אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אור לגויים


מיכאל רז / פרננדא בין המצרים, ינואר 2017, הוצאה עלים, 342 עמ'

מיכאל רז / פרננדא בין המצרים, ינואר 2017, הוצאה עלים, 342 עמ'

סדרת מאמרים על: שחיתות, פשעים ועוולות במדינת ישראל, חלק א' : ביקורת על ספרו של מיכאל רז, פרננדא בין המצרים

מיכאל רז הנו חוקר פרטי, מי שהיה קצין חקירות במשטרה, שכבר הוציא שישה ספרים העוסקים בעוולות ובחפים מפשע המרצים או ריצו מאסר, ובראש ובראשונה בעמוס ברנס ז"ל, שלמענו לחם רבות. ואחד מספריו עוסק בהשפעתה ההרסנית של הקרינה האלקטרומגנטית. (למען השקיפות אציין שאני מכירו אישית).   

הקו המאפיין את ספריו היא תפיסה מוסרית מתפיסה דתית, כמו שנאמר "צדק, צדק תרדוף", והוא עושה זאת בצורה אובססיבית בספריו הלוקים בכמה נקודות. הם מכילים פרוטוקולים, מכתבים ונספחים לרוב, תוך יצירת כפילות והעמסה שלא לצורך על הקורא כשחלק מהחומר הינו בפורמט בלתי קריא. אך למרות זאת מצוי בספר זה לא מעט מידע, שיש לתת הדעת עליו.

סוגיה החוזרת על עצמה היא תפקוד הפרקליטות, אליה הוא כבר התייחס בפרשת השר אברהם עופר (עליה פרסם בעיתון  הארץ שלמה נקדימון לפני מספר שבועות, כתבה המאירה את חפותו, עמ' 20-21,26-27) ומציין "כי העוצמה שיש לפרקליטות בלי פיקוח, היא למעשה הרסנית וחורצת גורלות חפים מפשע בתפירת תיקים, כולל סגירת תיקים תמורת תשלום".

לא צריך ידע רב בכדי להבין למי מתכוון רז בהמשך המשפט - "כפי שהוכח בפרשת הפרקליטה שעד היום מגנים עליה מלתת את הדין על פשעיה". (עמ' 20). אך בהמשך הוא כותב מפורשות (לאחר שמציין שהפרקליטות לא פעלה לגבי עבריין המתחזה לשוטר, באשר אולי הוא ידע יותר מדי) "כפי שרות דוד לא מועמדת לדין, כי  יודעת יותר מדי על שחיתויות. כל עוד ולא תהיה ביקורת יעילה על המשטרה והפרקליטות- תמשיך השחיתות לגדול והמדינה להיהרס ואזרחיה יסבלו יותר" (עמ' 300).

במקום אחר הוא נותן הסבר לעיוותי הדין של הפרקליטות ומציין שבשיחה עם עו"ד עדי בראונר, (עימו ניפגש  בהקשר לפרשת עד המדינה אליסון בפרשת ידלין) , ענה לו הלה על חוסר היכולת של ברנס לשחזר את הרצח: "רצח או לא רצח, את הקריירה שלי הוא לא יהרוס" (עמ' 34).

הבעיה הבסיסית של הליך ההרשעה מבוססת על היות ההודאה מלכת הראיות (מה שפרופ' בועז סנג'רו כינה "קיסרית הרשעות השווא") שכל מאמץ החקירה מכווץ לחלץ את ההודאה (שאמירתה אמורה "לזכך" את קונפליקטי החשוד), ורק נותר דבר מה פעוט ומשקלו " קל כנוצה", כמו שיחזור (בו למשל ברנס אינו מבין מה עליו לעשות... למען השקיפות אציין שהייתי חבר קבוצת "חזקת חפות" ששינתה את שמה ל"תנועה להפחתת מעמד ההודאה" ואחר כך ל"עשות משפט".).

ראוי שההודאה לא תהיה במעמד הראיות האובייקטיביות כמו הפורנזיות מבחינת משקלה, באשר ידוע שאנשים מודים בדברים שלא עשו מסיבות שונות ולעיתים גם משונות, כמו אדם שהודה בביצוע עבירה באשר ידע שבבית הכלא יקבל תכנית שיקום – גמילה מסמים. למעשה כיוון החקירה אמור להיות אחר הממצאים שבזירה.

אולם מאחר שבישראל (ולא רק בה) המאמץ מתועל להודאות, יש אף חשש שהן תושגנה אף ע"י הפעלת כוח וגם עינויים, כי הרי על פי ההודאה יקום או ייפול התיק.

היו מספר מקרים בהם הפעילו חוקרי המשטרה אלימות כלפי נחקרים. אחד מהמקרים הבולטים הוא המקרה של "כנופיית מע"צ" שרק הודות להודאתו של אחד החוקרים שמחי על עינויי החשודים הוצאו מהכלא החפים מפשע. פחות אלימות כנראה הייתה בפרשת עמוס ברנס, שהפכה אצל רז לאובססיה אישית, שסחפה אחריה חוקר פרטי נוסף בשם שלמה ולדמן, שכתב ספר עליה .

ניצב משנה עזרא גולדברג, שחקר את הפרשה הזו, כמו גם את פרשת רצח דני כץ ( ששלושה מהנאשמים ברציחתו שוחררו באחרונה לאחר כשלושים שנה בכלא), הגיע למסקנה שמדובר ברוצח סדרתי, שרצח גם את רחל הלר ובחורות נוספות שנרצחו באותה תקופה ובהן אורלי דובי והדס קדמי.

רז סובר אחרת וטוען שהוא יודע מי רצח את רחל הלר. הוא מספר על פגישתו עם איש השב"כ לשעבר, אלי קאופמן, שחזר בתשובה ש"החליט לחשוף את האמת בפרשת ברנס. ישבתי אתו והוא סיפר לי דבר מדהים שבשנת 1974 לשב"כ היו סוכנים שתולים בארגון השמאל בצפון, כמו שאבישי רביב התחזה (אז הוא לא היה שתול?-י.ב) כשתול של השב"כ בארגון ימני "אייל" שאותו הקים ביוזמת אנשי הממסד. הם היו שלושה, צבי פורסטר ראש הצוות, יורם ביכונסקי ואלי קואפמן. ליורם ביכונסקי הייתה חברה חיילת בשם רחל הלר. כשחשדה שיורם בוגד בה (עם חברתה מלי-י.ב.) איימה עליו כשאמרה לו "אני הולכת להסגיר  את הרשת". צבי פורסטר רצח אותה. נסעתי יחד עם שלמה ולדמן- לפני כן היה רב פקד בדמוס יצחק קרן אצל נאוה פורסטר מאור יהודה, אשתו של הרוצח והיא סיפרה על רציחות נוספות של בעלה. כתבה ספר שירים "זמיר בטפרי הפרס" על הרציחות של בעלה ועל לוויה מדומה (של בעלה-י.ב)" (עמ' 36).

טענות רז אלו הינן טענות מדהימות. הן מעלות את השאלות: כלום יכול להיות רוצח בארגון השב"כ? כלום יכול להיות בו רוצח שרצח מספר פעמים, שאף לא התגלה? למעשה השאלה הראשונית היא- אם רצו להשתיק את הלר, מדוע ננקטה הדרך הקיצונית ביותר לכך?

מנגד יש לזכור שהשב"כ אינו גוף הנחקר על ידי גוף חיצוני לו. החקירות העצמיות שלו ( למשל בנושא תלונות על עינויי עצורים פלסטינים) נוטות במובהק לסגירת התיקים ולאי הגשת כתבי אישום.

סוגיה נוספת העולה בספר היא סיפור ילדי "תימן" החטופים. זו סוגיה העומדת בפני עצמה ואליה ארחיב במאמר ניפרד שיעסוק בקרימיניאליות של המדינה בפרשה זו.

הסוגיה החדשה שמביא רז בספרו זה היא העוול שנעשה לפרננדא בנדטו שפירא באי הכרה בזכויותיה בשל היותה מרגלת שפעלה עבור מדינת ישראל, שסיפורה מתחיל במשפט "כאן אנו רואים שפרננדא שפעלה בשליחות מדינת ישראל, לא רק שננטשה על ידי הקליקה, אלא נזרקה למעברה עם הוריה ללא חשמל וללא כל תנאים .." (עמ' 40).

בעמוד לאחר מכן אנו למדים מעדותה " שגולדה מאיר, שרת החוץ, אמרה לה שהמידע שהיא סיפקה הציל 700 חיילים ישראלים" (עמ' 41). כאן עולות השאלות: על איזה מידע מדובר? איך השיגה אותו? מדוע דווקא היא השיגה אותו? על שאלות אלו אין לנו מענה, כשרק בהמשך מציין רז " אביא כעת נקודות מרכזיות בחייה במצרים: 1. גויסה על ידי שני נציגי מדינת ישראל בינואר 1955, במשך שנה אחת פעלה לטובת מדינת ישראל. 2. נלכדה באמצע שנת 1956 עברה עינויים קשים, כוויות מסיגריות, ניקוב חוזר בריאה השמאלית. 3. שוחררה בתחילת מרץ 1957, הוסעה על ידי נציגי האו"ם לנמל אלכסנדריה ומשם לפירוס...4. הגיעה על כל משפחתה לחיפה באוניה ב-17.3.57. 5. נישאה ב-22.8.63 ונפרדה ממשפחתה. 6. פרננדא נפגשה עם גולדה מאיר ובני המשפחה, בארוחת ערב בחיפה בתחילת 1959 בחסות גב' שמחה פרג'י ( בעלים של סיגריות דובק) שארגנה ערב לכבודה עם גב' גולדה מאיר והוריה של פרננדא שכונתה על ידי גולדה גיבורת ישראל שהצילה 700 חיילים במידע המודיעיני  שהשיגה. 7. בתחילת שנת 1962 התקבלה שיחה טלפונית ממשרד החוץ שזימנה את פרננדא לשיחה אישית גם עם גב' גולדה מאיר במשרדה בקריה בתל אביב. הבטיחה לה לעבוד בצרפת בכיסוי בד"ק (המפעל לשיפוץ מטסים בבן גוריון-י.ב.). אבל היא למעשה הייתה אמורה לרגל עבור התעשייה הצבאית. כן עברה 14 בחינות באותה דרגה של מצרים. כן עברה 14 בחינות בבד"ק פתח תיקווה ושם נפגשה עם הגב' גולדה מאיר פעם אחת נוספת" (בשל העריכה הקלוקלת ,מדובר במשפטים החוזרים על עצמם-י.ב, עמ' 46-47).

סיפורה של פרננא נראה תמוה למדי. ראשית היא הייתה בת 17 כ"שפנו אליה שנים שהציגו את עצמם שפועלים בשירות המודיעין הישראלי והציעו לה לעזור למדינה" (עמ'54). גיוס קטינה אזרחית נראה תמוה מאוד עד לא סביר.

שנית, רז מציין שהפונים אליה (ומדובר בשנת 1955) היו מי שפעלו למען המודיעין הישראלי. אולם בעמוד הקודם מציין רז תוך התבססות על חומר ממשרד ראש הממשלה " שאין לשלול אפשרות כי הופעלה ע"י הבריטים", אך בהמשך הוא מעיר ש"למעשה המודיעין הבריטי והישראלי שיתפו פעולה בהפעלת סוכנים. זאת סיפרו לי אלוף עמית ואלוף זורע.." (עמ' 53).

תמלול השיחה עם פרננדא מעלה גם הוא תמיהות. היא מספרת שהפרשה החלה בהיותה בת 17 עת נפגשה עם "חיילים לובשי מדים" חברים של  אביה, שחיפשוה בבית הספר לנזירות בו למדה. האחד הציג את עצמו כג'והן פורט (טעות בעריכה באשר השם היה צריך להיות ג'ון-י.ב.) מאוסטרליה והשני, לובש המדים כג'והן (שוב טעות-י.ב.) איזיביקי שהנו יהודי. ביחס למשימתה הם אמרו לה : "ראשית כל ניקח אותך למחלקה ג'י שהייתה המחלקה הכי סודית של הצבא הבריטי, ובהמשך נודע לי כי שם היו כל  הסוכנים והמגייסים  שלנו, לבושים במדים בריטיים. לקחו אותי לשם ואמרו לי: "ניתן לך חומר. עלייך להדפיס אותו לתרגמו לצרפתית ולערבית. ניתן לך גם עיתונים, ויהיה עליך לתרגם לאנגלית  את הקטעים המסומנים בהם באדום" (עמ' 63).

הסיפור על פניו הינו מפליא. בת 17 נלקחת לצורך עבודות תרגום עבור הצבא. כלום חסרים מתרגמים בצבא הבריטי הזקוק לקטינה שתתרגם עבורו?!

לא פחות מפליא המשך עלילתה והפעם לא כמתרגמת אלא כקשבית. היא הוסעה (מבלי לראות את מסלול הנסיעה) והגיעה למקום שם נאמר לה "החל מרגע זה את מרגלת" (עמ' 64). היא ירדה מהרכב וראתה בניין עלוב בו היה קיר ענק עם הרבה חורים ולמטה "היה משטח הנראה כשולחן כתיבה עם כל מיני כפתורים" את יודעת מה זה?" שאלו: "את נמצאת כעת בקהיר, במרכזיה הראשית של כל מצרים. רצינו שתדעי לאיזה מספר יש פה קשר עם מואסקר, שם את הולכת לעבוד. מעתה תעבדי במרכזיה של מואסקר, אשר מחוברת לקהיר, שלא בידיעתם ותפקידך יהיה לקבל כל הודעה שתגיע לקהיר ותצא מקהיר ותהיי אחראית להאזין לכל התקשורת במצרים ולהעביר למודיעין הישראלי  את כל מה שיכול לעניין אותו במובן צבאי ומודיעני" (עמ' 65).

פרננדה החלה לעבוד במשמרות של יום ולילה ו"לילה אחד שמעתי שמזיזים כוחות ממקום למקום בתעלת סואץ. נאמרו שמות, מרחקים בקילומטרים, סדרי כוחות, ופרטים רבים נוספים. הדברים נאמרו באחד ממספרי הטלפון שהיו קשורים לקהיר. צלצלתי מיד  לג'ון (הפעם כתוב נכון-י.ב.) ואמרתי לו: אני חושבת שאנחנו בצרות...מסרתי לו את כל המידע בפירוט. לאחר יומיים הוא התקשר, ואמר לי: פרננדא, את בחורה טובה!...הצלת את חייהם של 700 איש לכל הפחות! בזכותך נערכנו לקראתם  מראש. לא אפרט יותר בנושא. המשיכי לעבוד כך!" (עמ' עמ' 66-67).

יש בעיה מרכזית ב"סיפור ההצלה" המופלא הזה. בשנת 1955 לא התחוללה כל מלחמה שמידע מודיעני היה יכול להציל בה חיילים. כשפרצה מלחמת סיני באוקטובר 1956, פרננדא הייתה כבר במעצר לאחר שנלכדה במחצית שנת 1956.

אולם דומה שיש במדינה מי שחושבים אחרת על סיפורי הריגול של בת ה-17. כך בהמשך פרוטוקולי השיחה עמה היא מספרת "הוזמנתי להופיע בוועדה בראשות השופט בדימוס, חנן אפרתי. החלטת הוועדה מופיעה במכתב. הוועדה  קבעה כי אכן שרתתי כמרגלת ביטחונית, אך בגלל תפוחים באושים נגרם ה"עסק הביש" במצרים וספיחיו" (עמ' 118).

קימת גם תעודת הוקרה שמחזקת חלקית את טענותיה של פרננדא שהוענקה לה ע"י חברה מסואץ בו נכתב ש" פרננדא בנדטו גויסה לעבודה ע"י חברתנו כמרכזנית תקשורת ועבדה אתנו שבעה חודשים כשלאחרונה קבלה העלאה לתפקיד של סגנית מנהלת... למרות הזמן הקצר של עבודתה אצלנו יכולנו לגייס אותה למשימות קשות ומסובכות, לעבודה ביטחונית ומודיעינית.." (עמ' 167).

תעודה זו מעלה תמיהה: הייתכן שחברה עסקית מצרית מגיסת עובדים למשימות של ביטחון ומודיעין?!

דומה שמעבר לכל פרשה ופרשה, מסתתר אדם מוסרי אך תמים הנלחם כמו דון קישוט בתחנות הרוח, שבניגוד לסיפור הן אימתניות. בפרק העוסק בפרשת רומן זדורוב רז עומד על התנהגות אנשי החוק ומציין את "שיבוש מהלכי משפט, בידוי ראיות, עדויות שקר- עבירות של אנשי חוק אחרי ההודאה, בהמתנה לפני היציאה לשחזור  וטוען ש"כיום יש 251 אלף תומכים לרומן זדורוב שמאמנים בחפותו, כך שיחד עם העדה התימנית שגנבו את ילדיה ויחד עם העדה האתיופית שהמשטרה סגרה תיק כדי לא למצוא רוצח שרצח  את בן העדה. לכן, מטרת המפלגה להקים גוף שינצח את הקליקות על ידי שינוי שיטת הבחירות והעמדה לדין של עובדי מדינה פושעים שישלמו פיצויים לקורבנות מכיסם הפרטי ולא כפי שכיום נעשה מהקופה הציבורית. המפלגה צריכה להיקרא "מפלגת צדק" ולכלול בה אסירים חפים מפשע כרומן זדורוב, נאשמי דני כץ ולכלול בה אנשים מסכנים שיושבים בכלא ואן להם סיכוי לצאת. אחד מהם הוא אבי אלחייאני, נדון למאסר עולם על רצח, אבל למעשה לא היה בכלל רצח" (עמ' 203).

גם אם יש תמימות נערית מוסרית בגישת המחבר, יש לספר זה בהחלט תרומה (במיוחד למי שלא קרא ספריו הקודמים) בשל הביקורת על הפרקליטות, שאחרי תכנית "עובדה" של אילנה דיין עם הילה גרסטל, מתחזק הצורך ברפורמה של ממש בהתנהלותה ובהתנהלות "שלטון החוק" בישראל.

עם זאת, לא ניתן לקבל בספר שכותב מיכאל רז, שיובאו דברים שכתבה עליו  גיבורתו – פרננדא (עמ' 112-113 ), או שהוא עצמו יודה למוציא לאור יצחק סייג בהפרזה על כך שנוצר "ספר משובח", תוך שהוא ממשיך ומעיר הערה מוזרה ש"זה רק חלק קטן מפעולותיך הרבות שבצניעותך הנך מסתירן" (עמ' 310).

 גם יתר הקפדה הייתה מונעת השמת תצלום של איסר הראל תחת הכיתוב " אברי אלעד" (עמ' 330).

תגיות: 

תגובות

צבי פורסטר

רז הינו במקרה הטוב אדם תמים לכיוון האהבל ובמקרה הפחות טוב רודף פרסום חסר מעצורים. האשמת הסרק לגבי צבי פורסטר רודפת את ילדיו כבר שנים רבות ומיותרות. צבי פורסטר היה מפקח במשרד החינוך ונפטר בגיל צעיר בזמן שהיה נתון במשפט גירושין קשה. גרושתו נאוה שלא היתה בריאה בנפשה סיפרה סיפור הזוי לחוקר המשטרה רז, אליו פנתה כדי שיאתר את בעלה היות ולא האמינה שנפטר... ה"חוקר" קנה את הסיפור המטורלל שלא היתה לו שום אחיזה במציאות. ועכשיו לך תוכיח שאין לך אחות.

מיכאל רז שקרן

אתה שקרן פתולוגי נוקב בשמו של אדם כרוצח בלי שהוא יוכל להתגונן בלי שנשפט בבית משפט אתה החושך במהותו ולא אור לגויים.לו היה בחיים היית יושב בכלא אתה הרוצח האמיתי ומאשים אדם מת שאין ביכולתו להתגונן. אתה רודף בצע חדל אישים אין דבר כזה להאשים אדם לרדוף אותו להכפיש את שמו רק כדי לעשות הון אישי. גועל נפש

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי ברנע