אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היוצרת מלכה נתנזון זל (2015-1946)


התמונה של עמוס אריכא
היוצרת מלכה נתנזון זל  (2015-1946)

יום שישי האחרון מתחילתו נחשף כאביבי, שטוף קרני שמש נעימה. יום יפה להתענג בו על חן-טבע מרעיף אור על אדם לשמחו. אך גם ביום כזה נולדת תחושת עצב עמוק בלכתה של ידידה, יוצרת עתירת-זכויות, אהובה בחייה ומוקפת בהערכה שצמחה בהתמדה בקו מקביל ליצירתה. ביום היפה הזה נסתיימו ייסוריה הקשים של מלכה נתנזון לאחר שנת מחלה ממארת, מבשרת קץ-מר מתחילת גילוייה.

מרגע בו נתגלתה מחלתה פתחה מלכה במאבק אם לא להתגבר כי אז להאריך את חייה, שכן היתה בנסיבות חייה גם ראש משפחתה הקטנה. המחלה האכזרית לכדה אותה בעונת בשלותה והיא בשיאה הן כמשוררת והן כמספרת. שירתה צנועה בתחילתה וסופה מרטיטת-לב. בשני ערוצים התמקדו חייה בשנה הזאת כשהיא מוטלת אפרקדן לפותת-כאבים שקשה לשערם; היא חשבה על המצפה לבן זוגה אמנון, אוהבה הגדול, לילדיה ונכדיה, כולם חוסים תחת כנפיה. במקביל הגיעה לשיא יצירתה כמשוררת, והתמקדה גם בהכנת כתב-יד חדש לדפוס, פרוזה רקומה מקטעי ושסעי זיכרונות על בני משפחתה שנרצחו בשואה.

תחילתה כשורש מנץ בעץ זית שנשרף. היא נולדה כשנה שנה לאחר הבסת גרמניה הנאצית. היה זה כשהוריה חזרו והתאחדו לאחר מאורעות הטבח הנורא במהלכו נרצחו שני אחיה ואחותה ולאחר-מכן שני אחים נוספים נפטרו גם הם משכשלו לעמוד בסבל. חמישה אלה הקדימו להיוולד עוד לפני פרוץ המלחמה. ההורים נקלעו למחנה של אודים מוצלים בגרמניה שחיכו לנס, לעליה לארץ-ישראל, לחבור לישוב העברי, לארץ-אבות. באותם ימים היה מקובל לראות ביהודי העולה לארץ, איש עברי. בעת ההמתנה שם, במחנה האודים, אירעה מעשה עוף החול כשאמה גילתה כי הרתה שוב ללדת; פלא של תקומה.

זמן קצר לאחר היוולדה של מלכה במחנה הניצולים עלתה המשפחה לארץ והתישבה  במעברת בת-ים, עיר שהפכה לבית עד ליום פטירתה. בבת-ים היתה לה תקופת אושר קצרה עם אהבת חייה, אמנון, דומה ומעתה יתנהלו חייה באפיק ישראלי מבטיח את ימי המחר והמחרתיים. למנת האושר הצנוע הזה היא ציפתה גם כדי להרחיק מעליה את איימי השואה של הוריה, לבל היא עצמה תכרע תחת עומס ההתוודעות באמצעות סיפוריה של אמה לאחותה וארבעת אחיה שמעולם לא הכירה. אך ככל שהתבגרה קלטה כי הם היו ויהיו חלק בלתי-נפרד ממנה.       

בדירה הבת-ימית הקטנה של ההורים גדלה ילדה בעל רגישות נדירה כשהיא מוקפת ביום ובלילה בדמויות האחים המתים אותם למדה לאהוב במותם. זהו פרק מדהים בגווניו הכה-מיוחדים ומייראים. האחים מבחינת ההורים לא יכלו שלא להימצא מתחת לכל קורת-גג שמעתה והלאה תחייה תחתיו מלכה. גם כשעברה להתגורר בדירה משלה ושל אמנון אהובה, באו אתם האחים שהמשיכו בקיומם הכמו מוחשי. הם היו לה לזיכרונות שאינם מרפים ממנה והיא היתה להם למצבה.

ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים לא חזרה יותר להיות ארץ העברים. החלה עונת הטירוף האלוהי. נפתחה מלחמת ההתשה. אמנון, מפקד טנק, נפצע במהלכה של תקיפה אכזרית. אחדים מאנשי צוותו נהרגו והוא חזר שבר-אדם לבית משפחתו הצעירה. הלום-קרב, כך קבעו הרופאים. מאז ועד למותה היא הפכה שלא מרצונה לא רק לנושאת בעול האחים שלא חזרו מהשואה ונמצאו אתה, אלא מעתה נוסף לעומס הזה איש יקר לה, אבי ילדיהם, מותש נפשית, מובס. אך היא האשה הצנומה ובעלת הקומה הממוצעת, נתגלתה כלביאה שתעשה מעתה בגבורת-נפש לשמור על הבית הנסדק לעתים עד סכנת התפוררות.

אולי מכאן נבע מקור יצירתה והתבטאותה שהתחילה בכתיבה לעיתונים והניצה תחילתה של עולם פיוטי בו משמשים קדרות-עולם מהשואה, וכבר נוספו גם הגוונים המעיקים וכותשים של ההווה, של החבר לחיים המתרסק וקם ומתרסק. בשנות השמונים התחילה מלכה לפרסם את שיריה. כמהדסת היתה בכבישת משעולה האישי; כחוששת מקבלת הפנים המצפה לה. אבל היא, לוחמת מטבעה, האמינה כי המעיין שלה באמת מקורו – ולא הרפתה.

"רעלת פתאים" היה שמו של קובץ שיריה הראשון שהופיע בהוצאתו יוצאת הדופן של ירון גולן. היה זה בשנת 1989. אחר-כך הופיעו הקבצים "בובה שחורת שפתיים (ספרית פועלים, 1992), "בטבעת הים" (ספרית פועלים, 1993), "אוכמניות בגשם" (ספרי עתון 77, 1995) וקבצים נוספים.

בפרוזה התפרסם סיפור חייה בצדו של לוחם הלום קרב בשם, "ללב היגיון משלו" ("הוצאת עקד", 2013). מלכה נתנזון יצקה ביצירה זאת ביטוי מושחז ומדויק לא רק לחייהם המסוכסכים כפקעות של הלומי הקרב, אלא גם לחייהם של אוהביהם שלא תמיד נמצא בהם כוח להתמודד, להימנע מנפילה;. כישלון של חוסר-אונים, של תשישות, של מפח-נפש נורא. היצירה הזאת בפרוזה נוקבת זכתה בשימת-לב מיוחדת של ציבור מבקרים שעמדו על ייחודו של סיפור זה גם מהזווית הספרותית שהעמיק את הכרות כולנו והעצים את הוקרתנו ביוצרת הזאת.

פרק נוסף ביצירתה שיש בו שגב ומטעם הוד ערך החיים, נוצר בעת מאבקה הנואש על חייה. היא תיארה את המתרחש אתה בשורת ארוכה של שירים, חלקם בני שורות אחדות, חלקם בני בתים אחדים. שליטתה בעברית נחתמה בהם כשל אמנית-שפה מלוטשת להתקנא בה.

עשרות שירים ממיטב שירתה הלירית והכה פיוטית נוצרו בחודשים אלה ונמצאה להם במה בדף הספרותי של אהוד בן-עזר  שפתח לפניה את במתו בזרועות פתוחות. בדרך זו נחסכה ממנה ההמתנה המייגעת, לעתים מעצבנת, לקריאת שיריה בדפוס. הבמה הספרותית של בן-עזר הקלה עליה ואף הרחיבה נשימתה ברגעים קשים. בשירים אלה קבעה מלכה את מעמדה הבלתי-מעורער כיוצרת מוערכת, כמשוררת מקורית ובעלת ביטוי מפרכס מול העין כמו היו מילותיה יצורים חיים. רבים מבין שירים אלה נחשבים בעיני כפנינים אותם אנצור כהוכחה ברורה שיצירתה תמשיך להתקיים.

מלכה נתנזון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא