אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרהורים נוגים על עתידנו


דגל מדינת ישראל

דגל מדינת ישראל

הרהורים נוגים על עתידנו... מחשבות פסימיות על העתיד הקרוב והלאה

להבנת הצפוי יש לעמוד על התרבות הפוליטית של ישראל, מאפייני המשטר, התנהלות הסכסוך עם הפלסטינים, כמו גם האיומים החיצונים. זו משוואה עם לא מעט משתנים, שחלקם אף אינם ברורים כיום, אבל למרות זאת אני סבור שהעתיד כלל אינו ורוד, ולפחות יהיה אפור.

מצב הדמוקרטיה, אם ננתח למשל את מאמרי עיתונאי הארץ ניתן להסיק שהימין הינו אנטי ליברלי, נוטה לפשיזם אם לא כבר פאשיסטי, בעוד שמי שנקרא לעמוד להגנת הדמוקרטיה הליברלית הוא  השמאל שהקים אותה עם הקמת המדינה.

אם נקצין את התמונה המתקבלת, מדובר בהתייצבות מחנה "בני האור" מול "בני החושך". אינני מתייחס לנכלוליות שלטון רה"מ נתניהו, אלא מפרספקטיבה היסטורית לתמונה הגדולה.

בהתייחס למציאות הפוליטית ולא למיתוסיה, יש לציין שהמציאות הפוליטית עוצבה לאורך השנים החל מתקופת ה"ישוב העברי" בדרכו למדינה, בתרבות פוליטית אופפת כל וע"י אידיאולוגיה סוציאליסטית, שנתנה עליונות לזהות היהודי ("היהודי החדש") על פני ערך השוויון האוניברסאלי ולכן דחתה את הקומוניזם, שהכפיף עצמו למוסקווה ולאינטרסי הרוב הערבי הפועלי.

התרבות הפוליטית (ואני הולך בעיקר בעקבות יונתן שפירא) שמה דגש על הכלל ולא על הפרט, באשר התנועה הציונית הייתה תנועה לאומית אתנית, ולמרות שהייתה תנועת מיעוט בקרב היהודים, ראתה הפתרון הלאומי בריכוזם בארץ תוך שינוי תודעתם, ומבחינת השמאל הציוני, גם תוך שינוי במבנה פירמידת התעסוקה .

מעצם אתניותה והיותה פתרון למצוקת נרדפות יהודי מזרח אירופה, היא לא יצאה מתפיסת בנית תשתית למדינה טריטוריאלית שתבנה לאום, מה גם שהישוב העברי בה היה מיעוט ולפי עקרון ההגדרה העצמית, הייתה זו אמורה להיות מדינה ערבית.

האידיאולוגיה הסוציאליסטית ראתה לנגד עינה קודם כל את חזרת היהודי התלוש מהקרקע לעבודת האדמה הפיסית כאדם הקשור לאדמתו. אלו שהלכו לפני המחנה (שרובו נישאר למעשה באירופה) היו ה"חלוצים", שביטאו את האידיאל הסוציאליסטי, שכוחו נבע מהתארגנותו סביב ההסתדרות ומשק העובדים, שחפן בתוכו את ההתיישבות העובדת.

עקרון נוסף, שכמו הסוציאליזם והאתניות העמיד את הכלל לפני הפרט היא הדת היהודית מעצם החיים היהודים בקהילה לה מוסדות והנהגה היררכית בעלת קודי התנהגות. הלאום לא נתפס כנפרד מהדת, ובעיצובו ניסה להסדיר זיקות חדשות עם הדת, שהמשיכה להגדיר את גבולות הקולקטיב.

העיקרון האחרון אותו מונה שפירא הוא היות הדמוקרטיה פורמלית, ולא מהותית, כלומר לא דמוקרטיה ליברלית. הדבר נובע מעצם עיצובה במזרח אירופה, שטרם עברה את תהליכי הדמוקרטיצזיה והליברליזציה כמערב אירופה.

מאז הקמת המדינה התחוללו אמנם שינויים סוציו-כלכליים, שכללו גם התמוטטות הקיבוצים והמושבים, תהליכי הפרטה, אך היו דברים שנשארו ואף חזרו לאחור, כלומר היה גם תהליך של ריאקציה.

תהליך ראקציה זה ניתן להבחנה בכל מה שקשור למיסוד הציוני מאז הקמת המדינה. ההיסטוריון יגאל עילם מציין שחברי הממשלה הזמנית לא ויתרו על תפקידיהם במוסדות הציונים במקביל למשרותיהם החדשות, ביטוי להמשך קיום הממסד הציוני הגם השגת הריבונות הלאומית.

כיום אין שום הצדקה לקיום מוסדות הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית על מחלוקותיהם  העוסקות בעליה ובהתיישבות, כמו גם לקק"ל, שהייתה צריכה להיות מולאמת ואז מופרטת.

אולם הצורך בחלוקת השלל לאנשי הממסד הביא להמשך קיום מיסוד זה, שהינו בתחומי הביצוע הממשלתיים, וגם חמור מהבחינה, שעקרונות קק"ל מעצבים את עקרונות רשות מקרקעי ישראל.

מיותר כמעט לציין, שהממסד הציוני הינו ממסד "עוקף דמוקרטיה מדינתית" לשם מתן מעמד פריבילגי ליהודים על האחרים. זו אפליה ברורה שאינה יכולה להתקבל על הדעת במדינה דמוקרטית ליברלית. יש פובליציסטים וחוקרים מהציונות הליברלית הרואים את ישראל ככזו, ובהם אישים כמו אמנון רובינשטיין, שגם חינך דורות של סטודנטים בתחום המשפט התחוקתי.

בניגוד לראיה שישראל היא דמוקרטיה ליברלית, אטען שהיא אתנוקרטיה מסוג ייחודי. היא נועדה לעם היהודי המבושש כיום לבוא אליה, הגם גלי עליה מסוימים מארצות הברית וצרפת שהגיעו בשל השקעה רבה בהן. אולם האמת היא, שלמרות שמחצית מהיהודים בעולם חיים בישראל, מציאות זו לא תשתנה. על מאפייני ישראל לאורה כתב האלוף (מיל) בני פלד, שאין  הוא רוצה להיות המשמר הקולוניאלי הקדמי של העם היהודי.

היהודים משולבים חברתית, כלכלית ופוליטית במדינותיהם הן במערב והן במזרח אירופה. כיום עומד בראש ממשלת אוקראינה ולאדימיר גרוסימן. בשנות השבעים של המאה הקודמת עמד בראשות ממשלה אוסטריה הקנצלר ברונו קרייסקי. באותה תקופה שימש מזכיר המדינה בארצות הברית הנרי קיסינג'ר. אלו הן מספר דוגמאות ממכלול גדול יותר, המדגימות ההשתלבות הפוליטית ברמות הגבוהות ביותר, המפריכה את הטענה, שהיהודים בעולם הם ציוניים בפוטנציה שבנסיבות מסוימות יגיעו כולם לישראל. אגב, גם אם יורע מצבם של יהודים בארץ זו או אחרת, קיימות להם אופציות הגירה יותר מוצלחות מישראל, למשל קנדה או אוסטרליה.

לעומת זאת, בישראל לא קיימת התפיסה הרואה בכלל האזרחים הישראלים את מקור הריבונות מעצם העובדה ש-20% מאזרחיה הם ערבים (רובם מוסלמים), וכאמור לא כל "העם היהודי" הינו ישראלי אבל על זכות ההגירה לישראל מחליט הפרט היהודי ולא מדינית ישראל.

על הפערים הכלכליים חברתיים בין ישראלים ערבים ליהודים נכתב הרבה, ומספיק לבחון את דו"חות עמותת "סיכוי" בהקשר זה. ועדת אור  שדנה בסיבות לפרוץ מהומות אוקטובר 2000 (בתקופת האינתיפאדה השנייה) עמדה על סיבות העומק ועל רגשות הזעם על האפליה וההדרה משך שנים.

תיקון האפליה וההדרה דורש שינוי בתרבות הפוליטית ובמשפט של ישראל, אבל כיום במציאות שרוב מוחלט, לא רק של הימין אלא של השמאל מצדד בהיות ישראל מדינה "יהודית ודמוקרטית", דומה שזו משימה בלתי אפשרית, ובעקבות המשפטן אילן סבן, אני סבור שיש לבדוק את אפשרויות השינויים רק במסגרת הפרדיגמה הציונית שעיצבה את האתנוקרטיה בישראל. אגב זאת אציין שגם מר"צ שבשמאל אינה מצדדת בלאום אזרחי ישראלי אלא בהיות ישראל מדינת העם היהודי וכל אזרחיה, שזו הגדרה הסותרת את עצמה

האתנוקרטיה יכולה לנוע בציר מסוים מהקשחתה לבין הקלתה, אבל לעולם היא תישאר אתנוקרטיה של קבוצת רוב אתנית "הפוזלת" החוצה במקום לחשוב  על טובת כלל אזרחיה, כפי שהיה מצופה מהשקפה רפובליקאית, שכה נעדרת במחוזותינו.

אגב הרפובליקניזים יש להעיר ולהאיר שאין הכוונה במושג זה לממלכתיות של בן גוריון. מושג אחרון זה היה מושג אקסלוסיבי ליהודים מארצות העלייה השונות, והדיר את ערבי ישראל, שכלל לא עניינו את בן גוריון, שטרח רק פעמים ספורות לבקר בישוב "ערבי". כור ההיתוך היה כור ההיתוך של העליות היהודיות השונות, ולא של כלל אזרחי ישראל ובכללם הערבים.

סיכום חלקי: ישראל אינה דמוקרטיה ליברלית, אינה רפובליקה ואינה מדינת לאום של כלל אזרחיה.

הפתרון המדיני של הסכסוך עם הפלסטינים. לא מעט נכתב על המו"מ המדיני שכשל ועל הסיבות לכך. בנוסף לכך יש לתת את הדעת על מספר סוגיות החופנות יותר פסימיזם מאופטימיזם: א. ירידתו הצפויה מהבמה של אבו מאזן נוכח הפילוג בן פת"ח לחמאס והמצב הכלכלי סביבתי הבעייתי במיוחד בעזה. ב. היכולת להגיע להסדר מדיני ומעבר לכך, היכולת לממשו מול דעת הקהל. רק אזכיר שיגיל לוי סבור שנוכח בולטות הקצונה הגבוהה הדתית לאומית בצבא יתכן אף מצב שהצבא ימנע מפעולות שיידרש, מחשש שלא יהיה מי שיבצע אותן. אגב זאת יש הטוענים שלוי מפריז ברמת הציות שהוא מיחס לרבנים ג. בהנחה שתקום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל (מה שלא נראה צפוי כיום) מי ימנע הפיכתה למדינה כושלת? קורסת? לפסימיות זו יש להוסיף את: העדר תרבות פוליטית דמוקרטית ליברלית בה, אי שוויון כלכלי חריף, שחיתות פוליטית ורמת חיים נמוכה של רוב האוכלוסייה.

יש לציין שתפיסת השמאל, שהכיבוש משחית את החברה ברורה ומובנת מעצם הבדלי יחסי הכוח והפרקטיות הצבאיות-משטרתיות הזולגות לתוך הקו הירוק. אולם, לא ניתן פוליטית להפסיק את הכיבוש מבלי לתת הדעת על תוצאותיו (למשל מדינה כושלת), כמו שלא ניתן כיום לספח את יהודה ושומרון תוך הענקת אזרחות ישראלית מבלי ליצור דה פקטו מדינה דו לאומית עם כל התנאים למלחמת אזרחים פנימית נוסח יגוסלוויה.

המשטר - המשטר בישראל הינו פרלמנטרי קואליציוני כשאין חוקה ויש יכולת חקיקתית לעקוף את בית המשפט העליון. אמנם קיימות זכויות שנקבעו בחוק (למרות שאין מגילת זכויות האזרח והאדם), אבל במידה רבה הזכויות הן מטבע עובר לסוחר הפוליטי בשל עוצמת יחסי הכוחות הפולטים. זה  אולי סביר לראות בחיוב את המשטר הפרלמנטרי קואליציוני שלנו, בהתחשב בעובדה שיש מדינות רבות כאלו, אבל נוכח חדירת ארגוני הפשע לממסד הפוליטי, כפי שהתריעה על כך המשטרה כבר לפני שנים לא מועטות, כמו גם נוכח יחסי ההון והשלטון ולעיתים גם העיתון, ניתן להעריך שישראל הנה מדינה מושחתת במידה לא מועטה. שחיתות וערכי הדמוקרטיה ליברלית אינם עולים בקנה אחד. אגב המשטר, לא כתבתי מילה על המנהל הציבורי וארגונים המנצלים את כוחם היחסי מעל ומעבר.

הערה: לא ניתן להקיף את כל התחומים הרלבנטיים. כך למשל לא התייחסתי לתחום הכלכלי, או לשינוי יחסי ישראל ארצות הברית. קיימת למשל תזה הטוענת שעליית הקול ההיספאני, לא תשמור על המחויבות "הנוצרית לבנה" לישראל.

תקווה? שישראל תהפוך לרפובליקה ישראלית של כל אזרחיה, שתשפר, לא רק על יציבותה  הפוליטית, אלא את הניעות הסוציו-כלכלית של אזרחיה. אבל ערכים אינם ממשים עצמם בהבל פה, וכשבמערכת המפלגתית אין אף גורף שתומך בכך, אין שום סיכוי לשינוי מהותי.

סיכום : ישראל אינה דמוקרטיה ליברלית, אלא אתנוקטיה ייחודית. אין היא מדינת לאום טריטוריאלית ולכן אינה מכירה בלאום הישראלי המנרמל. ישראל איננה רפובליקה בעלת אתוס משותף, באשר כפי שקבע הנשיא ריבלין, יש בה ארבעה שבטים. מכאן, שמעצם מרכיביה, אין ישראל יכולה להיות מדינה יציבה  נוכח אתגר הסכסוך עם הפלסטינים, מה גם, כפי שכבר ציינתי, מדינה פלסטינית עלולה להיות מדינה כושלת, ומדינה דו לאומית תחפון מלחמת אזרחים פנימית.

אם לא ישונו אבני היסוד המרכיבות את מציאותנו הפוליטית, אי אפשר שלא להיות פסימי.

תגובות

האדם בחיר הנבראים? איפה בדיוק אני רואה את זה?

אני חי בעולם מוגבל.
לא סליחה, אני בעצם חי בעולם אדיר עם ים של גלים, כוחות וחוויות אינוסופיות.
אבל? אני בעצמי מוגבל!
עקב כך, אני תופס ספקטרום צר מאוד מתוך חוויה חושית אדירה.
אני מסתכל כלפי חוץ. לא יאומן, אפילו בעלי החיים, הציפורים מאושרים ממני.ואיני מבין איך בעל חי כל כך קטן ולא משמעותי, חי בשמחה בחופש וטוב פי כמה ממני!!!
אלוהים, מה קורה כאן?
איך יכול להיות שבחיר הנבראים, היצור המשמעותי ביותר שנברא, כל כך בודד וחי בתוך עצמו,בסבל, שואל שאלות קיומיות ולא מצליח למלא את החיסרון האדיר שבתוכו.

אז יודע האדם שהגיע הזמן לפתוח את כתבי הקבלה ולמצוא בהם את אותם המילויים שאפילו לא ידע שדווקא אליהם השתוקק כל חייו.

ועל זה כותב בעל הסולם בכתבי הדור האחרון: "פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בעיניני העוה"ז, שאפשר ללמוד את הסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את הסטוריה הבאה".
ועל כך כתוב בספר הזוהר: "
צ) בזמן שהקב"ה יקים ישראל ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק וקטן מאד. ואחר כך יפתח להם פתח אחר, מעט גדול ממנו. עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם. שלא תתגלה ישועתם בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, שהולך ואור עד נכון היום.
צא) וכל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, שמושיעם לאט לאט ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחשך. ותמיד בחשך היה משכנו. שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואחר כך מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.
ולמרות חוסר ההסכמה הפנימי והדחייה הטבעית שקיימת בך. כן אתה! שקורא עכשיו את אותם הדברים, אני מאחל שיהיה לך האומץ להחליט (למרות ההתנגדויות הפנימיות שבך) להתקרב לחכמה זו ולזכות לאותה השלמות עליה מדבר בעל הסולם.
בהצלחה אחי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי ברנע