אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פיאוני / פרל ס. בק


התמונה של מירב גולן
פיאוני / פרל ס. בק

פיאוני / פרל ס. בק

פרל סיידנסטריקר בק היא סופרת אמריקאית, נולדה ב-1892 ונפטרה ב-1973. היא נולדה בארצות הברית, אולם בגיל 3 הוריה עברו לסין. ב-1934 חזרה לארצות הברית בשל מתיחויות פוליטיות בסין, שם אימצה שישה ילדים. ב-1938 זכתה בפרס נובל לספרות על שני ספרי ביוגרפיות שכתבה על הוריה. קורות חייה השפיעו מאוד על כתיבתה ועל תכניה, אחד מהדברים שביקשה להוכיח כי האוניברסאליות של האנושות היא אפשרית. ב-1949 הקימה סוכנות לאימוץ שטיפלה בילדים דו-גזעיים. ספריה "האדמה הטובה" ו"בית המריבה" תורגמו מיד לעברית בשנות ה-30, עם פרסומם. ספר זה, פיאוני, תורגם רק לפני שנה. אני מניחה שלאי תרגומו (פורסם לראשונה ב-1948) יש סיבה מיוחדת.

את ספרה "האדמה הטובה" – אשר זיכה אותה בפרס פוליצר - קראתי כשהייתי בת 19 ואני זוכרת שהוא השפיע במידה רבה על דרך החשיבה שלי, מעין "אירוע מכונן".  זוהי סאגה משפחתית העוסקת במהות ההקרבה הנשית וההיאחזות באדמה בשעת עוני אך מכירתה בשעת עושר. ולכן כשהבחנתי ש"ידיעות אחרונות" תרגמו את הספר "פיאוני" רכשתי מיד, בלי להסס.

פיאוני (Peony) הוא שמה של נערה משרתת. תרגום שמה הוא אדמונית החורש, הפרח הלאומי של סין. בילדותה היא נמכרה למשפחתו של עזרא בן ישראל, יהודי-סיני. מבעד לעיניה היפהפיות וחיוכה השופע גומות חן נתוודע לסיפורם של יהודי סין בהונן, מחוז בקאייפנג שבסין מתחילת המאה השמונה עשרה ועד סופה. בהונן היה מרכז יהודי-סיני פעיל ועשיר, שאליו התרכזו יהודים מפרס, טורקיסטן והודו ואט-אט נעלם, כיוון שרוב היהודים נטמעו בעם הסיני וחשבו עצמם לסינים יותר מאשר יהודים. בד בבד מתרקם סיפור אהבה נסתר בין פיאוני המשרתת בת ה-17 לבין בנו של בעל הבית, דוד בן ה-19. למרות אהבתה העצומה של פיאוני היא מודעת שלא תוכל להיות לו אפילו לפילגש, ולא רק בגלל מעמדה, אלא גם ובעיקר כיוון שהאל "שלהם" (של היהודים) לא יתיר זאת. מבעד לעיניה של פיאוני  מספרת בק את מנהגי היהודים, פיאוני משועשעת מחג הפסח למשל והמנהג לחפש פירורים.. היא מודעת להקשר של חג האביב של היהודים, הוא פסח, שחל בתקופה שבה חל חג האביב הסיני. בסדר פסח היא מקשיבה היטב לסיפור משה ויציאת מצרים, והיא אומרת על היהודים שהם אוהבים לסבול ושהחג שלהם (פסח) הוא חג עצוב. מבעד לעיניה אנו נקרא על הדילמות של היהודים האם להמשיך ולשמר את החגים ובכך להמשיך להבדיל את עצמם מעמים אחרים בו בזמן שהם נמצאים וחיים במקום שבו מכבדים אותם, נותנים להם מרחב מחיה, יכולת לעסוק במה שיחפצו וחופש בכל תחום. בו בזמן, שמגיעים אליהם ידיעות מהמערב על רצח העם היהודי רק בשל יהדותם. גם הם עצמם שואלים שאלות של מהות, של המשכיות וגם חבריהם הסינים שואלים שאלות מוסריות -  למה בעצם הורגים את העם היהודי? האם זה בגלל שהעם היהודי מבדיל את עצמו? האם לא ברור שבשל ההתנשאות הזאת הם גורמים לשנאה? למה הם לא מרשים לזרים להיכנס לבית הכנסת – מה הם מסתירים שם? לשם מה העליונות הזאת? ומי הוא האל קנא הזה שאוהב ששוחטים עבורו, כובשים עבורו? ולמה בכלל הוא נסתר?

למעשה, מבעד לעיניה של פיאוני, אנו עדים להטמעתם של היהודים הסיניים בסין, אם בטשטוש המנהגים (אכילת עוגיות שעשויות משומן חזיר על ידי אב הבית כשאם הבית היא האישה החזקה שמתעקשת לשמור על המנהגים; המורה של דוד, הבן, הוא גם סיני – ובעיקר השפעתו של קונפציוס – אך גם הרב, שלבסוף נכנע), אם בהריסת בית הכנסת היהודי היחידי שנשאר שם ואם בחיבור לאדמת הקודש, או ליתר דיוק החיבור והתרופפותו, כי אימו של דוד – האישה החזקה בבית – מבקשת להגיע לארץ ישראל, לאדמה המובטחת של העם היהודי, לבקר שם ולהישאר כדי להיקבר שם. היא רוצה שבנה יחידה, דוד (שכבר לא מלך ישראל..) ילווה אותה, אולם בערבות ימיה ועם מחלתה היא נחלשת, פיזית ונפשית, ובסופו של דבר תזנח את משאלתה. ברבות הימים דוד ירצה גם הוא לעלות לארץ ולו כדי לראות מבעד לעיניו או עיני אימו, את הארץ שרצתה להיות בה, אולם ממניעים אובייקטיבים הוא לא יעשה זאת.

פרל בק ערכה תחקיר מקיף כהכנה לכתיבת הספר הזה, אם כי באחרית דבר נאמר שישנם כמה אי דיוקים בעובדות היסטוריות. ניכר שבק בקיאה היטב במנהגים היהודיים, בחגים, הדלקת נרות,  הסיפור מהול בפסוקים מהתנ"ך, ופיאוני אפילו מודעת לשמותיו הרבים של האל של היהודים. בספריה נוכל למצוא קווים מקבילים שמעידים על כתיבתה המיוחדת: בסיפוריה המקום הוא סין או מרחבי אסיה, הזמן הוא תמיד סיפור היסטורי, היא תמיד חוקרת היטב את המרחב והזמן ונותנת נפח ובקיאות במנהגי המקום, בעיקר הדתיים, כי גם הדת הוא מרכיב חשוב בסיפוריה. עוד נושאים שמעסיקים את בק בכל ספריה הם אימוץ, הגירה וסיפור בין גזעי אם כראשי ואם כמשני. אולם מעל הכל זהו סיפורן של נשים, נשים חזקות, נשים מובילות, נשים שעל כתפיהן ההיסטוריה מתקדמת והעלילה נמשכת, לטוב ולרע..

הערה לסיום שאיתה התחלתי: עכשיו קורא המאמר יכול להבין למה למעשה הסיפור לא תורגם בישראל, או לעברית, כשפורסם ב-1948, כפי שתורגמו ספריה של פרל ס. בק לעברית מיידית: מבעד לעיניה הזקנות של פיאוני אנו נתהה עימה על עתידו של העם היהודי. וב-1948, מלחמת העצמאות והקמתה של מדינת ישראל עתידו של העם היהודי לפחות אז, נראה היה מובטח.

תודה להוצאת פן/ידיעות ספרים על התרגום גם של הספר המקסים הזה, גם אם באיחור רב!

Novelist Pearl S. Buck Interview (Merv Griffin Show 1966)

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

סיפורי יהדות

תמיד מרתקים. במיוחד כשהכתיבה כל כך מושקעת, מקיפה ומעמיקה.

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן