אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אספקטים היסטוריים בלוגיסטיקה הצבאית


אספקה צבאית ברוסיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, 1915

 ניתן לומר שימיה של הלוגיסטיקה בצבא, הן כימי המלחמות. כל מלחמה שדרשה מסע אל שטח אויב – דרשה את כלכולו של הצבא, ואת העברת ציודו. כיצד בוצעו דברים אלו בעבר הרחוק?

המצביא הסיני סון טסו, ההוגה הצבאי הקדום ביותר שידוע כיום (חי במאה ה-6 לפנה"ס), כתב בספרו "אומנות המלחמה":  "במהלך המלחמה, כאשר יש אלפי פרשים מהירים, ועוד פרשים כבדים, ביחד עם מאות אלפי חיילי רגלים, עם רכוש בשווי אלפי מיליונים – יגיעו ההוצאות בעורף ובחזית, הכוללות: בידור אורחים; חפצים קטנים כמו דבק וצבע; וסכומים שהוצאו על רכבי מלחמה ובגדי שריון; לאלפי מיליוני מטבעות ביום.

 זהו מחיר האחזקה של צבא בגודל מאות אלפי חיילים... אם מסע המלחמה יימשך זמן רב – המשאבים שהמדינה מספקת לא יצליחו להדביק את קצב הביקוש. עכשיו, כאשר נשקיך כהו, וחוזקך נעלם, ועושרך בוזבז – גנרלים אחרים יעוטו על ההזדמנות לנצל את חולשתך. כשזה יקרה, לא משנה כמה תבונה יש בך – לא תוכל לעצור את התוצאות הבלתי נמנעות של המצב. לכן, למרות הטענה על הטיפשות שבפזיזות במלחמה – עיכובים ארוכים גם אינם הולכים יד ביד עם חוכמה. אין אף מצב שבו מדינה מרוויחה מלחימה הנמשכת זמן רב. רק אדם בעל ניסיון קודם במעללי מלחמה – יכול להבין לעומק את הדרך הרווחית של קיומה. חייל מוכשר לא צורך אוסף ציוד נוסף, ועגלות האספקה שלו לא יהיו מלאות יותר מפעמיים. הבא אתך אספקה מהבית, אך דאג לבזוז את האויב, כך לצבא שלך יהיה מספיק אוכל לצרכיו. מחסור במצרכים במרחב של המדינה – גורם לתלות של הצבא ביבוא מבחוץ. יבוא לתיחזוק צבא במרחק – גורם לאנשיו להיות לוקים בחסר. מצד שני, הפיזור של הצבא גורם למחירים לעלות; מחירים גבוהים גורמים להון להתרוקן. כאשר החיילים יאבדו את ההון שלהם – הם ידרשו מהאיכרים לתת להם את כספם. ביחד עם איבוד ההון והחוזק – בתי האנשים יתרוקנו, ושלוש עשיריות מהכנסתם ייעלמו. בעוד שהכנסת הממשלה תפגע מתשלומים על רכבי המלחמה, הסוסים, השריונות וכלי הנשק, עד כדי ארבע עשיריות מההכנסה הכללית. לכן גנרל חכם דואג לבזוז את האויב. כמות אף מעטה של מצרכים מן האויב – זולה פי כמה וכמה ממשלוח של מצרכים מהבית".

סון טסו דיבר כבר אז על צבא המונה מאות אלפי חיילים. צבא בסדר גודל כזה הופיע באירופה המודרנית רק בשלהי המאה ה-17! הפתרון של סון טסו, הנראה לכאורה כה פשוט, טוב רק כאשר הצבא התוקף מספיק לכבוש את הארץ במהירות כזו שהאויב לא הספיק להשמיד את המצרכים הנחוצים. תופעות כאלה אירעו למשל במלחמת רוסיה-צרפת ב-1812, ובמלחמת גרמניה-בריה"מ ב-1941. אז השמיד הצד הנסוג, במקרה זה הרוסים, את כל מה שיכל להשמיד, באופן שהאויב לא יוכל להשתמש בו. האם סון טסו לא חשש לכך?

 מי שלמד את עיקרי תורתו של סון טסו, ואת מסעות המלחמה שלו, רואה ששיטתו של סון טסו היא תפיסת שטח לפני הכרעת הקרב. זאת בניגוד לתפיסה המקובלת במערב, שיסודה בהגותו של הגנרל קלאוזביץ, ההוגה הצבאי הפרוסי הדגול, שסבר שעיקר מטרת הלחימה היא השמדת היריב ככח לוחם. אצל סון טסו בזיזת האויב היא חלק ממאמץ הלחימה, ומטרתה ליצור מצב שהאויב ייכנע ללא קרב. ואכן, צבא שמטרתו הייתה כיבושו של שטח, השתלט על השטח וניצל אותו עבור הצבא. אבל מה קורה כאשר אין המטרה דווקא לכבוש שטח, אלא לכפות על האויב כניעה באמצעות השמדת כח הלחימה של צבאו?

 ניתן לומר שחלק גדול מהמלחמות בעת המודרנית אכן היו במטרה זו. במצב כזה היה צורך ביחידות מיוחדות שידאגו לאספקת הצבא, ולא מספיק שהצבא בוזז לעצמו את תצרוכתו. מה עוד, שכאשר נאלץ הצבא התוקף להתמודד עם ערים בצורות, שהכינו עצמן למצור ממושך, נאלץ הוא לתספק את עצמו. עם התפתחות הציוד הצבאי, לא היה מספיק רק לדאוג לחיילים למזון, אלא גם לתחמושת ודלק. לפני הופעת אבק השריפה היה חייל רגלי מצויד בחרב, כידון, גרזן. כלים אלו דרשו מעט השחזה ותו לא. לפרש היה סוס שצרך מספוא, שניתן היה להשיגו בשדות. אפילו נשק ההטלה, כגון חניתות וחיצים, היה ניתן לשימוש חוזר אחרי הקרב, כאשר המנצח יכל לאסוף זאת בשדה הקרב. עם הופעת אבק השריפה, כאשר הנשק בשדה הקרב הומר לרובים מקלעים ותותחים, היה צורך לדאוג לאספקה קבועה של תחמושת, שכן לא ניתן היה להשיג אותה בשטח הכבוש. כאשר התפתחה ההנעה במנועי שריפה פנימית, היה צורך בדלק כדי להניע את כל הצבא. הטנקים, הנגמשי"ם, התותחים, ואף משאיות האספקה – נעו על דלק. מלבד זאת, נוצר בלאי תמידי של אמצעי התעבורה, הן בגלל שהאויב הצליח להשמיד חלק ממצבת הרכב, והן בגלל בלאי טבעי של רכב הפועל בתנאי לוחמה, שהם בדרך כלל יותר קשים מתנאים רגילים. מה קורה לתוקף שקווי האספקה שלו מתארכים, והם נתונים להתקפות של כוחות אויב בעורף? הרי האויב עלול להפסיד את המערכה אם לא הצליח להשיג הכרעה צבאית מהירה, שאילצה את האויב להיכנע בטרם נותק מאספקתו. אבל גם אם התוקף הצליח לשמור את קווי אספקתו מוגנים, הרי עליו לחשב עוד לפני תחילת המערכה האם יצליח לתספק את אמצעי הלחימה של צבאו. דוגמא קלאסית לכשלונו של תוקף בעת המודרנית היא "מבצע ברברוסה", המתקפה הגרמנית על ברית המועצות במלחמת העולם השניה, שעליה נעמוד במאמר זה. המתקפה החלה ב-22 ביוני 1941. היא פעלה בשלושה צירים: דרומי, מרכזי, צפוני. הציר הדרומי נע לעבר אוקראינה, המרכזי לעבר מוסקבה דרך בלארוס, והצפוני לעבר לנינגרד דרך הארצות הבלטיות. לפני שהוחלט על תכנית זו, הוצעו מספר תוכניות. חלקן חשבו במונחים של כיבוש שטח מוגבל, למשל אוקראינה, שאותה ניתן היה לבזוז מבחינה כלכלית, בהיותה איזור חקלאי עשיר. ניתוקה של אוקראינה מברית המועצות היה גם מביא את ברית המועצות לבקש הסכם שלום, בגלל התלות הכלכלית הגדולה של רוסיה האירופאית באוקראינה, אסם התבואה שלה. במצב כזה ניתן היה לתספק את הכח התוקף בקלות יחסית, שכן ההתקדמות שלו הייתה בכיוון אחד, כך שהיה נוצר צורך להתקדם עם האספקה רק ליעד אחד. אבל ההחלטה הסופית הייתה לא להסתפק בכיבוש של שטח, אלא להשמיד את ברית המועצות כיישות מדינית. למטרה זו היה צורך לכבוש את הבירה החדשה (מ-1918) מוסקווה, ואת הבירה הישנה לנינגרד (סנקט פטרבורג), שהייתה במשך מאות שנים בירתה של רוסיה. בעיה ראשונה שהיה על המערך הלוגיסטי של הצבא הגרמני לפתור הוא עצם הובלת האספקה, עוד לפני שנבדק אם היא אכן קיימת. לצורך הובלת האספקה נדרשו אמצעי תובלה, היינו משאיות, ודרכים שבהם יוכלו המשאיות לנסוע. לגרמניה לא היו מספיק משאיות, לא היה מספיק דלק לתדלק אותן, ולא היו דרכים מתאימות ברוסיה שבהן יכלו המשאיות לנוע. אפשר לומר שהפיגור הסובייטי ביצירת תשתית כבישים טובה הציל את בריה"מ מכיבוש טוטאלי. הבלאי הן בטנקים והן במשאיות היה עצום. מסילות הברזל הרוסיות לא התאימו לרכבות הגרמניות. דבר זה גרם להפרעה נוספת בעיכוב האספקה. זאת מלבד הפיצול של תספוק הכוחות בשטח של אלפי קילומטרים לשלשה צירים נפרדים. מה בדבר נעליים לחיילים, שנעליהם נשחקו בעקבות ההליכה הממושכת? (כן, חיל הרגלים הגרמני נע ברגליו כל הדרך!). מה בדבר אספקת מדי חורף? התכנון הגרמני יצא מהנחת מצב אופטימית שתוך ששה שבועות עד חודשיים המערכה מוכרעת! מדי חורף אפילו לא הוכנו. מה קורה כאשר הצבא מתקדם יותר ויותר פנימה לתוך שטח האויב? האם המשאיות תיסענה הלוך ושוב כל הזמן?

ראשי ה"ווהרמאכט" תכננו להקים בסיסי אספקה באמצע הדרך. אבל דבר זה לבדו היה יכול לעכב את ההתקדמות המהירה של הצבא, שעליה הייתה מושתתת התכנית הגרמנית, להכות את הצבא הרוסי לפני שיספיק להתארגן. האם היו לגרמניה מספיק חלקי חילוף? מספיק דלק? מספיק מזון? האם בתי החרושת יכלו לעמוד בקצב הייצור הנדרש לצורך מלחמה ממושכת? מהיכן הייתה גרמניה אמורה לקבל את הדלק שלה? את המזון הדרוש לה?

ספקית המזון והדלק ושאר חומרי הגלם הגדולה ביותר של גרמניה – הייתה ברית המועצות! היא זו שסיפקה לגרמניה דלק, בשר, תבואה, וחומרי גלם רבים אחרים. כל זה נפסק ברגע שהחלה המתקפה. שאיפתו של היטלר הייתה להשתלט על מקורות הנפט והמזון של בריה"מ, אך בריה"מ נקטה בשיטת "אדמה חרוכה", והשמידה את כל מה שיכלה להשמיד. מהיכן אם כן יגיע הדלק? מהיכן יגיע מזון? נוצר צורך להטיל על התעשייה הגרמנית מטלה של אספקת הצבא. עד כמה שהתכוננה גרמניה למלחמה, לא היה מספיק בכך למלחמה שניהלה בברית המועצות. חיסרון נוסף היה בכך שהתעשייה הגרמנית לא נכנסה לשיטות של ייצור המוני. הרוסים והאמריקנים ייצרו טנקים ומטוסים בקצב הרבה יותר מהיר מהגרמנים. התוצרת הגרמנית הייתה טובה, אבל לא מספיקה. מלבד זאת, הצבא הגרמני השתמש הרבה בנשק שנלקח שלל הן בצ'כוסלובקיה אחרי סיפוחה לרייך, והן בצרפת. דבר זה רק הגביר את המטלה שהוטלה על מערך האספקה של ה"ווהרמאכט". ראשי האפסנאות הצבאית הזהירו מראש שבעיות כאלה עלולות להיווצר, ולבלום את סיכויי ההצלחה של המבצע כולו. אך לא היה רצון להטות להם אוזן, הן בגלל שאננות יתר של מפקדי הכוחות הלוחמים, שהיו באופוריה מפאת נצחונם המדהים בצרפת, וזלזלו בכוחו של הצבא הרוסי, והן בגלל שהעדיפו שלא לראות את הקשיים האמיתיים העלולים להווצר אחרי ההצלחות הראשוניות. ואכן, אחרי ההצלחה ההתחלתית שהדפה את הצבא הרוסי לתוך ברית המועצות, כבשו הגרמנים את חלקה הגדול של אוקראינה, והגיעו עד שערי  מוסקבה ולנינגרד, שם נעצרו. מה אירע כאן?

מצבת הטנקים ירדה בכ-40 אחוז, בגלל קלקולים וחוסר בחלקי חילוף מתאימים; לא ניתן היה להעביר דלק להתקדמות הכוחות הלאה. לא הייתה מספיק תחמושת. לא היה שמן אל-קפא למנועי הטנקים ושאר כלי הרכב, ורבים מהם יצאו מכלל פעולה עקב כך. לא היו בגדי חורף לחיילים. תנופת ההתקדמות, שהייתה מרכיב מכריע בתוכנית הגרמנית – נעצרה בגלל בעיות אספקה. למעשה, לנינגרד ומוסקווה לא נכבשו, והחורף הארוך נתן לרוסים שהות להתארגן. הם היו קרובים לבסיסי האספקה שלהם, ותוספקו על ידי האמריקנים שהצטרפו למלחמה. מזון, מטוסים, חומרי גלם, ושאר מצרכים, הועברו על ידי האמריקנים והבריטים כל העת לרוסיה. את הגרמנים לעומת זאת לא היה מי שיתספק. הם חיו משוד המדינות שאותן כבשו, דבר שהגביר את מרירות יושביהן, וגרם לתנועות מרי לפעול נגד הגרמנים. דבר זה גרם שכוחות שהיו אמורים להלחם, הפכו לחיל מצב ושיטור בארצות אירופה. כך נוצר מצב שמכונת המלחמה הגרמנית שפעלה כה טוב עד אז, נתקעה ברוסיה. בשנה שלאחר מכן, ב-1942, במקום לנסות לכבוש את מוסקווה, ניסו הגרמנים לחדש את התקדמותם לעבר שדות הנפט שבקווקז, ולחסום את נתיב האספקה הרוסי שנע על נהרות הוולגה והדון. לשם כך הסתערו הגרמנים על סטלינגרד. שם למעשה ספגו הגרמנים את מפלתם המכרעת. כל היתר היה שאלה של זמן. גורם נוסף שאותו לא לקחו הגרמנים בחשבון היה מתקפת ההפצצות של הבריטים והאמריקנים על ערי גרמניה ובתי החרושת שלה. דבר זה הגביל עוד יותר את הייצור, שהיה מוגבל בלאו הכי. הגרמנים לא הצליחו להדביק את קצב האבידות שלהם באמל"ח. לבסוף חוסל לגמרי ה"לופטוואפה", חיל האויר הגרמני, בגלל חוסר היכולת של בתי החרושת לייצר מטוסים חדשים. בעלות הברית שלטו בשמי אירופה, דבר שהקל בהרבה את הפלישה לאירופה מבריטניה, במבצע "אוברלורד". גם מצבת הטנקים הגרמנית נפגעה, ובתי החרושת לא הספיקו לכסות את החוסר. לעומת זאת, ברית המועצות וארה"ב ייצרו נשק ותחמושת בכמויות אדירות שפיצו במקרים רבים על האיכות הירודה במקצת לעומת הטנקים הגרמנים החדישים מדגם "פנתר" ו"טייגר". הידיים העובדות שלהם לא הופצצו, כך שיכלו לעבוד בייצור מסביב לשעון. לניצחון על גרמניה היו גורמים רבים, אבל אחד החשובים שבהם היה התכנון הגרמני הלקוי הן באספקת הצבא, והן בייצור אמל"ח.

המסקנה שניתן להסיק מכך, שארץ שעלולה להימצא במצב בו היא צריכה לצאת למתקפה על אויב, צריכה לחשב היטב את יכולתה לתספק את צבאה ולייצר לו אמל"ח בכמות מספקת. לשם כך עליה לבנות מערך לוגיסטי מדוקדק ומחושב שאופן שלצבא התוקף יהיה עודף באמל"ח ואספקה, יכולת מהירה לתספק אותו, ויכולת ייצור או אפשרות רכש מספיקה כדי שתוכל להשלים את החסר שנוצר עקב השחיקה של הלחימה. דבר זה יפה גם לכח המתגונן. ברית המועצות השכילה להעביר את מירב בתי החרושת שלה מחוץ לאיזור הלחימה הספציפי, וכל יכלה להמשיך לייצר אמל"ח ותחמושת. היות ונשקה לא היה נשק שלל, היא יכלה להגיע לאחידות בייצור, דבר שהקל את אספקת התחמושת והאמל"ח. דבר דומה אירע לבריטניה במלחמת העולם השניה. היא תוספקה על ידי ארה"ב הן בנשק ותחמושת והן במזון, דבר שאיפשר לה לעמוד מול הגרמנים, ולבסוף לצאת למתקפה נגדם. כן אירע לצה"ל במלחמת יום הכיפורים. מחסני התחמושת שהתדלדלו במהירות, עקב לחימה שלא הייתה צפויה מראש, ולכן לא נעשתה היערכות מתאימה עבורה מבחינה לוגיסטית, מולאו מחדש על ידי ארה"ב, במסגרת "הרכבת האוירית" בו הועברה תחמושת על ידי מטוסי תובלה אמריקניים לישראל תוך כדי הלחימה, דבר שתרם לכך צה"ל תוספק לפי צרכיו, ויכל להמשיך את הלחימה. קשה לומר עד כמה כיום, בעידן הלוחמה הזעירה, כאשר מלחמות בסדר גודל מלא בין שני צבאות לא קיימים כבר שנים, נחוץ המערך הלוגיסטי המלא, כפי שהיה נחוץ בעבר. אבל כל זמן שנקוט הכלל: "רצונך בשלום – היכון למלחמה", הרי כל מדינה הנמצאת בסכנה של עימות צבאי כולל צריכה להמשיך ולהחזיק מערך לוגיסטי מתוכנן היטב, הן למקרה שהיא אמורה להיות התוקף והן למקרה הפוך, שבו היא מוצאת את עצמה מותקפת.   

תגובות

צהל / מדינת ישראל

מדינת ישראל אינה ערוכה למלחמת התשה ממושכת עקב בעיות לוגיסטיקה. האוייבים העיקריים חיבאללה ואירן יודעים זאת היטב. מטחי טילים בליסטיים מתפצלים לא יוכלו להעצר עי מערכת החץ ויגרמו לחורבן הגושים האורבניים. מאידך אירן בעלת שטח עצום ומספר רב של הנגרים תת קרקעיים מחופרים באדמה סלעית. זה ייגמר רע מאוד והשאלה מתי הם יחליטו לפתוח במלחמה, קברניטי מדינת ישראל אלופים בלהטוטי לשון ויודעים היטב ששעון החול אוזל ונגמר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן