אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התפוגגות ממשלת נתניהו השלישית


התפוגגות ממשלת נתניהו השלישית

התפוגגות ממשלת נתניהו השלישית

התפוררות ממשלת "המלחמות המחזוריות" של נתניהו נובעת ממעשיה וממחדליה שפוגעים אנושות בלגיטימציה, בחוסן, בלכידות, בכלכלה החברתית ובביטחון הלאומי הפטריוטי של הממלכתיות האזרחית הישראלית. נחוצה חזית רב-מפלגתית: "רק לא ביבי". קיימת היתכנות למנהיגות חלופית רוטציונית: הרצוג/ליברמן.

התנהלות ממשלת נתניהו-בנט-אריאל פוגעת בשיטתיות ובעקביות בביטחון ובחוסן הממלכתי הישראלי. לכאורה, ממשלה זו שואפת בחזונה להחליף את מהות "ישראל האזרחית הממלכתית" בחזון ובאג'נדת מדינת לאום יהודית-דתית-אורתודוכסית. מדובר במהות מסתגרת, מְנוּכֶּרת, מְדִירָה ומנודה במתכונת "עם בחירה לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". לכאורה, גוּלת הכותרת של "החזון" עשויה להיות: "המקדש השלישי" בהר הבית כתוצאה מאפוקליפסה אוונגליסטית. זאת כתוצאה מהשתלטות תהליכית-מוטציונית של "מדינת יהודה" ביו"ש על מדינת ישראל. הכל תוך החלפת דיסקט המדינה האזרחית-ממלכתית למדינת לאום יהודית-אורתודוכסית. הכל תוך כדי שינוי צביונה, מהותה ו"תאי הגזע" שלה, "במעבר בלתי הפיך", מה שיביא לאובדן "המהות הישראלית" הסינקרטית הכוללת שהכרנו. הקברניט נתניהו נושא באחריות אישית לתהליכים אלה במעשיו, במחדליו, בקריצותיו ובגלגול עיניו.

ממשלת נתניהו מגיעה לסוף דרכה ולמבוי סתום. זאת בשל פגיעה מתמשכת, אבולוציונית ותהליכית בלגיטימציה, בביטחון, בחוסן האזרחי של המדינה וכן בכלכלה החברתית שלה. בנוסף קיימת פגיעה מתמשכת בלכידות, בעמידות, בקיימוּת, בשרידות וביסודות החוקתיים של מהות הריבונות הממלכתית הישראלית שהוקמה פה בהשראת: הרצל-וייצמן-ארלוזורוב-בן-גוריון-שרת ואחרים, ועל יסוד המסמך המכונן: הכרזת העצמאות מ-15.5.1948. נקודת המוצא של הביטחון הלאומי היא השגת הסדרים מדיניים ולא יצירת מצב של "מלחמות מחזוריות" בסגנון "לנצח נאכל חרב" עקב מחדלים מדיניים בסגנון גולדה מאיר, שנתניהו הוא ממשיך דרכה ודרכו של משה דיין.

ממשלת נתניהו השלישית קורסת לאחר פחות משנתיים בשל שילוב מכלול סיבות שנמשכות כבר מהקדנציה השניה של שלטונו, כלהלן:

תופעת "תג מחיר" המתפשטת מיו"ש לתחומי ה"קו הירוק", שלכאורה בלתי מטופלת באופן אפקטיבי ומונע. ובנוסף נוצרות קבוצות פוליטיות אלימות חילוניות כפי שבאו לידי ביטוי בתקופת "צוק איתן", כאשר מנעו כל מחאה נגד המלחמה במרחב הציבורי בישראל.

"חוק הלאום" כתחליף ל"הכרזת העצמאות" – ומבשר את סופה של ישראל האזרחית-הממלכתית והמודרנית. כל זאת תוך ניכור והדרה של המיעוטים: הערבים, הדרוזים, הצ'רקסים ושאר המיעוטים, העדות, הלאומים, הדתות, הקבוצות והזרמים האתניים בישראל. זה כולל גם את הרפורמים והקונסרווטיבים שהם רוב מניינה ובניינה של יהדות ארה"ב. הדימוי שנוצר ל"חוק הלאום" הוא דימוי מנכר, מֶדיר ומסתגר, של יהודיוּת אורתודוקסית שמרנית, דוגמטית, לאומנית. התעקשות בנימין נתניהו – מראה ונותנת "אינדיקציה" לכך שמאחורי חוק זה עומדים מניעים של שינוי המהות האזרחית הישראלית. חוק הלאום עומד גם בסתירה לפקודת העדות הדתיות, התקף במדינת ישראל עוד מימי העות'מאנים והמנדט הבריטי. הפתרון היחיד והצודק הוא אימוץ מגילת העצמאות כחוק יסוד.

הפועל היוצא משיתוק תהליך השלום, הוא התקדמות חלופית של תהליך לגיטימציה גלובלית להקמת מדינה פלסטינית ללא הסכמת ישראל. זה מייצר דה-לגיטימציה גלובלית גוברת לישראל. הדבר נובע ממחדלי ממשלת ישראל בהנהגת בנימין נתניהו. הממשלה היתה צריכה לקיים מומנטום באמצעות מו"מ כנה ואמיתי. זאת ללא הכנסת "עִיזֵי התנחלויות" של אורי אריאל. מטרת המו"מ היתה צריכה להיות: יצירת הסדרים מוסכמים בגיבוי בינלאומי שיכללו: גבולות, חילופי שטחים, הסדרי ביטחון, גבול ביטחון בן הגנה על הירדן (לפי תוכנית אלון ולפי האינטרס הירדני), וכן הסדרי מים, פליטים וירושלים. הכל היה צריך להתייחס לניסיונות התיווך של האמריקאים, האירופאים, הקוורטט שכולל גם את האו"ם ורוסיה. התייחסות חשובה היא לתוכנית הסעודית מ-2002 שאומצה על ידי הליגה הערבית. תוכנית זו מקודמת כעת על ידי אביגדור ליברמן שמנסה לקדם אג'נדה חדשה וחלופית לחוסר המעש והשיתוק של בנימין נתניהו על ידי "יוזמת שלום אזורית". תוכנית ליברמן מבוססת על ה"תוכנית הסעודית", שאומצה על ידי הליגה הערבית, ארגון מדינות האיסלאם וארגון המדינות הבלתי מזדהות המהווים רוב של כשני שליש ממדינות האו"ם.

ישראל לא נדברת בכנות עם הרשות הפלסטינית של אבו-מאזן ומנסה ליצור לו דה-לגיטימציה ובכך משחקת לידי החמאס. הכל כדי להוכיח ולהראות ש"אין פרטנר", כדי להמשיך בשיתוק מדיני, שמביא להתפרצויות מלחמתיות מחזוריות כמו "צוק איתן". מדיניות זו שבבסיסה פסיביות מדינית, עלולה להביא סכנת פיצוצים מלחמתיים בירושלים – הר הבית, וכן בחזית הצפון של ישראל. צריך לציין שאביגדור ליברמן פועל בניגוד לנתניהו כיזם מדיני להקטנת הסכנות המלחמתיות על ידי יצירת קואליציית: ישראל-רוסיה-מצרים-המפרציות מול קואליציית: תורכיה-קטאר-חמאס. צריך גם לציין שלקפריסין היוונית אשר לה אינטרסים חשובים ביותר משותפים לה ולישראל ובכללם "המים הכלכליים" הנוגעים להפקת הגז הטבעי – אינטרס משותף עם רוסיה ומצרים ויריבות עם תורכיה וקטאר. קפריסין היא גם חלק מברית: ישראל-יוון-קפריסין-רומניה-בולגריה-סרביה ומונטנגרו, שהיא קואליציה של עשייתו המדינית של ליברמן.

פגיעה מתמשכת בשירותי התשתיות החברתיות בתחומי: רווחה, חינוך, בריאות, דיור, תעסוקה, שכר מינימום וביטחון סוציאלי. כל זאת למרות "המחאה החברתית" של קיץ 2011 ודו"ח "ועדת טרכטנברג" שהוקמה בעקבותיה. זוהי פגיעה בביטחון, בחוסן, בלכידות ובעמידות הלאומית של מדינת ישראל. סילוק לפיד ממשרד האוצר נועד להעביר תקציבי 2014/2015 במיידית למערכת הביטחון לשם התכוננות למלחמות נוספות במקום להעבירם לרפורמות חברתיות במערכות: הבריאות, הרווחה, הדיור והחינוך.

כניעה מתמשכת לקיצוניות הימנית-המתנחלית-הלאומנית-המשיחית-המסתגרת בליכוד וב"בית היהודי", המתקדמת באופן תהליכי ועקבי ומשתלטת על מפלגות אלה, שמאבדות ממלכתיותן הישראלית. זאת כתוצאה מאי נקיטת צעדים לשמירת "איזונים ובלמים". זה מביא לאובדן אסטרטגי, מהותי ותפיסתי של אופק מדיני במקום אופק המלחמות.

החלפת הדומיננטיות של "חיל החינוך" בצה"ל ב"רבנות הצבאית". זו דוחסת למרחב הצבאי תכנים דתיים אורתודוכסיים, לאומניים, משיחיים במקום תכנים מודרניים, פלורליסטיים, הטרוגניים, ממלכתיים ותרבותיים הולמים. תהליך זה פוגע בחיילים ובחיילות חילוניים בעלי מוטיבציה המוּנָעים לפי "רוח צה"ל" כפי שהתעצבה על ידי דוד בן-גוריון וממשיכי דרכו מאז קום המדינה.

תיקו משתק ב"צוק איתן" ללא יכולת לקידום שיקום עזה בכספי המדינות התורמות – תמורת פירוז עזה ממנהרות ומטילים. זה מחליש את הרשות הפלסטינית ומחזק את החמאס כדי להצדיק אי פתרון בהעדר פרטנר. זה מוביל להמשך מעגל פעולות האיבה בהפרשי זמן של שנה-שנתיים. זה מהווה פגיעה בביטחון ובחוסן הלאומי הישראלי. זה גם פוגע באינטרס המצרי של שלטון עבד אל פתאח סיסי ושל שלטון המלך עבדאללה בירדן. דבר זה פוגע ביציבות הישראלית.

פגיעה מתמשכת באיזון התעסוקתי בהעדר תכנון משאבי אנוש ממלכתי ו"חופש עיסוק" מוגזם. זה יוצר מחסור קריטי (הפוגע בביטחון הלאומי הממלכתי הישראלי), במועסקים ישראלים במקצועות חיוניים בתחומי ייצור ושירותי חיוניים במשק הישראלי. מדובר בתחומי: ספנות, בנייה, תשתיות, תעשיות, מלאכות, תחבורה, רפואה, חקלאות, חינוך, מדע טכנולוגי, הנדסה ומקצועות "צווארון כחול". לא ניתן לקיים מדינה ריבונית בתנאי מדינת ישראל, אשר תהא מושתתת באופן דומיננטי על היי-טק בלבד.

הרס היצרנות הישראלית הבסיסית והתשתיתית ומכירת נכסי המדינה בהפרטות ובזיכיונות גלובליות למעצמה כמו סין. יש לכך משמעויות קשות לביטחון ולחוסן הלאומי בחירום. הפרטת צי הסוחר הישראלי שכבר בוצעה מהווה סיכון קיומי אסטרטגי לישראל בזמן מלחמה. זאת בשל העדר כלי שיט או צוותי ספנות זרים שיאותו להגיע לישראל במצב שהיא מופצצת בטילים. זה ייצור מצור ימי.

ספין "הפצצה האיראנית" בהוצאות עתק על הכנות צבאיות ומודיעיניות. הכל תוך פגיעה בשרותי החברה בישראל. זאת למרות יכולת "מכה שנייה" ושליטה במרחב הסייבר הקיברנטי. זה הביא למאבק מהותי וקריטי בצמרת הביטחון הישראלית בין קבוצות: גבי אשכנזי ואהוד ברק בממשלת נתניהו השנייה.

אי-קיום אחריות ממלכתית של ח"כים, סגני שרים בליכוד וב"איחוד הלאומי" המשולב ב"בית היהודי". הם עולים להר הבית ומלבים פרובוקציות המזעזעות ומתסיסות את ערביי ישראל, הפלסטינים, העולם הערבי והמוסלמי ובכך מסכנים את יציבות ממלכת ירדן ההאשמית ואת יחסי השלום בינה ובין ישראל. צריך להזכיר שהמלך הירדני הוא "מגן המקומות הקדושים" ב"חראם א-שריף" – הר הבית. זאת גם בהתחשב בכך שממלכתו נמצאת בסכנת דאע"ש. "המבוגר האחראי" בפרשה זאת הוא מפכ"ל המשטרה, שמונע עלייתם לאתר הרגיש.

מסקנות

התגובה על כל האמור לעיל היא יצירת הלך רוח ציבורי ופוליטי, מתפשט ומחלחל במערכות החברה האזרחית הישראלית המתייחס ל"רק לא נתניהו". המסקנה הפוליטית המעשית הנדרשת היא: הקמת ממשלה חלופית על ידי יצירת חזית מפלגות להצלה לאומית בכנסת. מדובר במפלגות שאינן "הליכוד" או "הבית היהודי", שצריכות לשתף פעולה לפני ואחרי בחירות 17.3.2015. המכנה המשותף: "רק לא ביבי". גורם חשוב הוא השחקן החדש כחלון – שיכול לחבור לקואליציה חלופית, שגם ליברמן זמין אליה. כך תתאפשר קואליציה חלופית בראשות הרצוג/ליברמן. קיימת גם אפשרות לחילופי מנהיגים בפריימריז בליכוד-סער במקום ביבי. זאת אם יתברר בליכוד שביבי הוא נטל אלקטורלי עקב שחיקתו בדעת הקהל הישראלית. צריך להדגיש שהלך הרוח המתגבש בציבור הישראלי כולו הוא לנסות ולהשפיע בקלפי על ידי התייצבות מסיבית בקלפיות ביום הבחירות. זה ישחק לידי הקואליציה החלופית. קיימת גם היתכנות שלפיה הליכוד ללא ביבי וה"בית היהודי" ללא "האיחוד הלאומי" יוכלו להיות פרטנרים הולמים בקואליציות חלופיות שאפשר שייווצרו. הקואליציה הבאה צריכה לפעול להפסקת "מחזוריות המלחמות" – הכל כדי לקדם את "הכלכלה החברתית" ואת הזכויות החברתיות הפגומות בישראל.

תגובות

המממ... מה שחשוב הוא "רק לא ביבי", והכל כדי לקדם כלכלה חברתית?

"הכל כדי לקדם כלכלה חברתית" הוא, במלים אחרות, נוותר על שטחים ונעשה שלום עם הערבים (האם זה כולל דאע"ש ואל-קאעידה?).
מיותר לציין שכלכלה חברתית לא ממש מועילה, ואפילו לא ישימה, כאשר תושבי המדינה אינם בחיים, כפי שמייחלים אויבינו. ונא לא לנסות לבלבל את הקורא עם "חתירה לשלום" ו"שלום עושים עם אויבים" וכו' - דאע"ש ואל-קאעידה לא מבינים עברית! מה שהם כן מבינים זה עריפת ראשים.

אמנם בנימין נתניהו יכול להשתפר בתפקודו כראש הממשלה הטוב ביותר במדינת ישראל, אולם כל מועמד אחר אינו ראוי להתקרא כך.

אגב, השמאל בימינו אינו טורח אפילו להציג אלטרנטיבה לשלטון נתניהו.
מה שהשמאל בימינו עושה, משול לגחמה של פוליטיקאי סוג ז' הדורש להיות מנהיג המדינה, והוא טוען שהוא ראוי לכך רק משום שהוא רוצה בכך.
השמאל בימינו לא מציג שום דרך פעולה ושום כיוון אמיתי למדינת ישראל חיה ותוססת כפי שהיא היום, אוין כוונתי להזיות של שלום עם שכנינו, שוב משום הסיבה שכתבתי לעיל (למי שעדיין לא מבין - דאע"ש ואל-קאעידה לא מבינים עברית! מה שהם כן מבינים זה עריפת ראשים).

בקיצור - בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, וכך גם לאחר הבחירות שאחרי הבאות.

מה יהיה עם כל ה"אוטיסטים אינטלקטואלים"?

שבאמת מאמינים ש"מחזוריות המלחמות" זו בחירתה של מדינת ישראל וממשלתה,
ושהפלסטינים והחיזבאללה הם רודפי השלום והשלווה?

החשיבה הזו, שפוטרת את הפלסטינים וכל גורם עוין אחר מאחריות ל"מחזוריות המלחמות",
מוכיחה על בוחן מציאות לקוי והתעלמות מן העובדות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד סנדובסקי