אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המהפכה הציונית של פרץ סמולנסקין חלק א


התמונה של קובי דנה
פרץ סמולנסקין (ת"ר – תרמ"ה || 1840 - 1885)

פרץ סמולנסקין (ת"ר – תרמ"ה || 1840 - 1885)

לחלק ב', לחלק ג' של המאמר 
 
""זה ארבעת אלפים שנה אחים היינו בני עם אחד,
 
ואיך אחטא להרבה מאות דורות ואפר את האחווה הזאת?"
 
~פרץ סמולנסקין~
 
פרק שני[1]
 
"אחים היינו" – משנתו הציונית של פרץ סמולנסקין
 

מבוא

 
את הרקע הביוגרפי של סמולנסקין, שהיה לאחד הנציגים המובהקים של השינויים שעברו על המשכילים היהודיים ברוסיה, למדנו והכרנו בפרק הראשון של המאמר. מילדותו בישיבת שקלוב, התחברותו לחסידות ולאחר מכן גילוי אורה של ההשכלה החילונית, דרך אודסה ווינה, כל אלו עיצבו את אישיותו של סמולנסקין אשר "נשא בלבו את יגון זמנו"[2] כלשונו של המשורר פיכמן ושהיה לימים ל"אבי הרעיון הלאומי" כלשונו של קלוזנר. הכרת הרקע הביוגרפי של מרבית סופרי, הוגי ומנהיגי הציונות, מבשריה וראשוניה, הוא משמעותי והכרחי להכרת תפישת עולמם שכן הציונות לא הייתה פילוסופיית מגדל השן או משנת פלפול בתי המדרש בלבד, אדרבא, הציונות הייתה מחשבת החיים, מהם נולדה ונוצרה ועמם התפתחה. משהכרנו את הביוגרפיה של סמולנסקין ניתן לנו לפנות לתפישת עולמו ומחשבתו הלאומית בתקופה הטרום ציונית וערב עליית תנועת חיבת ציון.
 
אחת התפישות אשר שלטה במחשבה היהודית במהלך המאה ה-19 והלכה והשתרשה במה שנקרא 'המיינסטרים' התרבותי של העולם היהודי, הייתה תפישת ההשכלה אשר התבססה על ראייה דיכוטומית בין ערכים לאומיים ועקרונות אוניברסליים קוסמופוליטיים וייחסה חשיבות מעטה, אם בכלל, לזהות הלאומית-פרטיקולרית. ההשכלה האמינה באנושות מאוחדת וחסרה את האמונה בקולקטיב הלאומי, כתב הסופר העברי יעקב רבינוביץ, והוסיף כי "לסמולנסקין הייתה השקפה אחרת מזו לגמרי. ההשכלה, ההתקדמות האנושית היו לו לעיקרים, שאין לזוז מהם"[3], ועם זאת "העם – תחילה לכל. זהו מושכל ראשון. העם נוצר תחילה, ואחר כך יצר לו את קנייניו השונים. ועיקר תורתו היא הלאומיות."[4] סמולנסקין עצמו כתב כי "האיש אשר יאהב נפשו יאהב בני ביתו אשר יתנו שמחה בלבו ויתרועעו אתו, יאהב את בני ארצו כי דבר לו עמהם תמיד ושפה אחת להם ובטוב לארצו ייטב גם לו."[5]
 
תפישה זו אפיינה את משנתו של א.ד. גורדון שכתב "אין קפיצות בטבע. הסדר הקוסמי של התפשטות החיים הוא: מהיחיד – אל המשפחה ואל האומה ומהאומה – אל האנושות וכן הלאה", ובכלל את הוגי הציונות אשר הכירו ב"שתי חוליות הכרוכות זו בזו. החוליה האחת היא ההנחה, שהוויה האנושית ערוכה בתוך התולדה בתבנית של עמים [...] ואילו החוליה האחרת מגבילה את חברתה ואומרת, שתכונתה זו של ההוויה האנושית אינה תכלית בפני עצמה אלא מקדמה היא לחיי החיבור והשיתוף המלא בין העמים", כלשונו של מרטין בובר.[6]
 
על כן ראשית לדיון יש להכיר כי בבסיס הבשלתו הרעיונית של סמולנסקין ניצבת התובנה שאליה הגיע בדרך החתחתים של חייו, כמו משכילים יהודיים אחרים בני התקופה, והיא שלא ההשכלה היא שתתקן את מצבו של העם היהודי, מסקנה שגם מאפו קודמו הסיק בכותבו "כי לא בחכמות יסור תפל, כי אם בטוב טעם ודעת היפה והנשגב"[7], אלא רוח חדשה שתפיח חיים חדשים, שגם תעקור את הבערות וגם תשיב את העם לאורח חיים טבעי, "ככל העמים" כמימרה הידועה. מכאן ניכרים הניצנים הראשונים של השאיפה היהודית לנורמליזציה, "רוחי הסתער ואקוט בנפשי על תעתועי גם אני", כתב סמולנסקין בחמת זעם, "כבהמה אחרי המשכילים האלה וקראתי גם אני תמיד: השכלה! השכלה!... כמו באמת מההשכלה תשועת ישראל תצא..."[8], ואם לא משם "תשועת ישראל תצא", אז מאין כן?
 
האמונה כי ההשכלה וניסיונות ההשתלבות בחברה האירופית יביאו את השחרור המיוחל לעם היהודי בגולה הגיעה לשיא התבדותה בימי הפרעות של 1881 בדרום רוסיה. אולם סמולנסקין לא היה זקוק לפרעות בנגב הרוסי כדי לעקור מן השורש את האמונה הזו ולהפריכה. כבר בשנת 1868 הוא ייסד את ירחון 'השחר', בשיאו של עידן התמורות שפקדו את העם היהודי: ההתבוללות שהובילה ההשכלה, וממול תהליך ריאקציוני של הסתגרות בין כותלי האורתודוכסיה הנאבקת בתנועה הרפורמית שהלכה ותפסה תאוצה בעיקר בקרב יהודי מרכז ומערב אירופה. עוד בטרם "על פרשת דרכים" של אחד העם (שאת מאמריו החל לפרסם בשנת 1889), הבין כבר סמולנסקין את נקודת הזמן ההיסטורית, את פרשת הדרכים הגורלית בה ניצב העם היהודי. "סמולנסקין נשא את הדגל הלאומי העברי ברמה מן הצעד הראשון שצעד על במת הספרות"[9] כתב קלוזנר, והוסיף ש"יותר מאומץ לב נדרש אז לכך שידבר סופר עברי דברים כאלה על מעוזי הלאום, על ערכה הלאומי של הלשון העברית וביחוד על 'האמונה' כי יבוא קץ לגלותנו ויבוא יום ותשוב הממלכה לבית ישראל."[10]
 
סמולנסקין החל לפרסם בירחון 'השחר' סדרת מאמרים אשר בהם הוא משרטט את קווי משנתו במה שמתגלה כמלחמת תרבות על נפשו של העם היהודי: האם יתבולל וישכח את עצמו וזהותו בשם המודרניות והקדמה? או שמא יסתגר מאחורי חומות הגטו ויתנתק מן העולם עד שיתנוון לגמרי וחייו כחיי מת יהיו וכל זאת בשל האיסור שלא לעלות בחומה, לא לדחוק את הקץ ולא למרוד באומות העולם?
 
בשנות התשעים של המאה ה-19 יכתוב עיתונאי וינאי אחר את המשפט – "עם הננו, עם אחד!" בספר המכונן של התנועה הציונית, 'מדינת היהודים'. אולם עשרים שנה לפני הרצל, כתב כבר סמולנסקין כי "זה ארבעת אלפים שנה אחים היינו בני עם אחד, ישיב כל איש אל לבו, ואיך אחטא להרבה מאות דורות ואפר את האחווה הזאת? [...] ובכן היה הקשר אמיץ בין בני ישראל, איש את רעהו עזרו בצרה, הארצות השונות לא הרחיקו לבם, והשפות השונות לא הפרידו רוחם ומאוויי נפשם ועל כן הצליחו לקום בפני כל סערה, לסבול כל מהומה, כי לא שרידים פליטים היו בארץ, כי אם בכל ארץ מצאו אחיהם בני עמם."[11] סמולנסקין מראשית דרכו הצהיר שילחם גם בריאקציוניסטים האדוקים וגם במשכילים, המדומים לדידו, המתנכרים לעמם. בכך הניח את היסוד ללאומיות יהודית פרוגרסיבית, שהכשירה באופן טבעי את הקרקע להופעתה של הציונות מספר שנים לאחר מכן.
 
כדי להכיר מקרוב יותר את תפישת עולמו הלאומית של סמולנסקין, עלינו לעיין בשני חיבוריו המרכזיים – "עם עולם", סדרת מאמרים מקיפה בה הוא תוקף את ניסיונות הרפורמה ביהדות מחד ואת האורתודוכסיה הקנאית מאידך. וחיבורו השני "עת לטעת", בו הוא נאבק ב'תורת ההשכלה' של 'השכלת ברלין' אשר הנחיל לדידו משה מנדלסון לבני דורו שאת עיקרה ניתן לתמצת במשפט "גרמנים בני דת משה", דהיינו כי היהדות איננה לאום אלא קבוצה דתית גרידא ועל כן על היהודים להשתלב בחברה הכללית תוך שמירת הזהות היהודית הדתית ושמירת המצוות בביתם. כאמור בפרק הראשון של המאמר, סמולנסקין לא היה רק פובליציסט אלא גם סופר ופרסם שבעה רומנים. במאמר עיונים זה נקרא בכתביו הפובליציסטיים של סמולנסקין וזאת לאור חשיבותם בבניית התודעה הציונית בדורו. 
 

רקע היסטורי

 
לפני הופעתו של הרצל ואף לפני הופעתו של אחד העם והציונות הרוחנית של תנועת חיבת ציון עברו על היהודים באירופה תהליכי מודרניזציה, חילון ואמנציפציה (שווי זכויות אזרחי והשתלבות בחברה הכללית). במאה ה-19 חלו הרבה שינויים בחברה האירופית, בפוליטיקה, בחברה ובכלכלה. המדינה המודרנית חדרה לכל תחומי החיים ואפשרה ליהודים להשתלב בחברה הכללית תוך הענקת זכויות אזרח שוות לכל, ועם זאת מתוך התפישה של מדינה וחברה אחת תחת שלטון מרכזי ישיר, היא חדלה יותר ויותר לאפשר את קיומן של תרבויות עצמאיות ומובלעות תרבותיות החורגות מהתרבות הכללית. בכך אנו מתחילים להבחין בהתפוררותו של אופי הקיום היהודי שהיה רווח ומקובל במשך מאות שנים באירופה. בתוך מציאות משתנה זו הציונות לא הייתה התשובה היחידה של היהדות למודרניזציה ואף לא התשובה הראשונה או הדומיננטית. התגובות העיקריות לתהליך המודרניזציה היו ראשית, התבוללות – ויתור על היהדות והשתלבות בחברה הכללית. שנית, עלייתה של האורתודוכסיה הקנאית – החזקת היהדות בתור דת, לזרם זה היו שני ביטויים בולטים, ביטוי דומיננטי אחד לזרם זה הייתה עלייתה של התנועה החרדית, שהייתה אמנם תנועת נגד למודרנה אך ילידתה המובהקת ביותר. מנגד היו גם אלו אשר לא נהו אחר החרדיות והטיפו להשתלבות בחברה הכוללת תוך שמירת הזהות הדתית בד' אמותיו של האדם הפרטי, מכאן המימרה המפורסמת שיוחסה להשכלה היהודית בגרמניה "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך." שלישית, לאומיות – החזקת היהדות בתור לאום. כמובן היו גם זרמים ששילבו בין השניים האחרונים ודגמים של "יהדות כתרבות" שצמחה מתוך גישתה של הציונות הרוחנית. ניתן לראות כי המסלול אל הציונות התחולל בסוג של תנועת מטוטלת, חניכי חדר וישיבה שבבגרותם רכשו השכלה והתבוללו, הגיעו למסקנה כי אינם יכולים או אינם רוצים להתנתק מזהותם היהודית, אך גם אינם יכולים להמשיך על פי מסורת הדת, לא על מצוותיה ולא כגורם המגדיר את זהותם היהודית, וכך פיתחו או 'גילו' את זהותם היהודית-לאומית.
 
בין תנועת הרפורמה היהודית, תנועת ההשכלה וההתבוללות ותפישת היהודים כקבוצה דתית גרידא, לבין האורתודוכסיה והתנועה החרדית המסתגרת שנולדה כתגובת נגד לאתגרי המודרניזציה, קמו ועלו על בימת ההיסטוריה סופרי הספרות העברית החדשה, מבשרי תנועת חיבת ציון, שניסו לעמוד כגשר המחבר בין העולם המסורתי היהודי הישן ואוצרותיו הלאומיים לבין העולם המודרני חילוני של העת החדשה. פרץ סמולנסקין, שנולד בשנות הארבעים של המאה ה-19, היה אחד החשובים שבהם.
תגיות: 

תגובות

סמולנסקין

לקובי דנה שלום
קראתי את מאמרך המעניין על פרץ סמולנסקין. ברשותך מספר הערות
1. אני מסתייג מכותרת המאמר: בנימין זאב הרצל הוא הוא החתום על המהפכה הציונית הוא ויורשיו החשובים
חיים ויצמן זאב ז'בוטינסקי ברל כצנלסון דוד בן גוריון ואחרים . אי אפשר לקשר מהפכה ציונית לדמות כל שהיא לפני הרצל.
2 פרץ סמולנסקין לא הבין דיו את משמעות רעיונות ההשכלה עבור היהודים . הוא לא ביצע הבחנה מספיק מדוייקת בין יהדות רוסיה בהקשר שלה עם תהליכים שקרו בחברה הרוסית לבין יהדות גרמניה שהשתלבותה בחברה הגרמנית היוותה פריחה תרבותית עשירה ומדהימה למשך כ150 שנה . ביקורתו את ההשכלה הייתה גורפת מדי . רק הרצל ויורשיו הסתכלו על הנושא בצורה מאוזנת ומפוכחת.
3. הנקודה המעניינת ביותר שהבאת במאמר היא משהו ששכחתי ותודה על התזכורת : בנושא של תנועת ההשכלה סמולנסקין היטיב לאבחן נקודה חשובה שרבים כשלו בה אבל הוא - ומשכילים אירופאיים אחרים זיהו נכונה :
האלמנט של הקוסמופוליטיות שהיה אחד מרכיבי הנאורות היה חלש ולא בר קיימא. איך אמר מרצה באחד השיעורים
:למלל בדבר קוסמופוליטיות לא היה סיכוי מול מעש פוליטי שהוא תמיד שוחר טובת המדינה .
4. "מבשרי תנועת חיבת ציון שניסו לעמוד כגשר המחבר בין העולם המסורתי היהודי הישן ואוצרותיו הלאומיים לבין
העולם המודרני ..." משפט זה מגלם את אחד ההבדלים בין קדם ציונות לבין הציונות עצמה אבות התנועה הציונית
הכירו- חלקם מיידע אישי מה"חדר" אוצרות רוחניים של העם היהודי . הם גם איתרו את מה שאין :אוצרות לאומיים והם נרתמו לבנות ולייצר אותם ולדעתי שני אישים המגלמים בצורה המירבית הבדל זה הם פרץ סמולנסקין - קדם ציונות ולעומתו ברל כצנלסון - ציונות

התמונה של קובי דנה

לגיורא

היי גיורא, תודה על התשובה המנומקת והמעניינת. בקצרה רק אכתוב כי אני עדיין עומד על דעתי בבחירת הכותרת. אמנם אין לחלוק על דבריך שאכן הרצל הוא הוא מחולל המהפכה הציונית בגלל השינוי המשמעותי בהתאגדות הפוליטית שחולל, אבל לכל מהפכה קדמה גם מהפכה קטנה בשינוי התודעה, שלולא היא לא היו לנו הרצל ולא ז'בוטינסקי והיא שמורה ל- משה הס, סמולנסקין, ליליינבלום, פינסקר, אחד העם ועוד כמה וטובים. חס ושלום מלהפחית מערכו של הרצל, שאכן חולל מהפכה בכל הקשור להתפתחות התנועה הלאומית בשלהי המאה ה19. אולם יש להכיר באופן ראוי בחלקם של אלו אשר הכשירו את הקרקע לעליית מדרגה שהתגלתה עם הופעת הרצל בשנות ה-90 למאה ה19.

אך באמת שקשה קצת לדון על כך, כי זה לא המאמר המלא, כיוון שהמאמר מאוד ארוך החליטו עורכי האתר לחלקו למס' חלקים, בכל מקרה אני אפנה אותך לאתר העמותה שלנו וכך תוכל לקרוא כבר עכשיו את המאמר המלא>> http://bit.ly/2fHqMLs
מזמין אותך לרדת לתת הכותרת - 'סמולנסקין – ממבשרי הציונות', ובו אני מבסס את טענתי תוך עיון משווה תמציתי להרצל ואחד העם.
אגב כבר נהלנו את הדיון הזה גם בתגובות על החלק הראשון >> http://bit.ly/1dEL9pg שם כבר נימקתי את דעתי בנושא מעט יותר.
תודה על הקריאה והדיון.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קובי דנה