אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פילומנה / במאי סטיבן פרירס


התמונה של שרון טהר
פילומנה / במאי סטיבן פרירס

פילומנה / במאי סטיבן פרירס

סרט הדרמה פילומנה יצא לאקרנים השנה ואף היה מועמד לארבעה אוסקרים. הסרט מבוסס על ספרו של מרטין סיקסמית' העיתונאי המלווה את דמותה של פילומנה. העלילה המוצגת לפנינו מתארת סיפור בלתי יאמן המבוסס כולו על סיפור אמיתי.  פילומנה הינה אישה מבוגרת המנסה למצוא את בנה שנמסר לאימוץ 50 שנה לפני כן. נסיבות האימוץ מתארות סיפור טרגי של אירלנד הקתולית של שנות ה 50, פילומנה אז נערה בת 14 נכנסה להריון. אביה כמו משפחות קתוליות רבות באותה תקופה החליט לשלוח אותה למנזר, שם ילדה את בנה שנמסר לאימוץ על ידי הנזירות. במשך 50 שנה לא חדלה פילומנה לנסות לאתר את בנה. אך רק כאשר העיתונאי מרטין סיקסמית' מגלה עניין בסיפור, מתחילה פילומנה למצוא תשובות לתעלומת הימצאותו.

דמותה של פילומנה, אותה מגלמת ג'ודי דנץ', גורמת לצופים להתאהב בה בפשטותה. היא מייסרת את העיתונאי הציני לאורך הסרט, בשאלותיה, התלהבותה מהעובדים במלון, ובפרטי הרומן הזול האחרון שקראה. אותה אירית לבבית שספק אם אי פעם יצאה מאירלנד, מוצאת עצמה בהרפתקה, שמגלה עבורה עולם שלם שמעולם לא טעמה. התנהלותה החייכנית והמבדרת, יוצרת את האיזון בסיפור העצוב כל כך. הקשר בינה לבין העיתונאי, מקביל לקשר בין אם לבנה. הוא סופג ממנה את כל גחמותיה, כמו בן נאמן, והיא בתמורה שואלת את השאלות הקשות ונוזפת בו כשצריך.

החיבה כלפי דמותה של פילומנה נבנית נדבך נדבך. זה מתחיל מגילוי אמפתיה אמיתית כלפי סיפורה הטרגי, וממשיך כאשר לומדים פרט אחר פרט מאופייה ואמונתה. כאשר העיתונאי מגלגל עיניים כלפי התנהגותה המתלהבת מפני החוויה שבטיסה ובמלון, הצופים יחד איתו צוחקים על חשבונה במידת מה. עם השתלשלות העניינים, וכאשר מתגלים פרטים נוספים אודות בנה, האופן שבו היא מקבלת זאת, צובט את הלב. ג'ודי דנץ' עושה עבודה נפלאה, ומצליחה להעביר את הרגש בקלוז אפים מדוייקים שבוחר הבמאי. כך בנקודות השיא כבר קשה להתנשא עליה ולא נותר אלא להעריך את האישה האמיצה הזו.

קשה לנתק את העובדה כי הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, זה מהדהד לאורכו של הסרט כולו. ובעיקר מפני שלדעתי אם לא היה מבוסס על סיפור אמיתי, אמינותו של הסיפור היתה לוקה בספק רב, והפתרון בסוף היה מרגיש מאולץ. למעשה כל המסע כולו, וההיכרות עם פילומנה לא יכול להסביר עבור אף אחד את מידת הקבלה והחמלה שמגלה הדמות הראשית כלפי מי שעשו לה עוול כל כך אכזר.

מתחילתו של הסרט, ועד לסופו נותרתי מרותקת למסך, לא מפני שמדובר ביצירת מופת עילאית, פשוט מפני שהסיפור האישי כל כך, הסובב כולו סביב דמות המעלה חיבה כל כך. זהו מסוג הסרטים שחסרים קצת בנוף סרטי האוסקר. זאת יחד עם השתלשלות העניינים הלא צפויה, מותירים אותך עם רצון עז לקבל תשובות ולהבין. יחד עם פילומנה ודרך עיניה הורודות המביטות על העולם, כצופה אתה נותר שואל את עצמך שוב ושוב, מה אתה היית עושה בסיטואציה כזו? רמת האמפתיה כלפיה, והרצון שתמצא את שלוותה יחד עם התשובות, היא כה גדולה, עד כי אינך מסוגל להתנתק לרגע.

יחד עם הסיפור הטרגי, הסרט מועבר בצורה שממתיקה את הגלולה. היה ניתן בקלות להיכנע לקיטשיות שבסיפור ולהפוך אותו לסרט "הכינו את הממחטות", והוא אכן כזה במידה מסוימת, אך החיבור בין פילומנה לעיתונאי הציניקן מאזנת אותו שוב ושוב, ומספקת לו את הרגעים הקומיים שמאזנים ומרככים את רוע הבשורה. האדיקות הדתית שלה שעומדת בפני מבחן לאורך המסע, לא מאכזבת אותה, ועוזרת לה לקבל את הדברים כפי שקרו. מה שמותיר חילוניים ציניקנים כמו העיתונאי וכמו רבים מהצופים בוודאי עם פה פעור והרבה סימני שאלה. סרט מומלץ מאוד.

תגיות נושא: 

תגובות

סרט קשה

סרט קשה אבל טוב

תודה על הסקירה

נשאר לי רק ללכת לראות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שרון טהר