אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הנפילה – היצירה המשובחת האחרונה מבית BBC


התמונה של אביגיל אגלרוב
הנפילה  – היצירה המשובחת האחרונה מבית BBC

הנפילה – היצירה המשובחת האחרונה מבית BBC

בפרק הראשון של הסדרה הנפילה -  "The Fall" עוד סלחתי ליוצרים על הקצב האיטי של ההתנהלות הנדרשת כדי למלא שעה ומשהו של פרק, כמו שהמסורת המקודשת של ה-BBC מחייבת, וסלחתי להם על מה שחשבתי שהוא עוד סיפור משטרה פרוצדורלי טיפוסי. אבל באמצע הפרק השני של הסדרה זוכת פרס גלובוס הזהב והאמי, כבר מצאתי את עצמי מתמכרת, לאט אבל בטוח.

הסדרה נוצרה ונכתבה על ידי אלן קוביט, שיצר את העונה השניה של "החשוד העיקרי". הפעם, מגייסת המשטרה לעזרתה שוטרת בכירה מלונדון, כדי שתסייע בפתרון מה שנראה כפרשת רוצח סדרתי בבלפסט. לא ראינו את זה כבר באלף סדרות מתח אחרות? אנחנו לא מעורים כבר במשחק הכיפי הזה של "מצא את הרוצח?"

זהו, שלא. מהר מאוד הבנתי ששני דברים עיקריים מפריכים, אצלי לפחות, את שתי השאלות המקוממות האלו. קודם כל, בתוך כמה דקות מתחילת הסיפור, אנחנו כבר יודעים מי הרוצח. אנחנו מסתכלים עליו בעבודה שלו, מוקסמים ממנו, אך לא ממש מחבבים אותו.

שנית, יש כאן את השוטרת הזאת, שיכולה בקלות להיחשב לגיבורת המריירות הפמיניסטיות. ג'יליאן אנדרסון, שמגלמת את הבלשית הבכירה סטלה גיבסון, היא אחת הנשים היפות ביותר שתראו בטלויזיה. הדרך בה היא מוצגת, עם השיער הבלונדיני המתנפנף, חולצות משי עם כפתורים שנפרמים קצת יותר מידי, וסמכות קצין ממונה ונאה, שהיא נותנת לו, בלי להתבלבל, את מספר החדר שלה במלון, ומצפה ממנו שישרת אותה בין שתיים לארבע לפנות בוקר, והוא, כמובן, מציית באדיקות. היא מקיימת איתו יחסים, כמו שאומרים אנשים שאוהבים לדבר בעדינות, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי, ומישהו נופל.

לכן, אם אנחנו יודעים כל כך הרבה, כל כך מהר, איך מיני סדרה בת חמישה פרקים, מצליחה להיות כל כך משכנעת? אני חושבת שזה בגלל שהסדרה הזו מתרחשת על קרקע שבירה. יש קווי דמיון מסוימים בין סטלה לבין פול ספקטור (ג'ימי דוראן), הרוצח. זה מתחיל בהרגלים: שניהם אתלטים. הוא רץ והיא שוחה. הם מתבודדים ואינטלקטואלים, ושניהם מחבבים טקסי הכנה.

אף אחד מהם לא מבקש את אהדת הצופים. השוטרת צריכה ללמוד לחשוב כמו הרוצח, והרוצח משחק משחק שבו החוקר הוא השותף הטבעי. שתי הדמויות חולקות ידע נורא לגבי העולם. ברגעים מסוימים, וכשהיא לגמרי לבדה בדירתה, נראה שסטלה יכולה להיות הקרבן הבא, היות והדרך בה הסדרה נכתבה, הוגשה ובוימה, מראה כי מבחינת המשטרה, כל אחד יכול להיות הרוצח. זה ענין של טבע האדם, שאוהב לחשוד בכל אחד. וכאן, היתרון שלנו, כצופים, שכבר יודעים מזמן מי הרוצח, ויכולים, בינינו לבין עצמנו, ללגלג קצת על אזלת ידה של המשטרה, נותנת לנו את הכוח להמשיך ולצפות, סתם בשביל לראות מה יקרה.

המבנה והכיוון של הסדרה עובדים על העיקרון הזה. הפעולות של שתי הדמויות המובילות נחתכות יחד. לעיתים קרובות מאוד, בצילומי תקריב, נראה כאילו הם מסתכלים אחד על השניה. יותר מזה, המטרות של פול הן נשים אטרקטיביות, משכילות, מקצועיות, שחיות לבד, ומבחינתו, על פי כל הקריטריונים האלה, סטלה היא מלכה. חוץ מזה שהיא יפה מכולן, מנקודת המבט של פול, היופי שלה חיוני לסדרה כמו שחיוני היופי של גרייס קלי לעולם התקשורת. יש רגעים בסדרה, שבהם צופה קשוב יפח את התחושה שהאומץ או הפזיזות של סטלה גורמים לה להציב בכוונה את חייה בסכנה. במילים אחרות, היא הקורבן האולטימטיבי שפול יכול לדמיין.

אלן קוביט כתב את כל חמשת הפרקים, ויקוב ורברוגן ביים אותם. "The Fall" היא סדרת טלוויזה מכוונת ביסודיות, עם נטורליזם חיוני של צילום, ושימוש דל במוסיקה, כשכל אלו מצולמים באופן שיכול להיות יצירתי מאוד. אחד הדברים טובים ביותר של הסדרה הזאת, הוא שפול אינו טיפוס מנודה או פסיכופט זועם. לא. הוא אבא לשני ילדים שמעריצים אותו, נשוי באושר ומקיים יחסי מין מהנים עם אשתו. הוא יועץ שכול במקצועו, וכשחושבים על זה, כך צריך היה לתאר את השוטרת, אבל לסטלה אין משפחה, ואין מי שתומך בה פרט לשוטר שאותו היא מגייסת לטובת צרכים מיניים פרטיים. אין לה מושג מה אנשים מוצאים בהתאהבות, אין שום ערך של אושר שיכול לשכנע אותה. מבחינתה, היא צריכה לצוד רוצחים, בדיוק כמו שפול צריך ללכת עד הסוף עם ההפרעה שלו.

אני לא אגיד יותר על אופי הסדרה, חוץ מזה שהתחלתי אותה עם ציפיות נמוכות ביותר, ומה שרציתי שיקרה בשלושת הפרקים הראשונים, ממש לא התגשם. ג'ימי דוראן הופך למרכז הדרמה, עם ביצועי משחק מעולים. סצינות ההרג לא חוסכות מהצופה את הפרטים הזוועתיים, למרות שהאלימות הישירה לא מודגשת. הצילומים מושכים אותנו לשביעות רצון מהטקסים הפולחניים של פול. אני לא יכולה לחשוב על גיבור סדרת מתח אחרת שמביט על הגופות שלו ביראת כבוד כל כך צוננת. אפילו דקסטר חוטא ברגש פה ושם.

לבסוף, אם אתם תוהים למה בחרו היוצרים בשם הזה, "הנפילה", ומה הכותרת אמורה להגיד? אין לי תשובה. למרות שאני חושבת שהשאלה היא זו שמחזיקה את הצופים במתח. אולי כולם נופלים, כולל אנחנו. לאורך כל הסדרה שאלתי את עצמי למה אני צופה? מה אני רוצה שיקרה? מצד אחד, לא קיבלתי תשובה ברורה. אבל מצד שני, צפיתי בכל חמשת הפרקים בבת אחת. אחר צהריים של חמש שעות שלא יכולתי להעביר יותר טוב.

הנפילה - טריילר

תגובות

סדרה משובחת

מרעננת, מקורית, ומותחת. משחק מעולה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב