אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

A Strangeness In My Mind / Orhan Pamuk (סתירות בתוך ראשי/אורחן פאמוק)


התמונה של מירב גולן

A Strangeness in My Mind / Orhan Pamuk

זהו הרומן התשיעי של הסופר הטורקי (שעליו כתבתי כבר כאן), זוכה פרס נובל לספרות. הוא יצא לאור ב 2014, וטרם תורגם. ספר אפי, סאגה משפתחתי נוגעת ללב, המתרחש משנות החמישים של המאה הקודמת ועד לימינו. מכיוון שאני מאוהדי אורחן פאמוק לא חיכיתי לתרגום בעברית ובחרתי לקרוא את התרגום באנגלית, ורק בסוף קריאתו חיפשתי את הכותרת המקורית שלו. כותרת הספר Kafamda Bir çelişki  (בטורקית) משמעה בעברית: סתירה בתוך ראשי, ואילו המתרגם לאנגלית תרגם אותו A Strangeness…, כלומר, מוזרות. ברשותכם, אני בוחרת להיצמד לתרגום המקורי של הספר, סתירה בתוך ראשי, מכיוון שאני חושבת שזה תיאור מדויק יותר של מה שמתחולל בראשו של מולוט (Mevlut), גיבור הספר הנוכחי, ולא רק בראשו.

זו אינה הפעם הראשונה שפאמוק כותב על איסטנבול דרך עיניהם של גיבוריו, הוא כתב עליה לדוגמה גם ב"ספר השחור" ואף ב"שלג", אך הפעם הוא בחר לספר את סיפורה דרך עיניו של רוכל רחוב, שמוכר יוגורט, אורז, אפונה, גלידה, תלוי בעונה, אך בעיקר בוזה ((Boza. בוזה הוא משקה תוסס מסורתי ופופולרי שנמכר באזור ארצות הלבקן ובכל ארץ מכינים אותו באופן אחר. בטורקיה, מכינים אותו מחיטה, הוא סמיך וצהבהב, יש שבוזקים עליו קינמון, והוא מהול במעט אלכוהול (בעמודים 21-22 יש תיאור מפורט של המשקה), אחת הדמויות מציינת שהבוזה הומצא כדי שהמוסלמים יוכלו לשתות אלכוהול. הסיפור מתרחש באיסטנבול בין השנים 1969 ל 2012. מוולוט קרטס (Mevlut Karatas), גיבור הספר, נולד בכפר באזור אנטוליה בשנת 1957 ומגיע לעיר הגדולה ב 1969, כשהוא בן 12, בעקבות אביו, ונשאר בה עוד סוף חייו. הוא מתחיל ללמוד ומצליח, אך בסוף נכשל ועוזב את הלימודים, הוא נכשל גם בניסיונות פוליטיים גמלוניים והוא ייכשל גם ברוב עסקיו. כשהוא בן 25 הוא מגיע אל ביתם של מכרים לכבוד חתונה ושם הוא נתקל במבטיה של סמיחה בת ה 13 ומתאהב בה מיד. במשך שלוש שנים הוא כותב לה מכתבי אהבה ומעביר אותם אליה דרך אחיה, סוליימאן. בסופו של דבר, האח גם מארגן בריחה שבסופה הם אמורים להינשא, אך רגע לפני שהם עולים לרכבת מוולוט מגלה שהנערה שאיתה הוא בורח אינה הנערה שהתאהב בה כי אם אחותה הגדולה. הוא אינו אומר דבר, ובליבו גומל החלטה לשמור לה אמונים ולאהוב אותה. בילדותו, הוא למד מאביו את סודות הכנת הבוזה, ומאז, לא משנה איזה עסק יקים ואיזה עסק ייכשל, הוא תמיד ימשיך למכור את המשקה המסורתי But every evening, without fail, he would wander the streets of Istanbul, selling boza and dreaming strange dreams.

בפעם הראשונה שהוא מגלה את פניה האמיתיות של הנערה איתה הוא בורח, מתחילות הסתירות בראשו, הוא בדיוק מתיישב מתחת לעץ שעליו שלט The Founder of Our Republic – Mustafa Kemal Ataturk – drank coffee under shade of this ancient tree when he came to Aksehir in the year 1922 , אך הסתירות האלו משקפות סתירות אחרות וחיצוניות לראשו של מוולוט. לעיר אקסהיר, אגב, תפקיד חשוב בהיסטוריה של טורקיה, בעיקר כשב 1922 היא שוחררה על ידי אטטורק מידיהם של העות'מנים. אטטורק ישוב ויופיע פעמים רבות בסיפור ובכבוד רב, כמי שהפך את טורקיה בכלל ואת איסטנבול בפרט למודרניות. הספר עוסק בהשתנות של איסטנבול, בהתמערבות שלה, בהפיכתה למודרנית ובסתירות הרבות שבתוכה, הוא סובב סביב כיכר טקסים, שכמו שמה היא מחולקת לשכונות עניות מאוד, עניות פחות, עשירות יותר ועשירות מאוד, הכיכר ידעה הפגנות רבות, פוליטיות וחברתיות, ואת כל אלה הקורא יחווה דרך עיניו של מוולוט ועיניהן של שאר הדמויות בסיפור. היא מרכז העלילה, של איסטנבול, של טורקיה, דרכה הדמויות והקורא יעבור שינויים, דרכה הדמויות עוברות למרכז התחבורה הגדול, חנויות נהרסות ונבנות מחדש, בניינים חדישים צומחים ונהרסים, כבישים מוחקים שכונות ישנות, האוכלוסייה מתרבה ומנהרות צצות, But it was also gratifying to feel that someone out there was working to improve the city for his benefit (עמ' 426). כשאביו של מוולוט לוקח אותו לראשונה לרחובות ולסמטאות של איסטנבול הוא אומר לו Oh, my boy, Istanbul is a little scary, isn't it? (עמ' 70). זה לא הדבר היחידי שמפחיד את הילד, גם הכלבים של איסטנבול מפחידים אותו וירדפו אחריו לאורך כל חייו, עד שיפגוש אדם קדוש שיאמר לו שהכלבים יודעים ומבינים כשאדם עושה משהו לא טוב, ברגע שהאדם יפסיק לפחד מעצמו, גם הכלבים יפסיקו לנבוח עליו ולרדוף אותו Dog can sense when a person doesn't belong among us (עמ' 609). למרות שמוולוט מפחד מהעיר בהתחלה ככל שילמד אותה בהמשך הקשרים שלו עימה יתעבו ויתחזקו, עם הזמן וככל שיתבגר הוא יפחד להיות בה לבד. הוא מרגיש את הסתירות ברחובות העיר, בשכונות הנבדלות, וכשהוא מתגייס לצבא הוא מקבל שיעור חשוב: If you're from Eastern Anatolia, if you're dark skin and that darkness in yours eyes, you will get beaten up more (עמ' 215). ובעיקר, הסתירות המהותיות בין מסורת לקידמה – לחלוץ נעליים בכניסה לבית או מטפחת על הראש בריחה עם אהוב מפחד וחשש לאי הסכמה, בקשת סליחה כסימן למסורת וכבוד מול הסרת המטפחת, איפור, דעתנות נשית, בניינים גבוהים ומנצנצים או נישואין בגיל מבוגר (הפחד מרכילויות).

הספר הוא כמו אניצקלופדיה סיפורית של איסטנבול, שעוברת דרך חייו של מוולוט ושאר הדמויות, פאמוק מעביר את הקורא את כל ההיסטוריה שלה וכיצד איסטנבול עצמה חווה את השינויים בעולם  –  כניסת הכתב הלטיני לטורקיה (1928), ההפיכה הצבאית ב 27.5.1960, כיבוש קפריסין, בניית המסגד Duttepe Mosque, תנועת הזאבים האפורים, ההתנגשויות ב 1977, הרצח של הקומוניסט Celal Salik, המהפכה באיראן, אסון צ'רנוויל, טלויזיה שחור לבן ראשונה, הסדרה דאלאס, מלחמות בין אשורים והעלוואים, רעידת האדמה הגדולה  ב 1999, התנגשות המטוסים במגדלי הסחר העולמי, עלייתו של ה AKP וארדואן, - היסטוריה של דמויות (אטטורק, ארדואן,כאמור, טורקאן סוראי השחקנית הידועה, האדג'י האמיט ווראל – בונה המסגד), אירועים משפחתיים, חברתיים ופוליטיים, בית הקולנוע שמוולוט היה הולך אליו בילדותו ואחר כך בבגרותו וחוויית התבגרותו, המשקה בוזה וגם המשקה ayran, וגם המוסיקה – באחד ממכתבי האהבה כותב מוורוט לרייה:  That first look that fills the heart can never be foregotten, שמסתבר שזוהי שורה מתוך שיר ידוע.

ומעל הכל הפחד של מוולוט, מהעיר ומהכלבים, כאמור, אך גם מעצמו:There's a strangeness in my mind… no matter what I do I feel completely alone in this world(עמ' 305) .ואולי זהו פחדה של איסטנבול עצמה: להיוותר מבודדת ומורחקת מול העולם, לא משנה מה יקרה בה או לה.

הספר כתוב על ידי מספר יודע כל, אך מנקודת מבטם של כל הדמויות בספר. המספר יודע כל מאפשר לשאר הדמויות "להפריע", "להציץ" (לדוגמה: אני רק הולך להפריע דקה אחת.. תרגום חופשי שלי מעמ' 381) ולהתערב, לדבר ולרכל מנקודת מבטן שלהן, והם מקדמים בעצמם את הנרטיב, ההתערבות שלהן גם מהולה בהומור רב ובחום אנושי.

אורחן פאמוק כתב שסיפור האהבה הזה, האישי, של מוולוט מול רייה , מבוסס על סיפור אמיתי. זהו הסיפור הגרעין של הספר המופלא והרגיש הזה, אך כאמור זהו סיפור האהבה של הגיבור, לעיר עצמה. על המשמעות של השם מוולוט אנו למדים בשלב מאוחר יותר בסיפור a mevlit is a long poem written to celebrate the Holy Prophet Muhammad's birthday

כשסיימתי לקרוא את הספר כתבתי לחברה שהמליצה עליו: Heartbreaking!, אבל אני לא בטוחה שזה ספר מלנכולי, כי אם שיר הלל לאיסטנבול על כל סתירותיה, מכתב האהבה שמוולוט כותב לאהובתו – איסטנבול ולרחבותיה שהרגיעו ושמחו אותו, ובעיקר – סיפרו לו סיפורים. וכך הוא מסכם בעמ' 771

Mevlut sensed that the light and darkness inside his mind looked like the nighttime landscape of the city. Maybe this was why he'd been going out into the streets to sell boza in the evenings for the past forty years, no matter how little he earned from it… walking around the city at night made him feel as he were wandering around inside his own head

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן