אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בחזרה לעבר: ז'אנר הסטימפאנק מתרענן


עולם הסטימפאנק

כל סקירה של המדע הבדיוני ב-30 השנים האחרונות תהיה חלקית ללא התייחסות לתת ז'אנר ה"סטימפאנק" ((steampunk. קרוב לוודאי שנתקלתם בהופעות כלשהן של הסטימפאנק גם אם לא הייתם מודעים לכך שכן הן נמצאות בספרות, בקולנוע ,בטלוויזיה, באופנה ולמעשה זה הפך לתת תרבות שלמה שהשפעתה חודרת אפילו למחוזות תרבות הפופ (קליפ של ג'סטין ביבר, למשל). בהכללה, הסטימפאנק עוסק במציאות חלופית בה התרחשה קפיצה טכנולוגית שהובילה מהפכת הקיטור במאה ה-19 שניתן להקביל אותה לקפיצה הטכנולוגית שהובילה המהפכה הדיגיטלית שאכן התרחשה במאה ה-20. לדוגמא, אחד מהספרים המכוננים של הסטימפאנק מתרחש במאה ה-19 במציאות בה מחשבים שפועלים על קיטור נפוצים. צריך להדגיש שאותן המצאות טכנולוגיות שמופיעות בסוגה לא תלושות לחלוטין מהאמת ההיסטורית של התקופה. אכן תוכנן מנוע אנליטי, שניתן לכנותו המחשב הראשון,כבר במאה ה-19 ע"י המתמטיקאי צ'ארלס בבג' ובשל קשיים תקציביות נשאר בגדר תכנון ולא הגיע לכדי מימוש. אמנם לא היו רובוטים במאה ה19 אבל היו קיימות בובות מכאניות ובמציאות הסטימפאנק הן מממשות את הפוטנציאל להגיע לרמת תפקוד של רובוט.

יש בהחלט מקום לתהות, מדוע התפתחה הסוגה האנכרוניסטית הזו? למה ליצור מדע בדיוני, שבמהותו עוסק בעתידנות, כשהסיפור מתרחש על רקע תקופה שכבר שייכת לעבר, ובפרט למה דווקא המאה ה-19? כדי לנסות לענות על כך יש להבחין שהמונח מכיל את המילה פאנק שבעלת הקונוטציה למרד ולתרבות נגד. אם כן, במה בדיוק מנסה הסטימפאנק למרוד? טענתי היא שהסטימפאנק מבצע מרד משולש וכעת אפרט כל אחת מחזיתות המרד.

המגמה העכשווית במדע הבדיוני היא לעסוק בעתיד הקרוב ככל האפשר וכן לעשות שימוש רק בטכנולוגיות שיש להן ביסוס תיאורטי ידוע. דוגמה מובהקת לכך הוא הסרט ההוליוודי "בין כוכבים" שעלילתו מתרחשת בתקופה עכשווית ומושתתת על תיאוריות מדעיות קיימות כמו חור תולעת. עושה הרושם שהיוצרים של היום לא מעוניינים להתפרע בחזונם העתידני וניתן לשער שאחד המניעים לכך הוא הפחד שמא יצירתם תכשל לחזות את העתיד ותהיה מושא ללעג. אבל האם מתפקידו של המדע הבדיוני לנבא את העתיד? הרי כך הוא כבר לא יהיה בדיוני. הדעה הרווחת היא שזה אכן מתפקידו, ועדות לכך היא הדיון הציבורי הנרחב ב-2015 לרגל ההגעה לתאריך בו התרחש הסרט "בחזרה לעתיד 2" ובמסגרתו נעשתה השוואה מקיפה בין הפיתוחים הטכנולוגיים המובאים בסרט לבין אלו שבפועל קיימים בשנת 2015. כלומר, מכך משתמע שהשיפוט המרכזי עבור יצירות המדע הבדיוני הוא יכולת החיזוי שלהן - על כך ההיסטוריה תשפוט אותן. כשמביאים בחשבון כמה בלתי צפויה הייתה ההתפתחות הטכנולוגית במאה השנים האחרונות אין פלא שיוצרים נרתעים להמר על איך תראה ההתפתחות הבאה. היטיב לתאר זאת סופר המדע הבדיוני וילאם גיבסון "אני חשתי שניסיתי לתאר את ההווה שלא ניתן להעלותו על הדעת ואני מרגיש למעשה שהשימוש הטוב ביותר של מדע בדיוני כיום הוא חקירת המציאות העכשווית יותר מאשר ניסיון כלשהו לחקור אנה מועדות פנינו". יכול להיות שתמיד השאיפה של יוצרי המדע הבדיוני הייתה לחזות את הנולד, ולראייה, גם אבי המדע הבדיוני ז'ול ורן בספרו "מהארץ לירח", שמתאר שיגור של בני אדם לירח באמצעות תותח, התייעץ לפני הכתיבה עם מהנדסים בדבר היתכנות טכנולוגיה שכזו בעתיד. בכל אופן, כיום התפישה הזו מביאה לחוסר מעוף בתחום והסטימפאנק היא מחאה על כך.כתגובת מחאה, הסטימפאנק כבר מנקודת המוצא מבהיר שהוא אינו מתיימר לחזות את העתיד שכן אפילו העבר מעוות בעולמו. הסטימפאנק מראש מכריז שהוא בדיוני ובכך לא כפוף לשיפוט המקבע שרווח כיום.

כאמור, בעולם הסטימפאנק נעדרת טכנולוגית האלקטרוניקה הדיגיטלית ובמקומה עולה לגדולה טכנולוגיה מבוססת קיטור וגלגלי שיניים. אחד האביזרים שהכי מזוהים עם תרבות הסטימפאנק הוא השעון האנלוגי וזוהי סימבוליות שאינה מקרית. השעון האנלוגי מכונה אנלוגי מכיוון שהוא מהווה אנלוגיה לשעון השמש שקדם לו. המפתחים של השעון האנלוגי עיצבו אותו בצורה שתזכיר את שעון השמש וככה יהיה ידידותי למשתמש החדש ופחות זר לו.אפשר לומר שזה המוטיב המנחה את כלל הפיתוחים הטכנולוגיים בעולם הסטימפאנק. הרכבים מעוצבים בצורת עגלות המסע, כלי התעופה מעוצבים כמו ספינות. כל פיתוח מקושר לפיתוח שקדם לו. לעומת זאת הטכנולוגיה האלקטרונית לא מתאמצת לשמר קשר חזותי בין רצף הפיתוחים והיעילות היא שקודמת לכל. נוסף על כך, מכשיר שמכיל גלגלי שיניים יכול לתת למשתמש מושג על אופן פעולת המכשיר, בעוד מכשירים אלקטרוניים שומרים על מסתורין מהמשתמש הממוצע שכן אפילו הבנה בסיסית של תפקודם מצריכה ידע בפיזיקה קלאסית ובפיזיקה קוונטית. אם כן, הסטימפאנק מוחה על הניכור שמעוררים המכשירים האלקטרוניים בשל מורכבותם  ומעלה על נס את טכנולוגיית המאה ה-19 שיותר קלה להבנה אינטואיטיבית ולכן יותר ידידותית.

הסטימפאנק שמציג מציאות טכנולוגית חלופית קורא תיגר על תפישת הדטרמיניזם הטכנולוגי. תפישה זו גורסת שהקדמה הטכנולוגית היא מהלך ליניארי ויש רק דרך אחת בה הקדמה יכולה להתפתח. כלומר, אם לצורך העניין בל לא היה ממציא את הטלפון אז מישהו אחר היה חייב להמציא אותו - כי זה מה שכופה המהלך ההיסטורי של הקדמה. בהקשר זה אפשר לחזור לדוגמה של המכונה האנליטית של צ'ארלס בבג' שאלמלא החלטת האגודה הבריטית לקידום המדע לא להשקיע בפיתוחה היה יכול להתחולל מפנה ברצף ההתפתחויות הטכנולוגיות. כאן התפישה הדטרמיניסטית קורסת . לדידה, מכיוון שרעיון המחשב הבשיל, למרות סירוב המימון מישהו אחר אמור היה להביא את המחשב לידי מימוש, אבל בפועל נדרשו כמעט מאה שנים להחיות מחדש את רעיון המחשב. האנכרוניזם של הסטימפאנק מנסה להראות שהתפתחות טכנולוגית היא לא גזרת גורל אלא פרי מלאכתם של אנשים בשר ודם. אין כוח עליון שמאלץ את מהלך האירועים בהתאם לאיזו תוכנית גג שנסתרת לעיני האדם. כך, הסטימפאנק יוצא גם כנגד הטענה שהטכנולוגיה לא כפופה לשיפוט מוסרי. זו טענה פופולארית שהטכנולוגיה היא מיסודה נייטרלית מבחינה מוסרית ורק אופן השימוש של בני האדם בה הוא שקובע את טיבה. למשל, המצאת פצצת האטום יכולה מצד אחד להביא לשלום עולמי ומצד שני למלחמה גרעינית ואין תלות מהותית באקט ההמצאה עצמו. לכן הטיעון הוא שביקורת בתחום המוסר על פיתוח טכנולוגי היא לא רלוונטית ורק יכולה ליצור ניוון וקיבעון מחשבתי. מנגד, הסטימפאנק מחזיר את האחריות המוסרית לאקט ההמצאה עצמו -  כי אם הקדמה לא מוכתבת מראש אז גם הפיתוח הטכנולוגי עצמו נושא אמירה מוסרית והוא אינו חסין לביקורת חברתית.

תגובות

תודה

מעניין, תודה!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רפי בינהורן