אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שקרים קטנים גדולים / ליאן מוריארטי


שקרים קטנים גדולים/ליאן מוריארטי, כנרת זמורה ביתן, 416 עמודים

מישהו מת. לא  בדיוק  פתיחה מפתיעה לספר. רק שמוריארטי הולכת למשוך את הקורא באף עד הקרצ'נדו הסופי, משאירה אותו להעביר את הכוונת מחשוד אחד למשנהו, כאשר להבדיל  מהמותחן המצוי, הפעם ההימור הוא על זהות הקורבן . ומוריארטי שומרת הקלפים קרוב לחזה, לא מסגירה האם מדובר  ברצח ? הריגה ? תאונה ?

מה שבטוח הוא שהזירה היא ערב טרוויה בית ספר, לא פחות.  מה שמבטיח לקורא שהכותבת מתענגת על אירוניה מרושעת משועשעת. ושלא יהיו אי הבנות, למרות שמוריארטי שומרת יפה על המתח, מדובר ברומן . לא מותחן  .

לאחר הפרולוג שמצניח לחיק הקורא גופה לא מזוהה, מוריארטי חוזרת כמה חודשים אחורה ליום הראשון של שנת הלימודים (קצת דידקטיות אף פעם לא מזיקה) ומתחילה את הסיפור, במדליין נוטשת את המכונית באמצע צומת הומה על מנת לצרוח על טיינג'רית המסמסת תוך כדי נסיעה. מדליין חייבת אבל פשוט חייבת להבהיר לנערה עד כמה זה מסוכן, מאחר שהיא אם דואגת לבת-עשרה בעצמה. נכון שמאותה הסיבה בדיוק היא צריכה לדעת שהיא רק הולכת לעשות צחוק מעצמה, אבל לא זה מה שיעצור את מדליין. היא לא רק יוצרת פקק תנועה, מעקמת קרסול מעוצב לתפארה הנעוץ בראש גורד שחקים המתחזה לעקב סטילטו ומצליחה לדדות למכונית רק בעזרת  ג'יין העכברית (שנתקעה אחריה בפקק) - אם חד הורית שבנה הביישן יאומץ במקביל על ידי ביתה של מדלן השופעת ביטחון תמים ונחישות כמעט כמו אימה.

הסיפור נפתח באקט אלים שכולו כוונות טובות, והאלימות תמשיך לבצבץ החל בציטוטי הרכילות של ההורים בבית הספר, חשד לבריונות בבית הספר, בנה של ג'יין נחשד בהצקה לילדתה של מנהלת הבנק המתנשאת, שתרד להתקפה מלאה, כוחות אוויר ויבשה, על החשוד בן השש. וכלה באימרת שמלה סוררת,  המתרוממת וחושפת  רמזים חשודים ל.. עוד נפילה במדרגות ??

האם אלימות עוברת בתורשה ? תוצאה של חינוך ? ואולי מה שקולטים הילדים מהסביבה ? מוריארטי בודקת את השאלות יחד עם שלושת הגיבורות, מדליין המוחצנת, סלסט העצורה וג'יין החיישנית, כל אחת מהן מתמודדת עם המשפחה וסביבה בדרכה שלה, לכל אחת חרדות משלה, השקרים הקטנים משלה והשקרים הפחות קטנים, מתקרבות ל"מקום הפשע", תוך שהן מתקלפות לאורך המסע בשקרים קטנים יותר וקטנים פחות.

לאחר שהן מצליחות לפרוק את הילדים ליומם הראשון בבית הספר , מדליין גוררת את ג'יין לחגיגת יום ההולדת שלה ( הסיבה הרשמית  לסיטלטו) עם חברתה הטובה . סלסט היפייפה ,  הנשואה לבעל יפה, חכם ועשיר עשיר עשיר  , שבנייה התאומים גם הם באותה כיתה , עם ביתה של מדליין ובנה של ג'יין. מדליין נשואה בשנית ומצליחה לשמור על יחסים נסבלים  אפילו עם הגרוש, עד שבת העשרה הבוגדנית (!!!) שלה מכריזה על רצונה לעבור לגור עם האבא, זה שנטש, אבל נטש (!) אותן כשהבוגדת הקטנה הייתה תינוקת !!!  מדליין העובדת בדבקות את כל צווי האופנה, ומסרבת להבין למה סלסט המדהימה ביופייה מסרבת לחשוף איבריים מושלמים מגופה . ו"מאמצת " את ג'יין הצעירה ממנה בעשור, אלופה באפיית מאפין שהיא עצמה מסרבת אפילו לטעום, שלא לדבר על ביס בריא. ג'יין המגוננת באובססיביות על טראומה משלה.

נראה כי שם הספר (שקרים קטנים גדולים) לא ממש מדויק. (אולי מאחר שספרה הראשון נקרא 'סודו של הבעל' ומוריארטי לא בעניין של סדרתיות ? ). מה שבאמת מעניין את מוריארטי אלו הסודות, שהשקרים מחפים עליהם. שקרים המשמשים תחילה כחומת הגנה שהופכת לחומת כלא, אם לא המנעול לחדר העינויים הפרטי שלא מעט נשים ( או.קי.. או.קי גם גברים חלילה לי מלקפח אתכם ) מוצאות עצמן מטפחות בשקידה . 

מוריארטי האוסטרלית נולדה בסידני 1966. אוסטרליה שימשה בזמנו כמושבת העונשין אליה נשלחו פושעים אנגליים ואלמלא היה מדובר בדמות בדיונית ניתן היה לחשוד כי היא נצר לפרופסור מוריארטי ,הרב נבל  ( כן באנגלית זה בהחלט נשמע יותר טוב ) ואויבו הגדול של שרלוק הולמס.  מוריארטי  מגלה כישורים מרשימים בבניית מתח פסיכולוגי והומור זדוני (שלא היה מתנגד לזריקת  שרלוק לתהום) . גימיקים בלשיים, בהחלט לא התחום שלה , מאידך נראה שהייתה מתענגת יותר על סבלו של דוויל שעקב לחץ הקהל נאלץ להחזיר את שרלוק שנוא נפשו לחיים (למי שפספס את "ארתור וג'ורג'" הנהדר של ג'וליין בארנס המתאר בין היתר את מערכת היחסים הלא ממש פשוטה בין הספר לגיבורו המסרב להתפגר ).

יש לציין כי הסוף סובל ממעט מאמץ יתר (סליחה, סליחה. לא ספויילרים ולא רמזים ..) מה שבהחלט נסלח לספר מלא חיים המתאר נשים גדולות (אוסטרליה, אוסטרליה ) על חולשותיהן הלא בהכרח קטנות , ודרכן את הסביבה בה הן חיות. על כל הסודות והשקרים שבני אדם נוהגים לספר, לא רק לאחרים כי אם בעיקר לעצמם ועל החלק שהם נוטלים באופן בו הם מגדירים את עצמם  .

האם הגודל קובע ? למוראטי יש תשובה משלה (ושוב עיין ערך הסוף ) אבל בהתחשב באיכות בכתיבה לא צפויים לקוראת עינויים קשים בדרך . מוריארטי לא מאמינה  שטיפול בנושאים רציניים תובע ייבוש חוש ההומור בפינה . היא נותנת לו לחגוג כל הדרך לגילויים המצמררים .

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס