אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תיאוריית המלחמה הצודקת בימי הביניים


תיאוריית המלחמה הצודקת בימי הביניים

תיאוריית המלחמה הצודקת בימי הביניים

תיאוריית המלחמה הצודקת עוסקת ברעיון לפיו, בתנאים מסויימים, מותר לנוצרים לצאת למלחמה כנגד אויב או עם אחר. בראשיתה פותחה התיאוריה ע"י אוגוסטינוס שכתב על כך רבות, אך באופן לא מסודר. כשמונה מאות שנים לאחר מכן, המשיך תומס אקווינס את משנתו של אוגוסטינוס ששימש לו כאוטוריטה, וערך סיסטמיזציה של התיאוריה ואף הרחיבה במעט.

אוגוסטינוס היה פציפסט מבחינה פילוסופית. הבעייה שהניעה אותו לכתיבה על המלחמה הצודקת הייתה הדיסוננס בין היות הברית החדשה פציפיסטית ביסודה לבין המלחמות בפועל של העת העתיקה המאוחרת (לדוגמא, הפיכת רומי לאימפריה לאחר מלחמות עקובות מדם). לתפיסתו, מחד גיסא, האדם יצא מן החטא הקדמון כשבאמתחתו תשוקה בלתי מרוסנת לשלוט על האחר (Libido Dominandi). כלומר, לאחר הנפילה מגן עדן, מציאות חיינו כוללת מלחמה כצורת התנהלות מסויימת. ואולם, מאידך גיסא, לאדם יש יצר חזק לשלום (Pax). לפיכך, לדידי אוגוסטינוס המלחמה היא "חובה עצובה" שלעתים אין עלינו אלא לנקוט בה כדי לפתור סכסוכים, אע"פ שעליה להיות הפיתרון האחרון ליישוב קונפליקטים. לדידו, הבעיה העיקרית במלחמה איננה ההרג עצמו, אלא התשוקה לשליטה ולאלימות הכרוכה בכך;[1]"The real evils in war are love of violence, revengeful cruelty…" . בשל כך, אוגוסטינוס מנסה לשלב בכתביו בין הגישה הפצפיסטית בה הוא נוקט לבין המציאות וההכרח במלחמה. דהיינו, הניסיון הוא לגשר בין הפצפיזם ליציאה למלחמה, ובאופן יותר קונקרטי ומעשי, הניסיון הוא להדגיש מתי יציאה למלחמה היא צודקת ומתי לאו.

ראשית, אוגוסטינוס מפריד בין הפרטי לציבורי. מבחינתו על האדם הפרטי אסור להרוג בשום תנאי שהוא, שכן זהו חטא. עליו להיות פצפיסט. ואולם, בפן הציבורי לאדם יש את הזכות להרוג ולצאת למלחמה, אך בתנאים מסויימים.

שנית, אוגוסטינוס מבדיל בין כוונה לבין ביצוע בפועל. כדי לדעת האם מלחמה היא צודקת, יש לעמוד על הכוונות ליציאה אליה ולא באקט המלחמתי עצמו. בעזרת ההפרדה בין הביצוע לאקט עצמו אוגוסטינוס עושה מוראליזציה של המלחמה, וכך, יכול הוא להצדיק כל מלחמה אשר עומדת בתנאים מסויימים. מלחמה לתפיסתו, תהיה מוצדקת אם תעמוד בשלושה תנאים שונים: סמכות לפתוח במלחמה (Authority), סיבת היציאה למלחמה(Cause)  והכוונה ביציאה למלחמה (Intention);[2]"A great deal depends on the causes for which men undertake wars, and on the authority they have for doing so" .

הסמכות ליציאה למלחמה ניתנת מהשליט, ועליה להיות רק לטובת כלל הציבור ולא לטובתו האישית;"[3][…] Ordains that the monarch should have the power of undertaking a war if he thinks it advisable". יתר על כן, החייל בעצם חייב לציית לשליטו, ובמידה והמלחמה אינה צודקת, ואדם יצא אליה מתוך חובתו  זו כנתין, החטא חל על השליט ולא עליו. במצב המדיני האחריות כולה מוטלת על הריבון. הסיבה המוצדקת ליציאה למלחמה היא הגנה על העם ומתוך שלום. היא אינה יכולה להיות למטרות התקפה ורצון לכיבוש שטחים נרחבים ללא הצדקה ראויה, כמו למשל תועלת כלכלית. דוגמא לסיבה ראויה היא (Status Quo ante bellum) שהיא מעין תגובה על עוול שמדינה אחת עשתה לאחרת בה יש ניסיון "לתקן" את דרכיה והחזרת מצב השלום על כנו. "[4]Peace should be the object of your desire; war should be the object of necessity and preserve them in peace […] but war is waged in order that peace may be obtained". דוגמא נוספת היא יציאה למלחמה נגד אויב הפולש לשטח המדינה, כמו גם יציאה למלחמה מול מדינה שעושה עוול לתושביה.

יציאה מתוך תגובת נקמה סתמית, או למטרות ביזה וכו', לעומת זאת, אינה ראויה. מבחינת הכוונה ליציאה למלחמה, גישה המהווה כוונה קיצונית יותר ליציאה למלחמה היא (Avenge Injuries). גישה זו היא בעצם מן "תיקון נזקים".ניסיון לתקן את הכופרים שאינם נוצרים, או לתקן משטרים שאינם ראויים. רעיון זה מתקרב יותר למושג של "מלחמת קודש". כלומר, הרצון ביציאה למלחמה מסוג זה היא בבחינת "חוסך שבטו שונא בנו", שכן התפיסה בתקופתו של אוגוסטינוס הוא שכל בני האדם הם חוטאים אחרי החטא הקדמון, ולכן עליהם לנסות ולמזער נזקים ככל הניתן. לפיכך, הכוונה חשובה יותר מהמעשים עצמם והמלחמה במקרה זה כמוה כאקט חינוכי בו הרצון הוא לחזק את תושבי המדינה מולה נערכת המלחמה.

מפעלו של תומס אקווינס, כאמור, היה בעצם להמשיך את רעיונותיו של אוגוסטינוס ולתת להם מסגרת ברורה וסדורה יותר. המניע שלו היה גם-כן ניסיון לגשר על הפער בין הפצפיזם של הנצרות לבין המלחמות בחיים המציאותיים. הוא עסק בשאלות כמו מתי היציאה למלחמה היא מוצדקת ואילו פעולות בזמן המלחמה עצמה מוצדקות. אף הוא, כמו אוגוסטינוס, גורס כי על המלחמה הצודקת לעמוד באותם שלושה תנאים: סמכות, סיבה וכוונה מוצדקות. וכן, כי יש לשפוט על פי הכוונה ולא על פי האקט המעשי עצמו;[5]"[…]it is necessary that the belligerents should have a rightful intention, so that they intend the advancement of good, or avoidance of evil". בנוסף, הוא הרחיב מעט את תורתו ועסק בשאלות כמו האם המסדר הדתי יכול להילחם וכוי"ב.


[1]Church Fathers: Contra Faustum, Book XXII (Augustine)

[2]Ibin.

[3]Ibin.

[4]Ibin.

[5]Summa Theologica, War, Thomas Aquinas, SecundaSecundaePartis, (Q. 40)

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רפאל עמרם