אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

70 שנה לחללי שיירת יחיעם


התמונה של הרצל חקק
פינת ההנצחה. צילום: הרצל חקק

פינת ההנצחה. צילום: הרצל חקק

ביום ראשון נערך טקס זיכרון ממלכתי לאומי לחללי שיירת יחיעם. הטקס נערך ליד האנדרטה לחללי השירה והתכנסות מיוחדת באולם האירועים של קיבוץ כברי בהשתתפות המשפחות, אגף ההנצחה של משרד הביטחון, ראשי ארגון 'יד לבנים', ראשי מטֶה אשֶר מפיקי הטקס.  סיפרנו כאן את סיפורו של יצחק קמינסקי, שהיה שליח במחנות העקורים במחנות – וזה סיפורו כלוחם שנפל עם חללי שיירת יחיעם שהיה חלק בלתי נשכח במאבק על עצמאותנו.

70 שנה – וכאילו הכול קרה אתמול. ביום ראשון 4 במרץ 2018 טקס הנצחה ממלכתי לנופלי שיירת יחיעם.

שיירת יחיעם הייתה שיירת אספקה של חטיבת כרמלי שיצאה בט"ז באדר תש"ח מנהרייה לקיבוץ יחיעם. השיירה נקלעה למארב והותקפה על ידי כנופיות וכפריים ערבים בסמוך לקיבוץ כבְּרי . בהתקפה על השיירה נהרגו 46 לוחמים.

המועצה האזורית געתון לקחה על עצמה לבנות שחזור של הקרב במקום נפילת השיירה: בַּמקום נבנתה אנדרטה על ידי הפַּסל יצחק שמי חבר קיבוץ כַּבְּרי וכן עמוד זיכרון.

כדי לתת ממד אנושי מיוחד לסיפור הלוחמים, נביא כאן סיפור של אחד מן הלוחמים - סיפורו של לוחם עברי, לוחם שהגיע למחנות העקורים מטעם היישוב היהודי, יצחק קמינסקי. לאחר מסע מרַגֵש במחנות שב יצחק קמינסקי ונענה לפנייתו של מפקד השיירה בן עמי פחטר להצטרף לרכב השיירה. יצחק הצטרף ללוחמים בדרך ליחיעם, כדי לפרוץ את המצור על הגליל, ונספה בקרב.

פרופיל של לוחם עברי

סיפורו של קמינסקי נותן לנו פרופיל של לוחם עברי באותם ימים. סיפורו של יצחק קמינסקי הוא סיפורו של דור: עידן של צעירים חדורי אידיאלים ותודעת שליחות.

יצחק קמינסקי נולד ב 26  ביוני 1923, להוריו דוד ופסיה קמינסקי. יצחק נולד, כאשר הוריו היו בדרכם על אנייה לארץ. יצחק נולד בקושטא, בעת עגינה של האנייה 'סיציליה' בדרך ארצה.

יצחק קמינסקי אהב לתרום לכלל. מנעוריו תרם לכלל. בשנים 1946-47 היה שליח של הסוכנות היהודית במחנות העקורים בגרמניה. כשחזר חיפש אתגר חלוצי והצטרף לקיבוץ. כעבור זמן נקרא לתפקיד של הנהגה: בחרו בו לבנות את המשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ ישראל בחיפה. באותה תקופה ניבאו לו גדולות ונצורות, והתחושה היא, שאלמלא מותו היה יצחק ממשיך לתפקידים בהנהגת היישוב.

שפרה חרלף אחותו, דאגה יחד עם בעלה עמירם חרלף לשמור על כל העיזבון שלו. לפני שנים, הוציאה המשפחה את הספר של יצחק קמינסקי "בשליחות היישוב למחנות העקורים בגרמניה 1946-47". בספר הזיכרון קובּצו ביד רגישה כל מכתביו מן המחנות של העקורים  למשפחתו.

מכתבים ממחנות העקורים

במכתב הראשון בספר אנו מתוודעים להפלגה של האנייה, לעגינה בחוף תוניסיה, לביקור בקהילה היהודית, להתרגשות שלו מן המפגש עם יהודים מן הגולה, הניסיון לספוג את החוויה היהודית של יהודים בתלמוד תורה, בבית כנסת. להבין את פשר האהבה של היהודים אל השליחים מארץ ישראל, הילדים שכה ששו לגעת בשליחים: "דמעות גיל נראו בעיני הנערים הבוגרים שהצליחו להבין את פשר הכתוב על זרועותינו. ארץ ישראל היה לכולם מקור חלומותיהם וחזונם". הצעיר יצחק מתרגש מן האהבה לארץ ישראל, מן הרצון של היהודים לעלות, משירת 'התקווה' שאחזה בהם: "קשה לי להעלות בכתב את כל ההרגשות שלי מהביקור הזה. אולם אוכל לומר, שהפעם הרגשתי יותר מתמיד מה זה לב יהודי".

הצבר שהגיע אל העקורים מנסה להתקרב אליהם, להבין לרוחם וכותב: "את המצווה העיקרית של היום הזה קיימתי ככתוב 'ועיניתם את נפשותיכם'. מערב שבת עד מוצאי שבת צמתי צום מלא ובזה ביטאתי את הסולידריות שלי עם היהודים באשר הם".

יצחק שימש כקצין קשר בין הסוכנות  לבין אונר"א. הדאגה לפליטים כנציג היישוב בארץ ישראל ממלאת אותו התרגשות וגאווה: "באותם שני ימים של פעולה בהמבורג הייתה לי לפעמים הרגשה, שאולי היא משונה ובלתי ברורה. נדמה היה לי, שעצם הופעתי בקונסוליות במדים, הנושאים עליהם סימני היכר מובהקים של הציונות וארץ ישראל, הביאה את האנשים השונים שבאתי איתם במגע להרגשה, שהם נושאים ונותנים עם בא כוח של מדינת היהודים" – שם, עמוד 47.

מכתב מקונגרס באזל

התרוממות נפש לקרוא את ביקורו של הצעיר בבאזל: במהלך השליחות הוא מגיע לקונגרס בבאזל, בדצמבר 1946.

יש במכתביו תיאורים של חיים יהודים בתוך המחנה. הכול נחרת בלבו של הצעיר הלוחם שהגיע מישראל, וכך תיאר בכתביו חתונה של פליטים, ניצולי השואה. ובסגנונו המיוחד ניסה להתמודד עם הניגוד המשווע בין יהודים חסרי כול ושבורים לבין שמחת חתונה מלאת חיים:

"אלפי יהודים עייפים, בלויים ורעבים, שעברו דרך ארוכה ביותר, שטלטולים קשים עד שהגיעו הנה והם בשר מבשרנו, והינם עירומים מבגד, רעבים פשוטו כמשמעו, וכאן – הילולה וחינגה. כזה הוא העולם. גדול, זר ומשונה" – שם, עמוד 42.

המכתבים של יצחק מלאים שפע של פרטים על עבודתם הקדושה של ארגוני הסעד וההצלה היהודיים, של מוסדות עליית הנוער, ועיקר הדגש על הילדים, שישמשו 'כוח חלוצי רציני' ביישוב בארץ.

ביישוב ראו בלוחם הצעיר פוטנציאל לתפקידי הנהגה, והוא נקרא עם חזרתה ארצה מן השליחות באירופה לרכז את המשמרת הצעירה.

יצחק קמינסקי מבקש להיות בחזית

הימים היו ימים סוערים, ויצחק חש שמקומו בחזית. כאשר החל המאבק מול כנופיות הפורעים הערבים ומלחמת השחרור גבתה קורבנות, ביקש יצחק קמינסקי לקחת חלק פעיל בהגנה על הארץ. הציעו לו להיות קצין הסברה ותרבות, אך הוא סרב וביקש להצטרף ללוחמים.

בחודש מרץ יצא לאימונים בעין המפרץ.  קמינסקי הצעיר חש, שהנהגת ערביי ארץ ישראל לא תשלים עם הקמת מדינה ליהודים. ממחנה האימונים שלח שני מכתבים למשפחה, בטרם ייצא לקרב האחרון בחייו. יצחק הצטרף לשיירה שביקשה לפרוץ את הדרך  לקיבוצים הנצורים – חניתה, איילון ומצובה. ביום השבת 27 במרץ 1948,

ט"ז באדר תש"ח – יצא יצחק קמינסקי עם השיירה ליחיעם. כּדור אויב פילח את לבו.

החזון של הלוחם הצעיר

בעיתון בית הספר ' השחר' כתב קמינסקי על החשיבות, שיש לחגים לתת משמעות לחיים יהודים משותפים –על חשיבות האחדות בחיי העם.

החָזון שלו במאמריו ובזיכרונות ברוּר:

"הגבּרת ממדי החינוך הציוני בין שארית הפלֵיטה להיותם חדוּרי הכּרת מציאותם והפיתרון האחד והיחיד לסבלותיהם בגולה – עלייה לארץ והצטרפות לבניינה" וכמו הרצל בחזונו, הוא מחכה להגשמת העצמאות המדינית – ומסיים במלים:

"תקוותנו, שבחירי העם ונבחריו יישאו את המַשא הכבד הזה במשותף ובכבוד – ונוכל לקבוע שכינוס כּזה היה שלב רציני, סוף ההתחלה בדרכו הארוכה והקשה של עמנו לעצמאות וקוממיות בארצנו".

חלפו שנים, הגענו ליום הזיכרון השבעים, בט"ז באדר תשע"ח, 4 במרץ 2018– חל יום השנה השבעים לנפילת לוחמי השיירה. הסיפור שלו מתחבר לסיפור הלאומי,

וקורות חייו אכן נגעו לגורל העקוּרים בשוֹאה, לגורל הלוחמים בתש"ח, לסיפור הגורל היהודי.  חשוב לספֵּר את הסיפור שלו. זה הסיפור שלנו.

תגובות

התמונה של יצחק היה על שולחן בבית סבא לוי שהוא היה אח של פסיה גלר

יצחק קמינסקי היה בן אחותו פסיה של סבא לוי- כל השנים היה תמונתו אצלנו- פסיה גלר בן דוב קמינסקי היה שמה של אחות סבא לוי גלר בן דוב- -

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק