אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עקבותיה של ז'קלין כהנוב ברומן 'מעבר מנדלבאום'


ז'קלין כהנוב (שוחט) (Jacqueline Kahanoff‏; 1917 – 24 באוקטובר 1979)

ז'קלין כהנוב (שוחט) (Jacqueline Kahanoff‏; 1917 – 24 באוקטובר 1979)

עקבותיה של ז'קלין כהנוב ברומן 'מעבר מנדלבאום'.[1]

ז'קלין כהנוב ילידת 1917, הייתה מסאית וסופרת ילידת קהיר, שלאחר שנים בניו יורק ופריז השתקעה בארץ. היא הרבתה לעסוק בנושאים תרבותיים חברתיים, במיוחד אלה שנוגעים לנושא זהות ומגדר. שנים אלה של נסיעות בעולם גיבשו אצלה את התפיסה הרב תרבותית, אך החשיפה לחיים בארץ הגבירה בתוכה את ההכרה שהחברה הישראלית לא צריכה לחשוש מהלבנטיניות שלה, אלא לאמצה כזהות - דחייתה של הלבנטיניות מגבירה את השנאה שבין העמים.

ביקשתי לכתוב רומן על דמות של גולה נצחית, על הצורך או האילוץ של מהגר, להמשיך לנוע בין זהויות, בדומה לגלותם הנצחית של הורי. חזרתי לכהנוב, שסימלה עבורי גולה כזאת, קראתי את רשימותיה בספר "בין שני עולמות". ביקשתי לבנות דמות של גולה ש'מתכתבת' עם תחנות בחייה של כהנוב, אך בעיקר מתפלמסת עם האופציה הלבנטינית שאינה הוויה פשוטה ולא פתרון קל לבעיית הזהות.

הרומן מעבר מנדלבאום יצא לאור בתחילת 2016 ולפני כחודש הוצג תרגומו לערבית ביריד הספרים בקהיר. העלילה פותחת בחודש ינואר 1963, ז'קלין עצורה בבית המעצר הסמוך למעבר מנדלבאום. היא נמצאת שם מסיבה לא ברורה, שמתבררת רק לקראת סוף הרומן, הקופץ חמש שנים אחורה להיכרות בין ז'קלין לגליה. גליה מפרסמת עליה רשימה אוהדת בעיתונה לרגל שנת העשור למדינה. ברשימה מוצגת ז'קלין כעולה חדשה מצרפת שלחמה בשורות המחתרת הצרפתית, אך הקורא יודע כבר מלכתחילה שמדובר בבדותה שתחשף בסופו של דבר. נעוריה של ז'קלין הגיבורה בקהיר הקולניאלית היו חיים בתוך חברה רב תרבותית. מצד אמה היא נכדה של שושלת רבנים מחלֶב, ומצד אביה היא ממוצא סלוניקאי ,לומדת בקולג' דה פרר, בית ספר נוצרי בשפה הצרפתית.

היא עוקרת מקהיר פיזית אך לא נפשית ונוסעת לפריז לכתוב דוקטורט על בלזק ועל נגיב מחפוז, אז סופר אלמוני. היא נאלצת להפסיק את לימודיה כדי להיענות לדרישת אביה לבוא ארצה ולסייע. האב שעלה בינתיים לישראל, לא מצא מקומו בה וזנח את המוזיקה. לפני מותו, הוא אומר לה כי כאן חש כי הוא 'מחוק' ואם לא תקפיד היא לומר שעברה נטוע באירופה, הרי שגורלם יהיה זהה. היא מציית לו – מנסה לשרוד.

חשיפת זהותה האמיתית גורמת לכך שהיא עוזבת את הארץ ומחפשת את מזלה בצרפת, שם היא מתקבלת לעבודה באוניברסיטת מונפלייה. היא מוצאת לכאורה את מקומה בדרום צרפת, אבל שבה לארץ ומתגלגלת למנזר רטיסבון בירושלים אבל אז היא מסתבכת בפרשה שהופכת שוב את חייה, עקב חציית הגבול אל העיר העתיקה.

כדי לשרטט את אותה גלות רציתי ללכת אל יחסי ז'קלין הגיבורה עם הוריה. הקשר הזה מוביל  את חוטי העלילה, בונה את עושרה התרבותי של הגיבורה אך גם במידה מסויימת מוביל ללופ הנצחי בו היא נמצאת. מעגל קסמים זה הוא תולדה גם של התפקידים אותם נטלו ההורים. האם, בת לשושלת רבנים מחלב, בזה לסגידה למערב, ומקפידה לשמור על המסורת היהודית, בניגוד לבעלה המוזיקאי האתיאיסט.

אביה של ז'קלין היה נגן עוּד ששמו נודע בכל מועדוני הלילה והשמחות בקהיר,חרפה לגבי בת רבנים מחלב, אבל הוא חלם להפוך למוסיקאי מפורסם גם באירופה. את החלום האירופאי הוא הוריש לבתו שאותה לימד לנגן בכינור. הוא זה שבאופן מופגן דחף אותה לצאת ללמוד בפאריז. אבל, ביחד עם שליחות זו , הרי בידו האחרת אחז בה בחוזקה ומשך  אותה אל עבר המוזיקה הערבית שכה הקסימה את חושיו ולא הירפתה ממנו.

על אחיזה מרובת ידיים זו בגיבורה קראתי בדברי כהנוב - הרי אלה הדברים שחש כל בן מהגרים. כך כותבת כהנוב:

 "לפרקים הייתה לי הרגשה שהורי שייכים לשני עולמות שונים. אמי קראה את הרומנים הצרפתים החדשים [...] היא שידלה אותנו [...] אתם חייבים להתקדם אל מעבר לאופקים שלנו . ואילו אבי קרא את העיתונות הערבית ומשך אותנו בחזרה אל המסורת".

אחיזת הידיים התרבותית שאינה מרפה נמצאת גם ברומן "סולם יעקב": הגיבורה ראשל קרועה בין הרצון להיות מערבית ולהפנים את חינוכה של האומנת האנגלייה, לבין משיכתה לתרבות בה גדלה, אל חומן של הנשים המצריות. דבריה של כהנוב הותירו בי רושם וחלחלו לעיצוב דמות אביה של הגיבורה כמוזיקאי מחונן ומתוסכל שמתנדנד בין מזרח למערב. בחרתי במוזיקה, כי כמו שאומרת כהנוב, זהו הקשר הראשוני למקום ההולדת, החוט הקמאי ביותר. כך כותבת כהנוב ב"מוזיקה מזרחית בישראל":

" [...] אשר לי, הרי על אף שהשכלתי ותרבותי הפורמאליות הן אירופיות, [...] הצלילים הראשונים שנחרטו בזיכרוני ועוררי בי הדים היו צלילי קולו של המואזין הקורא למאמינים להתאסף לתפילות בערב. וכל מה ששמעתי מאז באולמות הקונצרטים עורר בי רק לעתים רחוקות ריגוש עז כריגוש שחשתי בהאזיני לסלסוליו  המתמשכים והקובלים של המואזין."

הגיבורה ז'קלין מלמדת צרפתית באוניברסיטה העברית ומתרועעת עם אנשי אקדמיה, כולם בוגרי אוניברסיטאות אירופאיות, אך הקול של המואזין מושך אותה דרך מעבר מנדלבאום אל העיר העתיקה בשנת 1963. אל הסמטאות, שחסרות כל כך במרחב הישראלי. למרות היותו מוזיקאי מחונן, אביה של הגיבורה מתיש עצמו במלחמה בלתי פוסקת שעיקרה רגשי הנחיתות אל מול התרבות האירופאית הנשגבת, אותה מסמל עבורו בן דודו המצליח שהשתקע בפאריז, והאירופאים האורחים בשפרדז הוטל המפואר, מלון שנחרט כמרכז של מזרח ומערב מסתורי, כמו שאפשר לראות בסרט "הפצוע האנגלי" שמשחזר מלון אגדי זה.

על רגשי נחיתות אלה כתבה כהנוב:

"מדוע הייתה גישתנו כלפי עצמנו רגישה ופוסלת כל כך בעת ובעונה אחת? נדמה לי שנדמינו בעינינו כנחותים  [...] את היצירה בעלת החשיבות היחידה שנכתבה על העולם הלבנטיני של מצרים 'הקוורטט האלכסנדרוני' לא כתב אחד משלנו אלא האנגלי לורנס דארל"

רציתי שהקוורטט הזה יהיה נוכח ברומן, גם בגלל דמותה של ז'וסטין שיש בה מעט משתי הז'קליניות, בגלל אלכסנדריה. הגיבורה ז'קלין מקיימת מערכת יחסים מורכבת עם עשתר, בן דמותו של אמיר הוא מוצא בה את מה שמצא אהרון אמיר (שתרגם את לורנס דארל) בכהנוב: את הרוח שמקרבת אותו אל הווייתו הכנענית. אמיר ראה בכהנוב נציגה מובהקת של אינטליגנציה ים-תיכונית שראשיתה בכנען וביוון.

דברי אמיר אודות כהנוב נראו לי אידיאליזציה של דמותה ושל האופציה הלבנטינית. ואת זה ביקשתי להקצין בדמותו של עשתר שמסתבך באהבתו לגיבורה. בדומה לגברים מאוהבים, גם הוא לא יראה אותה כאדם שלם. הוא יראה את הניחוח שהיא מביאה ממחוזות כנען וכל מה שהוא תופר ורוקם במוחו בקשר אליה.

למרות כל החוטים שקושרים בין הגיבורה לבין כהנוב, רציתי שהגיבורה תהיה אישה שבניגוד לכהנוב, לא תמצא פשרה. על כהנוב נאמר כי זכתה לעמדה משפיעה בציבוריות הישראלית כבעלת תוכנית רדיו בצרפתית בקול ישראל, כמרצה  וכחברת מליאת רשות השידור. הגיבורה ז'קלין אינה מצליחה להגיע לעמדת השפעה למרות היותה ברוכת כישרונות. דוד אוחנה כותב כי מסעותיה של כהנוב בעולם לא יצרו קרע באישיותה אלא הנביטו השקפה 'לבנטינית' שאינה 'לעומתית' אלא יוצרת תרבות 'רב מקומית'.

את זאת לא ביקשתי עבור הגיבורה. בניגוד לכהנוב היא אינה מצליחה לפתח השקפה שממזגת את המקומות השונים לסוג של תרבות רב-מקומית. היא ערה לכוחניות הדורסנית של 'כור ההיתוך' והיא מתריסה, ובשנת 1963 היא חוצה את מעבר מנדלבאום ללמד ב'קולג' דה פרר' בעיר המזרחית ומסתבכת בגלל הכמיהה הזאת לשוב הביתה, אל הצרפתית שבקולג' המוכר כל כך, ואל קולות המואזין, ואל ההסתבכות שתקשור אותה לאוריינט בחוטים נסתרים.

מקהיר, בוידאו הבא, מתאר המתרגם עמר זכריא את תהליך תרגום הרומן ועל דמותה של כהנוב. זכריא הוא מזכיר המרכז האקדמי הישראלי בקהיר.


[1] מתוך הרצאה שהועברה בכנס "מסאות ומסעות: מאה שנה להולדת ז'קלין כהנוב", אוניברסיטת בן גוריון, 22.3.2017.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דליה כהן-קנוהל