אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ז'אן-פיליפ בּלוֹנדֶל / רכבת הבוקר לפריז


ז'אן-פיליפ בּלוֹנדֶל, רכבת הבוקר לפריז, מצרפתית: רמה איילון, כתר, 2017

ז'אן-פיליפ בּלוֹנדֶל, רכבת הבוקר לפריז, מצרפתית: רמה איילון, כתר, 2017

  מיהו ז'אן-פיליפ בּלוֹנדֶל

הסופר הצרפתי ז'אן-פיליפ בלונדל נולד ב-1964 בעיר טרואה ומתגורר בה גם כיום. הוא מלמד אנגלית וספרות כללית בבית ספר תיכון לא רחוק מהעיר, נשוי ואב לשתי בנות. במקביל הוא מנהל קריירה של מחבר ספרים למבוגרים ולנוער.

בלונדל רואה במקצוע ההוראה יעוד וכתיבת עלילות מסייעת לו לחיות. כבר לפני גיל 22 ראה בדמויות ספריו חברים נאמנים, המלווים אותו לכל אורך דרכו, חוסכים ממנו את הבדידות ומפחיתים את סבלו.

חייו של בלונדל לא נעו תמיד במסלול רציף ונוח, מרופד בהצלחות מקצועיות, ספרים שהופכים, במפתיע, לרבי מכר והזמנות לתכניות רדיו וטלוויזיה שבהן פונים אליו המנחים בהערצה ובהתפעלות. אירוע דרמטי להחריד שבר את חייו של הסופר כשהיה בן 17 (1). ז'אן-פיליפ סרב להצטרף לנסיעת לילה במכונית המשפחתית כדי להגיע אל הסבתא, בדרום מערב צרפת. הוא ידע שאביו איננו נהג זהיר והעדיף להימנע. לא רק הוא חשש מנהיגתו הפרועה של אביו. כל המשפחה פחדה לנסוע עם האב במכונית. זאן-פיליפ חזה מן הסתם את הנולד. בתאונה קשה באותו לילה הרה אסון ב-1982 נהרגו אמו ואחיו. אמו הייתה מנהלת בית ספר בעיר טרואה. אחיו, בחמש שנים מבוגר ממנו, היה מקסים ומבריק. ז'אן-פיליפ הרגיש עצמו כה מגושם... אחיו היה זה שחסר לו יותר מכול. בכל חבריו ניסה ז'אן-פיליפ למצוא את דמותו. על אמו הוא חושב בהמון רוך. היא הסתובבה בבית כציפור בכלוב, משחרת לחירות. התאונה התרחשה בסוף יוני. ז'אן-פיליפ עבר זה עתה את הבגרויות בהצלחה ולכן קיבל היתר לנסוע אל הסבתא ברכבת. מדוע דווקא הוא נשאר בחיים? שאלה זו הטרידה אותו לא מעט.

אביו של ז'אן-פיליפ היה היחיד ששרד את התאונה ודרמה זו הרעילה את יחסי האב והבן. הבן לא יכול היה לסלוח לאביו על שהרס את המשפחה. האב נטר טינה לבנו על שנשאר בחיים וכך יכול היה לשפוט את התנהגותו ההרסנית, את נהיגתו הפושעת שהביאה לאסון. אחרי התאונה שקע האב במצב של אפטיה שהייתה מנוקדת בהתקפי טירוף בהם איים לרצוח את בנו. ארבע שנים מאוחר יותר, כשז'אן-פיליפ רק החל להרים ראשו מהתהום, נהרג אביו בתורו, בתאונת מכונית גם הוא (או שמא לא תאונה...). ז'אן-פיליפ, בן 22, לא התאבל על מות אביו. שום חיבה לא שררה בין השניים. אך האירוע השקיע אותו שוב בתהום. בגיל 22 הפך ז'אן-פיליפ, השורד היחיד במשפחה, לכלי הקיבול של סיפורה הלא גמור. החיים איבדו את צבעיהם.

כדי לעמוד בכאב, בנה לו ז'אן-פיליפ חומת זכוכית שהפרידה בינו לבין העולם. בד בבד שקד על לימודיו כדי להפוך למורה ולחצוב לו את מקומו על פני האדמה. את סיפור התמודדותו עם יצר המוות כתב ברומן האוטוביוגרפי ולהישאר בחיים (2).

מוזיקה קטנה

כמו בשאר ספריו, כך גם כאן, ברומן רכבת הבוקר לפריז, בלונדל מתאר את המוזיקה הקטנה של חיי היומיום, את הפרטים הקטנים, את רגשות האנוש הבסיסיים, הנבחנים במיקרוסקופ. הסופר מלווה את דמויותיו, הדומות לו ולחבריו, ולכל אחד אחר, לא תמיד סימפטיות, במסלולי חייהן, מתאר אותן על  רקען החברתי והמקצועי, עורך להן מאזנים וסיכומים. ילדות, התבגרות, בשלות, המעבר בין הגילאים השונים, שלבי החיים, פער הדורות, זקנת ההורים, מחלות ומוות, של ההורים כמו גם של בני מחזור. ספריו של בלונדל מפגישים את הספרות והסוציולוגיה ונותנים מקום לאנשים הרגילים שלעתים אירועים בלתי רגילים מזעזעים את חייהם. מה חוללו החיים לגיבורים, מה עשו הגיבורים מחייהם, מה הם חושבים על עצמם ומה הם חושבים על הסובבים אותם. מה מקום המקריות ומה מקום האחריות בעיצוב הגורל האישי. יש לציין שהכותר בצרפתית הוא 06:41 (3), דהיינו, מועד יציאת הרכבת שבה בחר, במקרה, כל אחד משני הגיבורים. לולא הנסיבות שהביאו אותם לבחור דווקא ברכבת זו, לא היו נפגשים.

דבר הסופר

נושאו העיקרי של הספר הוא, לפי דבריו של הסופר עצמו, מאזן חיים של שני גיבורים המתקרבים לגיל החמישים (4). ססיל דופו ופיליפ לדוק, יושבים זה ליד זה, ברכבת עמוסת נוסעים, שתחנת מוצאה היא טרואה ושיעדה  פריז. שניהם מזהים זה את זה אך מעדיפים להעמיד פנים ולא מחליפים מילה בזמן הנסיעה. ססיל ופיליפ היו זוג במשך ארבעה חודשים לפני עשרים ושבע שנים. סיפור אהבתם הסתיים באופן מאוד אומלל בזמן טיול משותף בלונדון כשכל אחד מהם חזר לביתו לבדו.

הסופר מקווה שבסיפורם האישי של ססיל ופיליפ קיים ממד אוניברסלי. הקורא יחשוב גם על חייו שלו בפיקחון מתוק ויביט בחמלה על עצמו ועל סביבתו. גם בגיל חמישים אפשר לחשוב על נקודת המוצא ועל המטרה.

התרשמות אישית

המוזיקה הקטנה של בלונדל מרעידה את נימי נשמתי, גורמת לי הנאה וכאב, מעוררת בי עניין - קראתי בינתיים עוד כמה ספרים שלו, שכולם מנגנים באותם טונים (למעט, חייבת להודות, פה ושם, קטעי מילוי בנליים שמפאת הנושא בלתי אפשרי להתחמק מהם). למרות שהספר כתוב לכאורה בפשטות ונקרא במהירות, רעיונותיו עמוקים ומעוררים מחשבות אינסופיות, תהיות ושאלות. אירועים העלולים להיראות מקריים בקריאה מהירה, כמו היסחפות סירתו של פיליפ הצעיר בזרם או קן הנמלים המעופפות שהשתלט על ביתה של ססיל בהיותה כבר אם, עמוסים למעשה במשמעות סמלית. ססיל שהייתה כנמלה קטנה ונרמסת בצעירותה צימחה כנפיים בעוד שפיליפ המבטיח נסחף בזרם, שקע בבוץ וכמעט מת. אך האם היו ססיל ופיליפ, בצעירותם, זו כה רגילה וזה כה מזהיר? יש להדגיש שדמותם של הגיבורים הרבה יותר מורכבת ממה שנראה במבט ראשון. חוסנה השורשי של ססיל ונקודות התורפה של פיליפ יפותחו אט אט במהלך הרומן.

מי בעצם הכוכב? מתייה, חבר של פיליפ, שחלם להיות שחקן והפך להיות מגיש מפורסם של שעשועון טלוויזיה פופולרי? ססיל רצתה מאוד שאביה ילמד אותה את שמות הכוכבים בילדותה. מערכות דימויים – נמלים, היסחפות בזרם, כוכבים – מאגדות, בלי משים, את חלקי הרומן ודורשות קריאה קשובה.

שם בית הקפה ליד בית ילדותה של ססיל, שלושת החברים, כמו מסדר בשלישיות שונות את גיבורי הרומן, שיש ביניהם יריבויות והזדהויות, קווי דמיון והבדלים. כל הניואנסים הללו, המרכיבים את עושרו ועומקו של הרומן, יוחמצו בקריאה מהירה.

שני מונולוגים פנימיים, האחד של ססיל והשני של פיליפ, שזורים זה בזה ומרכיבים את הרומן, שבסופו, בפרק האחרון, נוטל המחבר, אדם שלישי, את רשות הדיבור ופותר את עלילתו באופן לא צפוי, לאחר שהצליח ליצור מתח: ידברו לא ידברו? ימשיכו להיפגש לא ימשיכו להיפגש?

הספר מאופיין באחדות המקום, הזמן והעלילה – נסיעה ברכבת היוצאת בשעה שש ארבעים ואחת מטרואה ומגיעה שעה וחצי מאוחר יותר לפריז. אך בעוד שהרכבת נוסעת במסילתה במסלולה הקבוע מראש, מחשבותיהם של הגיבורים נודדות לא רק בכיוון ההפוך, לעבר טרואה, אלא גם  בלי סדר ברור. הרהוריהם עושים קפיצות בתוך מנהרת הזמן מילדותם אל פגישתם, אל נישואיהם עם בני זוג אחרים, אל ילדיהם, אל חבריהם, אל אירועי חייהם המקצועיים, וחוזר חלילה. הקבלות נערכות בין תקופות שונות בחייהם. היגיון ההקשרים האסוציאטיביים מושפע לעתים קרובות מתנוחותיהם של הגיבורים היושבים זה ליד זה ברכבת. ססיל, אישה כמעט בת 50, המצמידה פניה לזכוכית חלון הרכבת מזכירה את ססיל בת ה-20 שהביטה בנוף דרך חלון האוטובוס הדו קומתי בלונדון. פיליפ השחוח, המוזנח והרפוי מזכיר את הנער המושך והשרירי שהיה בשעתו.

הרכבת ברומן משמשת כחממה להבקעתם של הגיבורים ולתיאור עולמו של הסופר. בספריו של בלונדל התנועה מתרחשת תמיד מהדומם, החפץ, אל האדם, האנוש, ולא להפך. הרכבת מובילה אל הגיבורים ומציירת את קווי מתארם ותוכם. כל אחד מהם חושב על הדרך שעשה עד כה, מעריך אותה ללא הנחות ונותן לה ולעצמו ציונים. שעה וחצי של נסיעה מסכמת ומצופפת בתוכה כמעט חמישים שנות חיים. שני הגיבורים מעדיפים להרהר בסרט חייהם במקום לשקוע באיזה רומן על חיים של אחרים, כמנהג נוסעים רבים. עם זאת, זמן הנסיעה כמו חורג מנתיבו הרגיל של הזמן, בבחינת זמן שהינו מעין סטייה מצירו, כדי לקבל איכות מיוחדת.

ולא רק רכבות ממלאות את הרומן. כלי תחבורה שונים אחרים מוזכרים בו, אופניים, קטנועים, מכונית, אוטובוסים, מטוסים. כלי התחבורה צובעים את תקופות ההיסטוריה בהן חיים הגיבורים והוריהם ומתעכבים על תמורותיהן. כלי התחבורה בבעלותם של הגיבורים משקפים גם את מעמדם, את מצבם הכלכלי, את שלבי חייהם ואת אופיים. ומעבר למשמעות ההיסטורית, הסוציולוגית והפסיכולוגית, כלי התחבורה ברומן של בלונדל משמש כמטפורה פילוסופית לחציית החיים עצמם המהווים מסע שחייה, צליחה מלידה אל מוות. וכך אומר לעצמו פיליפ בסוף הספר כשהוא גומר אומר לפנות אל ססיל בכל זאת כדי לא להחמיץ את הסיכוי לתיקון:

אני לא יכול לתת לזה לחמוק. אני מביט בשנים שלפנַי – פסי רכבת שנמתחים עד הכניסה לתחנה. אנשים נקרים על דרכי ונמחקים. נשארת רק הפסולת שהם משאירים מאחוריהם, שאריות של ארוחות צהרים משותפות, מפגשי קפה חטופים, שבבי שיחה, לחשושים. (עמ' 151).

יש לציין, כמו כן, שאביו של פיליפ, שעבד בחברת הרכבות, נפטר מהתקף לב במסדרונות המטרו ופיליפ עצמו כמעט איבד את חייו במהלך שיט בסירה.

הנסיעה ללונדון, אירוע משותף בחייהם של ססיל ופיליפ, קבעה את גורלם שסטה מנתיבו באופן בלתי צפוי, פרדוקסלי, בנקודה זו. המושפלת לימדה לקח את המשפיל, לא בזמן אמת, שנים רבות לאחר ההשפלה. ססיל שהייתה בחורה לא בולטת וחסרת חן הפכה ליזמית מצליחה ומושכת. פיליפ, החתיך האולטימטיבי, הפך ללוזר גרוש, מוכר טלוויזיות בחנות כלבו. תהפוכות החיים והיפוכי גורלות הוא נושא העובר כחוט השני לכל אורך הספר. במהלך חייו של אדם שום דבר לא עומד וקבוע. הכול עלול להשתנות, לכאן או לכאן. ואם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה. מקום כלי התחבורה ברומן מדגיש את התנועתיות המתמדת של חיי גיבוריו. בנסיעה משותפת ללונדון השתנה גורלם של שני הגיבורים שנסעו ביחד וחזרו לבד. בנסיעה לפריז ישתנה גורלם, בהיפוך, פעם נוספת. דומה ששני הגיבורים שנפרדו לפני עשרים ושבע שנים בלונדון ימשיכו את הסיפור בנקודה שבה הופסק ויתקנוהו.

נושא חשוב אחר בספר הוא מקום הולדתו ושורשיו של אדם. גיבורי הספר הראשיים, שלא מתנתקים מעברם, מטפחים אליו יחס דו משמעי. ססיל השתנתה מאוד לטובה אך קווי אופי והתנהגות מהילדות ומהנערות דבקים בה בלי שתוכל להשתחרר מהם. עלייתה בסולם המעמדות לא מתירה את קשריה עם ההורים ומקום הולדתה, למרות הזכרונות הלא נעימים. וכך גם פיליפ שרואה בתקופה מסוימת בחייו באמו של מתייה, חברו הטוב, תחליף לאמו האמתית, הלא משפחתית. הצורך לדבוק בעבר גורם לו לבקר את אמו של מתייה ולשאוב עידוד ואושר מהקשר עם ממלאת המקום. וקריסטין, גרושתו של פיליפ, נישאה מחדש לאהבת נעוריה.

בשורה התחתונה: אל תחמיצו את הרכבת היוצאת בשעה 6:41 מטרואה לפריז!!! מהרגע שתעלו עליה, מובטח לכם שלא תרצו לרדת לפני סיום הנסיעה.

 

 (1) הפרטים הביוגרפיים לקוחים מתוך ראיון שנתן ז'אן-פיליפ בלונדל לעיתון לה קרואה.

Jean-Philippe Blondel : « J’étais le seul dépositaire de l’histoire familiale », Recueilli par Évelyne Montigny, La Croix, 28/03/2013

(2) רומן אוטוביוגרפי זה, נכון לעכשיו, לא תורגם לעברית.

Jean-Philippe Blondel, Et rester vivant, Buchet-Chastel, 2011

הרומן יצא בהוצאת כיס ב-2013. קישור לדף הספר באמזון:

https://www.amazon.fr/rester-vivant-Jean-Philippe-BLONDEL/dp/2266227955

(3) פרטי הכותר בצרפתית.

Jean-Philippe Blondel, 06h41, Buchet-Chastel, 2013

הרומן יצא בהוצאת כיס ב-2014. קישור לדף הספר באמזון:

https://www.amazon.fr/06h41-Jean-Philippe-BLONDEL/dp/2266242342

 (4) דבר הסופר לקוח ברובו מתוך תכנית רדיו שבה התראיין ז'אן-פיליפ בלונדל.

Clara et les chics livres, Jean-Philippe Blondel pour son roman "06h41", par Clara Dupont-Monod, diffusé le samedi 5 janvier 2013, de 15h-16h, France inter

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן