אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סטטוס קוו נזיל בירושלים המאוחדת


מפת העולם וירושלים במרכזו

מפת העולם וירושלים במרכזו

השקט הירושלמי היחסי הוא "פטה-מורגנה". יש להתעשת ולהתעורר באופן מבוקר לפני שהכאוס והסטיכיה הבלתי נשלטים ישתלטו על המציאות. אני קורא תיגר על עמדות ההיפרדות החד-צדדית ללא מו"מ של קבוצת חיים רמון ועמדות דומות הנשמעות במפלגת העבודה. אני תומך בהיפרדות אך קורא להגיע אליה בהסכמות הדדיות אשר תושגנה במשאים ומתנים טקטיים שיתקיימו בתהליכיות לאורך זמן. ניקוסיה בירת קפריסין החצויה היא המחשה לכך.

מבוא:

עצות האחיתופל של "ביטחוניסטים" אנכרוניסטיים הנוגעות להטפותיהם להיפרדות ולהתנתקות חד–צדדית באופן שרירותי וללא מו"מ בירושלים לפי המודלים הכושלים - העזתי והדרום לבנוני - הן הבל ורעות רוח. מדובר בגישות דוגמטיות של כביכול "מנהיגים קצרי רואי. אלה לא מפיקים לקחים מההיסטוריה. עקומת למידתם מהניסיון המצטבר אפסית. תמיד הם חוזרים לתבניות ופרדיגמות הכשל של תבניות דוגמטיות. בישראל מרובים אנשי האתמול "הביטחוניים" ו"המזרחניים" התקועים. הם מפחדים לצאת מתבניות הסטגנציה שבהן הם שרויים. הם חוזרים  וממחזרים תוך העלאת גרה את תובנות העבר שאבד עליהן הכלח. אין ספק ש"חוכמת ותובנת ההמונים" המבוססת על אינטואיציה בריאה עולה על דוגמות אנשי האתמול. ההיתקעות בעבר גורמת להמשיך בקידום עוד אקספרימנטים הזויים. זה כולל גם את ירושלים. את זה חייבים לדחות ולהדוף (התייחסותי היא בין היתר לקבוצת חיים רמון ולקבוצות אזוטריות במפלגת העבודה - העוסקות בחלומות באספמיה של היפרדות חד צדדית ללא מו"מ מהפלסטינים בירושלים).

צריך להדגיש שכל פתרון  טקטי או אסטרטגי, קבע ו/או זמני, מלא ו/או תהליכי, חלקי ו/או בשלבים – חייב להיות פועל יוצא של הסכמים מלאים או חלקיים שאליהם יגיעו אך ורק בעקבות משא ומתן ומיקוח ישיר או בתיווך בין הישראלים לפלסטינים. זה יכול להיעשות גם בהליכי בוררות ו/או גישור בין גורמים מוסמכים ישראלים ופלסטינים. זה יכול להסתייע בגורמים חיצוניים חיוביים. גם המודל הדרום אפריקאי של הבישוף דסמונד טוטו ונלסון מנדלה הקרוי "האמת והמחילה", יכולים להיכלל בארגז הכלים של פתרון הקונפליקט.

האמור לעיל יכול להתקיים ולהתבצע ברמות ובמישורים שונים. רצוי שתהליך משא ומתן יענה גם על אינטרסים כלכליים וחברתיים. הדבר מתייחס  לרבדים הקהילתיים-שכונתיים–רובעים במנהיגות מוכתרים ו/או מנהיגים קהילתיים-מקומיים אחרים. זה מתייחס גם לזיקות   הכרוכות בקווי התיחום הפורמליים והמעשיים המתייחסים למגזרים ופלחים לאומיים ואתניים  בתוך העיר. הדבר חוצה  את הרמה המוניציפאלית הירושלמית גם דרך התבניות והממסדים הדתיים. הדבר מגיע עד למישור הממלכתי-לאומי שבין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית. לצורך כך יש צורך בטיפוח מנהיגויות ייצוגיות חיוביות במישורי החיים ההיררכיים השונים  בשני הצדדים. כל זאת תוך שיתוף פעולה, זיקות ויחסי גומלין בין מגוון שחקנים הכוללים בין היתר את: מדינת ישראל, הרשות הפלסטינית, המדינות התורמות ונותנות החסות לפלסטינים, מדינות הציר האיסלמי המתון וכן מעצמות, אירגוני  n.g.oגלובליים והאו"ם. באין היתכנות לפתרונות אסטרטגיים במו"מ, עדיף להתרכז בתהליכי משאים ומתנים טקטיים כדי להגיע לפתרונות חלקיים וארעיים. כל זאת עד שיבשיל הזמן לפריצות דרך אסטרטגיות לפתרונות כוללים.

לשם קבלת פרספקטיבה, ניתן לבחון את מקרה ניקוסיה, בירת מדינת האי המחולק לקפריסין היוונית ולקפריסין הטורקית (קפריסין היוונית היא חברה באיחוד האירופאי ובחבר העמים הבריטי). ניקוסיה היא בירת קפריסין היוונית, שבה חיה הקהילה הלאומית הקפריסאית היוונית ובמקביל משמשת חלק מניקוסיה גם עיר הבירה בפועל של מה שקרוי הישות של קפריסין הטורקית הצפונית. בישות זאת מרוכזת הקהילה הקפריסאית הטורקית. הישות זו אינה מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית בשל היותה טריטוריה כבושה על ידי טורקיה. בניקוסיה מתקיים כיום שיתוף פעולה ותיאומים דה-פאקטו (בפועל) במגוון תחומי הפעילויות המוניציפאליות בין שתי הישויות המוניציפליות הנפרדות של ניקוסיה,  היוונית והטורקית, תוך שמירת ערוצי תקשורת פתוחים ביניהן ברובדי ומישורי החיים הרלוונטיים. כיום ניתן לעבור דרך מעברי גבול בין שתי הישויות המדיניות בפרוצדורת מעבר גבול מקלה. זאת לפי דרישות האיחוד האירופאי שקפריסין היוונית חברה מלאה בו מ-2004. שיתוף הפעולה בין שני חלקי העיר עוסק בין השאר בתשתיות, תאום תכנון ובניה, פיתוח  ושירותים, תיירות כשהם מתואמים בין שני חלקי העיר.

בין שתי הישויות המדיניות מעבר לרשויות המוניציפאליות מתקיימות שיחות ממושכות ומורכבות במנהיגות מנהיגים-נשיאים נבחרים  בעלי רצון טוב אמיתי שרוצים הסדר: ניקוס אנסטסיאדיס היווני-קפריסאי ומוסטפה אקינזי הקפריסאי-הטורקי. כל זאת בחסות אירגונים ושחקנים בינלאומיים כמו: האו"ם, הקוורטט (שכולל את רוסיה, ארה"ב, האיחוד האירופאי והאו"ם). קוורטט דומה מקביל משוכפל ופעיל גם בסכסוך הישראלי-יהודי מול הסכסוך הערבי-פלסטיני במזרח התיכון (בהקשר הישראלי-פלסטיני). זה כולל גם את מעורבות וחסות האיחוד האירופאי, וכן את חסות המדינות נותנות החסות לקפריסין המאוחדת עד 1974 וגם לאחריה, שהן: בריטניה, יוון וטורקיה. המטרה היא להקים שתי ישויות מדיניות בזיקות גומלין במודל משולב פדרטיבי-קונפדרטיבי. ניקוסיה תהיה בירה משותפת לפדרציה קפריסאית שתשתרע על כל האי. בתוך ניקוסיה תהיינה אוטונומיות טריטוריאליות ייחודיות של כל אחד מהצדדים. שני הצדדים לסכסוך לא מעלים על קצה  דעתם אפשרות לפיתרון הקונפליקטים באופן חד צדדי על ידי אחד הצדדים וללא מו"מ. זה נתפס כהזוי במערכת הבינלאומית כיום. רק בישראל עדיין מנסים מנהיגים בעלי תודעת האתמול למכור לציבור פתרונות חד-צדדיים חסרי סיכוי לתוצאות חיוביות.

בישראל המצב שונה במהותו בהשוואה לקפריסין. תהליך השלום קפוא בשל תרומתו הנכבדת של בנימין נתניהו. זה דומה למצב שהיה בתקופת גולדה מאיר בראשית שנות השבעים. ביבי הוא תואם גולדה אולטימטיבי. בתקופת שלטונו התאדו ערוצי התקשורת ברובדי ומישורי החיים השונים שהיו קיימים בצורה כזאת או אחרת בין ישראלים ופלסטינים. זה התקיים בעבר בקשרי גומלין בין תאגידים אזרחיים בעסקים, במוניציפליה, בממשלים של ישראל הריבונית והרשות הפלסטינית האוטונומית. זה נעשה באופן שהתייחס להיבטים ציבוריים כלליים שבין הישראלים והפלסטינים וכן גם להיבטים פרטניים (ספציפיים) בירושלים ה"מאוחדת" רבתי.

התמודדות עם המציאות הבעייתית בירושליים חייבת לבוא בזמנינו לידי ביטוי בהידברות ישירה  בשלבים  ברמה הטקטית. זאת כדי לפתור  ברב שלביות ובהסכמות  בעיות שהן חלקים ממכלול הסכסוך המסובך. זה צריך להתבצע ישירות בין הצדדים לסיכסוך ולא בחד צדדיות. ליבות החיכוך הנפיץ הישראלי-פלסטיני בירושלים שעליהן יש לדון  במישורים הטקטיים הספוראדיים ולא כמכלול, כוללות בין היתר  את: (א') הר-הבית, (ב') חומת ההפרדה ומתחמי ההפקר האנרכיים שנוצרו בין חומת ההפרדה לבין גבול סיפוחי הטריטוריות לירושלים ב-1967 (לפי פקודת סדרי שלטון ומשפט ובהמשך ב-1980 לפי חוק יסוד ירושלים (ג'.) הבינוי המאסיבי הבלתי מבוקר בשטח השיפוט הפלסטיני B, הגובל בירושלים רבתי).

(א').  כל שינוי בסטטוס קוו הרב ממדי והרב שכבתי בהר- הבית (חארם א שריף) חייב להיעשות בהסכמות מוקדמות במו"מ ומיקוח ישיר ולא על ידי קביעת עובדות בשטח באופן  שרירותי חד צדדי וללא קיום משא ומתן (ראו פרשת המגנומטרים בהר הבית). הנפיצות  הפוטנציאלית התהודתית הגדולה של הר-הבית שיכולה ליצור מעברים אפוקליפטיים פתאומיים בלתי הפיכים מחייבת קיום מגוון רחב של מנגנוני שיתופי פעולה  וערוצי תקשורת מקבילים וזמינים לשם נטרול הסכנות הפוטנציאליות העוצמתיות. מדובר בין היתר בגורמים ממתנים עירוניים-מוניציפליים בעיריית ירושלים. אלה צריכים להעצים ולעודד פיתוח וצמיחת מנהיגויות פלסטיניות ירושלמיות מתונות פונקציונאליות ופרגמטיות בתיאום עם הרשות הפלסטינית כפרטנר לשיחות. כן יש להסתייע בגורמים בינלאומיים  ואזוריים רבים ומגוונים שמוזכרים להלן. הדבר טוב ליצירת מערכות ומנגנוני איזונים ובלמים לשם מניעת הידרדרות פתאומית בלתי נשלטת עקב צירופי נסיבות בלתי צפויים. הכל כדי למנוע מעבר פתאומי קטסטרופלי בלתי הפיך, שיוצר מצבים בלתי הפיכים שמונעים חזרת מצב הסטטוס קוו לקדמותו. השותפים נותני החסות לשיחות ולהידברות יכולים להיות רבים ומגוונים לפי מידת הרלוונטיות שלהם ככל שניתן לחזות, למתן צ'אנס חיובי להצלחה. נותני חסות פוטנציאליים יכולים לתרום להצלחת מיתון הקונפליקט בהר הבית גם אם לא לפתרונו בר הקיימא הם: הרשות והווקף הפלסטיני, ירדן, סעודיה ומרוקו שלהן זיקה היסטורית להר הבית. כן מדובר במצרים, בליגה הערבית ובאירגון מדינות האיסלם. גם  גורמים גלובליים כמו: ארה"ב, רוסיה, בריטניה, האיחוד האירופאי והאו"ם הם שותפים פוטנציאליים רצויים ואפשריים.

(ב').  בתקופת שלטון אריאל שרון בשנים 2001-2006 בהשפעת השר בממשלת "קדימה" חיים רמון נבנתה חומת בטון גבוהה עם עמדות שמירה בלב ירושלים-הכביכול-מאוחדת. זאת לצורך הפרדה חד צדדית מחלק מהשכונות הערביות (זה התבצע בכוחנות חד צדדית, ללא ניהול שיחות כלשהן עם הצד השני וכמובן ללא הסכמה הדדית כלשהי. הכל בשיטות אריק שרון). החומה שיצרה תדמית גרועה ביותר לישראל בעולם הספיקה להיבנות לפני הקפאת בנייתה  רק בקטע שבין קלנדיה–שועפאט. החומה יצרה מצב אבסורדי שלפיו מעל  ל-50,000 פלסטינים ירושלמיים נתקעו במובלעות. אלו נוצרו בין הגבול המוניציפאלי של ירושלים המורחבת  (לפי צו סיפוח חד צדדי ל-20-28 כפרים, שכונות ושטחים כפריים פתוחים שעליו החליטה הממשלה לפי פקודת סדרי שלטון ומשפט מייד בתום מלחמת 1967), לבין חומת ההפרדה פרי יוזמת אריק שרון וחיים רמון שהידברות עם הצד השני לא הייתה על סדר יומם. ב-1980 חוזק צו הסיפוח עם חקיקת חוק יסוד ירושלים. לאחרונה עבר בקריאה ראשונה ביוזמת הימין הקיצוני בכנסת, סיעת "הבית-היהודי" תיקון  לחוק היסוד האמור, שלפיו לא ייתכנו שינויי גבול בירושלים המורחבת, גם לא בהסכמות לשלום ולהסדרים בין ישראלים לפלסטינים, אלא ברוב של מינימום שמונים חברי כנסת. מטרת החוק: טרפוד כל הסדר מכל סוג שהוא אי פעם עם הפלסטינים.

במובלעות שנוצרו איבדו מדינת ישראל ועירית ירושלים את השליטה. שירותים מוניציפאליים תקינים לא ניתנים שם לתושבים הפלסטיניים בעלי תעודות הזהות הכחולות הישראליות לתושבים שאינם אזרחים. על האזור שהוא דה-פקטו בבחינת "no one land", שבו אין נוכחות מוניציפאלית של עירית ירושלים או נוכחות מימשלית ריבונית ישראלית, משתלטת אנרכיה שבה משגשגים אלמנטים פוליטיים, דתיים ופליליים קיצוניים. זאת חבית אבק שריפה וכר פעולה לחמאס ואף לכאורה להתהוות תאים "סרטניים" קיצוניים יותר של רשתות אל-קעידה ודעא"ש. הדרך להתמודדות היא במשא ומתן טקטי לצורך הגעה להסכמות חלקיות  וזמניות עם הרשות הפלסטינית בדבר הפיכת האזור לשטח בקטגורית  B"" ו/או C"" או קטגוריה במודל ביניים מוסכם כלשהו. לפי ההסכמות הפוטנציאליות אם אכן יושגו ויתממשו, אמורה הרשות הפלסטינית לדאוג ולאכוף סדר ציבורי וביטחון פנים. כל זאת עד להגעה להסדרי קבע. זה יעזור לפרק ולמנוע פצצות זמן פוטנציאליות. ללא סינכרון דיסקט לכיוון תודעת ניהול משא ומתן בין ישראל לפלסטינים באמצעות הרשות הפלסטינית, קיים פוטנציאל הידרדרות להיווצרות תרחישי קיצון בלתי צפויים מערערי סטטוס-קוו ויוצרי מעברים פתאומיים שהם לכאורה בלתי הפיכים.ברצוני לציין שלכאורה גם ב"ליכוד" מבינים את הבעיה ויכול להיות שבקרוב יפעלו בנדון.

(ג').  האנרכיה בתחום הסטנדרטים של התכנון והבניה בתחומי הרשות הפלסטינית הגובלת והסובבת את ירושלים היא בגדר פצצת זמן ביטחונית (זאת בשל תהליך בניית רבי קומות ההולכים וגובהים על קו הגבול המוניציפאלי  שבין ירושלים רבתי לבין שטחי השיפוט של הרשות הפלסטינית). בנוסף, התהליך של הציפוף ודחיסת האוכלוסיה הפלסטינית באופן מאסיבי ואינטנסיבי לאורך קו הגבול מהווה גם סיכון להיווצרות פצצת זמן דמוגרפית של אוכלוסיה פלסטינית צפופה המאוכלסת בדחיסות במתחמים קטנים. זאת כמעט ללא הקצאת שטחים לתשתיות פיסיות, לצרכים מסחריים ועסקיים וכן למטרות חברתיות הנוגעות לצרכי ציבור. זה נובע מהעדר מודעות לתכנון מוניציפאלי מודרני ועדכני הלוקח בחשבון היבטים סביבתיים רב מימדיים ברי-קיימא (צריך לציין לטובה ובפירגון שבעיר הגבעות ראואבי, בקרבת רמאללה, בנתה הרשות הפלסטינית רובע לדוגמא לפקידי הממשל שלה).

הפתרונות לבעיות שהוצגו לעייל יכולים להיעשות רק בשיתוף פעולה והידברות  טקטית-פרקטית בין הישראלים והפלסטינים לטובת שני הצדדים. חד צדדיות ללא מו"מ בין הצדדים וללא שיתוף פעולה לא יפתרו את הבעיות ואף יחמירו אותן. יש לחשוב מחוץ לקופסא על הקמת וועדת על לתכנון ולתאום בניה בירושלים שבה ייוצגו וישתפו פעולה ישראלים ופלסטינים שיגיעו להחלטות משותפות בנושאים אלה. זה יכלול קביעת עקרונות לתכנון ובניה בירושלים רבתי ובמוניציפאליות הגובלות בה. הדבר מחייב הגעה  להסכמות משותפות לישראלים ולפלסטינים בהקשר הקמת וועדת התכנון והבניה העליונה . סמכויותיה, מידות אחריותה ודרכי תפעולה והתנהלותה של הוועדה האמורה יוסכמו מראש בין הצדדים לפני יציאתה לדרך.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד סנדובסקי