אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השורדנים: יוצאי הדופן במצבי משבר וסכנה


השורדנים: יוצאי הדופן במצבי משבר וסכנה

השורדנים: יוצאי הדופן במצבי משבר וסכנה

חלק א': יוצאי הדופן במצבי משבר וסכנה

שורדנות זו תופעה אנושית. אך מסתבר כי כנראה, רק כ- 10% מן האוכלוסייה שייכים למיעוט הזה.

 מי שחקר את התופעה וכתב עליה רבות הוא ד"ר אל סיברט, פסיכולוג. הוא כתב ספר שבשפת המקור נקרא:  The personality of the survivor

הספר תורגם לעברית ונקרא: ''אישיות והישרדות'',  (כאמור) מאת אל סיברט ויצא בהוצאת עם עובד ב-1999

סיברט עצמו אדם מעניין. בגיל הקולג' הוא אובחן כסכיזופרן , הוא ברח מן המוסד לקולג' שם השלים לימודי פסיכולוגיה ואחר כך עשה דוקטורט בתחום.

כשהיה צנחן בקוריאה בשנת 1953 הוצב בחטיבה המוטסת מס. 503 הוא זכר שפגש ניצולים מיחידה מוצנחת ,11 זו יחידה שהייתה בקרבות הקשים ביותר, עד כדי כך קשים שרק חייל אחד מכל עשרה נשאר בחיים. אנשים לא מעטים היו מייחסים זאת למזל, למקרה או כל דבר אחר נסיבתי. הוא, כפסיכולוג מתחיל דווקא התעניין במבנה האישיות שלהם. הוא רותק על ידי תכונות המשותפות שמצא בכולם אם לא ברובם.

בלימודיו לתואר שני בפסיכולוגיה הוא גילה כי ''פסיכולוגים ופסיכיאטרים אינם יודעים הרבה על אנשים שעומדים  היטב בלחצים''. וזה הוביל אותו לפרויקט מחקר עצמאי שהוקדש לחקר השורדנים. לשם כך הוא קרא אוטוביוגרפיות וראיין מאות אנשים – ''ניצולי מצעד המוות וניצולי שואה, שבויי מלחמה וותיקי הקרבות בווייטנאם, אנשים ששרדו  מחלות כגון: סרטן, פוליו, פגיעות ראש ופגיעות גופניות אחרות. נשים וגברים ששרדו אונס, התעללות, אלכוהוליזם, קשרים תלותיים והתמכרויות. הוריהם של ילדים שנרצחו, אנשים ששרדו לאחר פשיטת רגל, פיטורים ועוד אירועים מרכזיים המשבשים את החיים''.  

וראשית כיצד הוא מגדיר אותם: לדבריו, ''הם אנשים שניחנו ביכולת מדהימה לעמוד במשברים  ובקשיים חיצוניים. הם מגלים חוסן ויכולת עמידה  במצבים קשים. לאחר המשבר הם מחזירים לעצמם (בקלות יחסית)  את שיווי המשקל הרגשי, ולא זו בלבד, אלא שלאחר המשבר הם אף מתחזקים מכיוון שהם מפיקים כוח מן הקשיים ולעיתים קרובות  הופכים משבר להזדמנות''

אל שאל את עצמו: האם שורדנות היא אופי מולד או נרכש. הוא ענה על כך חד משמעית: ''אנשים נולדים עם כשרון טבעי לשורדנות. אחרים צריכים לעבוד קשה על כך באופן מודע. הוא מוסיף לדבריו נופך אניגמטי: אפשר ללמוד את התכונות האופייניות לשורדים – אבל אי אפשר ללמד אותן...

מי שהורגל לפעול, לחשוב ולהרגיש על פי הנחיות, אינו מתמודד עם האתגרים  הבלתי צפויים של החיים באותה מידה של הצלחה כמו מי שפיתח לעצמו יכולות משלו. (כל אחד מן השורדים המצליחים פיתח לעצמו דרך התמודדות ייחודית)''.

''בבית הספר של החיים האחריות מוטלת על התלמיד ולא על המורה''.  

הוא גילה בהם כמה תכונות; ראשית הוא שם לב שהם נחנו במה שהוא כינה בשם: ''מודעות רפויה'', שזו מעין תודעה שקטה, שנראית אפילו חצי מנומנמת. (מצב זה מאפשר להם לשכון ב'עין הסערה השקטה' ומשם לבחון בשקט את כל 360 המעלות) . התודעה הרפויה הזו היא סימן לשקט בעולם הרגשות שלהם. ככל שהרגשות סוערים יותר בגלל המשבר, כך התודעה הרחבה מצטמצמת, ומתעמעמת). והתודעה הרפויה יכולה לקלוט הרבה יותר (בתודעה רפויה הוא מתכוון כנראה לגלי אלפא).

אך להפתעתו גילה שיחד עם תכונה זו (של התודעה הרפויה או השקטה)  יש להם תכונה מנוגדת ל'ריפיון' הזה. והכוונה למעין ראדר שהיה לכל אחד מהם, שכל הזמן סרק את הסביבה בחיפוש אחר איומים.

עצם העובדה ששני ניגודים אלו שכנו באותו אדם הביאו אותו לסברה כי אחד המאפיינים הבולטים של השורדנים זו המורכבות. אישיותם בכלל, מורכבת מסדרה של קטבים מנוגדים, הוא מכנה זאת בשם: ''תכונות דו צדדיות'',  למשל:  

רצינות והומור.

קשיחות ועדינות.

הגיון ואינטואיציה.

חריצות ועצלות.

צניעות וביישנות יחד עם יוזמה.

מופנמות ותקשורתיות.

שורדנים  רבים הם גם אופטימיים וגם פסימיים,

מעורבים ומנותקים.

 באופן תיאורטי כמעט כל פסיכולוג יבוא למסקנה כי ניגודים כה רבים ומקוטבים באישיותו של אדם אחד יביאו אותו לכדי שיתוק. אך לא אצל השורדנים.

קווי אישיות סותרים לא רק לא משתקים אותם אלא אף מאפשרים להם לשרוד במצבים שאחרים יוצאים כקורבנות. להשערתו הסיבה נעוצה בכך שתכונות כה מנוגדות ופרדוכסליות מאפשרת להם מגוון רחב מאוד של אפשריות תגובה לבחור מתוכן.

במילה אחרת, זה מאפשר להם גמישות, או יכולת הסתגלות.

קווי אישיות  דו קוטביים מגבירים את סיכויי ההישרדות. כי כך השורדן אינו מקובע רק על תדר התנהגות אחד, הוא יכול פעם לנהוג כך וכשהסיטואציה משתנה לנהוג בדיוק להיפך. מי שיש לו קווי אישיות דו קוטביים יכול להסתגל  טוב יותר ממישהו שהוא ''רק כך או רק אחרת''.

אך לאנשים שאינם שורדנים כשאין הם יכולים לפעול בניגוד לדפוס ההתנהגות הרגיל שלהם, הם חשים חסרי אונים, ונתונים לגמרי לחסדם של כוחות חיצוניים.

ולא רק שצמדים של קווי אישיות מקוטבים, או פרדוקסליים, חיוניים לאורח החיים השורדני , אלא שככל שיש לאדם רשימה יותר ארוכה של תכונות פרדוקסליות או מאפיינים דו קוטביים, כך אנשים כאלה מתמודדים בהצלחה רבה יותר עם סיטואציות  קשות. ושוב, מה שיותר מעניין הוא שהדו קוטביים הללו לא רק שורדים סיטואציות קשות הם מתחזקים כתוצאה מכך.  

כל זה ומאפיינים אחרים הביאו את סיברט לכנות את אישיותם כחידתית. הם לא מצליחים להשתבץ בשום קטגוריה פסיכולוגית רגילה.

מה שמוביל לנקודה הבאה: מבחינה חברתית השורדנים הם בהחלט נונקונפורמיסטים, או אאוטסיידרים, (אין להם צורך להשתייך לקבוצה). עבור אנשים שיודעים לשרוד –אין בעיה עם העובדה שהם רואים וחושבים אחרת מאנשים אחרים.

הם אכן מרגישים חריגים,  אך דווקא עובדה זו נותנת להם כוח, גם אם זה אומר שאנשים אחרים מתרגמים זאת כחסרון או כחוסר יציבות רגשית.

דבר נוסף, הסתבר לחוקרים כי לשורדנים יש מעין חוש שישי שמאותת להם איך הדברים צריכים להתנהל כשהכול בסדר. וכשהם חשים שיש סטייה מרמת הדינמיקה הרגילה, הם מפעילים את תוכנת ה'מצב חירום שלהם'.  

תכונות נוספות שהוא מצא אצלם;

- אין להם דעות קדומות לגבי אחרים, הם נוטים לקבל את האחר כמות שהוא.

- סקרנות היא אחת התכונות החשובות ביותר של השורדן. היא גורמת לו לברר עד כמה הוא יכול למתוח את הגבולות... זו סקרנות שבאה מנונקונפורמיות. כשהם פוגשים כלל מסוים יכול להית שהם יפרו אותו רק מתוך סקרנות לראות לאן זה יוביל. .

- אפיון נוסף, ואף מפתיע הוא האמפטיה והאנושיות. מסתבר שהם לא מונעים מן האגו שלהם. הם קשובים לזולת, לצרכים של אחרים, אפילו כשהם עצמם חווים קושי גדול. כללית, במצבים של חוסר וודאות ואיום יש להם נטייה להפוך את מצב העניינים לבטוח יותר עבור אחרים.

- תכונה נוספת של השורדנים זו היכולת הסינרגטית. (כתבה על זה רבות הפסיכולוגית: רות בנדיקט), וזו מוגדרת כפעילות משולבת של הפכים שמייצרים ביחד תוצאה גדולה יותר מאשר סך הפעולות  שלהם בנפרד.

לכל ילד תהליך למידה טבעי שעשוי להביא אותו להיות שורדן. אך ''תהליך הלמידה הטבעי המונע מבפנים משתבש כאשר ההורים והמורים מנסים להפוך ילדים וילדות ל''ילדים טובים''... האתגר לגבי השורדנים הוא איך להשתחרר מן התכתיבים ההוריים והמוריים, שהופכים מאוחר יותר לאיסורים פנימיים המתפקדים כמעין מגבלות רגשיות בלתי נראות. במהלך הילדות הם לומדים שיותר חשוב ללמוד להסתדר ולהצליח בחברה, ואז הם צריכים לוותר על כושרות טבעיים פוטנציאליים, וזאת בעבור לימוד התנהגויות ותגובות שתקנה להם מקום  גבוה או מסודר בהיררכיה החברתית.

מסתבר כי דווקא עודף הכשרה והדרכה ממורים והורים  - ירחיק את הילד מן היכולת המולדת האפשרית שלו ללימוד עצמי ומשם ליכולת הישרדותית.

הלימוד העצמי של השורדן לעתיד מונע ומונחה על ידי שאלות. המבוגרים בדרך כלל מדכאים את הנטייה המולדת של הילד לשאול שאלות במקום לעודד אותה.

בבתי הספר לימוד התשובות נחשב יותר מאשר היכולת לשאול שאלות. וזה ההבדל בין 10 האחוז של השורדים לבין היתר, הם מציגים המון שאלות. רובן של השאלות נובעות מסקרנות. אך הם גם לא מסופקים בקלות מתשובה של נוחיות או תשובה שמתייחסת לשאלה באופן טכני. יש בהם  ידיעה פנימית מתי השאלה באה על סיפוקה. וכל תחליף תשובתי אחר לא מספק אותם. זה חייב להרגיש להם נכון. והם יודעים להבדיל בין תשובה שהיא התשובה היחידה המתאימה ובין תחליפים.

בבתי ספר רגילים לומדים קודם ואז ניגשים למבחן. אך עבור השורדנים (שלומדים בבית הספר של החיים), זה קורה בסדר הפוך, קודם ניגשים למבחן ורק אחר כך לומדים את הלקח.

רוב ההורים רוצים שהילדים שלהם יהיו הגונים, אהודים, ואחראיים. הם רוצים, במלים אחרות: ''ילדים טובים'' אך המאמצים 'ליצר' ילד טוב מביאים את אותו הילד בבגרותו לאדם שלא מסוגל להתמודד עם סיטואציות קשות ולא צפויות בחיים. זיברט כותב כי ''המכשלה הגדולה ביותר העומדת בפני פיתוח אישיות שורדנית  היא החינוך ''להיות טוב''.

אדם שחונך להיות טוב ולא רע סובל ממגבלה רגשית, ברגע שהוא נמצא מחוץ לסביבה המסודרת שבה גדל, ( קשיים בלתי צפויים, משברים קיצוניים, וכו') הוא הולך לאיבוד.  

בחיי היום יום ''הטורים'' שלהם נמוכים, המנוע שלהם עובד בעצלתיים, הם נתפסים כנונשלנטיים ובעלי מעורבות נמוכה במה שקורה סביבם, אך כשיש בעיה רצינית באחת הם שם, בכל מאודם.

הבעיות עבורם הם תמריץ לשינוי כיוון ולא סיטואציה שעלולה להוביל לכישלון.

והכישלון והיחס אליו מהווה מרכיב חשוב באישיותו ובהתייחסות של השורדן: מסתבר ממחקרים (שערכו קרול הייאט ולינדה גוטליב) שהמכנה המשותף לכל השורדנים הוא, שרובם התנסו בעבר בכישלון גדול. הם שמעו מאותם שורדנים מצליחנים כי הפקטור המכריע הוא לא עצם הכישלון אלא הדרך שהם התמודדו עימו.  

סיברט חושב שניתן ללמד שורדנות, אך לא כלימוד בלעדי ורגיל, אלא כחלק אינטגרלי מתהליך  מתמשך של התבגרות  פסיכולוגית. ומעניין איך הוא רואה את ההתבגרות הזו, הוא רואה אותה ככזו שמאפשרת לאדם בעת ובעונה אחת להישאר ילד מבלי להיות ילדותי...

עבור השורדנים למידה היא דרך חיים. במיוחד בתקופה או במקום שבו השינויים הם תכופים וחלק מהווי החיים, הלמידה היא מיומנות הישרדותית חיונית.  

חלק ב. הלא שורדנים

סיברט מגדיר הישרדות כמשבר סופני והאדם הרגיל שחווה אותו נכנס להלם בגלל חוסר המוכנות שלו לאיום.

כשיש מצב של איום, סכנה או משבר אנשים בדרך כלל נוטים להיכנס לאחד מן המצבים הנפשיים הבאים:

 הם קופאים, הופכים למשותקים מול המצב (מתח).

 - אחרים נכנסים לפאניקה (לחץ) . ועל כן מתנהגים בצורה שעלולה לסכן  אותם עוד יותר.

- אחרים נעשים אמוציונליים  מאוד ומאמינים שהסוף או המפלה– קרובים.

בניגוד לכל אלה, אנשים ספורים (השורדנים) מבינים מיד את הממד המציאותי של הסיטואציה החדשה. הם יכולים לקבל שהמצב יכול להיות סופני, אך הם אינם מאבדים בשל כך את קור רוחם ובדרך כלל עושים משהו לגבי המצב.

מעניין שהשורדן במצבי קיצון מאיימים אינו שורד על ידי מנטליות  של: ''זה  או אני או אתה''.אלא: ''זה גם אני וגם אתה''.

ודבר זה מוביל וקשור קשר הדוק לדבר הבא: יחד עם השורדנות יש בהם אמפטיה ואנושיות כלפי אחרים באותו המצב או במצב דומה.

השורדנים הטובים, על ידי היכולת האמפטית שלהם, ''קוראים'' ומבינים מה קורה אצל אחרים. וזו אחת מתכונות האמפטיה; התכוונות מדויקת דרך הזדהות, אל מה שקורה לאדם בפנימו.

כמו כן מסתבר כי לשורדנים אינטואיציה מופלאה הן לגבי התת מודע והן לגבי מה שעומד להתרחש בזמן הקרוב. אין הסבר רציונלי לכך, יש להם חושים  ויש עדויות על כך. מה שבטוח, בעלי חיים לפני רעידת אדמה או צונאמי נסים מן המקום. יש להם את זה.

שורדנים רבים מספרים  שפעלו בדרך מסוימת בלי להבין למה, ובלי שהיו להם סיבות הגיוניות לכך. אדם בעל גישה שורדנית ו בדרך מסויימת בלי להבין למה, ובלי שהיו להם סיבות הגיוניות לכך.רחשת.ן הקרוב.רבים כדי לדעת מה עומד לצאת מן האדם  פועל על פי תחושת בטן.

אך איך בכל זאת, השורדן מגיע להתנהגות שורדנית במצבי קיצון?.

איך השורדן מכין עצמו למצבי קיצון וחירום?

הוא מטמיע במהירות מידע מדויק לגבי מה שקורה ב'כאן ועכשיו' שלו (הוא חייב לדעת מה באמת קורה עכשיו וכאן).

הוא משוכנע שבכל מצב נתון (וגם המסוכן ביותר) ניתן לעשות משהו כדי שיביא לתוצאה טובה או לפחות, משופרת.

הם מוכנים לקחת בחשבון בכל רגע בחייהם כל דרך פעולה אפשרית כדי להתמודד אם המצב הנוכחי מאיים או אינו משביע את רצונם. חסרה להם מנטליות ה''ככה זה'', ''אין מה לעשות''.

הם באופן מתמיד, סקרנים. תכונה זו עוזרת להם במצבי קושי , איום או קיצון, והיא עוזרת בכך שהיא מאפשרת להם לקרא את הסיטואציה ולהבין אם זה אכן מצב חירום.

 המאפיין הבא הינו השאלות שהם שואלים עצמם במצב החירום.

השאלות של הרוב הלא שורדני כמעט אינם קיימות במצב החירום, כי לרוב הם במצב של הלם (בגלל המפגש עם סיטואציה קשה ואפילו מסוכנת ולא צפויה).

ואם יש להם שאלות, אלה שאלות מן הסוג של:

-''מדוע זה חייב  לקרות דווקא לי''?

- מה אינו כשורה בי שאני כל הזמן מזמין אלי את המצבים הללו?

- מי אשם בזה שהמצב הזה בכלל נוצר?

- מהיכן אביא כוח להתמודד עם זה ולהחזיק מעמד? הרי ממילא הכל אבוד.

לעומתם  השורדן שואל שאלות לגמרי אחרות:

מה קורה? מה לא קורה?

מה עלי לעשות עכשיו? במה מתוך מגוון האפשרויות התגובה שעומדות בפני עלי לבחור עכשיו?

כמה זמן נשאר לי לתגובה?

מה כדאי? לעשות משהו או להימנע מעשייה?

מה האחרים המצויים עימי במצב זה עושים, או לא עושים ומדוע?

מה המיקום שלי והשייכות שלי בסצנה הנוכחית? איזה תפקיד אני ממלא?

אם זה אדם שממנו בא איום ומשבר כלפי, האם הוא פוחד ממשהו עכשיו? עד כמה הוא עצמו חרד עכשיו?

אם יש מישהו אחר באותו מצב  קשה כמוני, איך הם מגיבים, מה הם מרגישים?

עד כמה המצב רציני?

האם מישהו זקוק לעזר ולתמיכה? (מי לא?).

 ובקשר לסעיף האחרון, אנו מוצאים שוב ניגוד מעניין; יחד עם קריאה מהירה של המצב, יש לו הערכה אמפטית לגבי אלה שמצויים עימו באותה מצב מסוכן, מאיים או משברי.

 כללית, הוא ערני, מודע, אמפטי ומזהה את התבנית שהמצב שייך אליה. כל אלה הינם סמן למצב תודעה גבוה או פתוח או ערני. מצב זה אינו כופה על מצב החירום הנוכחי את תבניות העבר. להיפך, הוא מאפשר למידע חדש לעצב את המפה התודעתית שהוא קולט מן השטח.

כפי שאינטליגנציה מוגדרת כיכולת ללמוד ולהחכים ממה שעובר עליך, כך שורדנות היא היכולת להתחזק  ולהתחשל ולהתפתח תודעתית כתוצאה מן הקשיים והמפלות שעוברים עליך. וביחס ישיר לקשיים  -כך גם ניתן להתחשל. כפי שכתב ניטשה: ''מה שלא הורג אותי מחשל אותי'', כאן עלי לסייג, לא כל אחד שלא נהרג על ידי משהו שהיה אמור להורגו מתחשל בהתאם. לא כל אחד מסוגל לשרוד משברים שאמורים ויכולים לשבור אותם, הרוב, כנראה, בדרך כלל, נוטה להישבר במצבים משבריים... רק כעשרה אחוז מסוגלים להתחשל ממשהו שהיה אמור להורגו, וה10 אחוז הללו הם השורדנים.

 ולסיום: אחד המחקרים המעניינים לגבי שורדנים נערך על ידי הפסיכיאטר א. ג'ימס אנתוני. הוא בכלל רצה לדעת אם הגנטיקה והסביבה ההורית  הפסיכוטית משפיעים על הילד כך שיהפוך גם הוא לפסיכוטי. היה נהוג להניח כי ילדים שכאלה מצויים בקבוצת סיכון גבוהה לפסיכוזה. ואכן 90 אחוז מן הילדים (שגדלו בסביבה פסיכוטית) הפכו לפסיכוטיים במידה זו או אחרת. אך מה שהיה מעניין זה ממצאיו לגבי אותם 10 אחוז שניצלו. הוא מצא שהם לא רק ניצלו  מהמורשת הפסיכוטית של הגנטיקה והאווירה בבית שבו שני ההורים או אחד מהם היה פסיכוטי – אלא שהם התפתחו ופרחו הרבה מעל לילד שגדל בבית ממוצע בריא מבחינה נפשית.

**

רשימה זו היא אחת מן הרשימות בספר: ''החיים, רשימות מן הגלות'', מאת גבריאל רעם. שיצא בהוצאת ניסן לקראת סוף חודש אפריל.

**

גבריאל רעם. 17.3.14

 

תגובות

שורדן מפורסם

יעקב-ישראל, תם וערום

מאמר ממש יפה ומעניין, נהניתי

מאמר ממש יפה ומעניין, נהניתי לקרוא.
עם זאת, בעקבות השואה, והיכרות שלי עם כמה מהשורדים בשואה, ניסיתי להשוות את התובנות שבמאמר עם האנשים שהכרתי, ולא מצאתי הרבה קשר.
לדוגמא - הכרתי יהודי ששרד מחנה השמדה (עם מספר וכו'). העניין הוא שאותו יהודי היה פשוט מאד, דהיינו לא משכיל, לא אינטיליגנט, ללא יכולת ללמוד, ואפילו ללא כוחות נפש מיוחדים או תחושת אלטרואיזם כלשהיא. הוא לחלוטין לא היה מנותק או אדיש לסביבתו, אלא פשוט (ומאד בעדינות) לא חכם.
ובכל זאת הוא שרד, בעוד שרבים וחכמים ושורדנים ממנו לא הצליחו לשרוד.
מוכרות גם תמונות של יהודים במחנות השמדה, רגע לפני הכניסה ל'מקלחות', שעמדו ושוחחו אחד עם השני בנונשלנטיות לכאורה, כאשר ברור שעד אותו הרגע הם עשו ככל שביכולתם לשרוד. אני מניח שהיו ביניהם שידעו והבינו שהמקלחות הן לא של מים, ושסופם נמדד בדקות, ובכל זאת לא עשו כלום בכדי לשרוד באותו המקום (אינני בא בטענות, כי כמה כבר אפשר להילחם).

סבורני כי גם הטענה שללמד ילדים להיות 'טובים' יכולה לפגוע בשורדנות שלהם, היא בעייתית משהו.
הורים ומחנכים עושים ככל שביכולתם לעשות את הילדים טובים לסביבתם, דהיינו שלא יפגעו ואפילו שיכבדו את זולתם. אני לא רואה מתאם שלילי בין זה ובין יכולת הישרדות. אם כבר, אז דוקא מתאם חיובי, משום שילד שלומד שלא לפגוע בזולתו ואף להיות 'טוב' לזולתו, יפתח יכולות אלטרואיסטיות בעת מצב הדורש כישורי הישרדות.

תגובה לתגובה הקודמת של ''סתם אנונימי''

המשפט הפותח: ''מאמר ממש יפה ומעניין, נהניתי לקרוא.'' ואז כל יתר התגובה קטילה של כל המאמר. אם כך השורה הראשונה היא מעין כותרת מטעה. למה עלה התאנה הזה בתחילת הקטילה? וזו לא הפעם ראשונה שאני רואה את זה בתגובות לבלוגים.

למשה - לא קטלתי ולא התכוונתי לקטול את המאמר.

העובדה היא שנהיניתילקרוא את המאמר.
עובדה היא שישנם דברים במאמר שאני חולק עליהם, והבאתי דוגמאות (לא הוכחות כי אני לא חוקר, אך דוגמאות מהחיים) שיבהירו את דעתי.
ייתכן שטעיתי בחלק או בכל הדברים שהעליתי כחלוקים, אולם הייתי מאד מודה לך אם תוכיח זאת, ולא תקטול את תגובתי סתם כך.

לסתם אנונימי

העניין שהעלתי פשוט: אי אפשר לתת כותרת משבחת. ואז לחבר טקסט שכולו מלא מילות הסתייגות מן המאמר.
זו תופעה נפוצה לצערי. אנשים רבים מסתפקים בקריאת כותרות, ולא מתעמקים בתוכן. וכך יוצא שהכותרת הופכת ל'עלה תאנה' שמכסה בקושי את הטקסט השלילי שמצוי מתחת תכותרת המשבחת.

למשה - שתי הערות ברשותך

א) נהניתי לקורא את המאמר, גם אם יש לי הסתייגויות ודעה שונה לגבי חלקים ממנו. אין זה אומר שאין באפשרותי להביע זאת. ככל הזכור לי, אני מתגורר במדינה דמוקרטית שבה מותר להינות ממשהו, שלא בצורה מלאה, ולהביע דעה על כך. אינך חייב להסכים לדברי, אך זכותי להביע אותם, וכל עוד אין מטרתם לפגוע ולהשפיל את כותב המאמר, סבורני שראוי לכבד אותם.
ב) מדבריך ניתן להבין זלזול בשאר הקוראים - 'אנשים רבים מסתפקים בקריאת כותרות, ולא מתעמקים בתוכן'.
אנא, תן לקוראים להחליט אם לקרוא את הכותרת בלבד, אם לקרוא גם את התוכן, ואם להתעמק בתוכן.
לו הייתי סבור שמי שקורא את הכתוב באתר זה הינו גאון עולם כמו מי שצופה באדיקות בתוכניות ריאליטי, לא הייתי מגיב פה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גבריאל רעם