אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פפירוס ירושלים – דעה אחרת


התמונה של גדעון צור
מכתב על פפירוס המאה השלישית לפני הספירה

מכתב על פפירוס המאה השלישית לפני הספירה

לפני כשנתיים, פרסמתי באתר זה (אימגו) מאמר שכותרתו מתחילה באמירה, "הארכיאולוגיה לאן". ובימים אלה הסיפור חוזר על עצמו, בשם אחר. ב-26 לאוקטובר 2016, נערכה בירושלים מסיבת עיתונאים, שבה הוצג ממצא ארכיאולוגי חדש. שיקרא להלן "פפירוס ירושלים".

 תעודה הכתובה על-גבי פפירוס  שפוענחה ונותחה על-ידי מומחים בתחום. אני גורס שפענוח הכתובת שנבחר שגוי, וניתוחה לוקח אותנו למקום אחר, שלא אליו התכוון כותב התעודה..

התעודה נשדדה באופן בלתי חוקי מאחת ממערות מדבר יהודה על ידי חוליית שודדי עתיקות ונתפסה לפני ארבע שנים.  על התעודה העשויה פפירוס, שרדו שתי שורות הכתובות בכתב הכנעני. השורה הראשונה מלמעלה של התעודה חסרה. בדיקת פחמן  14  קבעה את תיארוך התעודה, מאמצע המאה ה-8 לפנה"ס ועד השליש האחרון של המאה ה-5 לפנה"ס  (750 - 430 לפנה"ס בקירוב ).  בדיקת זיהוי כתב האותיות קבע, כי יש לתארך את הממצא למחצית השנייה של מאה ה-7 לפנה"ס (650 לפנה"ס).  לשלהי ימי בית המקדש הראשון. כל האותיות ניתנות לזיהוי בבירור,  ולהלן הצעת הקריאה לטקסט על-פי רשות העתיקות:

"[מא]מת. המלך. מנערתה. נבלים. יין. ירשלמה."

ולהלן הנרטיב של הכתובת על-פי רשות העתיקות:

המדובר בתעודת משלוח מקורית ונדירה מימי בית-ראשון, המעידה על תשלום מיסים או העברת סחורה למחסנים בעיר הבירה של הממלכה בירושלים בתקופה זו. בתעודה מפורט מעמדה של שולחת המשלוח (אמת המלך), שם היישוב ממנו נשלח המשלוח ('נערתה'), תוכן הכדים ('יין') מספרם או כמותם ('נבלַים') ויעדם ('ירשלמה'). נערתה הנזכרת בטקסט, היא נערתה המוזכרת בתיאור גבול אפרים ובנימין ביהו' טז, ז: 'וירד מינוחה עטרות ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן'.

מוסיף על-כך ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות,

"התעודה שלפנינו מהווה עדות נדירה ביותר לקיומו של מנהל מסודר בממלכת יהודה. התעודה מבליטה את מרכזיותה של ירושלים כבירה הכלכלית של הממלכה במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס. לפי המקרא, שלטו בירושלים בתקופה זו המלכים מנשה, אמון או יאשיהו, ואולם לא ניתן לדעת בוודאות למי ממלכי ירושלים הוענק משלוח היין".

ואסיים עם דבריו של פרופ' (אמריטוס) שמואל אחיטוב,

"לא זו בלבד שפפירוס זה הוא המקור החוץ-מקראי הקדום ביותר המזכיר את ירושלים בכתב העברי, ... בתעודה אף מובלט מעמדה יוצא הדופן של אשה בעלת מעמד במנהל של ממלכת יהודה במאה ה-7' לפנה"ס".

אני מחזיק בידי את הספר "הכתב והמכתב" של שמואל אחיטוב, ובעמודים 229-230 נכתב על 'חרותות ממערה ליד אמציה' "המערה שימשה כנראה מסתור לפליטים בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס. הם שסרטו את הכתובות בסלע הרך, הכתובות נעקרו ממקומם והן מוצגות במוזיאון ישראל בירושלים."  ובכתובות אלה מופיעה המילה "ירושלים", באותו הכתב הכנעני בה נכתב הפפירוס. לא ברורים לי מימדי הרעש שנעשה סביב המילה ירושלים בפפירוס, כאשר המילה כבר קיימת בממצא ארכיאולוגי, פחות או יותר מאותה התקופה.

ובאשר לכתובת הפפירוס, אני רואה אותה כך:

"[תרו]מת . המלך . ממערתה . נבלים . יין . ירשלמה"

 תרומת המלך - המילה הראשונה בכתובת חסרה את חלקה הראשון, והיא מופיעה כך "מת" המומחים הוסיפו למילה את האותיות החסרות כביכול "מא" וכך מתקבלת המילה "מאמת" וכמובן מתקבל צמד המילים "מאמת המלך". אני חולק על נוסח זה, וגורס שהמילים החסרות הן "תרו" וכך נוצרת המילה "תרומת" והכוונה ל "תרומת המלך". ביטוי זה מופיע בספר יוסיפון בקטע הבא:  "והרימו את תרומת המלך טרם יאכלו מן התבואה."

המומחים בחנו את כל המילים האפשריות, למילוי החסר – אדמת המלך, שדמת המלך, במת המלך, רמת המלך ותרומת המלך. המושג 'תרומת המלך' נבחן ונפסל, היות ואין לו כל אזכור במקרא. המונח 'תרומה' מופיע במקרא, אך רק בהקשר של תרומה לאלוהים, באמצעות הכוהנים והלויים. מתוך ויקיטקסט – "בלשון המקרא, המושג "תרומה" הוא מצומצם יותר - הוא בא מהשורש 'רום' ומשמעו 'דבר שמרימים', כלומר מתנה שנותנים למישהו שנמצא מעלינו - לה', לכהן או למלך".  היות ותעודת הפפירוס מקדימה את המקרא באי אלו שנים. לא הייתי פוסל אפשרות זו. של 'תרומת המלך'.  ובכל זאת המומחים בחרו את 'אמת המלך' למרות שהם מציינים – " התואר 'אמת המלך' איננו נזכר במקרא, ואף לא בממצא ארכיאולוגי כתוב",  אז למה?  אמת המלך כן, ותרומת המלך לא.

יש בידנו מסמך ארכיאולוגי, האומר שהמלך תורם לבית המקדש, תרומת כסף.    על-גבי אוסטרקון הנמצא באוסף מוסיוף, הנקרא "תרומת שלושה שקלים" כתוב: "מאשר רצון אשיהו המלך לתת ביד זכריהו כסף תרשיש לבית יהוה ש 3" המומחים חלוקים בדעותיהם, וחלקם טוענים שאוסטרקון זה מזויף. ומנגד, שישנם מומחים מהתחום. הגורסים שפפירוס ירושלים עצמו, מזויף גם כן. על-דעת פרופ' א. מאיר מאוניברסיטת בר-אילן ופרופ' כ. רולסטון מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.(ראו: הארץ, ניר חסון 28.10.2016)

קבוצת תעודות שנמצאה בכלח ומתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס, מלמדת כי ארמון המלך דאג לאספקה יומית של יין לבעלי תפקידים שהיו מועסקים בשירות המלך. (ראו: כץ, ארץ דגן ותירוש... , עמ' 144)

 ממערתה - אני חולק על פענוח המילה השלישית "מנערתה" וטוען שהאות השנייה היא "מ" ולא "נ". האות "מ" נראית ברור, בתצלום ברזולוציה גבוהה של רשות העתיקות. אי לכך המילה הכתובה היא "ממערתה". כיום היינו כותבים את המילה "ממערתו".

המומחים ערכו בדיקה מיקרוסקופית לאות השנייה "מ", ולטענתם קיים דמיון רב בין אות זו לבין האות "נ". ואם צדו השמאלי של האות דהה, קשה להבחין בו כיום. לא ברור לי למה המומחים לא ציינו את אשר אירע לאות. במרכזו של הפפירוס קיים חריץ, אשר חוצה את האות השנייה "מ". צדו השמאלי של הפפירוס מעבר לחריץ, נמוך במקצת מצדו הימני. כתוצאה מכך קווי האות משני צדי החריץ אינם מקבילים. קווי האות בצד שמאל נמוכים מקווי האות בצד ימין. דבר הגורם לעיוותה של האות.

וגם אם אני טועה בזיהוי שם המקום, והוא בכל זאת 'נערת'. עומדת בפנינו השאלה, היכן נמצא הישוב הקדום. לדעת המומחים, הישוב היה במקום הנקרא כיום 'חרבת אל עוג'א אל-פוקה' כעשרה ק"מ צפונית ליריחו. מאידך גיסא חוקרים אחרים מזהים את הישוב עם נערן, 3.5 ק"מ צפ' מע' ליריחו. במקום נמצא בית כנסת עתיק. מסקנה, מקום הישוב 'נערת' לא ידוע, ולא ניתן לפסוק בוודאות היכן היה מקומו.

והיה והמומחים צודקים. קיימת בעיה נוספת. הישוב נערת נמצא בשטחה של ממלכת ישראל. ולא בשטחי ממלכת יהודה. ויש להזכיר שלאורך מאת השנים שקדמו, לזמנה של התעודה. מלכי אשור תגלת-פלאסר השלישי וסרגון השני, היגלו את תושבי ממלכת ישראל. והביאו במקומם אנשים מהארצות שנכבשו על-ידם. כולל ערבים יושבי המדבר. (ראו: מ. כוגן – אסופת כתובות מאשור ובבל, עמ' 65-64)  כך שלא ברור מי ישב בישוב המדובר, ומה הקשר שלו אם קיים לירושלים.

מהיבטם של המומחים, הארכיאולוגיה שוב נעלמת, והמקרא תופס את מקומה. כאשר מילה זו בכתובת, חייבת מבחינתם להיות שם מקום, אשר מופיע במקרא, וכמובן היו קיימים הישובים: 'נערתה' ו-'מערת'. אלא מאי,  בעת ההיא לסיומת מילות נקבה, עם האותיות  "תה" היו צורות ביטוי שונות. ניתן לראות זאת בכתובות הבאות הכתובות בכתב הכנעני:  

כתובת יהו אשר על הבית - "אין פה כסף וזהב כי אם עצמותיו ועצמות אמתה" המילה 'אמתו'  נכתבה כ- 'אמתה'. אמתו של יהו.

מצבת מישע – "כי ינאף כמוש בארצה" המילה 'בארצו' נכתבה 'בארצה'. ארצו של כמוש.

כתובות מכונתילת עג'רוד – "ליהוה שומרון ואשרתה" ו-"ליהוה תימן ולאשרתה" המילה 'אשרתו' נכתבה כ- 'אשרתה'. אשרתו של יהוה.

ביטויים שונים בלשון נקבה בסיומת "תה" ממצבת מישע:

"ואנוכי בניתי מגדלתה" -  מגדלתה = המגדלים שלה, של העיר.

"כי לעשתר כמוש החרמתה" – החרמתה = החרמתי אותן, את הבנות.

"ורחמתה" = ורחמתי עליהן, על הבנות.

כמובן שהמילה מערה במונח מערת המלך, היא בלשון נקבה, ולכן היא מקבלת את הסיומת "תה" ונכתבת 'ממערתה'. המציינת את המקום, ממנו מגיע היין.  ומהי מערת המלך, מערה אשר שימשה לאחסנת יין.  הרמב"ם כותב לפני כ-800 שנים, במשנה תורה, הלכות מכירה פרק ז': "האומר לחברו מרתף זה של יין"  (ראו: משנה תורה, הלכות מכירה פרק ז)  או כפי שאנחנו קוראים לכך היום "מרתף יינות".

ראו מאמר בכותרת "יין מכרמי המלך" מאת א. רייני, (ארץ ישראל טז, תשמ"ב, עמ' 181-177). לדעת רייני, מקורם של הקנקנים עליהם מוטבע "למלך", בכרמים בבעלות המלך ששכנו בהר יהודה. ארבעת הישובים ששמם מופיע בטביעות למלך, שימשו למרכזים לאיסוף היין שיוצר באותם הכרמים. (ראו גם: כץ, ארץ דגן ותירוש..., עמ' 170)

"בשליש האחרון של המאה ה-8 לפנה"ס הוקם ביהודה בפעם הראשונה מערך של אחוזות כתר, שהייתה בהם פעילות חקלאית נרחבת. רבות מהאחוזות הוקמו באזור ירושלים, בפריפריה העוטפת את העיר הוקמו כמה אחוזות שיתמחו ביצור יין..." (ראו: כץ, ארץ דגן ותירוש..., עמ' 177)

באתר הארכיאולוגי 'רוגם גנים' הנמצא בדרום מערב ירושלים, נחשפו מתקנים לייצור יין, בהם גת, בורות ומערות לאחסון יין. באתר נמצאו מספר טביעות "למלך". תחילת הפעילות  באתר מתוארכת לתקופת הברזל.

ירשלמה - לא מצאתי מילה מקבילה ל-"ירשלמה" בכתובות העתיקות הכתובות בכתב הכנעני. השאלה שנשאלת היא, מה היה פירושה של המילה בעת ההיא. לדעת המומחים 'ירשלמה' פירושו, שהיין נשלח לירושלים. דעתי שונה, עם נחבר את המילה יין עם המילה ירשלמה, נקבל את המונח המבוקש "יין ירשלמה"  יין מירושלים, או "יין ירושלמי"  ככל הנראה בעת ההיא היין הירושלמי היה בעל שם דבר, ולכן הוא מצוין בכתובת. ניתן לראות זאת בהמשך.

בתעודות משלוח, מתקופת המקרא.  באוסף  'חרסי שומרון',  מצוינת איכות הסחורה:  "יין ישן", בכתובת 21 על קנקן מלכיש כתוב "יין עשן" ככל הנראה יין מעושן או יין חזק. בחפירות בלתי חוקיות בהרי יהודה, באזור חברון. התגלה לגין יין ועליו חרוטה הכתובת "ליחזיהו יין כחל". הלגין מתוארך למאות ה-8 –7 לפנה"ס. נחמן אביגד Avigad, 1972) ) שפרסם את הכתובת, טען שהמונח מציין את מקום מוצאו הגיאוגרפי של היין, מקום היקב או מקום הכרם. ובמקרה זה הכפר בית-כאחל. לאפשרות זו של ציון המקום הגאוגרפי של היין נמצאות מקבילות. בתנ"ך"   :יין לבנון )  "הוש' יד, 8(   "יין חלבון" (יחז' כז, 18)  ולכן "יין ירושלמה" מציין את מקום מוצאו הגיאוגרפי של היין, ירושלים.

בתוספתא, חגיגה פ"ג (ליברמן) עמ' 392, כתוב: "ביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל השנה..." ומוסיף על כך י. שפנייר  ב- תפוצת גידול הגפן בארץ ישראל בתקופות קדומות בהוצאת מכללת הרצוג: "מכאן אנו למדים על ארץ יהודה שהייתה האזור העיקרי לייצור יין למקדש...היין שבא מיהודה נחשב לטהור והוא משקף נאמנה את העובדה שהגפן הייתה בתקופה זו גידול דומיננטי ביהודה" ומכאן לא ברור, מדוע לדעת המומחים, היין מגיע לירושלים מבקעת הירדן, מקומו המשוער על-ידם של הישוב נערתה. כאשר היין מיהודה נחשב לטהור.

"יין קונדיטון מוזכר בתלמוד ירושלמי (יבמות, שבת, פסחים, ובפסיקתא רבתא) שם נאמר 'דברי תורה נמשלו לקונדיטון, מה קונדיטון הזה יש בו יין, יש בו דבש, ויש בו פלפלין' מייצרים אותו מענבים מיוחדים במינם ונדירים, הגדלים בהרי יהודה ובחברון והידועים בטיבם. עוד בתקופת התלמוד, כאמור, היה יין קונדיטון ידוע כיין יוקרה והוא הועלה על שולחן מלכים ושועים" (ראו: דבר, יין כמים, נ. זבולוני, 2.12.1990)

ומשהו מהעת החדשה, מתוך אתר בקבוק, פורטל תרבות האלכוהול  "בתקופת היישוב תחת השלטון העותומני התרכז ייצור היין בעיקר בעיר העתיקה בירושלים מעל 30 משפחות ייצרו יין בחצרות ובמרתפי הבתים. וסיפקו את צרכי הקהילה. למרות שפה ושם אפילו נשלחו כמה חביות יין ירושלמי לקהילות היהודיות בחו"ל..."

שאלת המפתח היא, למי מיועד היה המשלוח? אם ירושלים היא יעד המשלוח על-פי המומחים. יש בה הרבה נפשות פועלות, החל מהמלך ומחסניו, דרך הכהן הגדול ובית המקדש, וכלה בכל מאן דהוא מאצולת העיר. וכאן המומחים טועים בדוגמא שהוצגה על ידם בנקודה זו. ומה קל לנמק מתוך המקרא. המילה 'ירושלמה' מופיעה במקרא 5 פעמים. אבל אף פעם לא לבד, תמיד נוספת אליה הכתובת שבתוכה:

וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה, בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב-מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה; וַתָּבֹא, אֶל-שְׁלֹמֹה, ... (מלכ' א, י,2) – הכתובת היא, ירושלים, המלך שלמה.

וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, (ישע' לו, 2) – הכתובת היא, ירושלים, המלך חזקיהו.

וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו, יְרוּשָׁלְָמָה; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד. (מלכ' ב, ט, 28) – הכתובת היא, ירושלים, עיר דוד.

וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד, וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי; וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין-הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה, אֲשֶׁר-שָׁם מוֹשַׁב, סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה. (יחז' ח, 3) – הכתובת היא, ירושלים, כס האלוהים.

ומה היא הכתובת בירושלים, מתוך התעודה – אין. ולמי מיועד המשלוח – אין.    וישנן דוגמאות מהארכיאולוגיה שבהן הכתובת היא למלך, עשרות ידיות קנקנים שנמצאו ברחבי ישראל, ועליהם מוטבע "למלך". וקיימת גם הכתובת "בשבעת בית לחם למלך", על-גבי בולה (חותמת) שנמצאה בירושלים. וישנו גם שבר מחותמת נוספת מירושלים הנושאת את הכתובת "גבעון למלך".

לסיכום, ניתן לספר את סיפורה של הכתובת - המלך שולח תרומת נבלי יין ממערת היין שלו. המשלוח מיועד למאן דהוא הנמצא אי שם במדבר יהודה. שם נמצאה התעודה. הכתובת למשלוח הייתה כתובה ככל הנראה בשורה הראשונה החסרה בפפירוס. וגם עבור מי המשלוח, או לשם מה המשלוח, כגון אירוע כל שהוא שבעקבותיו נשלח המשלוח. התעודה מציגה את המידע הבא. מהות המשלוח – תרומה, מי השולח – המלך, מקום המשלוח – מערת היין, תוכן המשלוח – נבלי יין ירושלים.

למרות שהתזה של המומחים ניצבת על כרעי תרנגולת, כפי שהצגתי. הם בונים על בסיסה תילי תילים של סיפורים, המתאימים יותר לסיפורי אלף לילה ולילה. ולהלן במילותיהם - "אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו שנבלי היין הועמסו על חמור בשני סלים מרופדים או במנשא עשוי לדבר, שאמור היה להגיע לירושלים עם מלוויו תוך יום. אבל מסתבר יותר שהיה חלק משיירת חמורים ומחמרים שעלתה מיריחו לירושלים. נראה שהשיירה נפלה לידי שודדים שארבו לה, ועמה נבלי היין שמצאו עצמם בידי השודדים או בגרונם"

והמומחים מוסיפים: "מסתבר שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס גם בנערתה הייתה אחוזה ממלכתית, אחוזה זו נוהלה כנראה על-ידי 'אמת המלך' ששמה אבד מהתעודה ... התעודה שלפנינו מהווה עדות נדירה לקיומו של מנהל מסודר בממלכת יהודה במחצית השניה של המאה ה-7 לפנה"ס ולמעמד יוצא הדופן של אשה 'גדולה' בנערה שבבקעת הירדן ובמנהל של ממלכת יהודה"

תגובות

פפירוס ירושלים

לגדעון צור: שלום

קראתי בעניין את מאמרך: הערותי

1 :הזכרת פרופסור אהרון מאיר ואת פרופסור רולסטון . הם לא היחידים! אינני מכיר באוניברסיטת תל אביב אפילו חוקר אחד שחושב אחרת על דעת כל מי שאני מכיר :פפירוס ירושלים הוא זיוף ומעשה תרמית לאור זאת תמוה הקישור שאתה מבצע עם : פני הארכיאולוגיה לאן ?
2. אחת הסיבות לטיעון שהפפירוס הוא זיוף היא שהכיתוב מייצג עירבוב של כיתוב כזה שהיה נהוג במאה ה8 וכזה שהיה נהוג במאה ה7 (לפנה"ס כמובן ) אינני מרחיב בנקודה זאת כי לצערי החמצתי דיון בנושא . בעוד ימים אחדים יחזור מארצות הברית פרופסור עודד ליפשיץ ואם תצליח ליצור קשר איתו אולי יסכים להרחיב בנושא.(והוא בקי בנושא)
3. לא הייתה שום הגלייה המונית בידי האשורים. הוגלו אליטות בסדר גודל של כ 10% מכלל אוכלוסיית הממלכה הצפונית
4. ממה שכתבתי לך בזמנו למאמר קודם שלך אני חוזר בי רק מדבר אחד וגם זה בקושי : אני חסיד הכרונולוגיה הנמוכה שסימנה את תחילת תקופת הברזל באזור 950 שנה לפנה"ס אבל :מסתבר לי שלפחות בנקודה זאת הארכיאולוגים הגיעו לאחר ויכוחים רבים להסכים על משהו מוסכם ואני משלים עם קביעתם שמזיזה מועד זה אחורה בין 150 שנה ל מאה שנה משהו בין 1050 ל1150 לפנה"ס

התמונה של גדעון צור

תשובה לגיורא

1. אני הזכרתי את שמם של שני הפרופסורים, היות ושמם הופיע בכתבה בעתון, כפי שכתבתי במאמר. אני לא כותב דברים ללא סימוכין.
2. כתובת הפפירוס כוללת בסה"כ 13 אותיות. באם תוכל לומר לי בהמשך, אילו אותיות אינן מתאימות לתקופה. אוכל לענות לשאלתך.
3. לגבי הגירת תושבי ממלכת ישראל, כדי שתעיין בספר – אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל מאת מרדכי כוגן –
מלך אשור תגלת-פלאסר השלישי, היגלה 13,520 אנשים מאזור הגליל.
מלך אשור סרגון השני, היגלה 27,290 או 27,280 מהשומרון. ובמקומם הוא הושיב אנשים שהיגלה מהארצות שנכבשו על-ידו. כולל ערבים תושבי המדבר.
4. לא ברור לי למה אתה ממשיך לעסוק במועדה של תקופת הברזל. יש לכך תיעוד רב, בממצאים ארכאולוגיים.

תגובה לגדעון צור

1 לצערי עדיין אינני יודע מהן האותיות . אני מנסה לברר. בלימודי היסטוריה של העת העתיקה יש התייחסות לעובדה שאותיות הכתב העברי העתיק פשטו צורה ולבשו צורה אבל לא ירדו לרזולוציה . אשמח באם אתה תפרסם מאמר בנושא זה

2. ההגלייה האשורית : אני מקבל את המספרים שנקבת בהם אני טוען משהו אחר :מספר הגולים היה אחוז קטן מסהכל הכל האוכלוסייה האשורית . עובדה זאת נלמדת כחלק מחומר הלימודים בנוסף : בספר ראשית ישראל של ישראל פינקלשטיין וניל סיברמן עמוד 222 נאמר :"תגלת פילאסר השלישי הגלה בעיקר את אצולת שומרון ואולי גם חיילים ואומנים שכישוריהם היו נדרשים באשור. לפיכך מרבית הישראלים שנותרו בחיים נשארו בארץ"
בעמוד 209 באותן ספר כתוב"...אוכלוסיית הממלכה במאה השמינית לרבות השטח בעבר הירדן כ 350.000 נפש..."
מספר הגולים הוא כארבעים אלף (המספרים שנקבת מקובלים עלי) אבל זה אחוז קטן מסה"כ אוכלוסיית ישראל
אגב: אתמול בדיון ברדיו רשת ב לאחר פרק מהסדרה הטלויזיונית "והארץ הייתה.."(הערוץ הראשון) חזר פרופסור ישראל פינקלשטיין והדגיש שהאשורים הגלו את האליטות בלבד.

תיקון

בסעיף 2: מסה"כ האוכלוסייה הישראלית כמובן ולא האשורית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גדעון צור