אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארנה קזין / פולשת


ארנה קזין / פולשת, הוצאת הקיבוץ המאוחד

ארנה קזין / פולשת, הוצאת הקיבוץ המאוחד

דמותה של הבלשית, חוקרת הציפורים, אליאנה דוידוב, אינה בדיוק טיפוס שקל לאהוב אותו. במובן מסוים, היא מצטרפת לשלל בלשים אחרים, שלא תמיד הצטיינו ביחסי אנוש. לעולם הבילוש מגיעה דוידוב כמעט במקרה, כאשר בספר הקודם של קזין (גוזל), היא נאלצה לסייע לחברת רות, שבתה הקטנה נעלמה. כעת, לאחר הצלחתה במקרה הראשון, מנסה דוידוב לבדוק האם יש לה מה שנדרש להיות חוקרת פרטית.  

אליאנה דוידוב היא אורניתולוגית, החוקרת בעיקר ציפורים המצויות במרחב העירוני. היא גרה לבד בדירה בתל אביב, שאותה היא חולקת עם "משפחת האדרים שלי", מספר פוחלצים שהיא האחראית ליצירתם. לעתים נדמה שאכן מדובר בבני משפחה; דוידוב מספרת להם על היום שלה וככל הנראה מצפה מהם לתגובות. הוריה של דוידוב נפטרו, ואת הבדידות שלה מפרים רק מפגשים מיניים זמניים וקשר לא לגמרי מחייב עם החברה רות. את זמנה הפנוי, מבלה דוידוב בבר של גיטה ודיטה, שם היא פוגשת את הלקוחה הראשונה שלה כחוקרת פרטית. גיטה מפנה אליה את דנה גבריאלי, משווקת נדל"ן מצליחה, העובדת עבור שני אחים האחראים על בנייתם של בנייני יוקרה בתל אביב. אחד משני האחים אלו – רם מטרסו, מטריד אותה לטענתה, וגבריאלי מחפשת דרך שתאפשר לה לפתור את המצב ללא התערבות המשטרה וללא פגיעה בקריירה שבנתה בעמל רב.

אליאנה מנסה לסייע, אך חסרה את הידע המקצועי לעשות זאת, ובדרך מבצעת טעויות רבות. העניין מסתבך עוד יותר כאשר רם מטרסו נופל אל מותו מאחד הבניינים שבנו האחים. כעת דוידוב אינה בטוחה עוד מי מספר לה את האמת ומי משקר לה. הסיפור הופך להיות מתעתע עוד יותר כשלתמונה נכנסת (או יותר נכון חוזרת) דמותה של ענת שהרבני, שוטרת שעמה היו לאליאנה קשרים רומנטיים בעבר, ועכשיו לא ברור לאף אחת מהן "יחסינו לאן". שהרבני עצמה נאלצת להתמודד עם צרות אישיות משלה; היא נמצאת בקשר עם בנה של בת זוג לשעבר (ילד כבן 8), שאותו היא סייעה לגדל מגיל צעיר. האקסית חזרה לבן הזוג שלה שחי בלונדון, ועמה הלך גם דני, הבן שלה, אך מדי פעם מגיע הילד לביקור. כעת, ככל הנראה בשל משבר בין בני הזוג, צריך דני להגיע לארץ לזמן ארוך עוד יותר. הקשר בין שהרבני ובין דוידוב הופך להיות מורכב עוד יותר בשל בעיות אמון בין השתיים, והחקירה של דוידוב אינה תורמת לאווירה.

במובן מסוים, ייתכן כי העניין של דוידוב בבלשות אינו מפתיע. עולם הציפורים שמתארת דוידוב הוא עולם רווי אלימות, עולם שבו ציפורים פולשות לשטח המחייה של ציפורים אחרות ודוחקות אותן החוצה. דוידוב מתארת כיצד העורבני מאתר קינים של חוחיות ואוכל את הביצים ואת הגוזלים שלהן. אך האלימות שבעולם החי היא משהו "טבעי"; בעולם החי כל אחד יודע מיהו האויב שלו, וממי עליו להיזהר – זוהי אלימות מחושבת שהגבולות שלה ברורים לכולם. האלימות בעולם בני האדם, שונה. דוידוב מתקשה לקבוע מי בעדה ומי נגדה. החקירות מובילות אותה לכיוונים שונים ולא לגמרי ברור האם דנה גבריאלי אומרת את האמת, האם רם מטרסו באמת אשם, ומי האחראי למותו.

לכאורה אפשר היה לפרש את מקומן של הציפורים בסיפור כסוג של קוריוז; ייתכן כי ניתן היה לומר כי גם כאן, כמו במקרה של בלשים רבים, היה צורך להמציא בלשית שיש לה "ייחוד" מסוים, תכונה שהופכת אותה ליוצאת דופן ומכשירה אותה לתפקידה. אלא שלדעתי, כפי שמשתמע גם מהדברים שכתבתי לעיל, אין מדובר בבחירה מקרית. הגבולות בעולם הציפורים ברורים הרבה יותר מאלו שבעולם בני האדם. חלק מהציפורים הן מונוגמיות (כמו במקרה של הכרוכיות), אך המשפחה שהן מקימות ביחד היא ארעית לחלוטין. האם מאכילה את הגוזלים במסירות רבה, ודוידוב מתארת כיצד היא מקיאה את המזון לתוך מקורו של הגוזל. אבל עוד לפני שבגרו לחלוטין ננטשים הציפורים שעד לפני רגע היו גוזלים.

ייתכן כי החוקיות הזאת, והגבולות הברורים של עולם החי, הם מה שמושכים את ליבה של דוידוב. לכל אורך הספר (כמו גם הספר הקודם) מתארת אליאנה את הפחד שלה מיחסים בין אישיים. היא חוששת מאובדן הגבולות שלה ביחסים, מאובדן העצמי שלה. היא אפילו מוכנה להכאיב לעצמה בעת יחסים אינטימיים על מנת להוכיח את קיומם של גבולות אלו, אולי מפני שהנאה ואהבה עלולים לטשטש את הגבולות הללו, ואילו גבולות הכאב ברורים הרבה יותר. חדים יותר. ואולי היא בוחרת בדרך הכאב מהסיבה ההפוכה דווקא - הכאב הוא היחיד שעשוי לחדור אליה, להוכיח לה שהיא לא לבד, מבלי בכל זאת לייצר אינטימיות מפחידה. בספר יש לפעמים תחושה שהיא שמחה בכאבים שלה, בפציעות, והיא כמעט מתמוגגת מ"סימן של נשיכה מרשימה".

כפי שאמרתי בהתחלה, את דמותה של דוידוב לא קל לחבב. למעשה הקורא לא יודע עליה הרבה מעבר לאהבתה לציפורים, לאלכוהול ולסקס חסר התחייבות. אך נראה כי אליאנה עצמה אינה מעוניינת בקרבה רבה ואינה בהכרח רוצה שיחבבו אותה: "רגע, אמרתי לעצמי בקול רם, את באמת רוצה להרגיש יותר ממה שאת רגילה להרגיש?". המעבר מחקר עולם הציפורים לחקר עולם בני האדם הוא צעד הגיוני במובן זה – אולי זהו ניסיון של אליאנה לטבול את הרגל במים ולבחון איך זה "מרגיש" להיות בעולם בני האדם. בסיומו של הספר מציעה שהרבני לדוידוב לנסוע איתה ללונדון על מנת לפתור את העניין המשפחתי שנקלעה אליו עם בנה דני. זוהי גם ההזדמנות של דוידוב לחקור מדוע אמה, שמקור משפחתה מאנגליה, נעלמה במשך שנה שלמה כאשר הייתה ילדה. קזין משאירה את התעלומה הזאת לספר הבא כנראה. אני מחכה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רקפת ואליק