אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לקרוא עיתון מול הרוח / טל איפרגן


התמונה של יהודית מליק שירן
לקרוא עיתון מול הרוח מאת טל איפרגן

לקרוא עיתון מול הרוח מאת טל איפרגן הוצאת עמדה, 2013 136 עמ'.

 לקרוא עיתון מול הרוח מאת טל איפרגן הוצאת עמדה, 2013  136 עמ'.

"יולי נולדה בסתיו. את הילדות שלה בילתה לא מעט מתחת לשולחן במטבח. הייתה מסתתרת שם, יושבת ישיבה מזרחית על רצפה קרה ואוחזת דובי ורוד ומרופט, מבטיחה לו שאין סכנה"(עמ' 7) כך נפתחת הנובלה "לקרוא עיתון מול הרוח" מאת הסופרת המחוננת טל איפרגן, הספר יצא לאור בהוצאת "עמדה"ב 2013.

מציאות תלושה

  קורותיה של ילדה קטנה מגוללים סיפור על חיי עוני ופחד מחד אהבה גדולה של הסבתא דינה מאידך. יולי גדלה ללא עיניו השומרות של אביה. הוא נעלם מחייה לתקופות ארוכות ונזכר בה כאשר בגרה בין צעקותיו לחיי הגילופין שלו מתבוסס בשכרותו. הספר מתאר מערכת יחסים תלושה ועקרה ממציאות בה חיים אבא, אימא וילדתם המשותפת. האב תולש את עצמו מחיי המשפחה הקטנה והולך לאיבוד בתוך עולמו. הבת גודלת עם חסכים עמוקים ומתאווים למגע של יד אוהבת ומטפחת כמו אביה של ליטל חברת הילדות שלה, המתעורר השכם בבוקר להכין לה כריכים לבית הספר. בעוד שליטל אוכלת כריכים משביעים ומגוונים יולי לא אוכלת דבר. החיים של ליטל עשירים והחיים של יולי עשויים בקפידה של לולאות פלונטר שמאוד קשה  להתיר אותן.

 "אבא של יולי אהב מתוק. שלוש כפיות סוכר". רמז העתיד לחלחל לחייה של יולי הבוגרת המשתוקקת למתוק כל ימי חייה. אך יש בהשתוקקות הזאת "בריחה" אל עולם מנומנם המערסל את האומללות המרירה בתוך חלום מתוק. כי רק כך אפשר להבין את "הירושה "הגנטית שמקבלת יולי בחייה הצעירים. תאווה לא מוסברת להגיר לתוכה מרטיני ביאנקי, או שוט של וודקה, יין יבש לבן או יין יבש אדום. היא גומעת לתוכה בקבוקים שלמים ובוחרת להיכנס אל עולם של וידויים. היין מפתה אותה לחשוף דברים מחייה. היא חשה צורך להשאיר נוכחות עלומה בקרב באי הפאבים אליהם היא מגיעה באקראי להגיר לתוך קיבתה הריקה מהנוזל החריף הזה. נוזל שכאמור היטה אוזן קשבת לאביה והרחיק אותו ממנה. "הבריחה" אל המשקה הבהילה אותה לא פעם לקבלת טיפול רפואי. הבהלה בעיניה מצאה מרגוע רק בקשר היציב עם הסבתא שלה דינה. שכמו משמים נחרץ גורלה והיא התאלמנה בגיל צעיר מאישה אהובה. היא גידלה את אימא של יולי ואת אחיה ביד רמה. אישה אוהבת וחמה שנפשה נקשרה בנפש נכדתה, כשזו הגיעה אליה בגיל שנתיים וחצי לביקור ארוך של שנה וחצי. ביקור שהיה סוג של "בריחה" מלשכת הרווחה המקומית, בבוקר בו הוחלט לקחת את יולי למשפחת אומנה, אימה לוקחת אותה מחוץ לגבולות המדינה אל שלוות הנפש של דינה אימה. הבריחות של האב מחיי הבת והאם, הנטישה הלא מובנת שלו מבתו ומרעייתו הולידו בתוכה סלעי מרירות ועצב שהקימו חומות גבוהים שלא ניתנים לשבירה. הבת בורחת לשתייה, היא לא מכירה משהו אחר. אביה הקדים אותה שנים רבות לפניה. עכשיו היא מחפשת את המהות שלה בגילופין היא מספרת על ההוויה שנקראת יולי. "נטשה. יצאתי לחפש את המהות שלי במקומות אליהם רגילה מהות לברוח. אך היא לא נמצאה שם. לא הבנתי מה קרה לה ומה גורם למהות לקום וללכת. הימים שלי חלפו בריקנות. רגשות הססניים גרמו לי לחשוב שאולי האמת שלי אשמה. שאמנם היא אמת לאמיתה, שלמה ונכונה עבורי, אך עלולה להתפורר."(עמ'49). בקשריה הלא מחייבים עם גברים "ראתה רק את הבריחה שלה, שכן רצתה לברוח. לא הפנימה אז שבריחה עלולה לגרום צער רב."(עמ'70).

החיים כפלונטר

הספר מגולל בפני הקוראים מאבקים רבים של יולי עם מציאות חייה, עם ניסיונותיה לשפר אותה. מאבקים עקשנים בהם יולי לא עושה לעצמה הנחות. היא מתקלחת בעיניים עצומות, מסבנת את גבה ,פניה ,ידיה ורגליה בתוך החושך המוחלט של חייה. המים אמורים לעשות לה טוב להקיא מתוכה את רעלי היומיום הדבקים בה. אך יולי מרגישה שהמים מביאים אותה להצפה ולא מרוקנים את זיכרונותיה הרעים איתם חיה מילדותה. יולי מרגישה מנותקת בתוך הוויית חייה. תחושת הניתוק מתגברת בעיקר במאבק בין העבר לבין הייאוש המתעצב בהווה. דינה סבתה האהובה נלכדה בתוך געגועיה לסבא האהוב שלא הספיקה להכירו. דינה שהתה בבית אבות עד שמתה מאלצהיימר. מחלה ארורה שהחייתה את העבר עבור דינה ופרשה זרועותיה לקחתה. מבולבלת בין עבר להווה הלכה דינה אחר אהבתה הגדולה. יולי לא ידעה איך מתאבלים? איך יושבים שבעה? איש לא לימד אותה שזו הדרך הנכונה להיפרד ממי שאוהבים. מאבק בין העצב למרירות מוליד רעב נפשי. ובמה מתבטא הרעב הנפשי הזה שנתיביו מהלכים בעולמה של יולי לאורך ולרוחב? אין צומת של מנוחה בעולמה של יולי. כל הנתיבים משתלבים ומסתרגים זה בזה כמו זרועות של חלה קלועה. היא סובבת אותם ונכנסת אליהם באין כניסה. כי איך אפשר להבין למה היא לא מצליחה להתיר את לולאות הפלונטר בחייה? איך היא מצליחה למעוד לתהומות שקשה מהן היציאה החוצה? גבי יצר בה תלות והנמיך את רצונותיה לפרוץ אל העולם ולהשתחרר. הוא סבר שמקומה של בת מלך פנימה, או שכל עוד היה לה הבית שלה, למה צריך לבזבז עליה כספי בילוי בחוץ. יולי לא ידעה אם זו הקמצנות המובילה את גבי לנהוג בה כך או שבאמת היה איש בית ולא אהב לבלות בחוץ. בעולמה התנהלו מאבקים שונים: מאבק ברעב  הנפשי הכמה ועורג ליד מלטפת ומערסלת. מאבק בין שכחה לזיכרון. "מאבק בלתי פוסק בין שכחה לזיכרון שיחק טניס שולחן בתוך תוכה של יולי."(עמ'48). קונפליקט בלתי נגמר בין לאבד ולנצור. כל מאבק כזה פרם חוט בפלונטר המורכב של חייה אך נוספו במקומו חוטים אחרים. הנפילה הבלתי מוסברת שלה משובר הגלים ואובדן ההכרה שבאו בעקבותיה. היא נפילה לתוך מסע כואב פיזי ורגשי. הרעב הנפשי לדעת אותה ולהבין איך התפתח בה עולמה מניע אותה כל פעם לעשות שגיאות בבחירותיה. הבחירות הלא מוצלחות של הגברים בחייה עד לבואו של דניאל והקמת משפחה עמו. הבחירה לעזוב עבודה יציבה במפעל ולעבוד בעבודה זמנית כמלצרית הוכיחה לה לא אחת, שבמקום לברוח מהזיכרונות של אביה אליהו השתיין היא הולכת בעיניים פקוחות אחר עקבותיו. היא לא יודעת להוריד מסך על עברה המנותק רגשית והיא נופלת אל תהום מוכרת ועגלגלה כמו חבית של בירה. שהשמרים התוססים מציפה לה כמו אדוות את האוזניים והיא צפה בעולם שמוכר לאביה ולה. צפה בעיניים עצומות לשמר רגעים מעולמו בתוך עולמה.

על דרכי הסיפור בנובלה

אני רוצה להתייחס אל משמעותה של הכותרת, ההקדשה שמציינת שהספר מוקדש לדינה, על מקומה של המספרת יודעת הכול בסיפור המחליטה להיות גיבורה מעורבת.

כשאני רואה הקדשה המיועדת לאישה מיוחדת במינה בשם דינה. אני לא מתארת לעצמי שאפגוש את דמותה בתוך הסיפור שאני קוראת. ההקדשה הזאת הבהירה לי שלפניי נובלה ביוגראפית. נובלה המספרת סיפור חיים לא פשוט על חיים תלושים ומציאות עקורה כפי שניבטים מזיכרונות ילדות של ילדה שבכוחותיה למדה להתגבר תוך כדי הדחקת רגשותיה אל הלב שאסור לגעת בו. כי הלב משמש כהיכל קבורה לסבתא דינה שנמצאת בו.

לכאב יש צורות משונות :כאב פיזי הנפילות של יולי, כאב רגשי העוטף את חייה מגיל שנתיים וחצי וכאב נפשי של אב נוטש הזורק את ילדתו למציאות תלושה. לא קל להתמודד עם כאבים כאלה כל החיים. כדי להתמודד עם הכאב המחלחל בתוכה יולי מפתחת מערכת של שיחות ושתיקות עם תמי הפסיכולוגית שלה. כמו בחייה יש עליות וירידות, יש נפילות לתהומות חשוכות ולמקומות אפלים המנתקים אותה מחד או מושכים אותה מאידך להיבלע בתוכם. ויולי שאין לה ניסיון רב בבחירותיה תועה וטועה. היא לומדת בדרך הקשה שלה לאסוף כוחות ולמצוא את אור התקווה בתוכה. הפסיכולוגית תמי בשיכול אותיות  "תמי-מתי", איתה בוחרת יולי להתנתק, כי היא מרגישה שהקשר ביניהן מת ולא מוביל לשום מקום. יש דריכה במקום. אף היא לא מסייעת לה לצאת מהמקומות הבולעים אותה.

יולי חלמה על הכאב. "בחלומה לקחה פנס והאירה על הכאב. גם אם לא היה שם איש(שהכיר אותה  פעם) להראות לו גודלו של כאב מהו. פסעה לאיטה על מדרכת האמצע האפורה, הביטה בחלונות הראווה....נופים שנעקרו ממקומם הזכירו לה סופה. המשקעים צנחו וסופה פרצה כמו בחלום. בזמן שבו שפנים וארנבות התחבאו בתוך הסלעים של יולי, היא נכנסה אל תיבת הברזל הישנה. היה קשה לנשום בתוך תיבת הזיכרונות שלה, אך יולי ידעה שאין רוחות שיגרמו לתיבת הברזל להתרומם" (עמ'62). מזכיר לי את ההסתתרות שלה מתחת לשולחן כשפרצה סערה מילולית ואלימה בבית בין הוריה.(עמ' 7). כשליולי רע היא מוצאת פורקן בכתיבה. הכתיבה עוזרת לה להתמקד ולהשיב סדר וארגון לחייה שנמצאים בתוך טלטלה רגשית רבת תהפוכות. היא משתחררת מהימים הטפילים של ילדותה ובגרותה ובוחרת לבנות לעצמה ספינה "רפסודת הצלה פרטית, להשקיף הלאה ולנווט. המציל שלה הוא עט פיילוט שחור ועל שורות מחברת הכתיבה התנשקו אותיות, נצמדו אך שמרו על רווחים."(עמ'82). האותיות נאבקו בשבילה, ניסו לתאר לה רגש. הן השתדלו להתפקס כדי להניח ליולי לגעת בעצמה ולנוע קדימה מבלי להביט אחור. עד (עמ' 86) סיפור העלילה מובא בגוף שלישי יחידה נסתרת "היא" או "יולי". נשמע קולה הרהוט, הפיוטי, העשיר של המספרת היודעת כול, (שמעמ' 88) היא הופכת לדמות מעורבת בסיפור חייה של יולי. "יולי קראה ואני הבטתי בה..." במעבר הזה מגוף שלישי "היא"  לגוף ראשון "אני", של המשפט הזה, אני יכולה לשער שמדובר בסיפור ביוגראפי אישי של הגב' איפרגן, המביאה את סיפור חייה מנקודות מרוחקות בחייה מהעבר אל ההווה, אחרי שאספה את חייה דרך הכתיבה. וידוע שהכתיבה מביאה מזור לנפש הדואבת.

אפשרות נוספת היוצרת התערבות של מספרת כל יודעת, היא דיבור ישיר אל הילדה הפצועה שבתוכה, אותה ילדה שננטשה בילדותה שלא באשמתה וניסתה בכל דרך להבין למה הוריה היו בנתיבים של בריחה מחייהם וממנה. הכתיבה הבוגרת, היא למעשה מכתב לילדה שהייתה תוך כדי תיקון עולמה בהווה.

משמעות הכותרת "לקרוא עיתון מול הרוח" (עמ'88). "עברו יותר מעשר שנים ואני מביטה בה יושבת בפאב מוכר, קוראת דוסטוייבסקי...הוא הבין את נשמתה. "להתווכח עם אישה זה כמו לנסות לקרוא עיתון מול הרוח והוסיף שאהבה קודמת להיגיון. "דבריו המהדהדים של אביה שנטש אותה בגיל שבע עשרה הדהדו בה בעצמה רבה. "היא קמה ואני אחריה" מטבע הדברים מדובר בדמות אחת שהתאחדו בה הילדה והנערה מהעבר עם הבחורה והאישה הבשלה בהווה.

בפסיכודרמה מוצגות חוויות טראומטיות מהילדות שזוכות באמצעות כפילים של דמויות להעלות סיטואציה מחייו של אדם הרוצה לתקן את חוויית ילדותו. מלמדים אותו דרך החוויה לתקן את המעוות בחייו. לדרך התיקון הזאת קוראים הזכות לסלוח לעצמי ולסלוח למי שפגע בי.  "הוא לא התכוון לפגוע. לא התכוון לברוח, לא התכוון להיות חולה. שנים סברה כי לעולם לא תסלח לו וכעת היא חייבת לסלוח, שכן לא קיימת תרופה לנפש, קיים רק טיפול לנשמה." והטיפול לנשמה הפצועה שלה, הוא הכתיבה.

המפגש בין "אני ויולי" מחזק אצלי את ההשערה שלפנינו דמות אחת המנסה להבהיר את הטשטוש בין גיבורת סיפורה לבינה. חוויית ה"אני" בפרוזה נשמרת היטב עד לרגע השיא המצריך התמודדות עם מפל הרגשות שהציפו בעבר, שגועשים בהווה שמתבהרים אל עבר העתיד. זה מזכיר לי את כאבי הבטן של הדמות לפני אכילה ואחרי אכילה כשהרעב הנפשי מסכסך בין שני המצבים. קודם אני ואחר כך יולי. הדמות המעורבת בנובלה מבליטה את "האני" הגלוי שלה.  עד עמ' 86 הרחבתי את היריעה על יולי בגוף שלישי מעמ' 88 זו אני ושתינו הן דמות אחת. דמות שכאב החיים יצר אותה עם הרגשה שנולדה בטעות להורים שלא ידעו מה זה להיות הורים. האומץ להתקרב אל יולי ולהיות אני שלמה עם הדמות עליה כתבתי, הוא האומץ לראות את החיים מתוך הכוחות העלומים המתהווים בתוכה ויוצרים בסוף הסיפור את מה שכמהה לו כל השנים- משפחה. משפחה עם דניאל. אלוהים דן אותה לחיים של אהבה ונויה ילדתה הקטנה באה מאהבה. השמות האלה "דינה", "דניאל" שגזורים מהשורש "ד.י.ן" יוצרים את החוקיות של הנובלה. יש בה עלילה בתוך עלילה. סיפור מסגרת וסיפור פנימי.  המפגש בין "יולי לקורא" הוא המפגש הפותח של הסיפור הפנימי. גם אני תהיתי מה מקור השם הזה "יולי"? האם הוא שם חיבה לשם הנפוץ בארצות אמריקה הדרומית יולנדה ? כך או כך אשאר עם התהייה שלי. סיפור המסגרת בו המספרת הכל יודעת הופכת לדמות מעורבת המחברת בין שתי הדמויות והופכת אותן לדמות אחת, המכתיבה את קצב החיים של יולי ושלה והרוקמת לפני הקורא את ההשלמה, החרטה וקבלת הסליחה מאביה מולידה. הספר הזה כתוב בלשון של פרוזה שירית יפהפייה. שפה גבוהה, עשירה ויפה שלא מייחלים שתגמר. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה, למטפלים העוסקים בנפש האדם ובמורכבותה.

*יהודית מליק-שירן , כל הזכויות שמורות

תגובות

רשימה מרתקת

קראתי את הרשימה המעמיקה על הספר הזה וחייבת לכתוב כאן, שעשית לי חשק גדול לקרוא אותו.
תודה.

התמונה של יהודית מליק שירן

תודה לך ליאורה. את תהני מאוד מהספר הזה.

הפרוזה השירית היפהפייה הזכירה לי במשלב הלשוני הגבוה את כתיבתו של קרלוס ר.סאפון שכתב את "צלה של הרוח". ממליצה בחום לקרוא את הספר

לקרוא עיתון מול הרוח

קראתי את הרשימה המעניינת שלך גב' מליק-שירן, הרשימה שלך מתייחסת לדמויות המניעות עלילה מפותלת ומסובכת. מאוד נהניתי מכתיבתך

התמונה של יהודית מליק שירן

העלילה מתפתלת

תודה לך חיים בן משה, אני שמחה שנהנית מהרשימה שלי . ממליצה לך לקרוא את הספר.

לקרוא עיתון מול הרוח

ספרה של טל איפרגן כתוב בחן רב המעודד קריאתו ויש בו פנים שצריך לגלות, כי הוא מכיל יותר ועמוק יותר ממה שנראה. ברשימתך עמדת על הדברים והבאת אותם כפי שמגיע לספר. מחמאת על ספרה של טל כמו גם על הרשימה הרחבה והמעמיקה.

התמונה של יהודית מליק שירן

פנים שצריך לגלות

תודה לך יוסף כהן אלרן,
אכן בספר ,"לקרוא עיתון מול הרוח" אני נוגעת בשתי מראות: הדמות של יולי במרחקים של זמן-הדמות של המספרת הכול יודעת ההופכת לדמות מעורבת בסיפור עד כי הגבולות מטשטשים והופכים לדמות אחת. המראה השניה, היא מראת החברה בה חיה יולי. משפחה מפורקת או מפוצלת, כי בסוף יש רמז על הפיצול הזה, מערכות היחסים הקלוקלות של יולי עם הגברים בחייה.ספר לא קל במסרים שהוא מעביר ובטוחני שאת הפנים של יולי המסותתות, המעוצבות בידי הסופרת עוד יגלו קוראים אחרים.

לקרוא עיתון מול הרוח

ברכותיי על הכתבה המאירה והמזמינה של יהודית מליק שירן, על הספר "לקרוא עיתון מול הרוח" של טל איפרגן. יישר כוח !!!

התמונה של יהודית מליק שירן

תודה אביבה גולן לברכות.

הספר כתוב בפרוזה שירית יפהפייה המערסלת את עיני הקוראים מהמפגש הראשון עם יולי המסתתרת מתחת לשולחן. יש יופי לשוני גבוה בשפה המהווה ניגוד גמור לתכנים העולים ממנו. ספר לא פשוט בכלל.

הרשימה של יהודית מליק שירן על ספרה של טל איפרגן

לצערי לא קראתי את הספר.
מהרשימה הנ"ל אינני יודעת אם ארצה לקרא אותו. זהו ספור עצוב מאד על חיי אשה, נערה, על החסכים בחייה וזה מסקרן מאד, אלא שמהרשימה אפשר היה להבין שיש עצב וחיי זבל בעקר, אין רקע, אין סבות, אין ציוני דרך. הבנתי את העקרון וזה לא מספק. אולי הספר כתוב יפה אינני יודעת ברשימה יש רק חזרות אין סופיות של אותו העצב והחידלון. וכן למדתי משהו בתחילת הרשימה על מני יינות.
אינני יכולה סתם להגרר כמו כל השאר ולפרגן על משהו, שאינני רואה כרשימה המאתגרת אותי לקרא את הספר.
חבל

התמונה של יהודית מליק שירן

קראי שוב את הרשימה שלי

שלום לך רחל גור מיפו,
הרשימה שלי עוסקת בשלושה נושאים. אין בהם חזרות. אודה לך מאוד אם תפני אותי ל"חזרות" שראית במאמרי. ואני כן ממליצה לך לקרוא את הספר ולאחר מכן את רשימתי.

החיים כפלונטר במציאות תלושה

אני קורא את המאמר ומוצא שהוא ענייני מאוד. עוסק בספר לא פשוט. את הספר קראתי בעניין רב, המאמר של הגב' שירן האיר נושאים שלא שמתי לב אליהם. המאמר ממש סידר לי את המחשבות לאחר שקראתי את הספר, ככה שאני באמת לא מבין את הגב' ר. מיפו להשתלח ככה בכותבת המאמר. אני לא מוצא כאן חזרות, אני מוצא כאן מחשבות מרתקות המובילות אותי אל פתרון החידתיות של העלילה. שאלתי את עצמי, למה יולי נכשלת במערכות היחסים שלה עם גברים? רק אחרי קריאת מחשבותיה של הגב' שירן ,אני יכול לכתוב כאן בוודאות, שלגדול במשפחה שהיא לא משפחה, להיות רעב כל הזמן לאהבה, לתשומת לב ממישהו שלא רואים אותו, זה לא אומר שהחיים של יולי בזבל, היא לא גדלה במזבלה, היא גדלה אצל אמא שבאהבתה שמרה עליה ולא רצתה להתנתק ממנה. האמא נלחמת כמו לביאה להשאיר אצלה את בתה. לפני שמותחים ביקורת על מאמר ראוי כמו זה, צריך לחשוב פעמיים. אני את הרשימה מאוד אהבתי.

התמונה של יהודית מליק שירן

רעב לאהבה

תודה לך אמיר בן שלום.
את ספרה של טל איפרגן קראתי פעמיים. כל פעם ראיתי דברים אחרים שלא גיליתי בקריאה הראשונה שלי. אהבתי את העטיפה, את הנגיעות רכות של הספר בדמותה של יולי. כל פעם היא נגעה בי מחדש, השאירה בי את חותמה. אנסה לענות לך על השאלה שהטרידה אותך והטרידה עוד רבים אחרים. למה יולי נכשלה במערכות יחסיה עם הגברים בחייה? כשנערה מתבגרת בתוך משפחה שלמה ויציבה מרכות יחסיה יהיו הרבה יותר טובים מיולי. היא קיבלה הדרכה, התייעצה עם אביה או עם אימה. נקודות הפתיחה שלה שונות משל יולי.

יולי בגיל שנתיים וחצי חוותה אלימות מילולית מצד הוריה, אנו כקוראים יודעים שבגיל הזה צריך לעטוף באהבה פעוטה כמו יולי. אך המציאות הסיפורית טופחת לנו על הפנים כסטירה מצלצלת, אביה של יולי נעלם. עד סוף הספר, אנחנו לא מבינים למה הקרקע נשמטת תחת רגליה כל פעם שהיא מנסה להתייצב או לחוות איזה שהוא קשר שיוביל אותה מעל ולא מתחת לתהום. אני חושבת שהגברים בחייה של יולי היו תחנות חיים שהייתה צריכה לעבור אותן מהמקום השפל הנמוך למקום הגבוה היוצר עבורה מתנה לנפש, כך היה שי עבורה וכך היה דניאל ואולי בשמו יש הכוונה מלמעלה שהוא בחירת האל, בחירה הנובעת מאהבה. האישה הצעירה הזאת סבלה מספיק בחייה. עכשיו היא צריכה להחלים ולשמור על משפחתה הקטנה.

קונפליקט בלתי נגמר בין לאבד ולנצור

גב' שירן, אהבתי מאוד את הרשימה. כן עשית לי חשק ענק לקרוא את הספר של טל אפרגן. שם הספר מאוד מזמין "לקרוא עיתון מול הרוח". חבל שלא הרחבת על הקונפליקט הבלתי נגמר בין לאבד ולנצור. אשמח אם תרחיבי על כך.
בתודה
ד"ר מיכל בניבשטי
החוג לתאטרון אוניברסיטת תל אביב

התמונה של יהודית מליק שירן

לבו של הספר -זה הקונפליקט הזה

ד"ר בניבשטי יקרה,
הבוקר, בבואי לכאן הקלדתי בגוגל את שם המאמר שלי ופתאום עלה מאמר אחר שנכתב על הספר, מתוך סקרנות, פתחתי את הקישור וכל הקונפליקט הזה עלה מול עיניי. אני מפנה אותך אל המאמר, שם נכתב ראיון עם הסופרת טל אפרגן, מקומה של הסבתא האהובה לא רק בחיים אלא מונצח במילים וגם במקום בו הרגשות עוטפים אותה. http://www.alz.co.il/?p=6075

הכתיבה כמזור לנפש

הרשימה שלך גב' שירן, מאפשרת לי לגעת בדמויות טרם קריאתי את הספר. אני מאמינה שהמציאות הבדיונית של העלילה נשענת על מציאות ביוגרפית או אוטוביוגרפית של כותבת הספר. כי החיבור מדמות עגולה מורכבת המובילה את קורותיה לפני הקוראים, היא דמות של גיבורת הסיפור. מצבה או מעמדה משתנה ברגע שנוצר החיבור העוטף של המספרת שכתבה על יולי במרחק של זמן. בכלל, ממי ששמעתי על הספר הזה, ככה הבנתי שיש קפיצות בזמן בין עבר להווה. הקפיצות האלה נראות לי כמו תסריט מהיר על החיים. והחיים הם לא דבש. הכתיבה היא טיפול לנשמה ומסקרנת אותי מאוד רשימתך לגעת בה. על כך תודה.

קפיצות בזמן כדרך לאיסוף הדמות

קראתי את ספרה של איפרגן "לקרוא עיתון מול הרוח", מאוד מתחברת אל מה שכתבה יהודית מליק-שירן. יש קפיצות ב"על זמן" ו"על מקום". הזיכרונות אוספים בדרך חוויות של יולי מגיל ינקות עד לגיל בו הפכה לאם. המסע הזה שלקח אותי להתאהב ביולי ובאישיותה, הוא דומה למסע חניכה שקורה אצל בני נוער המחפשים משמעות לדרכם. יולי בהחלט מחפשת משמעות לדרכה, גם אם דרכה נגזרה מראש, כמו "מוירה" (גורל ידוע מראש) הרי שהיא אוספת את עצמה כל פעם מחדש. האיסוף הזה, גם אם נראה תמים, הוא לא כזה בכלל. הוא איסוף השברים בחייה לאחר הנפילות למקומות אפלים ולא מוכרים. מסע חניכה שהיא עוברת, כדי לנצח כנגד כל הסיכויים והיא אף מצליחה להקים לה משפחה. ספר שאהבתי מאוד. תודה ליהודית מליק-שירן על הרשימה המרתקת הזאת, אכן את הספר לא ניתן להניח מהיד.

התמונה של יהודית מליק שירן

תסריט של החיים

גב' אבוטבול יקרה,
גם אני מוצאת שתמונות החיים של עלילה זו חולפות במהירות רבה. אולי זו הייתה כוונת המחברת ואולי לא. אך הקפיצות בזמן , בעבר של יולי מגיל שנתיים וחצי משאירה אותי עם חווית הסתתרותה מתחת לשולחן. שם בין ארבעת רגליו יולי מסתתרת עם בובה מרופטת ושומרת עליה עד שתעבור הסכנה. יש בנצירת החוויה הזאת בלב הקוראים חוויה מכמירת לב, איך פעוטה קטנה צריכה להתמודד עם החיים בגיל רך בשנים. כניסתה לעולם של דוניה דינה, היא כניסה להיכל האהבה. הסבתא דינה מרעיפה על נכדתה אהבת סבתא ואהבת אב שחסרים לה. לא פלא שיולי-טל נקשרת אליה בעבותות של אהבה וכאילו חבל הטבור מחבר ביניהן. סיפור הלקוח מהחיים דרך עיניה של ילדה קטנה. רואה לפני אפילו איך הסיפור הזה מעובד לתסריט, צריך רק במאי טוב שיבוא ויהפוך את הספר הזה לסיפור מהחיים בקולנוע. כי בלב של כולנו התסריט הזה כבר שוכן בקשר עמוק של אהבה.

התמונה של יהודית מליק שירן

מציאות סיפורית לא תמיד בדיונית

תודה למחשבותייך גב' איילון,
את כותבת לי על הקפיצות בזמן בין הווה לעבר ולהפך. אלה מאפיינות את מי שלוקה במחלת האלצהיימר. חוויתי הכרות מוקדמת עם המחלה, חמותי לקתה בה. סיפורי "המחרוזת של לילי" עוסק באישה צלולה והגיונית בת 94 ששומעת קולות ובאמצע הלילה אורזת מזוודה ויוצאת אל הקולות מעברה.גם כאן בסיפור הזה, יולי-טל מנסה לנצור רגעים עם סבתה האהובה, אך המחלה לוקחת אותה בשנתה. פרידה שהיא לא פרידה משאירה בנו כאב עצום. ההתמודדות עם הכאב הזה, עם הדמעות שלא נגמרות-רק ברגע שאנחנו כותבים על הקשר שלנו עם מי שאנחנו אוהבים. זה הטיפול לנשמה. הכלי נמצא בידיים שלנו ולא בידיים של פסיכולוגים או מטפלים. רק אנחנו יכולים לרפא את עצמנו בתהליך הכואב הזה של לחוות, להרגיש, לבכות ולכתוב. הכתיבה היא הטיפול של הנשמה.

לכידות והתרה

קראתי את המאמר הענייני הזה ואהבתי את הרגישות הרבה של הכותבת המתארת את נפש האדם הצעיר שפסיעותיו במציאות חייו, הן לא בטוחות, אך הן פסיעות לגלות עולם אחר. גם אם ההליכה למקומות רחוקים מולידה מצבים לא אפשריים, יולי הולכת עד הסוף. היא גם מועדת. אני מאמינה שכל נפילה יכולה להאיר את דרכה ואולי זה שיעור של החיים. שיעור שבא לתת חוסנים נפשיים בהתמודדותה עם מצבים בלתי אפשריים. כי בסוף יולי מצליחה להקים משפחה. וזה לדעתי הניצחון הגדול שלה. תודה על הרשימה היפה הזאת.

התמונה של יהודית מליק שירן

נפילה לצורך עליה

תודה לך עטרה אויסלנדר,
אני שמחה שאהבת את הרשימה שלי. אני יודעת שרכשת את הספר וקשה לך להניחו מהיד. גם אני התאהבתי בתכנים ובמשלב הלשוני הגבוה של הפרוזה השירית היפהפיה הזאת. אכן כל נפילה בחיים היא לצורך עליה, כל התמודדות מרחיבה את את הבחירות של יולי ואת מסעה.

לכל המגיבים, וליהודית מליק-שירן בפרט

תחילה תודה לכל אחת ואחד ממכם על הקריאה ועל ההתייחסות. צללתי אל כל התגובות כולן, ומצאתי עצמי מרותקת מול נקודות המבט השונות והדומות. אני מבקשת להודות ליהודית על הרשימה המעמיקה והמסקרנת. כמו כן, שמחה לבשר כי מהדורה שנייה של רומן ביכוריי 'לקרוא עיתון מול הרוח' - עומדת לראות אורה בקרוב. אשמח שתקראו את הספר, שתצאו למסע עם יולי, מסע שתכליתו צמיחה, סליחה וקבלה. קשה "לתקצר" את העלילה או לתחום אותה בזמן ומקום, ניתן רק לקרוא אותה ולאפשר לה להוביל. את הספר ניתן לרכוש דרכי, באינדיבוק, או בהזמנה מחנויות הספרים.

חברים

חברים
שום בקורת ,טובה ככל שתהיה,לא תשתווה אל הדבר עצמו-היצירה.
קחו את הספר ותתחילו במסע מרגש אשר לא תרצו שיגמר ובסופו תתאהבו ביולי...בטל...(בטל...ביולי)

אני התאהבתי...

אני התאהבתי...

התמונה של יהודית מליק שירן

אתה צודק איגור.

ספר טוב יקח את הקורא מהמילה הראשונה אל עולמה של היצירה. הספר הזה עושה את זה בהחלט. הסיטואציה הפותחת שלו עם יולי הפעוטה שמסתתרת מתחת לשולחן בעוד הוריה צועקים זה על זה, מכניסה את הקוראים לעולמה הפנימי של היצירה וקשה להתנתק מהספר ומהשפה היפהפיה . זה ספר שכתיבתו משובחת ומשאירה בקורא טעם של עוד.

ספר ראוי בהחלט

תודה לך הגב' שירן על רשימה מעניינת. את הספר קראתי. אהבתי אותו ואהבתי את רשימתך היפה, המכבדת את יולי באהבה רבה. דרכך הבנתי את נגיעותייך בחיים של יולי, בניצחון שלה האישי למרות הנתונים הלא אפשריים שהיו מנת חלקה. היא שורדת בכוחותיה הפנימיים ומגשימה את עצמה.

התמונה של יהודית מליק שירן

וואו, אני קוראת את התגובות שלכם ומתאהבת

אין לי ספק, שהספר תפס אתכם ונכנס אליכם ללב ולנשמה. אני רק יכולה לכתוב כאן, שאני מבטיחה לכם שאגיב ואתייחס בעניין רב לתגובותיכם הענייניות הנוגעות ביולי, בטל, באווירה, במוטיבים של הספר המכיל הזה.
תודה לכם
ושבת שלום.

לקרוא עיתון מול הרוח

ראשית, תודה על דבריך.
אף על פי שאני חושבת שכל אחד יכול להבין חלקים מהספר כך או אחרת, מסכימה עמך שהספר מגולל בפני הקוראים מאבקים רבים של יולי עם מציאות חייה וכל ניסיונותיה האפשריים לשפר אותה.
בספר יש כאב, זיכרון, הרבה רגש, קבלה, סליחה, עומק וים של אופטימיות.
מסכימה איתך שהוא כתוב בלשון פרוזה שירתי יפהפייה, בשפה גבוהה, עשירה ויפה.
"לקרוא עיתון מול הרוח" מלטף, מחבק ומטפל בנפש האדם.
ממליצה בכל לבי!

ברכות על המאמר היפה . וגם ממליצה בחום

אכן אני קראתי את ספרה של טל ,"לקרוא עיתון מול הרוח" קראתי אותו עוד לפני שפורסם מאמר זה. למעשה הייתי באירוע ההשקה הראשון של הספר בחיפה . זכיתי שם לקבל את הספר מידיה של טל היקרה וכן גם זכיתי בהקדשה חמה .
יהודית כשאני קוראת את דברייך כאן ברשימה יפה זו , אין אני יכולה שלא לרצות ולשוב ולקרוא בספר שכן את הארת דברים נוספים. ואני בטוחה שכשאקרא בספר, שוב, לאור דברייך, אטעם את שורות הספר בדרך אחרת ואחוש בתיבול נוסף .
אני מאחלת המון בהצלחה לטל, המשוררת והסופרת והעורכת הלשונית. יש בטל איפרגן, מעבר לכישרון גדול בכתיבה יש בה גם נשמה ענקית רגישה חמה ואוהבת של נתינה ואהבת אדם. את התכונות האלה ניתן לקרוא ואפשר לחוש אותן בין שורות הספר . היא פשוט נוגעת היא הצליחה לגעת בי בנשמה . תודה רבה טל .
ותודה רבה ליהודית מליק שירן, על רשימתך זו, על נקודות האור הנוספות שהבאת . בהצלחה רבה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודית מליק שירן