אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לא לישון לעולם / וילם פרדריק הרמנס


התמונה של מירב גולן
לא לישון לעולם / וילם פרדריק הרמנס

לא לישון לעולם/וילם פרדריק הרמנס, מחברות לספרות, תרגום: רן הכהן

וילם פרדריק הרמנס, הולנד, יליד 1921 (נפטר ב 1995), היה סופר, משורר, מבקר ספרות וגיאולוג. כתיבתו הושפעה רבות מכיבוש גרמניה בהולנד בשנים 1940 ועד 1945. הספר לא לישון לעולם פורסם לראשונה ב-1966, תורגם לעברית ב 2011. ב 1978 בוצעו בו שינויים, "לא משמעותיים" לדבריו (וכפי שמצויין בסוף הספר), כמו שינויים בין פסיקים לנקודות ועוד, לא שינויים שישנו את מהותו של הספר.

אלפרד איסנדורף, סטודנט וגיאולוג הולנדי, חולם על פריצת דרך בתחומו, הפריצה שתביא לו שם עולמי באקדמיה ובכלל. הוא מנסה לאשש טענה של הפרופסור שלו, סיבלי, שהנוף המקומי בפינמרק, צפון נורווגיה, התהווה על ידי נפילת מטאורים ולא על ידי שכבות קרח מתקופת עידן הקרח. סיבלי כותב לעמיתו בנורווגיה, נומדל, שהסטודנט שלו יגיע כדי לקבל מפות תצלומי אויר של האזור. כשאלפרד נפגש עם נומדל באוסלו, נומדל טוען שאינו יודע דבר על בקשה זאת ובכלל על המפות. אם המפות הללו קיימות בכלל הן נמצאות במכון המחקר הגיאולוגי בטרונדהיים. שם, מגלה אלפרד, לא קיים אותו אדם שאליו שלח אותו נומדל (הואלבף). ללא המפות אך עם מצפן שקיבל במתנה מאחותו, אלפרד יוצא בכל זאת למסע הזה, למרות שהוא מודה שהמסע הזה לא מתאים לאישיות שלו, הוא לא בכושר, והוא בכלל מעדיף לשבת בחדר שלו ולנבור במחקריו. בתחילה הוא חובר לעוד שלושה אנשים, אחד מהם ארנה, מכרו מעולם האקדמיה, גיאולוג בעצמו. בהמשך הוא ייפרד משני סטודנטים ויישאר עם ארנה. עם אינסומניה מוחלטת – בשל האור השורר בתקופה זאת בחלק הזה של כדור הארץ, בשל חרדות שתוקפות אותו, ועם אינסוף יתושים הוא נוסע לפינמרק כדי לנסות לאתר מטאורים. ההפרעות הללו, של היתושים והשינה, מובילות את אלפרד למחשבות רבות ומטרידות, הוא נובר בנשמתו ומגיע לילדותו וחושב רבות על אביו, ממנו התייתם כשהיה בן שבע. אביו היה בעצמו ביולוג וקיווה שבנו ימשיך דרכו ויהיה מדען בעצמו. אך הבן, שאמנם רצה תמיד לקנות מטאור, בחר דווקא להיות חלילן, אך אימו אמרה לו שכחלילן לא יגיע לשום מקום בתזמורת, עליו להיות כנר או פסנתרן כדי להגיע להכרה עולמית. ואימו, היא בכלל מסאית "הכי חשובה בהולנד", שאוהבי הספרים לא יקראו לפני שהם קוראים מה שהיא כותבת (בערך שלושים ספרים בחודש), כל כך חשובה שביקורותיה על ספרים חדשים, שאותם היא בכלל לא פותחת, הן פיתוח של מאמרים שנכתבו על הספרים בעיתונים אחרים, שהם מנויים עליהם. לרוב היא מציינת את המקור, לעיתים לאו. המחשבות הללו גם מובילות אותו לבחון את מהות היריבות העתיקה בין נמדל וסיבלי שבעטיה המשימה שלו הופכת להיות בלתי אפשרית. גם מארנה הוא ייאלץ להיפרד, בתחילה הוא מאבד אותו כיוון שקרא את המפה לא נכון, בסוף ארנה נהרג.

בסופו של דבר, אלפרד לא מצליח לאשש את הטענה שלו, שאת השטח יצרו פגיעות מטאורים.

הרמנס מספר סיפור גיאולוגי נטורליסטי-ריאליסטי אך גם פסיכולוגי, מסע גיאולוגי בשטחי פינמרק הקרה אך גם בנבכי נשמתו של אלפרד הגיאולוג בהומור ובסרקאזם. במשפטים קצרים, פסקאות קצרות, המון פסיקים ונקודות הנראטיב הופך להיות קליל וקריא, אך רק למראית עין, כיוון שהוא עוסק ברבדים רבים.

כאמור, הרמנס בעצמו היה גיאולוג, ולפני כתיבת הספר הוא יצא לשתי משלחות שלאחריהן הוא התחיל לכתוב את הספר. הגיאולוגיה חוקרת באמצעות מינרלים, סלעים, קרקעות ומאובנים את התפתחות כדור הארץ, התהליכים השותפים ליצירתו ולשינויים המתרחשים בו והשפעתם על יצירת הנוף (מתוך ויקיפדיה). הגיאולוגיה הפיזית שהרמנס כותב עליה בספר זה מתאימה גם לגיאולוגיה הנפשית שאלפרד חופר בעצמו. הוא מביט על חייו ומסלק שכבות שכבות כדי להבין את קיומו ומהותו. הוא בודק את ילדותו, מאין התחיל הרצון הזה להיות גיאולוג, איך משפיע מותו של אביו על חייו כמדען, כחוקר וכאדם; כיצד חייה של אימו ומעשיה משפיעים עליו; כיצד היריבות של שני חוקרי אקדמיה בשני מדינות שונות משפיעות על מחקרו-שלו.

הרובד השני, ובהתאמה מלאה, שהרמנס מתעסק בו הוא זהות. אלפרד מציין כי קיימים שלושה שלבים בתולדותיו של אדם. בשלב הראשון, הוא לא יודע לזהות את עצמו במראה. בדיוק כמו שבעל חיים יביט על עצמו במראה ולא יבין מה הוא רואה. בשלב השני, "נרקיס מגלה את תמונת המראה", האני רואה את עצמו בפעם הראשונה. בשלב השלישי, בא יחד עם המצאת הצילום, רואה האדם איך העולם החיצוני רואה אותו. אלפרד עצמו עובר את שלושת השלבים הללו, אך במהופך. ולא בכדי. בשלב הראשון, הוא זקוק לאישור לדמותו מהאחרים. הוא רוצה בהכרה, הוא רוצה תהילת עולם. הוא רוצה להיות אוונגארד בתחומו ולהפריך טענה של הנורווגים על ידי ההולנדים. בשלב השני, הוא מסתכל במראה ומגלה את עצמו, המראה היא זאת שנמצאת בערכה שאחותו קנתה לו, מתנה לכבוד לימודיו כגיאולוג, כשהוא מקבל אותה היא אומרת לו שהיא לא ידעה שגיאולוג צריך להסתכל על עצמו כל הזמן במראה. המראה הזאת קטנה מדי, והוא רואה רק חלקים מפניו ולא את המכלול. בשלב השלישי, השלב שבו המראה נופלת על הסלע ונשברת. לכן, לא נשאר לו אלא להתמודד ולראות את עצמו לבדו. זהו השלב שבו הוא מאבד את כל חבריו לקבוצה והוא נשאר לבדו, ועם רגל שבורה והתקררות קשה הוא צריך להתמודד ולמצוא את הדרך חזרה לבד. הוא צועק, ופתאום הוא מבין, שלאחר שבועות רבים, הוא מדבר שוב בשפת אימו. הוא נאלץ לחיות חיים פרימיטיביים, לצוד אוכל, להדליק אש, להקים "תנור" מאבנים, ואז הוא מזכיר את הפילוסופים שתיאורית מדעי המדינה שלהם – הסיבה להקמת המדינה ולקיומה של חברה אזרחית – החלה מהחזרה לטבע, פרא אציל (קצרה היריעה מלהרחיב בנושא זה). הוא אפילו אומר שהוא "מעדיף ליפול קורבן לאיתני הטבע מאשר לבני האדם". זה השלב שבו הוא מוצא חברה אנושית, חברה שעוזרת לו להבריא, להצטייד במשא מתאים יותר למסע ולהמשיך בדרכו חזרה. בשלב הזה הוא דואג וחרד פחות ואפילו מצליח לחיות עם עצמו בהרמוניה.

הרובד השלישי, שהוא גם כן הקשר ישיר, שהסופר מטפל בו הוא אקזיסטנציאליזם. האקזיסטנציאליזם היא תורה פילוסופית העוסקת בשאלת תכלית קיומו של האדם ובמשמעות החיים. הטענה המרכזית של האקזיסטנציאליזם היא שהקיום קודם למהות, האדם הוא קודם כל קיים, אחר כך בעל משמעות. אנחנו עדים עדות מלאה לתהליך האקזיסטנציאליסטי שעבר אלפרד, מקיומו דרך עקיצות היתושים והאינסומניה, קיומו בקבוצה וקיומו לבדו, ההתמודדות עם איתני הטבע ואיתני האדם, וכשהוא לבדו הוא מחפש ומוצא את המשמעות שלו עצמו.

הרמנס כותב ספר מסע, גיאולוגי, הישרדותי, ספר על סטודנט שמחפש דרך לפרוץ קדימה חדור תהילה. ספר שכתוב, כאמור, בקלילות ובהומור ציני. אך כשישנה ציוניות צריך לבדוק ממה היא נובעת. לכן, ספרו של הרמנס הוא הרבה מעבר לסיפור הקליל. זוהי ביקורת. הביקורת שלו נוגעת על הספרות (האם כמבקרת ספרות, שמעתיקה את ביקורותיה ממקורות אחרים, ומשמעות הביקורות לספרים), ביקורת על האקדמיה (היריבות בין שני הפרופסורים בעלי טענות שונות לגבי אותו מיקום גיאופיזי), על החברה (בעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה), על התרבות (הפערים בתרבות בין הנורווגים לבין ההולנדים בפרט, ותרבות האדם בכלל) ועל המדע בכלל, "מהו מדע? המדע הוא ניסיון הענקים של הרוח האנושית להיחלץ מהבדידות הקוסמית באמצעות ההבנה" (עמ' 14). הספר נחשב לאחד מספרי הקלאסיקות בהולנד, קאנון. ולא בכדי. התרגום המדויק שמצליח להעביר כיאות את רוח הסארקזם הוא של רן הכהן.

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

שינוי תפיסה

הספר הזה בודק איך צעירים שהופכים להיות מבוגרים בעולם המערבי, מתמודדים עם משברים פיסיים ונפשיים דווקא מחוץ לציביליזציה ולערים הגדולות. הכתיבה הנוקבת והישירה הזאת, עם ההומור המשובח שינתה אצלי קצת את התפיסה לגבי כל מה שחשבתי וידעתי עד היום על האנושות.

יש טקסט אחר
התמונה של מירב גולן

בהחלט יש טקסט אחר - והוא קצת

בהחלט יש טקסט אחר - והוא קצת נדיר!
מסכימה עם כל מילה שכתבת

עוד על "לא לישון לעולם" של וילם פרדריק הרמנס

תודה למירב גולן על המאמר המעולה, העמוק והמפורט על יצירת המופת של הרמנס. בעקבות המאמר שהצית את סקרנותי קראתי גם אני את הספר וברצוני להוסיף כמה הגיגים על הרובד הפסיכולוגי. גיבור הספר חווה במהלך המסע מעין פסיכואנליזה במפגש עם ארנה, תחליף לאב, שגם הוא ייהרג כמוהו. כמו כן הוא נפגש עם אישה שמסמלת את אמו ועם נערה שמסמלת את אחותו. אני מצטטת מהמאמר שכתבתי:

כיצד יבנה אלפרד את אישיותו ויפלס את דרכו בחיים בעוד שלא צלח כהלכה בגיל הילדות את השלב האדיפלי ולא הגיע לאוטונומיה של בוגר? המסע שבו מתרחק אלפרד מהתרבות וחוקר את אדמת פינמרק בנוף בתולים פראי ועוין, יוביל אותו לירידה למעמקי הנפש ולחזרה אחורה בזמן. אלפרד יחווה שוב בזמן המסע ולאחריו מעין פסיכואנליזה שבסופה ישתחרר מכובד משא האב ומטרדת התשוקה אל האם. המפגש הזמני עם שתי דמויות שתיקרינה בדרכו ושמהן ייאלץ להיפרד בתוקף הנסיבות, יאפשר לו לחוות, על דרך המעבר הפרודיאני, את הרגשות העוצמתיים שהוא חש כלפי אביו ואמו, וכך להתנתק מהתלות בהם ולמצוא את מקומו. רמזים רבים ברומן מאששים קריאה פסיכואנליטית זו, שלא לדבר על שיחות רבות בין גיבורי הרומן (שמצטיינות, אגב, בשנינות משעשעת), הדנות בפירוש בנושאים פרודיאנים מובהקים.

אלפרד פוגש באוסלו מרצה קשיש שאמור היה לספק לו תצלומי אוויר של האזור, אך משום מה שולח אותו למכון הגיאולוגי בטרונדהיים למרצה אחר, שתצלומים אלה כביכול ברשותו. לפני הנסיעה לטרונדהיים, לוקח המרצה הקשיש מאוסלו את אלפרד לטיול וזה האחרון מציין כי הוא מרגיש כמו נכד שמוביל את סבו לטיול בשמש. דימוי זה מַטרים את פגישותיו עם תחליף האב, תחליף האם ותחליף האחות.

חזרה לילדות

את תפקיד האב ימלא ארנה, אחד משלושת עמיתיו למסע שאיתו מצא שפה משותפת יותר מאשר עם האחרים: ארנה האבהי, רק בן 26 אך נראה כבר זקן, ייקח תחת חסותו את אלפרד, הצעיר ממנו רק בשנה אך הרבה פחות מנוסה ממנו. כמו אביו של אלפרד, גם ארנה ייהרג בתאונה במשך מסע המחקר.

מותו של ארנה, המסמל את מות האב, מאפשר לאלפרד לחוות שוב את האירוע הטראומטי, שחזור שיביא לשחרור. כשנפגש אלפרד שוב עם המרצה הקשיש, הוא מביע את רצונו להמשיך את המחקר של ארנה. פירוש הדבר שאלפרד מתגבר על עוינותו כלפי ארנה וקנאתו בו על ידי הזדהות איתו, בדיוק כפי שנוהג הילד במהלך התפתחות נפשית תקינה לפי פרויד.

את תפקיד האם תמלא דלימה, אמריקנית נשואה, שגילה כמעט כפול מגילו, שעברה מתיחת פנים ועתה הם דומים למסכה. דלימה עדיין מצודדת, ומדי פעם היא מפתה צעירים להרפתקאות קצרות. מקצועה דומה לזה של אמו של אלפרד: דלימה היא מבקרת מוסיקה המפרסמת את מאמריה בעיתונות. המפגש בין דלימה המשעשעת וחדת הלשון לאלפרד שחזר מהמסע נקטע ומסתיים ברגע שבעלה של דלימה מגיע פתאום אל חדרה במלון, והיא מסמנת למאהב הפוטנציאלי לעזוב את המקום. היא רק ליטפה את פרק ידו, עוד רמז לחפיפה בינה לבין אמו של אלפרד שתיתן לו בסוף הספר מתנה - כפתורי חפתים חצובים מאבן מטאור. את האבן קנה לו אביו ליום הולדתו ה-7, ואמו שמרה עליה עד עתה והחליטה לעצב ממנה זוג כפתורי חפתים לטקס קבלת הדוקטורט של אלפרד.

המפגש עם דלימה מאפשר לאלפרד להתיק את תשוקתו לנשים מבוגרות ולהפנותה לעבר אפיקים שיתאימו לו יותר. אחרי שניצל ממוות דומה לזה של אביו ואחרי שנפרד מדלימה, משילה נפשו את נכויותיה ומומיה, מחלימה, נבנית ומתגבשת, הולכת ומבשילה.

יש להוסיף עוד את הנערה המקומית שהוא פוגש באוטובוס חזרה שמשמשת דמות בבואה של אחותו. וגם ממנה הוא נאלץ להיפרד, רמז שיחסיו עם אחותו יבואו על פתרונם.

הרהוריו של אלפרד בחברתה של אחותו שברצונו לשאתה לאשה מביאים אותו למחשבה שהוא אינו יודע את שמה. אולי שמה דידו? הוא יודע ששמה אינו דידו אבל בכל זאת קורא לה כך. ואם צילם של ליוס, יוקסטה ובנם אדיפוס רובץ על אלפרד בלי ששמם יוזכר בפירוש, הגיבורים המיתיים אניאס ודידו, מופיעים באורם המלא כשאלפרד נוקב בשמם ומספר את סיפורם. דידו היא, לפי האגדה העתיקה, מלכה פניקית, מייסדת קרתגו, שהייתה מאוהבת באניאס גיבור מלחמה טרויאני, מייסד רומא. אניאס מפורסם בסצנה שבה הוא בורח מטרויה לרומא כשהוא נושא את אביו על כתפיו. ואלפרד מציין שמשא האב על גבו של אניאס כבד יותר ממשא התרמיל על גבו שלו. ואכן כל הקשיים הפיזיים שבהם גדוש הסיפור מהווים גם מטפורה למכשולים נפשיים. זכרון אביו של אלפרד עצמו, המכביד כל כך על נפשו, יושל כאמור בסוף הדרך.

את המאמר במלואו ניתן לקרוא כאן
http://maraah-magazine.co.il/13083

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן