אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המדינה כמדינה יהודית הנה ישות פוליטית שהיא ממש אינה נורמלית


יהודים מתפללים ליד הכותל המערבי

יהודים מתפללים ליד הכותל המערבי

ישראל מוגדרת כמדינה "יהודית ודמוקרטית". ברצוני לעמוד על עקרונות ומאפייני ה"יהודיות" שלה אותם אני מוצא מכשול להיותה מדינה של כל אזרחיה, כלומר רפובליקה, כמו רוב המדינות המתוקנות שבעולם (גם מדינות מלוכניות כאנגליה, שבדיה או הולנד הן ביסודו של דבר במהותן בגדר רפובליקות).

חוקית או תחוקתית מקובל להצביע על חוק השבות כחוק המבטא את יהדותה של ישראל, כמו גם כמכשיר מרכזי להשגת רוב יהודי דמוגרפי ותיחזוקו. חוק זה הוא בעצם הצהרה (למעשה כיום אנכרוניסטית) ועל בסיסו ניתנת ליהודים ברחבי העולם באשר הם, הזכות לעלות (כלומר להגר) לארץ, מבלי שלמדינה ניתנת האפשרות למנוע זאת מהם אלא אם מדובר מסיבות של: בריאות, קרימינליות או פעולה נגד העם היהודי.

האבסורד בחוק זה נעוץ בנתנו אזרחות ליהודי בעצם הגעתו למדינה, וללא כל התניה מקובלת כל שהיא, כמו: ידיעת השפה העברית, ידיעה מינימאלית בהיסטוריה ואזרחות המדינה, וגם ללא כל צורך להישבע אמונים למדינה. זאת ועוד, האזרחות של יהודי - ישראלי הגר דורות רבים בארץ הינה מתוקף יכולת החלת חוק השבות עליו (קימת טענה שזה בוטל ב- 1980 , כטענת אמנון רובינשטיין, אולם עוזי אורנן עומד על כך שזה לא בוטל ובכל מקרה כל מי שנולד בארץ קודם להקמת המדינה מקבל האזרחות כאילו מתוקף שבות) ,ומכאן שהרוב ההיגמוניאלי הלאומי אינו מבסס זיקתו לארץ אלא לאתנוס וזה אבסורד, מה עוד שאזרחות ערבי ישראל הינה מתוקף ישיבה!

לכאורה האזרחות הייתה צריכה לקבוע את גבולות ריבונות המדינה ומעורבותה בחברה האזרחית. אבל כשמדובר ב"מדינת היהודית" גבולות המדינה "נמתחים" להכללת היהודים המצויים במדינות רבות (רובם בארצות הברית), מה שמסביר את פעילות מדינת ישראל וממשלותיה ברחבי העולם תוך פגיעה בריבונות המדינות.

דוגמא למעורבות בחיי היהודים שבחו"ל ניתן היה ללמוד מהתוכנית האחרונה שפורסמה על כך ש"המדינה תשקיע 136 מיליון שקל בלימודי יהדות בבתי ספר בחו"ל"(ליאור דטל, דהמארקר, 8.12.16). בתחילת ההודעה נכתב ש"משרד החינוך ומשרד התפוצות בראשות נפתלי בנט ישקיעו 136 מיליון שקל בתוכנית לפיתוח לימודי יהדות ומורשת ישראל בבתי ספר בחו"ל".

הידיעה מיד מעלה שתי שאלות: ראשית, מדוע על ישראל כמדינה להשקיע בחינוך יהודי בחו"ל? הרי קיימים מוסדות חינוך יהודיים המטפלים בחינוך יהודי ברחבי העולם ! ושנית, מעבר לכך, מהי ההצדקה לקיומו של "משרד התפוצות"? מדוע ישראל כמדינה צריכה לעסוק ביהודים שאינם אזרחיה? כלום יהודים אלו אינם אזרחי מדינותיהן היכולים לבוא אליהן בדרישות?! ואם יש להם בעיות, מדוע זה מובן מאליו שישראל היא הכתובת להן?

ישראל הינה הכתובת שכ"מדינה יהודית" היא הפתרון הלאומי פוליטי של היהודים ברחבי העולם עפ"י התפיסה הציונית המקובלת. אולם תפיסה זו בהכרח הופכת את היהודים ברחבי העולם לסוג של גייס חמישי הנאמן למדינת ישראל, שאינה מדינתם-מולדתם.

ההיבט בו בדרך כלל עוסקים בהקשר להיות ישראל "מדינה יהודית" היא עובדת חוסר ההפרדה בין המיסוד הדתי למדינה, תוך מעורבות דתית בחיי הפרט ובציבוריות. שיאה האנטי ליברלי של מעורבות זו הינה אי אפשרותם של נישואין אזרחיים, מה שאינו יכול להתקבל על הדעת בדמוקרטיה ליברלית.

כמובן שניתן לפרוס את משמעות השבת מבחינת אורח החיים כדי להצביע על הפגיעות בעקרונות הדמוקרטיה הליברלית, אבל אסתפק בנקודה אחת והיא שבניגוד לכל מדינה דמוקרטית שהיא, (בה יש מוסדות הסגורים ביום השבתון), בישראל אין (למעט ערים עם הסדר מיוחד ורק לגבי חלק מהקווים כחיפה)- תחבורה ציבורית בשבת.

על מי שיש רכב לא נאסר (בינתיים) לנסוע בשבת (אלא אם מדובר ברחובות מסוימים הנסגרים בשבתות, שזו סוגיה בפני עצמה),- כך שהשבת הינה במידה רבה ענישת חסרי המכוניות, כלומר האוכלוסיות היותר חלשות בחברה.

אסיים בתחום החינוך תוך התייחסות למאמרו של רון מרגולין ("המורים ליהדות הם הבעיה" הארץ מיום 6.12.16). במאמרו הוא עומד על כך שהיהדות כתרבות ולא חוק יכולה להיות מבוקרת מתוך התייחסות למקום התכנים -"במהלך ההיסטוריה לבין מקומם בחיי הפרט והכלל כיום". דוגמאות בית ספריות על התמקדות על ערך כל שנה הוא מציין "למשל, בבית הספר היסודי: אהבת הרע, כיבוד ההורים, זיקה לעם ולארץ ועוד, בחטיבת הביניים : תיקון עולם, ערך החיים, חירות האדם וכבודו".

אולם דוגמאות אלו הן בעיתיות. "הרע" הינו היהודי ולא האדם באשר הינו, זיקה לעם לא רק שהיא פרטיקולרית אלא שהעם היהודי אינו מוגדר, ואינו בגדר מסגרת פוליטית. חירות האדם היא בעייתיות בחברה שבעברה הייתה קיימת עבדות, ובה קיים בפירוש אי שוויון בין הגבר לאישה, ולכן יש לשאול מהי החירות של היהודייה?

מעבר לכך. החינוך הממלכתי חילוני עובר בשנים האחרונות תהליך הדתה מובהק . הדתה זו אינה עולה בקנה אחד, לא עם מודל הדמוקרטיה הליברלית, שישראל לפעמים מתגדרת שהיא כזו,- כמו גם לא עם מודל הרפובליקה.

לא צריך ללכת בכיוון החילוני הקיצוני של הימין בצרפת בכדי להפנים העבודה שבעצם בישראל אין קיום של טוב משותף, בכדי להסיק שלמעשה המדינה אינה נורמטיבית, הוא שטענתי " ישראל כמדינה יהודית היא ממש מדינה שאינה נורמלית". 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי ברנע