אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תערוכה בקהיר 1941


מפת מצרים

מפת מצרים

אירוע איזוטרי מעט, התרחש  בעיצומה של מלחמת העולם השנייה (1941), כאשר ממשלת המנדט הבריטי בפלשתינה (א"י) החליטה וביצעה  תערוכה תעשייתית בקהיר, מצרים. באנגלית כונתה התערוכה : "Palestine Government Industrial Exhibition , Cairo, 1941"

מתברר שלמרות  עיצומה של  מלחמת העולם השנייה ; למרות המצב הנחות בו נמצאה בריטניה בשנת 1941; למרות הפלישה הגרמנית-נאצית לצפון-אפריקה – מצא לנכון שלטון המנדט הבריטי בפלשתינה (א"י) , לקיים תערוכה  תעשייתית של התוצרת הערבית והיהודית כאחד.

התערוכה אשר ייצגה את מיטב התעשייה  הארץ-ישראלית הוצגה בקהיר  בתשעה אולמות , שחולקו לפי נושאים תעשייתיים. הקטלוג שהתפרסם  בשלוש השפות הרישמיות בפלשתינה (א"י) (עברית, אנגלית וערבית)  הציג את רשימת המוצגים  לפי סדר הא'-ב'  וכמובן : פירוט  מפעלי החרושת  הא"י לפי  סוגי התוצרת. זאת, לצד פירסום עשרות מודעות  של המפעלים שהופיעו בקטלוג.  לא נעדר גם שמם של סוכני המפעלים במצרים, על מנת לאפשר  התקשרות עימם לעת רקימת עיסקאות אפשריות.

מבנה ומטרות התערוכה  בקהיר ,1941.

המטרה הרישמית של ממשלת המנדט בקיום תערוכה תעשייתית  בקהיר היתה  לעודד ולהצמיח  את המסחר בין שתי המדינות; לדעת המנדט דעיכה זו נבעה , בחלקה הגדול, מפאת העובדה  שיבואנים וסוחרים  מצריים  לא היו ערים ליכולת ולמהות הייצור בפלשתינה  (א"י) . ויותר מזה – השלטון המנדטורי  ראה חשיבות  בפיתוח המסחר  (היבוא והיצוא)  בין מדינות המופרדות על-ידי גבולות  משותפים, תוך חסכון  בהובלה ימית (Shipping) , דבר שתרם  רבות למאמצים  המלחמתיים .

כאמור, אולמות התצוגה בקהיר  מנו תשעה  אולמות נפרדים שהציגו  את המוצגים הבאים:

אולם מס' 1- אולם הכניסה.

אולם מס' 2-  אספקה רפואית של בתי חולים.

אולם מס' 3- מזון, שתייה וטבק.

אולם מס' 4- מכונות ומכשירים חקלאיים.

אולם מס' 5- חומרי בנייה; מכשירים חשמליים, מכונות וציוד חקלאי.

אולם מס' 6- ציוד משרדי וצבעים (וכן:  משרד מידע ומודיעין) .באולם זה הוצגו גם מוצרי ים המלח וכימיקלים.

אולם מס' 7- קרמיקה, צעצועים וקישוטים.

אולם מס' 8- טקסטיל ומוצרי הלבשה.

אולם מס' 9- אספקה צבאית.

בנוסף לכך מסרה ממשלת המנדט את רשימת  סוכני החברות המציגות במצרים , למקרה שייווצר  ענין בהזמנת מוצרים.

מפעלים חיפאיים ב-1941 אשר הציגו תוצרתם- מרכולתם בקהיר.

בסה"כ הציגו  882 מפעלים בפלשתינה (א"י) את תוצרתם בקהיר;  מתוכם 155 מפעלים מאיזור  תל-אביב (54.9%); 42 מפעלים חיפאיים הציגו תוצרתם גם כן (14.89%);  והיתר מכל רחבי פלשתינה.

הנה כי כן, אנו מבחינים בכך שכבר  בשלב מוקדם זה (1941) היוותה תעשיית איזור חיפה  מיעוט בתעשייה הארץ- ישראלית. זאת, על פי סטטיסטיקת הצגת הנתונים היבשים. עם זאת, אין להתעלם מהיקף ואיכות התעשייה החיפאית שכללה את התעשייה הכבידה ואת התעשייה הפטרוכימית. גם נמל חיפה , בתי הזיקוק ותעשיות פטרו- כימיות אחרות, משקלן היה גדול למדי במציאות הארץ, בגוברה על תעשיות זעירות שאיפיינו את איזור תל-אביב. על כן ההשוואה הסטטיסטית מקפחת במעט את התעשייה החיפאית.

כאמור, 42 מפעלי תעשייה מאיזור חיפה הציגו תעשייתם בקהיר ועליהם נמנו בין היתר: "אושה-רשת"; אסטרא- בית חרושת  לחוטי ברזל; "אסקר"; את"א; בית החולים הממשלתי בחיפה (לימים רמב"ם);  גוטמן- נעליים אורתופדיות; "גוסינסקי"- דוודים; "הלל-רפואות"; המגפר; "וולטה"- סוללות חשמל; "וולקן"- בתי יציקה; חברה א"י  לחוטי חשמל; "חקלית"- סחורות בקליט; פרנץ לוי- תוצרת גומי; מיכלסון- כלי מלאכה;  "מלכה"- ביח"ר למקדחים וכלי עבודה; מפעלי לכה חיפה בע"מ; ד"ר מרברגר- ביח"ר לצבעים; "נור"-גפרורים; נעמן בע"מ-לבני חימר; "נשר"-חברת מלט פורטלנד בע"מ; סולל בונה; ספיניס בע"מ- מים מינרליים חיפה; "פלאקרמיק"-כלי חרסינה; "צבע"- ביח"ר לצבעים; "קדר"- תעשיות כלי חרס בע"מ; קלוזון- מפעלי פלדה בע"מ; שטיינברגר- ביח"ר לבגדים;  שמן- תעשיית שמנים א"י בע"מ;  "תמציץ"- תוצרת פירות א"י בע"מ; מצקין- מעילים, מעילי גשם וחליפות; "כמו-אורמנט" בע"מ- חימיקלים ועוד.

על פי הרשימה (החלקית)  דלמעלה אנו מבחינים כי התעשייה ההסתדרותית ("חברת העובדים") באיזור חיפה, היוותה חלק נכבד מהתערוכה; הכוונה ל"שמן", המגפר, וולקן, סולל בונה, נעמן ועוד.

באשר למפעלים בבעלות ערבית באיזור חיפה, הרי שאנו  מבחינים במפעלים הבאים:  חברה ערבית מאוחדת לסיגריות וטבק בע"מ; טחנת האורז המזרחית בע"מ; וקארמן, דיק את סלטי בע"מ (סיגריות וטבק).

לסיכום, בלב ליבה של סערת מלחמת העולם השנייה, מצא לנכון שלטון המנדט בפלשתינה (א"י)  ללערוך תערוכה תעשייתית בקהיר המסוערת של שנת 1941. ואין זה מעשה של מה בכך. הסיבה הרישמית  היתה לחזק וליצור מערכת כלכלית חדשה זאת, משום שמערכות כלכליות רבות קרסו ונפרדו עקב המלחמה ותוצאותיה. ארץ ישראל ומצרים היו (והינן) בעלות גבול משותף, לכן היה זה אך טבעי לחזק את הקשרים הכלכליים ביניהן. עם זאת, דומה שהתערוכה בקהיר המחישה את העוצמה הכלכלית והתעשייתית של חיפה, באמצעיתה של מלחמת העולם השנייה ; היתה זו כלכלה לוקלית חזקה שהורכבה מתעשייה כבידה (נמל, בתי זיקוק) לצד תעשייה פטרו-כימית חזקה ומבוססת. אך לא נעדר גם חלקה  של תעשייה קונבנציונלית כגון: מזון, ייצור בגדים ואספקה רפואית שהיתה חשובה מאד לעת המלחמה.

תגובות

מגוחך

בריטניה רצתה לקדם את המסחר בין פלסטינה למיצרים. מה הם חשבו לעצמם אלו? הם חיו באשליה שבסוף המלחמה הם ימשיכו להחזיק באימפריה משגשגת עם העדפות מסחר. בתכלס מיד אחרי המלחמה קרסה האימפריה הבריטית כמו בניין קלפים.
המזל של בריטניה שהממשלה שעלתה לשלטון אחרי המלחמה היתה ממשלת לייבור שזרמה עם תהליך פירוק האימפריה. אם צ'רצ'יל היה נשאר בשלטון הוא היה מנסה להילחם בבלתי נמנע וזה היה עולה לבריטניה הרבה יותר במונחים של כוח אדם, כלכלה ובעיקר כבוד לאומי כאשר ככל הנראה טרומן היה זה שמכתיב לו את האירועים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי נחמיאס