אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארצות הברית ומלחמת העולם השניה


"השלישייה הגדולה", מנהיגי בעלות הברית, בועידת יאלטה, פברואר 1945. מימין לשמאל: יוסיף סטלין, ברית המועצות; פרנקלין דלאנו רוזוולט, ארצות הברית; ווינסטון צ'רצ'יל, בריטניה

"השלישייה הגדולה", מנהיגי בעלות הברית, בועידת יאלטה, פברואר 1945. מימין לשמאל: יוסיף סטלין, ברית המועצות; פרנקלין דלאנו רוזוולט, ארצות הברית; ווינסטון צ'רצ'יל, בריטניה

הנשיא החמישי של ארה"ב, ג'יימס מונרו, ניסח את הדוקטרינה המפורסמת הנקראת על שמו, ומשמעותה העיקרית היא: "אירופה לאירופים, אמריקה לאמריקנים". הצהרה זו, שלכאורה הינה בלתי חוקית בעליל, טענה שרק לאנשים הגרים באמריקה (קרי: ארה"ב) מותר להתערב בנעשה באמריקה. למעשה על ידי כך יכלה ארה"ב להשתלט על השטח שבין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, חלקו על ידי קנייה (פלורידה, לואיזיאנה, אלסקה), חלקו על ידי מלחמה או השתלטות (טקסס, קליפורניה), וחלקו על ידי טבח האינדיאנים, התושבים המקוריים של השטח. 

צידו השני של המטבע של דוקטורינת מונרו היה אי התערבות של ארה"ב במלחמות אירופיות. דבר זה קויים כמעט מאה שנים מאז הוכרזה דוקטורינת מונרו, עד סוף מלחמת העולם הראשונה, בה "מסמך צימרמן" (מברק שנשלח על ידי שר החוץ הגרמני לנשיא מקסיקו, ובו הוא מנסה למושכו למלחמה בארה"ב), ומלחמת צוללות בלתי מרוסנת, שהטביעה ספינות אמריקניות. ארה"ב בנשיאותו של וודרו וילסון נכנסה למלחמה, וניתן לומר שהכריעה את הכף ברגע האחרון לטובת אנגליה וצרפת.

כעבור כעשרים שנה, עמדה ארה"ב שוב לפני אותה הדילמה. האם להתערב במלחמה, או להשאיר אותה לאירופאים? מה הניע את רוזוולט לפרוץ את חומת הבדלנות האמריקנית? למה הסכים לצייד את בריטניה בנשק למעשה בלי תמורה (החכר-השאל)? למה הוא שם את הדגש על המלחמה האירופית יותר מאשר על המלחמה נגד יפן, שהייתה לכאורה יותר קרובה לאינטרס האמריקני?

אני רוצה לנסות להציע כאן כיוון, שאף שאינו קונסרבטיבי, לדעתי הוא ניתן בהחלט להיאמר, ואשמח לשמוע את חוות דעת הקוראים בנידון.

רוזוולט היה חיה פוליטית, בעל תפיסה בינלאומית מקיפה. צ'רצ'יל, לעומתו, היה הרבה יותר מלומד, שנון, ואף עמוק, אבל השקפתו הייתה של אימפריאליסט בריטי ויקטוריאני, הבטוח שההודים למשל, ממש מתחננים שבריטניה תמשיך לשלוט עליהם, חוץ מכמה אנשים צרי מוח כגנדי ונהרו. המדיניות המרקנטליסטית של בריטניה, שלקחה נפט מעירק, שלטה על פלסטינה ומצרים כדי לשלוט על תעלת סואץ, הפרידה את כוויית מעירק כדי לא להחזיק את כל הביצים בסל אחד – עמדה לעבור מן העולם. רוזוולט לדעתי חזה זאת, וגם את עלייתה של בריה"מ ככח העולה באירופה ובעולם כולו. הוא הבין שעדיף לעשות עסקים עם בעל הבית החדש. הוא ראה שהכח שהולך להביס את גרמניה אינו בריטניה אלא בריה"מ. בריטניה לא תוכל להעמיד צבא גדול מספיק וחזק מספיק אלא בעזרתה האדיבה של ארה"ב. לדעתי הוא גם הבין שהעתיד אינו מרקנטליסטי אלא קפיטליסטי. המשטרים הישנים באירופה עמדו לדעתו למכשול לקידמה, כפי שחשב גם קודמו הדמוקרטי בתפקיד הנשיאות, וודרו וילסון, שנאלץ להתקפל מפני הקונגרס הבדלני. הקידמה היא מסחר חופשי בין אומות יצרניות, ולא ניצול של משאבים ממדינות לויין. לדעתי הוא לא האמין לרגע בכנות כוונותיו של סטלין, אך ראה בו מכשיר יעיל להרס הריאקציה. הוא גם ראה בו מהפכן, שאינו כבול בדוגמות מסורתיות כצ'רצ'יל למשל. הוא תפס שגרמניה של היטלר היא פרפורי הגסיסה של הריאקציה, שבה אירופה מונהגת על ידי משטרים ימניים-פאשיסטיים. למרות שמצעה הרשמי של בריה"מ היה קומוניסטי, הוא ראה בסטאלין פרגמטיקן, שמשנה דעותיו כזיקית לנוכח המאורעות. המעבר החד מקומוניזם ללאומיות רוסית בפרוץ המלחמה נגד רוסיה, החזרה לדת, הפיכתו של הצבא המיליציוני לצבא מקצועי, עם דרגות ותארים, רק חיזקו את דעתו שיש פה עם מי לעשות עסקים.   אירופה הייתה כח כלכלי קיים, שלא היה צריך להשקיע בו כבארצות המזרח הרחוק. לכן המלחמה נגד יפן הייתה יותר כדי להשקיט את דעת הקהל מאשר באמת איום על ארה"ב. לכן התאמץ רוזוולט לקשור קשרים אמיצים עם בית המלכות הסעודי. למרות היותו ריאקציונרי מבחינה דתית, היה פתוח מאד מבחינה כלכלית, ולא היה תלוי בבריטים או בשום גורם אימפריאליסטי קודם, אלא כח עצמאי שאיחד תחתיו את רוב חצי האי ערב, גירש את ההאשמים מחיג'אז, למרות היותם נכדי הנביא, ושומרי המקומות הקדושים לאיסלאם, ובעצם גרורות בריטיות. הוא לא הסתכל על הסכנה הפיזית של ארה"ב, שכן כזאת לא הייתה נשקפת לא מאירופה נאצית, ולא מיפן. הוא גם לא מיהר לישועתם של הבריטים בגלל תחנוניו של צ'רצ'יל. הוא חשב על טובתה של אמריקה, ואמריקה בלבד. וטובתה של אמריקה, שלדעתו תחלץ אותה ואת העולם מהמצב הכלכלי שאליו נקלעה, הוא הפיכתה של אירופה לוואסאל של אמריקה.

לדעתי, הוא הצליח בכך מעבר למשוער, ובמידה רבה הנחיל זאת גם ליורשיו. עם זאת, יורשו טרומן, שבעברו היה קצין צבא וסוחר קמעונאי, ולא איש העולם כרוזוולט (ואולי היה חסר לידו אנשים כברנרד ברוך והנרי מורגנטאו. לא לחינם אמר היטלר שרוזוולט נשלט על ידי יהודים), ולכן שינה מיד את היחס לסטלין, שהיה קווקזי ערמומי, בדיוק כמו שרוזוולט היה אנגלי ערמומי (במוצאו היה אנגלי, עם מעט דם הולנדי, שני עמים פרגמטיים). טרומן, שהיה אדם ישר, לא יכל לסבול את המשחק ששיחק קודמו עם סטלין, ולכן שינה את הקו.

תוצאות המשחק של רוזוולט היו שהמעצמות האירופאיות הוותיקות חדלו מלשחק תפקיד במגרש העולמי. בריטניה נאלצה לפנות לארה"ב כפושטת יד, וכן בריה"מ, דבר שרק הגביר את כוחה הכלכלי העולה של ארה"ב. ארה"ב, שהייתה עדיין במשבר כלכלי די קשה, למרות מדיניות ה"ניו דיל" של רוזוולט, זכתה להיות המעצמה הכלכלית הראשונה בעולם, ולמעשה "גברת ממלכות", שמזרימה את הדם לעורקי הכלכלה העולמית. הדולר הפך למטבע הבינלאומי, ובאמצעותו קנתה לעצמה ארה"ב מדינות לויין רבות שלמעשה היו תלויות בה מבחינה כלכלית. ניתן לכאורה לומר שנצחונה של ברית המועצות במלחמת העולם – גרמה במישרין ובעקיפין להשליט עליו את הקפיטליזם.    

תגובות

הערות לארצות הברית ומלחמת העולם השנייה

יישר כח למר ארגמן על שהוא נוגע בנושא שלדעתי פחות מדי נחקר מכפי הראוי מספר הערות

1. פרנקלין רוזוולט- לעניות דעתי גדול נשיאי ארצות הברית לדורותיה- קרא את המציאות בצורה בהירה ומפוכחת . הוא הפנים שהמציאות העולמית במאה ה 20 השתנתה ולכן ארה"ב איננה יכולה להמשיך במדיניות ההתבדלות המסורתית ארה,ב הפכה למושקעת ומעורבת בכלכלה העולמית בנקים
אמריקאים העניקו הלוואות לבנקים ולמדינות . כך כם התעשיינים "פורד" ו"ג'נרל מוטורס" למשך מכרו לפאשיסטים בספרד משאיות צמיגים
"טקסקו" מכרה להם נפט (ולגרמניה) המעורבות הכלכלית האמריקאית ביטלה את האופציה שארצות הברית תהייה אדישה לקורה בעולם
רוזבלט הבין זאת לפני שתובנה זאת הופנמה בדעת הקהל
2. גם התעשיינים וראשי המשק האמריקאי הפכו אינטרסנטיים הם גילו את הפוטנציאל הטמון בתעשיות בטחוניות ב1940 רווחי התאגדים האמריקאיים מנו כ6.4 מיליארד דולר ב1944 רווחיהן מנו 10.8 מיליון דולר גם ועדת ניי שהוקמה בסנט בשנות השלושים מצאה עלייה תלולה ברווחי בנקים ותעשיינים כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה מעורבות כלכלית יוצרת אינטרסים ומבטלת כל משאת נפש לבדלנות
רוזוולט היה מודע היטב לכל זה היה ברור לו שארצות הברית לא תוכל להשקיף מהצד על המתרחש האו הביןשהאינטרסים האמריקאיים אינם סובלים מצב שבו תהייה לגרמניה שליטה מוחלטת באירופה וליפן שליטה מוחלטת באוקייאנוס השקט
3. רוזוולט ראה בחזונו את העולם של לאחר המלחמה ובעולם זה לא היה יותר מקום לאימפריה הבריטית. הוא הבהיר לצ'רציל שכשם שארצות הברית תסיים את שליטתה בפיליפינים הוא מצפה מבריטניה לחסל את מושבותיה צודק מחבר המאמר לגבי הכלכלה שאחרי המלחמה כפי שראה זאת רןזבלט ורק אוסיף שבנוסף לצד הכלכלי היה רוזוולט גם חזון אנושי אוניברסלי = 4 החירויות: חופש הביטוי חופש להאמין באל כל אדם לפי דרכו ואמונתו חופש ממחסור וחופש מפחד ובמושבות קולוניאליות בנוסח האימפריאליזם האירופאי חירויות אלה אינן אפשריות
4 רוזבלט ראה בסטלין מנהיג פרגמטי . שני מנהיגים אלה מצאו שפה משותפת ורחשו אמון אחד למישנהו רוזבלט היה מודע למחיר העצום ששילמה ברית המועצות במלחמה זאת הבין שהיא המעצמה השנייה בכוחה בעולם ומעל הכל הבין שיש לה צרכים לגיטימיים לצרכי הגנתה
כשם שארצות הברית לא תסכים לעולם שקנדה או מכסיקו יהיו נשלטים בידי מדינות עויינות רוזבלט הבין את סטלין שאמר :לאחר פלישת נפוליאון לאחר פלישת היטלר ברית המועצות זקוקה שבגבולותיה יהיו מדינות ידידתיות (לכן למשל רוזבלט היה מוכן להתגמש בנושא פולין בניגוד לצ'רצ'יל)
5. לרוע המזל רוזבלט מת מוקדם מדי יורשו טרומן היה אדם אפור נתון להשפעת אנשים כמו סטטניוס ברנס ואחרים שחלקם היו קפיטליסטיים קיצוניים שלא רצו בשום הסדר עם המשטר הקומוניסאי המתועב עבורם או תעשיינים ואנשי כלכלה שראו את כל הטוב והשפע הכלכלי בתאגידי הנשק
6. מסופר על רוזבלט שאמר לאחר פגישתו עם המלך סעוד : בחצי שעה שיחה איתו הבנתי את כל המורכבות באזור המזרח התיכון מבחינת משאבים מבחינת יחסי ערבים יהודים שיחה שממנה הבנת יותר מהרבה תדריכים וחומר כתו שהובא בפני

נהנתי מאוד לקרוא מאמר זה ואני מסכים לרוב הדברים הכתובים בו ובעיקר בכל הנוגע לאי רלוונטיות של האימפריאליזם האירופאי לתקופה הפוסט מלחמתית ולראייתו המפוכחת של רוזבלט כלפי סטלין

תודה על ההערות

תודה למגיב הנכבד על ההערות. ניסיתי להעלות בקצרה נושא שהוא מקום לדיון מאד רחב. אקווה שהצלחתי ולו במידת מה. ההערות רק מאירות את הנושא מזוויות נוספות, ואקווה שעוד קוראים יביעו את דעתם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן