפכה התעשייתית כל מה שהיה לפני כן שייך למציאות אחרת. לדעתי יש לראות את האוטופיה של תומס מור יותר ככתב מחאה נגד החברה בימיו חברה שמעמדות בה היו פראזיטיים (למשל אצילים ואנשי כנסייה)לעומת החקלאים העובדים בפרך הוא ייחל לחברה שבה כולם עובדים וכולם - בשעות הפנאי- לומדים ומשכילים וזאת כניגוד חריף למציאות בימיו כלומר : אטופיה יותר משהיא מבשרת את הרעיון הסוציאלסטי היא יות כתב קיטרוג ומחאה כנגד המציאות החברתית באותם ימים

אולם בכל זאת

אולם בכל זאת מזכיר מור את ביטול הקניין הפרטי שזה רעיון מרקסיסטי בסיסי. על כן ניתן אולי לומר שבכל זאת מדובר פה על יותר מסתם גחמת לב לעולם טוב יותר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל