אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לשׁגות, להתפלל, לשׂגות: דו משמעותו הניגודית של הפועל שגה


אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, מנדלי מוכר ספרים ברשת, עיצוב עטיפה: יעל ניצן

אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, מנדלי מוכר ספרים ברשת, עיצוב עטיפה: יעל ניצן

 
 השוגה בתנ"ך, כמו בלשוננו, חוטא בשגגה, שלא מדעת. עם זאת מספר היקרויות בו מטעינות את הפועל שגה במשמעות חמורה של חטא בזדון: גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים, הַשֹּׁגִים מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ. (תהילים קיט:כא). הפועל שגה מסווג, אם כן, במערכת המונחים השלילית, האלילית, אליה משויכים עובדי השטן ואויבי האל הבורא, הנידונים במקרא לעונש, כישלון ורמיסה. 
והינה, בתמונת ראי, הופך הפועל שׁגה ל-שׂגה, כלומר עלה, צמח, שגשג: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. (תהילים צב:יג). שׂגה, בשין שמאלית, הוא הפכו של שׁגה, בשין ימנית. בצורתו ובמשמעותו, שׂגה, הינו קרוב אל שגשג (שממנו שגשוג), אל שׂגא (שממנו שגיא), ואל שׂגב (שממנו שגיב ונשגב), פעלים המשויכים כולם אל מערכת המונחים החיובית, המומלצת, זו המיועדת לצדיקים הדורשים את קרבת אלוהים והמזדקפים כעצי פרי ענפים אל רום השמים. השׁוגים – זדים ארורים, יירמסו; השׂוגים – צדיקים אהובים, ישגשגו. 
כל מילה, ממנה יצאתי כדי לחקור את משמעויותיה וגלגוליה השונים, מתפצלת לשניים, משתייכת מצד אחד לתחום הטוב, האלוהי, המסומל על ידי הר הברכה ומצד שני לתחום הרע, השטני, המסומל על ידי הר הקללה.  בשניותם זו משקפות מילות השפה, המסודרות בשתי מערכות מנוגדות, את נפש האדם החצויה שבה מתרוצצים יצרים הפוכים, שבה מתגוששות סתירות סבוכות. מאמר זה יתמקד בדו משמעותו הניגודית של הפועל שגה (ש.ג.י).
שגה, השתגע
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: חָטָאתִי, שׁוּב [חזור אליי], בְּנִי דָוִד, כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ [כי חיי חשובים ויקרים בעיניך], הַיּוֹם הַזֶּה: הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד. (שמואל א, כו:כא)
בפסוק זה שאול מודה בחטאו ומדגיש שפעל מתוך טירוף ועשה שגיאה גדולה בכך שראה בדוד אויב ורדף אותו. אֶשְׁגֶּה, מהשורש ש.ג.י, פירושו לשגות, וגם אם השגיאה לא נעשתה במזיד, אלא בשגגה, עדיין אין פירוש הדבר שהיא אינה חמורה ומזיקה. הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי, אומר שאול. סכל הוא זה שדעתו נטרפה, נסתכסכה, זה שהסתכלותו שגויה, שפועל בניגוד לשכל (שכל/סכל). קרבתו של השורש ש.ג.י, שממנו שגה, משגה, שגוי, אל השורש ש.ג.ע, ממנו השתגע, משוגע, שיגעון, בולטת לאוזן ולעין. ומכאן מובן גזרון השורש ש.ג.י שפירושו הראשוני הוא סטייה מדרך הישר, תעייה בהתהלכות, בהתנהלות, התרחקות ממקור הטוב לעבר הרע, אל שבילים עקלקלים ונלוזים. השוגה הוא התועה והטועה.
המובן הראשוני של הפועל לשגות – לתעות, ללכת לכיוונים שגויים, מומחש בפסוק הבא, מפרק לד - משל הרועים של יחזקאל:
יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. (יחזקאל לד:ו)
סופו של הפסוק בפרק לד ביחזקאל מהדהד על דרך הניגוד את תחינתו של משורר מזמור קיט, המייחל אל אלוהים, הצמא לתורתו, להגנתו ולישועתו:
בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אַל תַּשְׁגֵּנִי[ תרחיקני] מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ. (תהילים קיט:י) 
השימוש החוזר בפעלים דרש ו-שגה בשני הפסוקים, ביחזקאל ובתהילים, מבליט את הניגוד בין הדורשים את קרבת האל והשגחתו לבין השוגים, מתרחקים, אובדים ומתפזרים. 
שגה, מרד בחוקי האל
משל הרועים הינו תוכחה למנהיגי העם, הרועים, שניצלו את הצאן, העם, שהופקד בידיהם, לצרכיהם האישיים, לא השגיחו עליו והפקירו אותו לנדודי הגלות, לסכנותיה ולתלאותיה. במשל זה כתוב יִשְׁגּוּ צֹאנִי, כלומר צאנו של אלוהים הלך וטעה בלי לדעת לאן הוא הולך, ללא יד מכוונת. לשגות פירושו להתרחק מהארץ אל הגלות, מעשית ומטפורית. הגולים נגררו על ידי מנהיגי העם, שמעלו בתפקידם, לבגידה ביעודם האישי, הלאומי והכלל אנושי. מעילה גוררת מעילה, בגידה גוררת בגידה ואלה מתחילות במישור האישי. השוגה הוא זה העוזב את מצוות אלוהים:
גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים, הַשֹּׁגִים [סרים, סוטים, מתרחקים] מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ. (תהילים קיט:כא)
סָלִיתָ [רמסת] כָּל שׁוֹגִים  מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם [ערמתם]. (שם שם:קיח)
התרמית במקרא מקושרת אל נביאי השקר וקהל נאמניהם. אלה מזוהים עם האלילות, קסמיה ומדוחיה: 
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי, לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים, וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם; חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם ואלול (וֶאֱלִיל), ותרמות (וְתַרְמִית) לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם. (ירמיה יד:יד)
נביאי השקר מזוהים, אם כן, עם האלילים, המזוהים בתורם, לכל אורך המקרא, עם התנינים, התנים והנחשים שמרדו באל הבורא. סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם: הפסוק כולל רמז לנחש (תרמיתם פירושו ערמתם), המגלם את מי התוהו הקדמונים שנרמסו בבריאה. הפועל סָלִיתָ שפירושו רמסת מתייחס למיתוס כיבוש המים המורדים שאלוהים השפיל את גליהם המתנשאים בגאות/גאווה מתרברבת ויישר אותם בגערותיו, שהיו מלוות במכה הגונה: וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם, יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל,  בְּגַעֲרַת ה', מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּו. (שמואל ב, כב:טז),ֹהֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם (ישעיהו ג:ב), גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהו (נחום א:ג). העקוב נהיה למישור, בזמן הבריאה; העקוב יהיה למישור שוב בזמן הגאולה, מעין בריאה שנייה.  ואכן, השימוש בפועל גער, גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים, הַשֹּׁגִים מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ, מרמז על כך שהזדים הארורים, ההולכים נגד האור, השוגים במזיד, הם אלה שמאמצים את התנהגות כוחות התוהו ובוהו, המים הסוערים, התנינים והנחשים, התגלמות האלילים, שהתנגדו לבריאה בזמן ההוא ועדיין ממשיכים לפעול נגדה בזמן הזה. הזד השוגה הוא השד (1).
שגה, השתכר
השותים לשכרה, כדרך עובדי האלילים, אלה המאבדים את דעתם, סובלים מסחרחורות ומתנודדים, מאבדים את כושר ההליכה, מכונים גם הם שׁוֹגִים:
וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ: כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן [טבעו ביין, נטרפו, הושחתו, דעתם נתבלעה בגלל היין], תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה [שגו בראייה, בחזון, בנבואה], פָּקוּ פְּלִילִיָּה [רעדו, נחלשו, נכשלו, בפלילים, בדין, במשפט]. כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי מָקוֹם [לא היה מקום פנוי מקיא ומצואה, הכול נטמא]. (ישעיהו כח:ז-ח)
הפועל שָׁגוּ מקושר, אם כן, לקיא וצואה המסמלים טומאה מוחלטת ולא מן הנמנע הוא, על ידי השלמת פערים, שאדם וחוה, לאחר שששגו ואכלו מן הפרי האסור, מן הבוסר שהפך לרעל נחשים והקהה את שיניהם ואת שיני הדורות הבאים, התגוללו אף הם בגועל הפרשותיהם. גן העדן הטהור הפך למקום עבודת אלילים טמא, תחת העצים שאיבדו את עלוות הדרם וזקיפות קומתם (2).
לפועל שׁגה יש כפיל ניגודי, שׂגה
הפועל שגה מציין, אם כן, לפי הפסוקים המצוטטים לעיל, את אלה המתרחקים מהאל שלא בכוונה תחילה, כיוון שהוטעו, על ידי טירופם שלהם או על ידי שחיתותם של אחרים. הפועל שגה מציין, כמו כן, את אלה המתנגדים לאל מדעת, אלה השוגים במזיד, כדוגמת נביאי השקר הארורים, עובדי השטן, שוטם הבריאה. והינה, פועל זה, שגה, המצויד במשמעות שלילית אלילית מובהקת, מציין את הפכו הגמור אם השין הימנית תיהפך לשין שמאלית. במקרה זה, שׂגה (הקרוב אל שגשג, שגא  ו-שגב) פירושו יהיה גדל כלפי מעלה, עלה, שגשג, הצליח: 
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ. (תהילים צב:יג-יד)
 
פסוקים אלה מזכירים את עצי גן העדן, שבמתחמו ייבנה בית המקדש, בית ה'. השׂוגים הם אלה הקרובים אל האל, המצייתים לציווייו. הרמזים לבריאה בוקעים ועולים בשפע בפסוקי המקרא:
 
הֲיִגְאֶה [יצמח, יתגבה] גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה, יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם. (איוב ח:יא)
 
הגומא, כמו האחו, כמו הקנה (הפועל קנה פירושו הראשוני הוא העמיד על כן, הקים, ברא), הוא צמח המסמל את הגבול שנתן האל הבורא בין מים ליבשה בראשית הבריאה. משטור סערות המים וצמצומם בתוך מקווים מתוחמים היה ועדיין הינו תנאי ראשוני לחיים. ואכן, בנבואת הגאולה המפורסמת של ישעיהו בפרק לה, מופיע הגומא, יחד עם הקנה, כצמח מבורך, סמל לרוויה, פוריות ושגשוג, זה אשר יבוא במקום מרבץ תנים במדבר, סמל לשממה, שכול וכישלון:
 
וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא. וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ, לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא לָמוֹ, הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ. לֹא יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל יַעֲלֶנָּה, לֹא תִמָּצֵא שָׁם; וְהָלְכוּ גְּאוּלִים. וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל ראשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. (ישעיהו לה:ז-י)
 
הסכלות, הכסילות, האווילות, השיגעון והטירוף, התעייה והטעייה, כל אלה מנוגדים להסתכלות הנבונה, לראייה ולחוכמה שעמדו בעצם הבריאה. נביאי ישראל, שופרם של המקרא, קוראים לְמַעֲבָר מֵעֶבְרָה
לִבְרִיאָה, מֵאַיִן לְעַיִן,מֵאֵבֶל לְיוּבָל, ממשברי ים אל שֶׁבֶר בר, מגערה לרגיעה וערגה, ממרק פיגולים מבחיל אל פלג צח ומרווה צימאון, 
 
ממשגה לשגשוג. המדבר החרב והטמא שבו תעו הסכלים, הכושלים, המתנודדים - השׁוגים, יהיה לדרך קודש פוריה שבה יחזרו לארצם גאולים, פדויים, מתרוננים, מדלגים ומקפצים – השׂוגים. הפועל  שׁגה מציין פיק ברכיים, סחרחורות, הליכה מתנודדת, אי יציבות. הפועל  שׂגה מציין, לעומתו, זקיפות, בטחה, התחזקות, התגבהות, צמיחה כלפי מעלה. נפילה אל הקרקע מול התקרבות אל הרקיע,  כישלון מול שגשוג. שתי מערכות המונחים המנוגדות במקרא מעמתות את דרך הרשעים – סטייה מדרך המלך, חולשה, טומאה, עונש וכלייה עם דרך הצדיקים - הליכה בטוחה בצל חוקי האל, טוהר, הסתעפות, גדילה וגמול.
  
 
(1) הרחבות והסברים לנושא זה, במאמריי הבאים:
 
דו משמעותו המיסטית של הריבוי הזוגי במקרא
 
מים: מגערה, דרך רגיעה, לערגה
 
שבילי עולם, דרך הטוב
 
נחש ומים: מהעקוב כנחש לישר כאל
 
מהתרהבות להתבהרות
 
(2) נושא זה פותח בספרי "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה",
מנדלי מוכר ספרים ברשת
 
 
מוזמנים לבלוג: לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, מתוהו לבריאה
תגיות: 

תגובות

קרבתנו ללשון התנ"ך

המאמר על שגה מענין ואינו חדש. נימת החידוש שבכל זאת קיימת בו מעידה עד כמה יודעי העברית בני זמננו,הקרובים ללשון היצירה, מסוגלים לקרוא את התנ"ך להנאתם כשוחים בו. ככל שמתרבים הגוונים להעשיר את העברית כך זו מתקרבת יותר ויותר לעושר הלשוני המדהים של התנ"ך שהוא מעשה יצירה כביר. על עצם המחשבה הזאת המתעוררת עם קריאת המאמר מגיעה לכותבת מחמאה.

עונה לתומה

חבל שאינך מזדהה בשמך. מעניין ממה אתה חושש. מכל מקום כל מה שכתבתי במאמר, לא לקחתי משום מקום, לא קראתי בשום מקום, לא שמעתי בשום מקום, לא העתקתי ולא למדתי בשום חוג באוניברסיטה. תודה רבה בכל זאת על שטרחת לכתוב תגובה ועל המחמאות שנתת לי בטובך.

והינה תגובה שקיבלתי כרגע מפרשנית תנ"ך

אורנה היקרה
קראתי את המאמר אצטרך לקרוא אותו שוב ביתר עיון,

כרגיל, אני מעריכה ומתפעלת מהמחקר הבלשני מהיצירתיות ומהמקוריות.

יישר כוחך!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן