אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קרל לגרפלד: דיוקן האמן כאיש בלי גיל


בית ילדותו של קארל לגרפלד

קרל לגרפלד, מעצב האופנה הגרמני הנודע, שחי רוב הזמן בפריז, אהב לעמעם את תאריך הולדתו. עד לפני זמן קצר, לא היה ידוע בדיוק אם נולד ב-1933 או ב-1938, או אולי בכלל בשנה אחרת. ובעצם, מה זה חשוב אם קרל בן שש או בן מאה?
 
קרל לגרפלד, אייקון תרבות מהחשובים בתקופתנו, מעצב אופנה, מעצב פנים, מעצב מכוניות, בקבוקים, שעונים, עטים, משקפיים, בולים, צעצועים, מריונטות, בובות, עיתונים, ומה לא, צייר, צלם, במאי, פסל, נגן, בשם, פרסומאי, בעל חנות ספרים, מו"ל, אוהב להגדיר עצמו כחברת מולטי-נשיונל. אך בעוד פעילויותיו המקצועיות, הענפות והתזזיתיות, ידועות לכול, חייו הפרטיים מעורפלים קמעה.
 
האם ניתן לקרוא את האיש החבוי מאחורי דמות של אציל גרמני מהמאה ה-18, הלבוש תמיד חליפה שחורה מוקפדת כשחולצה לבנה, מעונבת, בעלת צווארון גבוה ונוקשה, מקושטת בצלבים ושרשראות, מעדנת את המראה הנזירי? קרל לגרפלד, "הקייזר", בנה אימפריה ויצר אגדה. כבר יותר משישים שנה הוא מולך ביד רמה על ממלכת האופנה. האם ניתן להתקרב אל הקיסר, זה שבובות דמותו נמכרות בחנויות, ולהביט בו כאדם, בשר ודם?  
 
הקהל מצטופף סביב אלילו, בתקווה לנגוע בו. הצעירים מעריצים אותו, את בן השמונים, כמו כוכב רוק. קרל לגרפלד בנה אט אט דמות, עיצב אותה ברבות השנים, מריונטה מוכרת, מזוהה מרחוק, במשקפי שמש נצחיים, אך מה נמצא בתוך לב לבה של בובת החוטים? איש לא יודע ממש. אחרי סיום טקס חנוכת חלון הראווה של בית הכל בו הפריזאי שקרל לגרפלד עיצב לרגל חג המולד, חוזר הכוכב לביתו, לבדו. קרל מעדיף לגור בגפו. לקרל יש הרבה ידידים ומיודעים אך אף לא חבר קרוב אחד. חברתו הטובה ביותר היא חתולתו המתוקשרת, שׁוּפֵּט, המשמשת לו כמקור השראה (הרווח שהניבה בתמונות ופרסומות ב-2014 הגיע לשלושה מיליון יורו). אלה שבאמת הכירו אותו כבר לא שייכים לעולם החיים. קרל לא מעוניין לחשוף את מהותו האמיתית. קרוב לוודאי שלא יותיר כל עדות, ישמיד את מכתביו ויומניו, בבוא העת.  "מחקתי את הביוגרפיה שלי כי כל יום אני כותב את סיפורי מחדש", הוא אומר. 
קרל לא אוהב לשקוע בעבר. אך בחדר אישי, ההולך אתו לכל מקום שבו יקבע מגוריו, הוא שומר מכל משמר על רהיטים וחפצים מתקופת ילדותו, המחברים אותו לשרשיו. בחדר ילדותו זה נמצאת תמונה של הצייר הגרמני אדולף פון מנצל המתארת אצילים ומלומדים מהמאה ה-18, מסבים לשולחנו של פרידריך הגדול, בארמון
סנסוּסִי, בפוטסאדם, ליד ברלין. כשהיה קרל בן שש, טייל ברחובות המבורג עם הוריו וגילה את התמונה, "השולחן העגול", בגלרייה, נדלק פתע פתאום וביקש מהוריו לקנות לו אותה כמתנת חג מולד. בקשה יוצאת דופן מצד ילד בגילו, אך הוריו הנאורים והנדיבים נעתרו.
 
ילדות
קרל לגרפלד נולד ב-1933 בהמבורג, בגרמניה למשפחה בורגנית עשירה, לאב, תעשיין עסוק, ולאם צעירה ממנו ב-15 שנה, קרה, יהירה ומרוחקת. אליזבט לגרפלד הנחרצת הייתה בעלת דעות מתקדמות ביותר לתקופתה ושונותו של בנה לא היוותה לגביה שום בעייה. נטייה מינית לדידה היא כמו צבע שיער. האישה החופשייה נעזרה בסוכני בית,  גננים ואומנות, וניהלה חייה כרצונה, מעוררת הערצה בכל הסובבים אותה. כל אלה שבאו אתה במגע עשו ככל יכולתם כדי למצוא חן בעיניה, לפי עדותו של קרל, שדומה שגם הוא, כילד וכבוגר, לא חדל מלרצותה.
ב-1943, המבורג הופצצה, בלי הפסקה, ביום על ידי האנגלים, בלילה על ידי האמריקאים. שלושים וחמישה אלף איש נהרגו בשבוע. מי שיכול היה לברוח מהגיהנום, נמלט. משפחתו של קרל עזבה את העיר עוד קודם והשתכנה באחוזת הכפר שלה, כארבעים קילומטר מהעיר. אביו של קרל, אוטו, בן 62, מנהל שלושה בתי חרושת לחלב מרוכז. קרל ושתי אחיותיו הבכורות לא ראו אותו תכופות. האם, אליזבט, הייתה אישה  קפדנית ופוגענית, אך נערצת וחשובה בהתפתחותו של קרל, הילד המוכשר, דמות מפתח בחייו, גם אחרי מותה. היא נהגה לומר לו: "אין לך מה להגיד. שטויות, כל מה שאתה אומר. אז דבר מהר. חבל על הזמן! ". עד היום יורה קרל בצרורות. אופן דיבורו המהיר, הקטוע, של האמן הבינלאומי שכבר מזמן איננו ילד, מהווה מקור לא אכזב לחקיינים. קרל הקטן למד לנגן בפסנתר, עד שאמו העירה לו ביובש:"תפסיק לנגן, אתה עושה רעש. צייר!". ומאז קרל מצייר. בדומייה. חלומו של הילד היה להיות קריקטוריסט ודיוקנאי. קרל היה חרוץ ושקט. המבוגר הקטן אהב אהבת נפש את אמו ההדורה, החכמה והמשכילה, שהעבירה זמן לא מבוטל בקריאה. כשראה אותה קוראת רומן של בלזק, למד צרפתית, לפי הוראתה, כדי לקרוא כמוה. קרל הקטן קרא בגרמנית, צרפתית ואנגלית. כתבי הומרוס היו מספריו הראשונים. כיום הוא פוליגלוט ואף קורא בלהט מסות רבות על התהוות השפה. לקרל ידע רב בבלשנות, פילוסופיה וספרות וברשותו אוסף של שלוש מאות אלף ספרים.
בתמונתו של אדולף פון מנצל, "השולחן העגול" (1850), המלווה את קרל מאז היותו בן שש, נראה כאמור המלך הפרוסי פרידריך הגדול בארמון סנסוסי, הגרסה הגרמנית של ארמון ורסיי, בחברת וולטר ועוד מלומדים. קרל הקטן מתאהב בתמונה: סלון מהודר, קלוב פרטי של גברים מהמאה ה-18 בפיאות סביב שולחן מפואר, גן מוקפד נשקף בעד החלון הגבוה והמקומר, דרך חיים אמנותית ואינטלקטואלית. קרל מבין שאת התרבות יש לחפש בפריז. הוא יודע שיום אחד יהיה מפורסם בעולם כולו, כמו האישים בתמונה.

קריירה של מעצב אופנה
אמו ממשיכה להנחות אותו בדרכו. המלחמה הסתיימה והמשפחה חזרה לגור בהמבורג. ב-13 לדצמבר 1949 אליזבט לגרפלד לוקחת את בנה קרל למצעד אופנה של קריסטיאן דיור. קרל פגש את יעודו. בתמיכתם הכספית של הוריו, הוא משתקע בפריז ושולח רישום של מעיל לקונקורס איגוד הצמר העולמי, בחסות וולמרק. קרל בן ה-22 זוכה בקונקורס היוקרתי. עמיתו לזכייה הוא איב סן לורן, עבור עיצוב שמלת ערב. כל העיניים נשואות לשני הכשרונות המבטיחים. זוכי הפרס עתידם מובטח. קרל מתחיל לעבוד אצל פייר בלמן, איב אצל קריסטיאן דיור, מותג יוקרתי יותר. אביו של קרל, גאה בהצלחת בנו, העניק לו כמתנה מכונית פאר גרמנית. קרל היה לוקח את איב, הצעיר ממנו ב-3 שנים, אחרי העבודה לסיור במכוניתו, יחד עם דוגמנית הבית של דיור, ויקטואר, שלימים תינשא לצייר פייר דוּטְרְלוֹ. שלושת הצעירים קשורים ביחסי ידידות (בלבד) ומבלים יחד את ערביהם. לאחר הבילוי במסיבות, במסעדות, בבתי קפה, במועדונים, הם ישנים בביתו של קרל, על שטיח וכריות. איב וקרל, ידידי נפש, נהנים לבלות ולהתלוצץ זה בחברת זה, אך משיכתם לגברים שונה במהותה. משיכתו של איב היא מינית וקונקרטית, משיכתו של קרל היא רגשית ואסתטית. ויקטואר דוטרלו מספרת שבמועדוני הגייז, איב סן לורן היה נעתר בחפץ לב לחיזורי הגברים מסביב. קרל, לעומת זאת, היה מסרב בקביעות, בהומור אך בפסקנות. "משיכה מינית  לא יכולה להימשך לנצח אך אהבה יכולה להחזיק מעמד כל החיים", יאמר לאחר מכן. 
דומה היה שהחוט המשולש לא במהרה יינתק אך פטירתו הפתאומית של קריסטיאן דיור ב-1957 משנה את איזון הכוחות. איב סן לורן, הנסיך הצעיר, ירש את כס המלך. קרל לגרפלד שעוד בהמבורג, במצעד האופנה, חלם על בית דיור, לא גילה, כפי שניתן היה אולי לצפות, צרות עין במזלו של איב. קרל העצור לא אמר דבר. איב נבהל מכובד האחריות שנפלה במפתיע על כתפיו בעודו בן 21 בלבד, וביקש עזרה מויקטואר, הרחיק אותה מקרל. זה האחרון לא ויתר וניסה למשוך את ויקטואר לצדו. שני הגברים מתחרים על ידידותה של דוגמנית הבית של דיור. איב נפגש עם הדוגמנית כל ערב, קרל נפגש אתה בבקרים, לארוחות בוקר במלון ריץ האגדתי. כך מתחילה היריבות הגדולה בין שני ענקי האופנה שהעיתונאית הבריטית אליס דרייק הקדישה לה כרך שלם בן 450 עמודים.
איב סן לורן הקים בית אופנה משלו, בעזרת בן זוגו פייר ברז'ה. מאז ומתמיד חלם להיות אופנאי צמרת. קרל לגרפלד לא שאף להקים מותג, אלא להפוך את עצמו למותג, להעשיר את האגדה שנבנתה סביב דמותו, להקסים את העולם. צדודיתו נעשתה אכן סמלו המסחרי. עם זאת, כל המותגים אליהם הצטרף, פרחו ושגשגו תחת ניהולו. העתיד נראה שייך לפרט-א-פורטה וקרל נכנס אל בית האופנה קלואה, מהבולטים בתחום.

זאק דה בַּאשֵׁר
קרל לגרפלד יושב בבית הקפה דה פלור, בסן ז'רמן, כשדנדי צעיר ויפה תואר, לבוש לדרהוזן וכובע מלחים מקושט בפונפון אדום, נכנס לאולם ומושך את כל המבטים. זאק דה בַּאשֵׁר היה ב-1971 בן עשרים. אחרי שנזרק מחיל הים בגין התנהגותו הפרובוקטיבית, הגיע לפריז כדי לכבוש את הבירה ולילותיה בעלומיו התוססים. כשז'אק היה נכנס לחדר זה או אחר, לא חשוב כמה אנשים שהו בו, היה מאפיל על כולם. זוהי תחילתו של קשר רגשי בין הדנדי הזוהר והדמוני, שכמו יצא מרומן של פרוסט או מסרט של ויסקונטי,  לבין המעצב המצליח, קשר  שיימשך 17 שנה עד למותו של דה באשר מאיידס. האם היה ז'אק ג'יגולו? לא ממש. ז'אק חי על חשבונו של קרל אך שעשע אותו ככפיל ניגודי. קרל וז'אק משלימים זה את זה כשני הפכים. 
כשקרל וז'אק יוצאים יחד, קרל חוזר לביתו עם סיום הערב. לילותיו חרוצים, הוא שוקד על רישומיו המפורטים והמדוייקים. תשומת הלב המוקדשת לכל פרט ולו הזעיר ביותר היא אחד מסודות ההצלחה של המעצב יוצא הדופן. ז'אק מכלה את שעותיו עד אור הבוקר במועדוני הגייז המפורסמים של התקופה, שהבולט ביניהם היה 
Le Sept, 7 rue Sainte Anne,
לֵה סֵט, ברחוב סנט אן. כל ידועני האופנה והאמנות, מלכי הלילה, גברים ונשים, הצטופפו בו. הדנדי הצעיר מתהולל, מתפרע ומסתחרר כילד שובב, מארגן נשפי מסיכות, מופעי חשפנות, אורגיות חסרות גבולות. קרל יודע הכול. שום פרט מחייו של בן זוגו לא נעלם ממנו. בהנאה רבה הוא מקשיב לסיפוריו הארוכים של ז'אק. די לו בכך. קרל לא שותה, לא מעשן. אין לו צורך לא באלכוהול, לא בסמים, לא במין. ז'אק, לעומת זאת, הורס את בריאותו בכל אלה, עושה נסיונות בלי גבול, מסכן את חייו ללא חשבון.
הקשר בין ז'אק לקרל היה קשר רגשי אך גם תרבותי. ז'אק גילם את האידיאל האסתטי והאמנותי של קרל, שימש לו כמקור השראה וקידם את יצירתיותו. קרל נהג להציג אותו כעוזרו.  ז'אק דה באשר, מקורי ומהודר בהופעתו, היה משכיל ובקי באמנות ובספרות. עלם החמודות נהג לתבל את דבריו במובאות אינסופיות מהספרות הדקדנטית של סוף המאה, ביחוד מרומן הדגל של התקופה, "להפך" (1884) מאת ז'וריס-קרל ויסמנס. קרל ראה בז'אק אציל צרפתי, המגלם את תרבות ארץ מולדתו. 

הטירה בברטן 
בברטן גילה ז'אק טירה מהמאה ה-18,
.Le Château de Penhouët
הוא יודע שבן זוגו יתלהב. קרל אכן נדלק, קונה, משפץ, מרהט. אחרי עבודות רבות ומוקפדות, עומד התיאטרון על תילו, תפאורה אידיאלית של גרמניה מלפני המלחמה. קרל מגשים את חלום ילדותו לחיות כאציל מהמאה ה-18. פרידריך השני,  מהציור של אדולף פון מנצל, "השולחן העגול", הוקם לתחייה, יצא מהמסגרת, מארח מוזמנים נבחרים, הסועדים לאור נרות. לז'אק חדרו הפרטי מתחת לגג, ולאמו של קרל, אליזבט, חדרה שלה הנשקף לגן שבו ניטעו, בהוראת קרל, עצי תפוז ושיחי אשכרוע. לאחר מות בעלה, בגיל 85, ב-1967, באה אליזבט בת ה-70 לגור עם בנה. תחילה בפריז ולאחר מכן בטירה בברטן, ממנה לא תצא יותר. ב-1978 נפטרה באופן פתאומי בגיל 81. אליזבט השאירה הוראה מפורשת ובה ביקשה שנהגה יפזר את אפרה בגן הטירה, בטקס שאף אחד מלבדו לא יהיה נוכח בו. קרל כיבד את רצונה וכמו תמיד נשאר מאופק, מכובד ועצור בצערו.

איב סן לורן וז'אק דה בַּאשֵׁר
עבודתו של קרל בפריז לא מאפשרת לו לשהות זמן רב בטירת החלומות בברטן שכמו יצאה מסיפור אגדה. התחיבויותיו המקצועיות דורשות ממנו זמן רב. לבן זוגו ז'אק הוא משאיר חירות מוחלטת. ז'אק יוצא כהרגלו, באחד מערבי שנת 1973, לקלוב סט ברחוב סנט אן. מבטו מצטלב בזה של איב סן לורן. היריבות הישנה בין זה האחרון לקרל לגרפלד לובשת גלגול חדש. האם כשם שזמם איב להרחיק מקרל את חברתם המשותפת, הדוגמנית ויקטואר, כך זומם הוא עתה להרחיק מיריבו הוותיק את בן זוגו ז'אק? איב סן לורן חומד את ז'אק, רודף אחריו בלהט, צועק לו תחת חלון האחוזה העירונית שבה הוא מתגורר עם קרל, השכנים מזעיקים את המשטרה. מה שהיה אמור להיות הרפתקאה של לילה, נמשך ונמשך. קרל לגרפלד אינו אומר דבר. האם זעם? האם קינא? קרל לא מראה את רגשותיו, כמו תמיד, המסכה האצילית נשמרת. אך לא כן פייר ברז'ה, בן זוגו של איב סן לורן. ברז'ה רותח, לכל תעלול יש גבול, שם לכך סוף. פרשת איב וז'אק, על אף שהובאה לסיום, גרמה לקרע מוחלט בין איב סן לורן לקרל לגרפלד. מעתה והלאה לא יהיה עוד שום קשר בין שני ענקי האופנה. 

הצלחה מקצועית מסחררת
בשנת 1983 מציל קרל לגרפלד את בית האופנה שאנל, הנמצא בשפל המדרגה, מסגירה. הוא נובר במגזינים ובספרים העוסקים במותג, מתמלא ברוחו, יוצא למועדון לה פאלאס ברובע התשיעי,
Le Palace, 8 rue du Faubourg Montmartre,
כדי לצפות באופן לבושן של הצעירות ולקבל השראה. הוא בוחר בדוגמנית ברונטית ושנונה, אינס דה לה פְרֶסָאנְז', כסמל המותג המחודש. שמה של אינס, הדוגמנית הראשונה שהפכה לכוכבת על, נישא בפי כול. עירוב סממנים מהעבר באלמנטים מודרניים הוא שילוב מנצח, תחת עינו וידו של קרל. 
שנת 1983,שבה מונה לגרפלד לתפקיד מנהלו האמנותי של בית שאנל, היא נקודת מפנה חשובה בחייו המקצועיים. יש לציין שכבר בתחילת דרכו, ב-1959, מונה למנהל האמנותי של בית האופנה העילית ז'אן פאטו. אך שמו של קרל קשור בעיקר לשאנל ולפנדי. ב-1965 הצטרף קרל למותג האיטלקי הבינלאומי פנדי, עיצב לו לוגו בצורת שתי אותיות אף במהופך והפיח בו חיים חדשים בשילובי עור, פרווה ובד מקוריים. כל קולקציית פנדי מאז ועד היום מהווה אירוע אופנה חשוב. זכורה במיוחד תצוגת האביב והקיץ של 2008 שנערכה ב-19 באוקטובר 2007 על החומה הסינית הגדולה. קרל לגרפלד הצעיד 88 דוגמניות על מסלול שאורכו 88 מטרים, כמחווה למספר שמונה מביא המזל. 
כל בתי האופנה שקרל קשור בהם מעניקים לו חירות יצירה מוחלטת. ב-1984 הקים קרל לגרפלד את המותג הנושא את שמו, מכר אותו לאחר מכן והקים חדש. ב-2004 פנתה רשת האופנה השוודית אייץ' אנד אם, מותג הממוצב כזול, אל קרל וביקשה ממנו לייצר עבורה קולקצייה במהדורה מוגבלת, מה שנקרא "קולקציית קפסולה". קרל לגרפלד הרים את הכפפה ובגדיו, שלושים פריטים, נחטפו ממדפי חנויות הרשת תוך דקות מועטות. שיתוף הפעולה בין מעצב העל לרשת הביגוד המהיר, "קרל לגרפלד פור אייץ' אנד אם", הצליח מעבר למשוער. לקוחות רבים חזרו לביתם מאוכזבים וקרל זעם על כמות הסחורה המועטה שהציעה הרשת למעריציו, סנוביזם שלא במקומו, "סנוביזם בתוך אנטיסנוביזם", אמר. זה היה סופו של שיתוף הפעולה, "קולקציית קפסולה", לא עוד.
אך פעילויות רבות אחרות גודשות את זמנו: עיצוב תלבושות לתיאטרון, לקולנוע, לאופרה, למופעי ריקוד ושירה, הקמה וטיפוח של רשת בוטיקים חדשה, אתר קנייה באינטרנט, חנות ספרים, גלריה, ועוד ועוד. ב-2010, וכן בשנה שלאחריה, לבקשת קוקה-קולה לייט, עיצב קולקצייה במהדורה מוגבלת של בקבוקי המשקה האהוב עליו כשצדודיתו המהודרת, בשחור-לבן-ורוד, מוטבעת עליהם כאות חיבה. קרל אינו עוקב אחרי המכירות וחותם על חוזה שבו נקבע שכרו מראש. מקוקה-קולה לייט קיבל, למשל, מיליון דולר אך רווחי החברה מבקבוקיו של קרל היו כפולים ומכופלים מהסכום ששילמה לו. עסק משתלם.
בשנת 1993 נדרש לגרפלד לשלם קנס בסך 300 מיליון פרנקים על אי תשלום מסים בצרפת. קרל טען שהוא גר בביתו במונקו, מנהל המסים הצרפתי טען שהוא גר בבתיו בצרפת. קרל שכר עורכי דין והפעיל את קשריו עם צמרת השלטון. לצורך הסדרת העניין, הפקיד קרל בידי בית המכירות קריסטיס את אוסף התמונות, חפצי האמנות והרהיטים הנדיר מהמאה ה-18 שפאר אחד מבתיו בפריז. מכירה פומבית זו שהתקיימה במונקו הייתה מהחשובות בתחום. כמו כן מכר קרל את טירתו בברטן. לאחר דיונים ארוכים, מייגעים, מסובכים ושערורייתיים שילם קרל את חובותיו, שהופחתו וצומצמו עד מאוד, הודות להסכם אליו הגיעו הצדדים בסכסוך. העניין סודר ומאז לא הסתבך יותר קרל שיודע להקיף עצמו באנשי פיננסים מהימנים ומנוסים, המטפלים בעסקיו על הצד הטוב ביותר כדי לאפשר לו להקדיש עצמו ליצירתיותו.
לגרפלד מקבל הצעות כל שבוע ומסרב למחציתן. הצלחתו המסחררת של לגרפלד פורצת גבולות. מחונן בדמיון עשיר, רגליו נטועות היטב על הקרקע. לגרפלד הוא גאון יצירתי אך שכלתני, הגיוני ומפוקח שהונו מוערך כיום ב-185 מיליון יורו. עסקיו ונכסיו רבים ומרובים: רשת בוטיקים באירופה ובאסיה, אופנה לכל הגילים, אביזרים, בושם, קוסמטיקה, אוסף תמונות, אמנות וספרים, נדל"ן, השקעות בורסה, רשת מסעדות, מלונות, מועדונים, קלוב הכדורגל המוערך של המבורג, ועוד. ברשותו של לגרפלד אחוזות עירוניות בפריז כמו גם בתים מפוארים מלאי שכיות חמדה, החוגגים את המאה ה-18 אך גם את שנות העשרים ועוד תקופות עבר ועתיד, מחוצה לה. 

מותו של ז'אק דה באשר
נשפי המסיכות של האריסטוקרטיה הדקדנטית מתרוקנים מתכנם בבוא שנות השמונים כשמגל מגיפת האיידס קוצר בה בלי צדק, בלי רחמים, בלי אבחנה. קרל סועד את אהוב לבו, ז'אק דה באשר, עד הרגע האחרון. ז'אק ביקש להישרף יחד עם דוב הקטיפה שלו, מישקה. דוריאן גריי היה למעשה פיטר פן. קרל כובש את צערו, רוכש בית בהמבורג, על גדת נהר האלבה, באותו רובע בו בילה את שתי שנותיו הראשונות, המאושרות כל כך. "וילה ז'אקו", יקרא לו, כמחווה הצדעה לגבר חייו שנפטר בלא עת, רק בן 37. אך קולות הוריו של קרל, אוטו ואליזבט, מטרידים את שנתו בלילות. קרל, המסרב לגור במאוזוליאום, לא יחזור יותר ל"וילה ז'אקו". הבית, שהשקיע בו כל כך הרבה משאבים, יימכר תוך זמן קצר. בלי חרטות. קרל אוהב את העיצוב, השיפוץ, שלבי היצירה יותר מאשר את המוצר המוגמר. הוא מעדיף את האידיאה על פני התגשמותה.  בתים רבים ימכור במשך חייו. ב-1990, למשל, רכש את הווילה היוקרתית, לה ויז'י, במונקו (600 מ"ר מחולקים על פני שלוש קומות, עם טרסה ענקית), טובלת בפארק ירוק ומשקיפה לעבר הים, והיה בעליה במשך עשר שנים.
הצער המכרסם בו על מות אהוב לבו גורם לו להזניח את חזותו והוא הולך ומשמין עד בלי היכר. הפער בין דמותו במראה לבין מהותו האמתית מניע אותו לעשות מעשה. במשמעת פרוסית הוא מציית להוראות רופאו, זאן-קלוד אוּדְרֵה, שהנחה את הטבחים בהתקנת הארוחות. ארבעים ושניים קילו ישיל קרל בגאווה במשך שנה וחודש, והרי הוא שוב דק וזקוף כעיפרון. ד"ר אודרה, בשיתוף עם ידידו לגרפלד, מוסיף ב-2002 רב מכר לרשימת ספריו, פירוט רזי הדיאטה שהחזירה את צדודיתו של המעצב המפורסם לממדיה הטבעיים.

תחייה
קרל לגרפלד נחלץ מהדיכאון והחזיר לעצמו את שמחת החיים וחדוות היצירה. הוא מופיע שוב בתכניות טלוויזיה, מספר בהומור על ילדותו, מביע דעותיו בתחום זה או אחר, משעשע את המון מעריציו. 
רוב בני האדם, בהגיעם לגבורות, מחליקים, מי לאט, מי מהר, במדרון. לא קרל לגרפלד. מכל קצוות תבל מציעים לו מיזמים, ניו יורק, דובאי, יפן. חוזה רודף חוזה. כל מה שקרל נוגע בו הופך ללהיט. האמן שופע רעיונות, תוסס כתמיד, מבטו חד, זכרונו צלול, תגובתו מהירה. בשנתו הוא חולם, בקומו הוא ממהר לצייר את מתנות ההשראה.  
בתצוגת שאנל האחרונה שהתקיימה במוזיאון לה גרן פאלה בפריז שיגר קרל טיל של ממש, לבן ומבהיק, שאורכו 37 מטרים, מעבר לכיפת הזכוכית האיקונית של המקום, מחווה לאסטרונאוט הצרפתי הפופולרי, תומא פֶּסְקֵה, המשתעשע עתה בחלל. אווירת תחנת השיגור השתקפה גם בפריטים שלבשו הדוגמניות, תלבושות חלל ותזכורות ליקום, על כוכביו ושביליו. נגיעות של רטרו שלובות בעתידנות, כמו תמיד. קרל משתעשע על הקרקע. 
צדודיתו של קרל לגרפלד משתכללת עוד ועוד, בחליפות צמודות הגזרה, בכסיות, בעניבות הצמודות בסיכות מעוצבות, בשרשראות הכסף, וכמובן, במשקפי השמש הנצחיים, אך המשתנים לפי רוח הזמן. קרל מטפח את המיתוס. כשהוא פורש למיטתו, הוא מקפיד לסרק היטב את שערו וללבוש בגד לילה מהודר. אם ישיב את הנפש לבורא, שיהא זה באופן מכובד, באופן בו חי.
ד"ר אורנה ליברמן, חוקרת תרבות, ספרות ושפה, מזמינה את הקוראים לדפדף באתרה: לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה. 
תגיות: 

תגובות

ראיון עם קרל לגרפלד

קישור לראיון מעניין עם לגרפלד באנגלית

https://www.youtube.com/watch?v=wjVCBewCOgg

מרתק ומעניין!

מרתק ומעניין!
תודה על המידע המפורט
כן ירבו מאמרים כאלו

תודה לאנונימי

אכן מתכוננת להרבות במאמרים... שמחתי שנהנית, תודה על התגובה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן